נדמה לי שזו פעם ראשונה, בה זוכה פרה לרקוויאם.לצערנו, לא רבות הפרות שזוכות למות מזקנה באחו. מצד שני, אני מקווה שהפרות אכן מגיעותבסוף הדרך ל"נצח אפרים", גן העדן של הפרות.
הפרות אצלנו בקיבוץ - לא רבות הן - לא מיועדות לחליבה ולא לשחיטה, חס וחלילה, אלא לסימון חזקה על שטחים מסוימים הצמודים למשק, כך שהן באמת עושות חיים משוגעים ומגיעות לשיבה טובה
נדמה לי שזו פעם ראשונה, בה זוכה פרה לרקוויאם.לצערנו, לא רבות הפרות שזוכות למות מזקנה באחו. מצד שני, אני מקווה שהפרות אכן מגיעותבסוף הדרך ל"נצח אפרים", גן העדן של הפרות.
הטכסטים שלך לפעמים קשים מדי עבורי. אבל אולי זו בדיוק הכוונה, לעורר את הבנאדם.
המעמד הזה דרך אגב אינו רק בבקר, הוא קיים גם לגבי פילים בטבע. ראינו זאת במו עצמנו באפריקה.
עדר פילים גילה את גופתו של פיל אחר. הגופה כבר היתה אכולה יבשה נשארו השלד העצמות, כמובן ללא השנהבים, הסיבה שבודאי רצחו אותו.
זה היה מחזה קשה, נוראי, ונוגע ללב. עדר הפילים קרב, כל פיל מישש בחדק הריח את העצמות, את הגוף כדי לזהות את חברם המת, הסתובב סביב הגופה, עצמות שהיו מוטלות בצד הרים הריח.
והמשיך לעמוד שם, באיזה שלב הם עזבו, הגופה כבר היתה אכולה מזמן ולא באו אליה עופות דורסים, הם גם נתנו כבוד למת, ערכו מסדר זיהוי, ונפרדו.
את מה שתיארת עכשיו עם הפילים ראיתי פעם בסרט טבע - מרגש ואנושי כל כך!
הטכסטים שלך לפעמים קשים מדי עבורי. אבל אולי זו בדיוק הכוונה, לעורר את הבנאדם.
המעמד הזה דרך אגב אינו רק בבקר, הוא קיים גם לגבי פילים בטבע. ראינו זאת במו עצמנו באפריקה.
עדר פילים גילה את גופתו של פיל אחר. הגופה כבר היתה אכולה יבשה נשארו השלד העצמות, כמובן ללא השנהבים, הסיבה שבודאי רצחו אותו.
זה היה מחזה קשה, נוראי, ונוגע ללב. עדר הפילים קרב, כל פיל מישש בחדק הריח את העצמות, את הגוף כדי לזהות את חברם המת, הסתובב סביב הגופה, עצמות שהיו מוטלות בצד הרים הריח.
והמשיך לעמוד שם, באיזה שלב הם עזבו, הגופה כבר היתה אכולה מזמן ולא באו אליה עופות דורסים, הם גם נתנו כבוד למת, ערכו מסדר זיהוי, ונפרדו.
תגובות (87)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן ברת-נזל
עודד,
ברת מזל הפרה.
מתה באחו. לא במכלאה. מתה באוויר הפתוח, עם משמר כבוד, ולא על סורגי מתחת בתא צפוף.
מתה מול השמיים.
תודה, גלי
מרגש שודדי יקירי
ברור וידוע יקירי.
הכל בשביל ההומור.
יש לך נשמה טובה.
הנה בפוסט קטן ונוגע היא מתגלה.
יום נפלא!
אכן כן
פרה שהלכה לעולמה מזיקנה או ממחלה לא מגישים בצלחת של אף אחד...
המון תודה, נירית
תודה, ענתי
תודה לך, מיקית, וחג שמח
אמת, תמי
חן-חן, ליאורה
הפרות אצלנו בקיבוץ - לא רבות הן - לא מיועדות לחליבה ולא לשחיטה, חס וחלילה, אלא לסימון חזקה על שטחים מסוימים הצמודים למשק, כך שהן באמת עושות חיים משוגעים ומגיעות לשיבה טובה
פעמיים...
המון תודה, שטוטינקה
חן-חן, מרוונת יקרה
תודה לך, אילנה
עצוב המוות
עצוב
הלכה לעולמה הפרה,
ואפגוש אותה במהרה,
בצלחת של המסעדה,
להגיד להם תודה,
הסטייק היה טעים,
ועכשיו לי בבטן נעים,
לא בוכים על חלב שנשפך,
ולא על פרה שנפלה בפח,
וגם אם כבר מתה המנוחה,
נעשה ממנה אחלה ארוחה...חחחחחחחח...(-'
אתה מקסים חבר.
חג אורים שמח.
טכסט ישיר, ברור, לא מתייפיף!
