על פני רקיע נקוד עבים, הלבנה משייטת במפרש נישא, דגל מלאותה מתנפנף בחצי התורן. במרחבי שמי מסתורין, גלקסיות נעלמות בקפלי זמן, עולמות טמונים בין קמטי המרחב. ענקים וננסים מחוללים את מחול הבריאה בין אדום ולבן לנעלם השחור במעגל אינסופי של לידה ומוות ולידה מחדש. |