הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה, אמר הבוקר שהוא זכאי לחירות מחשבה וביטוי. גם המדינה זכאית בדיוק לאותה חירות הנקבעת פעם בארבע שנים בבחירות: אז קובעים כל האזרחים מה המדינה חושבת וחופשית לעשות כרצונה בארבע השנים הבאות. והמדינה רשאית לחשוב שעשתה מקח טעות לפני ארבעים שנה כשנתנה חופש המפלה את שאר האזרחים לרעה, כשאפשרה למי שרוצה ללמוד בישיבה לשרת בצבא פחות ממחצית הזמן מרוב האזרחים שהגיעו לגיל 18. אם "המדינה" תגיע סופסוף ל"מחשבה" המתבקשת שכל, אבל כל האזרחים, ללא יוצא מן הכלל ישרתו בצבא את אותה התקופה ובאותם התנאים, לא יעזו כמאה פרחחים בוגרי "ישיבות ההסדר", לשלוח מכתב לרמטכ"ל שאם ההסדר יבוטל עם ישיבת "הר ברכה" שבראשה הרב אליעזר מלמד, הם לא יבואו לשרת בשירות מילואים. במדינת חוק, כל מי שמסרב לשרת בצבא יושב בכלא את אותו פרק זמן שקובע החוק. ואם יסרב שוב, ישב בכלא שוב, וחוזר חלילה, עד שיסכים להישמע לחוק. 

ההסדר האווילי שנקבע בין המדינה לאזרחים שרוצים ללמוד בישיבות הוא לא רק ויתור על מחצית מזמן שירות החובה בצבא. הא גם קובע שהמדינה מממנת את אותן הישיבות. ובאותה הזדמנות שהרב אליעזר מלמד יקבל את חופש הביטוי והמחשבה שהוא כל כך אוהב, תפסיק המדינה לשלם לו משכורת על חשבון משלם המסים, ויואיל הרב אליעזר מלמד לדאוג לפרנסתו לבדו, כפי שעושים רובם המכריע של האזרחים.

ואם שר הביטחון יממש את סמכותו החוקית וישלח את המשטרה הצבאית לחקור את כותבי מכתב הסירוב לשרת בשירות מילואים אם רצונותיהם המשונים לא ימולאו על ידי המדינה, וגם יפעיל את הפרקליטות הצבאית, על פי החוק, שתגיש נגדם תביעות משפטיות בבתי דין צבאיים, אולי אז יבינו פרחי הישיבות שמרידה במלכות היא בת עונשין. גם על פי ההלכה הדתית שבה דוחסים הרבנים אל תוך ראשיהם במשך שנים, במימון הממלכה.