תיאור הרגע - ובעיקר אהבתי את האבחנה של רגשות אצל בע"ח.
תודה
נירית
כל יצור חי ונושם,, זכאי לפרידה כראוי עם מותו *
בראוו על הרגישות
הוי עודד,
תפסת תמונה מרהיבה ומכובדה.
מזכיר לי את הבלדה "שלושה בני עורב".
תודה וחג שמח.
בכלל לגלות אנושיות אצל בעלי חיים
אותי תמיד מרגש..ומזכיר לי כמה
דומים אנו לבעלי החיים והם לנו..
ולא חשוב לי קדם למי.
אהבתי את משמר הכבוד :)
נדמה לי שזו פעם ראשונה, בה זוכה פרה לרקוויאם.לצערנו, לא רבות הפרות שזוכות למות מזקנה באחו. מצד שני, אני מקווה שהפרות אכן מגיעותבסוף הדרך ל"נצח אפרים", גן העדן של הפרות.
וגם נכתב עליה שיר.
כבוד :)
לא אוהבת את הזלזול בבעלי-חיים
ואוהבת מאוד פרות
*
יפה הרקויאם לפרה עודד אהובי:)
שטוטיל'ה
אתה יודע, מסדר הכבוד הסוסי מצטייר לי בדמיון כמו תמונה חיה ומרגשת,
והיכולת שלך עודדי לצייר במילים נפלאה כרגיל.
יוֹמַיִם בָּאָחוּ
מֻטֶּלֶת מֵתָה
יומים באחו?
והיכן היה הרועה?
ומדוע היתה מוטלת מתה שם ואף אחד לא הזיז אותה?
לפני הרבה שנים, כשהייתי חיילת בגדוד הנדסה באי שם במדבר היפה ההוא, סיני, נקלע גמל לשדה מוקשים שהגדוד שלי הטמין.
הגמל עמד במשך זמן רב ללא תנועה, כאילו הבין שכל צעד עלול לעלות לו בחייו.
כמה מאיתנו עמדו והסתכלו על הגמל והתפללנו שלא ידרוך על מוקש. אבל, ידענו גם שכל האיזור היה מלא במוקשים ולגמל לא תהיה אפשרות בחירה באם לחיות או למות.
בגדוד ישבנו ודנו אם להכניס חיילים לשדה המוקשים כדי להוציא את הגמל, אבל פחדו שמא הגמל יתנגד ולא ירצה להתלוות החוצה ותתעורר מהומה בתוך שדה המוקשים.
פסקו שלא להכנס כדי לא לסכן חיי חיילים.
לקראת ערב, שמענו בום אדיר. ידענו. הגמל התפוצץ.
רצנו החוצה וראינו תמרות עשן מהאיזור בו היה.
אינני זוכרת כמה ימים ולילות עברו עלינו בשמיעת בכי גמל, נאקות, צרחות. אולי יומיים, אולי יותר.
אבל, קולות הגמל ליוו אותי במשך שנים.
מאז, בכל פעם כשאני רואה גמל, אני חושבת על הגמל הזה.
מאז, בכל פעם כשאני שומעת בכי בעל חיים, אני נזכרת בבכי הגמל.
השיר היפה שלך העלה בי זכרונות לא נעימים, אבל הוא גם הזכיר לי כמה בעלי החיים חשובים לנו.
תודה.
תודה, ורדה. אז זו, שהמחזה שנראה לי סוריאליסטי היה בעצם ריאליסטי לגמרי
תודה מקרב-לב, מירה
תודה לך
תודה, זהבית
ויש הרבה מה ללמוד מהם
תודה, ארנה
מרגש. מאוד.
*
סוריאליסטי משהו...
עודד,
יפה שגם פרה זוכה
למשמר כבוד בדרך האחרונה
אל נצח אפרים.
אני אוהבת שאתה לוקח פסות מהיומיום
ועושה מהן שיר, מחבר את היומיומי עם הנשגב.
מירה
רגיש מאד ומעיד רבות על האדם מו " החיה "
תודה.
מִשְׁמַר כָּבוֹד
בְּדַרְכָּהּ אֶל
נֶצַח-אֲפָרִים
עצוב ומעיד על רגישות רבה
מי שיודע לראות לומד גם מבעלי החיים.
אמת, גרייס. נשמה גדולה יש להם
חן-חן, מלכה
המון תודה, נעמה
זה היה באמת מחזה מדהים
תודה, עדה
עודד השודד
בשיר זה בא לידי ביטוי
אישיותך המיוחדת, כמי שאוהב
בעלי חיים טבע ואדם.
מילים נוגעות ללב
מחבקת
מלכה
ראיתי את זה פעם, לא תאמין, אצל חתולים (ליד חתול דרוס)
מוכשר לתאר, אתה.
נעמה*
מדהים כמה שזה נכון
אמיר
כרגיל עודד, מצליח לתפוס רגע אחד
ו"לצלם" אותו בכתיבה....*
תודה, דבי. חג אורים שמח
תודה לך, תמר
המון תודה, איציק
עודד,
התיאור נפלא
המראה -קשה.
