ב 15.10 התחלתי לשדר את התכנית "השתנות" ברדיו אורנים, בחרתי לשתף אתכם דרך הבלוג בטקסטים של התכנית  להאזנה לכל פרקי התכנית בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438                                             או בשידור ישיר באינטרנט: בכל יום ה בשעה 17:00 ב: http://radio.oranim.co.il  

 תושבי הקריות, טבעון, רמת ישי, רכסים, בית שערים תמרת נהלל, יפעת וכל מה שבאיזור ניתן לשמוע ברדיו 106fm  בימי חמישי ב17:00 תחנת הרדיו של מכללת אורנים וקול ישראל.

תכנית הרדיו השתנות פרק 2 : גשם 22.10.09 

היום אני משתפת אותכם במחשבות שעוברות לי בראש על המים שנושרים מהשמיים, על הכמיהה שלנו אליהם , על תפילה, לספר לכם פנטזיה על רוכבי עננים, ולהשמיע מוסיקה גשומה, תודה לכל המגיבים לתכנית הראשונה , נפלא לדעת ששמעתם שזה עשה לכם משהו, ובשמחה אענה לבקשות והצעות.תמשיכו לשמוע תמשיכו להגיב.....אני רוצה להתחיל בפנטזיה הכי רטובה שלנו- וזה לא מה שאתם חושבים, אני מדברת על גשם, גשם טוב ורטוב, לא על יורה חד פעמי אלא על כזה שיבוא  כדי להישאר, ליותר מפעם אחת ליותר משעה ליותר משעתיים, אני מדברת על עונה גשומה.עונה שתביא חיוך רטוב על פנים ושיער זולגים, גשם שיאפשר לנו לשיר בגשם- כמו ג'ין קלי פשוט להיות מאושרים, לשיר ולרקוד בגשם, אני מתחייבת בזאת רשמית וכולם שומעים- לרקוד בגשם כשיבוא, ולתת לו לזרום ולהרטיב לי אצת הראש והפנים.Singing in the rain

 משנת 1952 שביים שיחק ושר ג'יין קלי.

***************************************************************

אולי ירד גשם השכם בבוקר או עמוק בתוך הלילה. כשפקחתי עיניים לקול המואזין הנשי החדש של כעביה היה לי נדמה ששמעתי את משק הטיפות. האיש שלי אמר שלא, אבל כשיצאתי הבוקר למרפסת עמדתי ונשמתי עמוק, הרחתי את הריח שאין לטעות בו, ריח מופלא ונפלא, ריח של גשם, ריח של התחלה חדשה . ריח שזורק לילדות, לריקוד בגשם ראשון. ריח שעושה לי שמחה והתרגשות, כמו פרפרים בבטן וריח של ציפייה, העננים שבאים ממערב הם לא קלילים ותפוחים, לא קישוטי שמים של סוף הקיץ. הם אפורים ונערמים עמוסי הבטחות גשם ואולי גם יקיימו את הבטחותיהם לשנה אחת לפחות של גשם בעיתו

גשם בעיתו – רותי נבון. מילים של תלמה יגון אלירז ולחן של קובי אשרת.

***************************************************************** 

הייתי אתמול בכנרת המתרוקנת, אולי סימני הגשם יביאו לנו איזה נס השנה, מצחיק איך עמוק בפנים חילונים או דתיים- עד כמה אנחנו מאמינים בניסים, עד כמה יש בנו איזה בטחון שמשהו או מישהו שומר עלינו. אפילו אני – כופרת שכמותי נוטה לחשוב לפעמים או בעצם להרגיש שמישהו שומר עלינו ברמה הבסיסית הקמאית ביותר. שומר עלינו מהטעויות של עצמינו, אפילו מפני ההתייבשות. והשמירה הזו- תביא גשם, מים שימלאו את הערוצים החרבים של כל הנחלים היבשים, שירוו את האדמה המבוקעת, שימלאו את הכנרת הגוועת שיגיעו עד לקצה הסכר  בנהריים ויאגמו מעל שערי הברזל הענקיים לאגם כחול , ואחר כך כשיפתחו הסכרים יזרום דרכם שצף קצף גועש חום עם כרבולות לבנות שיציף את הירמוך עד לגשר הברזל החלוד הישן.  רמות סירין ורמת אום קיס משני עברי העמק יתכסו בירוק זוהר האדמה תקבל צבע חום ודשן ועל הכביש יקוו שלוליות עכורות נוחות לבצבוץ מגפיים.אולי עדיף היה שלא נרגיש כל כך בטוחים בשמירה הזו- אולי היינו עושים יותר מתוך ידיעה ברורה שאין ניסים. מתוך הבנה עמוקה שגם אם הכל רשום- הרשות נתונה..... אולי היינו מתפילים במקום לקנוס אנשים על השקיית גינות.I wish it would rain now. Phil colins.:5:00 מ 1989 מילים מנגינה וביצוע של פיל קולינס ואם תקשיבו טוב תשמעו ברקע את אריק קלפטון מלווה את השיר בגיטרה..

