| ב"ה כהמשך לפוסט הקודם: "על התורה ועל גמילות חסדים", ראיתי לנכון לצרף מעשה, הקשור גם לשבת חנוכה, וממחיש את שכתבנו בפוסט. באחת מעיירות מזרח אירופה, היו מצויים שני עגלונים. האחד צעיר וחסון, יוסף שמו, והיה נקרא בפי כל "יוסל בעל העגלה". השני המבוגר, ר' יחזקאל, היה נקרא "ר' חזקאל בעל עגלה". והיו הסוסים ובעליהם בדמיון מה זה לזה. בעוד יוסל צעיר ונמרץ גאה ואמיץ, ולא נעים לומר גם קל דעת, ואף סוסיו כן היו. לעומתו היה ר' חזקאל אדם קשיש רציני וכחוש, ואף סוסיו כן היו. ר' חזקאל אדם "בעל צורה" הוא. אף שאינו נמנה על חשובי למדני העיירה, מכל מקום ירא שמים מרבים היה ומדקדק במצוות, וכל יום היה מתפלל במניין של העובדים [עובדי ה'] שנמשך זמן ארוך, מסיים את פרקי התהלים לאותו יום, ואף קובע מזמנו לישב בשיעור "עין יעקב" [ספר מלוקט מדברי האגדה שבתלמוד הבבלי], אף שגם שם הבנתו דלה הייתה. לא פלא הוא שסוחרים זריזים, שכל דקה יקרה עבורם, מבכרים היו את הנסיעות בעגלתו של יוסל, בשל מהירות סוסיו ועזות בעליהם. כך שהיה הוא מוביל את הסוחרים העשירים ליריד, ואף מחירי הנסיעה שלו היו בהתאם. לעומת זאת הסוחרים מהמעמד הבינוני ומטה, שכל פרוטה הייתה מחושבת עבורם, לא הרשו לעצמם פריבילגיה יקרה זו, והיו נוסעים עם ר' חזקאל וסוסיו. עיקר התחרות ביניהם הייתה לקראת ימי היריד שהיה מתקיים באמצע החורף, שאז הרבה מסוחרי האזור היו צריכים לשירותיהם של העגלונים מכאן לשם ומשם לכאן. בשנה אחת, היה זה מוצאי שבת חנוכה חורפית, בחוץ ירד גשם מלווה בשלג, באותו לילה היו צריכים לצאת מספר סוחרים מהעיירה בדרכם ליריד, ועם כל אחד מהעגלונים נדברו קבוצה של סוחרים שייסעו עמו מיד אחר השבת. יוסל סיכם עם סוחריו, שהוא יוצא לדרך מייד עם הזמן [מייד עם צאת השבת], ולא יחכה כלל, כיון שבלילות החורף הדרך קשה יותר, ואם רצונם להגיע ראשונים אל היריד עוד טרם יעלה השחר, כדאי להם לצאת מיד עם יציאת הכוכבים. ואכן יוסל בעל העגלה, סיים סעודה שלישית [בשבת אוכלים שלוש סעודות: אחת בליל שבת, השנייה בשבת בבוקר והשלישית לפנות ערב ונמשכת עד יציאת השבת. יש הממשיכים סעודה זו עמוק לתוך הלילה] באותה שבת בחיפזון, התפלל תפילת ערבית במרוצה, מיהר לביתו עשה הבדלה והדליק נרות חנוכה, ומיד עלה על מושב העגלה, כשהסוחרים גם הם מיהרו כמותו וכבר ישבו על עגלתו מאחור מתכרבלים במיטב מעילי החורף שלהם. לעומתו ר' חזקאל האריך כדרכו בזמירות הסעודה השלישית, ולאחר תפילת ערבית נרגשת, מיהר לביתו עשה את ההבדלה ופנה להדליק את נרות החנוכה ברגש עז, כשהוא יושב עוד זמן מה לשיר את הזמירות וליהנות מקדושת הנרות המרצדים לפניו. בתוך כך ערכו בביתו את השולחן עם שיירי החלה ומאכלי השבת, ור' חזקל נוטל את ידיו לסעודת "מלוה מלכה" [סעודה הנערכת במוצאי שבת שבה מלווים ונפרדים מהשבת הקדושה]. כעבור זמן לא ארוך, והנה דופקים על דלתות ביתו הסוחרים שעתידים לצאת עמו לדרך, ובקוצר רוח שואלים אותו מתי יוצא הוא, ובמקום תשובה מזמינם ר' חזקאל ליטול ידיהם אף הם לסעודת "מלוה מלכה". אחר ברכת המזון בצוותא, שנאמרה מצידו של ר' חזקל בכוונה גדולה ובמתינות, החלו הסוחרים לדחוק בר' חזקאל שאצה להם הדרך, ור' חזקאל עונה להם כי כל עוד נרות חנוכה דולקים, הוא אינו יכול לעזוב אותם, על כן במטותא מהם [מהסוחרים] לא עת לעזבם עתה, ויחכו עוד זמן מה עד שנרות החנוכה הקדושים יסיימו את עבודתם, ואז גם הוא יפנה לצאת. הסוחרים לא היו מרוצים מכך, אך ידעו שמול עניינים שבקדושה לא יוכלו לו לר' חזקאל, והשלימו עם גורלם כי ככל הנראה לא יספיקו להגיע ליריד בזמן אלא רק לקראת סופו. כיון שיצאו לדרך, ועייפים ומאוכזבים היו, נרדמו הסוחרים כולם. אף ר' חזקאל העגלון, שלא כדרכו, נשמט ונרדם לו, וכך הלכו הסוסים כמעט מעצמם בדרך המוכרת להם מימים ימימה. באמצע הדרך ישנו אגם גדול. בימות החורף קופאים מי האגם והופכים לקרח. הרבה עגלונים מנסים לנצל את שכבת הקרח המכסה את האגם ולעבור עליה ובכך לקצר את משך הנסיעה, אך הסוסים מעצמם בהכירם את דרך המלך משכבר הימים, לא הסכינו ללכת מעל האגם אלא עקפו אותו כמימים ימימה. והנה, רק האיר השחר, וננער ר' חזקאל בבהלה, וירא מרחוק את בתי העיר הגדולה שם מתקיים היריד, ובמהירות אחז שוב במושכות העגלה והריץ את הסוסים לאכסניית האורחים. בהגיעם לאכסניית האורחים התפלאו נוסעיו של ר' חזקאל למצוא את עצמם כמעט ראשונים ביריד. בסוף אותו היום נכנס יוסל בעל העגלה עם עגלתו בשער העיר, ועליה הסוחרים העשירים רוטנים ומאוכזבים, ומה התברר? יוסל הריץ את עגלתו מעל האגם בסברו כי הקרח כבר קפא, ולאחר זמן לא ארוך נשבר הקרח תחתיה, וכמעט לא היה חסר שיטבעו כולם במצולות הנהר, ה' ישמור. רק אחר עבודה מאומצת הצליח יוסל לחלץ את עגלתו מבין שברי הקרח ומצולות המים ולהביא את העגלה עם האנשים שבה בבטחה ליבשה. |