יש בהם משה,ו בבעלי החיים
אולי כדאי ללמוד
חג אורים שמח
דבי
אחוות החווה?
אכן אין כמו סוסים להוות משמר כבוד
חוכמה, כוח ועצב
תודה
תמר
פעמים מספר חלפה במוחי התהייה
כיצד מתייחסים בעלי החיים למוות.
האם הם חשים, כמונו, את הסופנות?
האם הם מבינים את מהות המוות?
תמונה מעניינת ומרגשת יצרת כאן עודד,
שבדרכה שלה מספקת לי סוג של תשובה.
תודה, איריס
חד-חודר ומרעיש באמת שלו.
המון תודה, אורית
תודה, בני. מסכים אתך
מותר האדם מן הבהמה?
אולי אחרי ככלות הכל,
אין מותר לו לאדם, גדול
כפי שנחשוב...
שיר מרגש
בני
אמת
את מה שתיארת עכשיו עם הפילים ראיתי פעם בסרט טבע - מרגש ואנושי כל כך!
מזכיר לי את הכלב ההוא מחיפה שהרעיב את עצמו כדי להשגיח על המת ולא זז ממיטת בעליו המת, לסוסים ולכלבים אותה נאמנות עיוורת לבעלים שלהם.
הם שם ,תמיד שמה, נאמנים לאדמה הממתינה, כמו זרע של סביון.
הטכסטים שלך לפעמים קשים מדי עבורי. אבל אולי זו בדיוק הכוונה, לעורר את הבנאדם.
המעמד הזה דרך אגב אינו רק בבקר, הוא קיים גם לגבי פילים בטבע. ראינו זאת במו עצמנו באפריקה.
עדר פילים גילה את גופתו של פיל אחר. הגופה כבר היתה אכולה יבשה נשארו השלד העצמות, כמובן ללא השנהבים, הסיבה שבודאי רצחו אותו.
זה היה מחזה קשה, נוראי, ונוגע ללב. עדר הפילים קרב, כל פיל מישש בחדק הריח את העצמות, את הגוף כדי לזהות את חברם המת, הסתובב סביב הגופה, עצמות שהיו מוטלות בצד הרים הריח.
והמשיך לעמוד שם, באיזה שלב הם עזבו, הגופה כבר היתה אכולה מזמן ולא באו אליה עופות דורסים, הם גם נתנו כבוד למת, ערכו מסדר זיהוי, ונפרדו.
אמת, אפרת. כי שוקי הוא שוקי מה יש לדבר, כי שוקי תמיד הוא הטוב ביותר...
חחח גם אני נהרגתי עכשיו - שודד, ראית איך בבת אחת מחק לנו את העצב מהמחזה הכל כך נוגע שתיארת פה?
תודה מקרב-לב, תמר, אבל קטונתי - באמת. חג שמח לך!
עודד יקר,,
איזו רגישות
של איש אדמה וטבע
לתאר כך את התמונה
בַּחֲצִי גֹּרֶן
סוּסִים סְבִיבָהּ
לְסוֹכֵךְ מִפְּנֵי
עוֹפוֹת דּוֹרְסִים
נראה לי שאתה ירשת, עודד
את הכישרון של שלמה המלך
לפענח את עולם החיות
ואת כישרונו של דוד המלך -
לשורר.
חג שמח לך!
תמר
אכן מחזה סוריאליסטי
אוי הרגת אותי מצחוק. יופי של פרה פ.נ. העלית...
תודה, זמר
יומיים באחו? אוי מראה הפרה אינו מלבב בלשון המעטה
עופות דורסים למעלה וסוסים למטה
תמונה סוריאליסטית
הצחקתיני...
המון תודה, לאה. חג שמח
נו שוין אתה שמח להזמין
והמנוחה מתפגרת בשדה
ת.נ.צ.ב.ה
ריגשת בכתיבתך.
אז לשם כל הפרות הולכות...לנצח אפריים (איפה זה?)
האמת ציחקקתי....סורי פרה תהייה מנוחתך עדן.
היי עודד, בגין התקלה באינטרנט שלי לא יכולה לצטט
משפטים שאהבתי אבל מאוד ריגש אותי מסדר הכבוד
של הסוסים, כל כך מרשים המחווה וכל כך רגיש ופיוטי
התאור שלך. תודה עודד חג שמח ו*
לאה
חן-חן, מיכל. חג אורים שמח
הבאת במילותייך הוד,
וכבוד למת.
תיאורייך בכל פעם מרגשים,
ומפעימים אותי.
כתיבתך מעולה, ואיכותית.
תודה שהזמנת..
חג אורים שמח.
אכן, מחזה מדהים
חבל, אבל יכול להבין
משמר כבוד של אחים לבקר.
מעמד עצוב מהול בכבוד המת