.**************************************************************

בוא גשם בוא, אם הייתי שמאן אינדיאני הייתי רוקדת עכשיו את ריקוד הגשם במלוא ההתלהבות והדבקות, הייתי מקבצת לכאן את העננים וסוחטת מהם את כל מימיהם, בוא גשם בוא. בוא ותשטוף הכל את כל הרעל, והחום, את המעשים הטובים והרעים של השנה החולפת את כל מה שרצינו ולא קרה, את כל האבק והקוצים את כל ההחלטות השגויות, את הטעויות האישיות והמדיניות, את גל האלימות הגואה, בוא ותרווה את האדמה היבשה, את המוחות הקודחים, בוא והבא איתך את העונה הקרה. רד כבר גשם, כי צריך לשטוף הכל.... גשם -מאיר בנאי. ******************************************************************************************************

אני רוצה לשתף אתכם בהזיית גשם שפינטזתי לי לפני שנה ביום יותר גשום קראתי לה רוכבי עננים.  הזיתי וכתבתי אותה על המרפסת הנוטפת שלי ואתם ראשונים לשמוע אותו:כל כך יפה פה עכשיו. האוויר שקוף, ריח טוב של רטוב וחורף זה יום שבטח יוצאות בו פטריות, הכל לח, רווי מגשמים מטורפים שירדו בהפוגות גדולות בימים האחרונים. אני רוצה לשבת פעם על העננים, להרגיש רכות אוורירית מתחת לישבן. כרים תפוחים של אפור כהה תומכים בישבן ובכתפיים לשקוע לתוך הרכות הזו בנוחות, לנוע עם הענן השחור  הכבד עמוס המים. כשאני יבשה  וחמימה, לראות איך הוא ממטיר. מציף את האוויר בטיפות של מים שקופים. טיפות גדולות או מסך של רסיסים. איך הן נופלות כל הדרך למטה עד האדמה שבולעת אותן בשקיקה או נעצרות כמה מטרים מעליה , על ענף עץ או על עלה, ורק משם גולשות לאט לאט לתוך האדמה, להריח את האוזון שפורץ מהתנגשות העננים. לשמוע את הרעם חזק באוזניים להסתנוור מברק שמכה בעיניים בעצמה. לראות איך חרב של אש משוננת יוצאת מתוכו, חוצה אוויר שחור וכבד ממים וניטחת בעוז באדמה. שורפת את מה שבו פגעה. להמטיר ולהמטיר ולהמטיר. עד שאדמה אפורה נהיית שחורה, בוצית וצמיגה, להתקדם הלאה, עם מטען אדיר של מים שמאט את התנועה. להמשיך הלאה לפני שנקשרים אל הנוף, לפני שרואים את תוצאות ההרטבה. למטר הבא לקילומטר הבא, עד שיגמרו המים כולם.ולפני שנמשיך עם הפנטזיה מצאתי קטע מוזיקלי נפלא של מייק אולדפילד שלא הכרתי קודם מהתקליט voyager  משנת 1996תקשיבו זה נשמע כמו גשם ונקראCeltic rain/ Mike Oldfildונחזור לפנטזיה שלי אחרי שהענן המטיר כבר את הכל סמרטוט ענן עומד ומלחית סוחט מעצמו עד הטיפה אחרונה ומתפוגג. התמיכה הרכה לרגליים ולגב מתמוססת ואני צונחת מלמעלה כמו אבן כי אני יותר כבדה מטיפה, מתרסקת לתוך האדמה. לא יכולה לחלחל לתוכה, רק לפגוע כמו אבן בחבטה קשה. לשכב שם בין הטיפות על הגב, מרגישה את המכה, את הולם הלב, את עצמת הנחיתה. להסתכל בעיניים כלות על השמיים מדמיינת מחדש את תחושת התעופה. הלאה זוחלת למצב ישיבה ואחר כך עמידה. מחפשת אנשים אחרים בעיניים ורואה שדה מלא של רוכבי עננים שנחתו בחבטה, היו איתי כל הזמן על הענן בלי שידעתי, מסתתרים בקפליו הרכים האפורים נהנים מאותה חוויה. עכשיו זה נראה כמו שדה של בובות סמרטוטים זרוקות. כל אחד ואחת בוחן את אבריו הפגועים. לא קולטים עדיין את גודל  החוויה שברכיבה על עננים. ומגלים שמאוד מאוד רחוקים מנקודת ההתחלה.לאט לאט אוספים את מה ששלם חזרה לתוך הגוף, מתרוממים בכאב בודקים מה עובד ומה באמת התרסק בנחיתה ובעוד הכאב בעצמות ובשרירים מתחילים לחפש את ענן הבא.

