היום התקשר אלי איש מקסים,ביקש לתאם פגישה,היות והוא בצומת מורכבת בחייו ונושא עימו סיפור חיים לא קל.קבענו יום ושעה ונפרדנו בטלפון איש לדרכו.האיש כבן 40.לא חלפו שעתיים,ואני מקבל ממנו הודעת s.m.s ובה הוא כותב כי-לאור התנגדות נחרצת של משפחתו ואי הסכמתה לפגישה הוא נאלץ לבטלה.חזרתי לאיש המקסים ואיחלתי לו חיים טובים וישועות טובות ונפרדנו לשלום. ובעוד אני מנסה להבין את פשר הביטול של בן 40 לאור לחץ והתנגדות משפחתו,ניזכרתי בתיאורו המאלף של הפסיכיאטר דר סטניסלב גרוף המתאר את חוויתו של העובר,במילים הבאות-התכווצויות הרחם לוחצות על העובר וגורמות לו תעוקה,בשלב זה צוואר הרחם סגור,והדרך החוצה -בלתי אפשרית,נראה כאילו אין מוצא לא במימד הזמן,ולא במימד המרחב.ובאותו רצף מחשבה ניזכרתי בסיפור המקראי של נחשון בן עמינדב שהרהיב עוז וצעד ראשון מבין בני ישראל לתוך ים סוף,צעד מבלי להביט אחור וללא מורא ,ורק לכשהמיים הגיעו עד צווארו -נתבקע הים.וכמו בסיפור יציאת מצרים,כאשר אנו אוזרים אומץ לעשות את הצעד לעבר הבלתי נודע-כי אז ,למרות כל החששות והפחדים-מתחוור לנו כי ביכולתנו להתגבר על כל הפחדיםוהמכשולים,והעזרה תגיע מאנשים ומכיוונים בלתי צפויים,כפי שנאמר בספר שמות(פרק י"ט)שאפשר ונרגיש שאנו נישאים על כנפי נשרים.כי הרי רק אם נתחיל את צעדינו הראשונים לעבר התהום,תתבהר דרכנו ויוסרו ממנה המיכשולים אשר כל כך"תוקעים" אותנו בקיבעונם. |