והנה השיר שבא עם זה, אהוב, ישן משנת 1984 נכתב ע"י אנני לנוקס ודיוויד סטיוארט ב1984 מתוך האלבום tuch של יוריתמיקסHere comes the rain again- uritmix

*************************************************************************************

אני מוכנה לגשם על כל צורותיו, כל כך הרבה שמות נתנו לה לתופעת הטבע השגרתית הזו שאצלנו היא כל כך נדירה. לאסקימוסים יש המון שמות לשלג על כל צורותיו ועוצמותיו, השמות של השלג אצל האסקימוסים נוצרו מהשפע, מהגיוון מהכמות הבלתי נתפסת של המשקע הזה שהוא עובדת חיים, ותנאי אקלימי בסיסי. אצלנו יש לגשם המון שמות שנולדו מתוך המחסור מתוך כמיהה מתוך הזדקקות לכל סוגיו:יש שם  למטר הכבד היורד כוילון אפור ורטוב, לגלימת רביבי הטיפות שתרסס את האוויר, לרסס הדק הטורדני שירד באלכסון וכמעט לא יראה, לדלף הבלתי פוסק הנמשך ימים ולילות כאילו נבקע קרע בענן ודרכו דולף הגשם בעברו מעלינו ובהשתהותו כאן.שם לזרזיף המעצבן המסמן תקווה לגשם של ממש, ולמבולים הפותחים ארובות שמים ושופכים על האדמה גלונים של מים שאינה יכולה לספוג מלווים במטחי רוח עזים. וכשאנחנו כבר רוויים ( דבר שכמעט לא קורה)נתנו שם לגשמי הזעף הניגרים מעל ומעבר ליכולת הקיבול של האדמה החרבה שלנו שאינה יכולה לשפע הזה שאינו בעיתו.  מכל המגוון הזה אנחנו רק מבקשים את הרביבים, את גשם הברכה את גשם הנדבות. את הגשם בעיתו. זה שעליו התפלל חוני המעגל, ואם נותנים דרור לדמיון אני מזמינה דווקא גשם אדום, צבע שאני אוהבת מאוד וגם שיר שאני לא רוצה בלעדיו בתכנית הזו.  red rain –peter Gabriel ********************************************************************************************************

לפני כמה שנים, בעברי האפל הייתי מחנכת כית. בין התלמידות והתלמידים שלי היו שלוש נערות יפהפיות, נעריות וצעירות ומלאות חיים כמו שאפשר להיות רק בגיל 15-16 , ובכל פעם שבלילה יורד גשם נורא אני נזכרת בלילה האחד הנורא, הגשום, שהגשם בו שטף ושטף ושטף והרכב שבו שבו נבעו שלושתן החליק בירידה מטבעון והתרסק וכל הנעורים והיופי שלהן ספגו חבטה נוראה.שךושתן בסדר היום אבל אם הייתי יכולה הייתי לוקחת את הגשם הזה שהיה שם  ואת כל מה שבא אחריו וכל מה שאי אפשר היה למנוע. אמרו אז שהן פצועות קל עד בינוני, אתם יודעים מה זה קל עד בינוני?כל אחת ואחת מהן נגעה בצד השני וחזרה חזרה. עד היום הגרון שלי נחנק כשאני חושבת על זה. הן בסדר הן באמת בסדר היום וכל אחת מהן המשיכה בחייה והתקדמה ועשתה מה שעשתה. כבר שנים שאין לי קשר איתן אבל בגשם החזק  באמת, בלילה אין מצב שלא אחשוב עליהן. אני רוצה להקדיש להן את השיר הבא : I'll take the rain  של להקת r.e.m  והלוואי שהייתי יכולה לקחת את הגשם והלילה ההוא ומה שבא בעקבותיו.

*******************************************************************************************************

 אצלנו אין גשם בארצות אחרות בהן הגשם זורם בלי הפסקה מתפללים לקצת הפוגה מהאפור, לקצת אור שמש וחום. כשמפציעה שם קרן שמש כולם מתפשטים ונשכבים על כל פיסת דשא לקבל קצת צבע ורדרד.בארצות האלו הגשומות שם הגשם מקבל דימוי קבוע של דמעות ומי שמפסיק אותו הופך לגיבור אמיתי, אני מקדישה את השיר הבא לאירלנד היפהפיה והגשומה שאנשיה חמים וצבעוניים אבל מזג האוויר שלה אפור ורטוב ולח רוב הזמן- שולחת לכם את להקת REM עם הבטחה להפסיק את הגשם..... ולסיום אחרון חביב אם לא ירד פה גשם נצטרך להסתפק בטיפות הדמעות בשיר היפהפה של Massive Attack. Tears dropועם הצלילים המופלאים והמוזרים של השיר הזה אני מאחלת לכם סופשבוע גשום ורטוב,                                                                   ניפגש בשבוע הבא כאן באותה השעה או באינטרנט בכל יום ושעה שתרצו- והמשיכו להגיב, אני לומדת מכם ונהנית לדעת שאתם מקשיבים. התכנית הבאה תעסוק בדאגה..... עד שבוע הבא קחו חופש מהדאגה.להאזנה בכל עת

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438