0
אין בי נשמת אינדיאני המקשיב לאדמה אני לא שומעת את המולת הרכבת רעש המסילות
אין בי נשמת אינדיאני היודע להישמר כשיום אחד החיים עולים על מסילת השיגרה
אין בי נשמת חוואי המקשיב לרחשי האדמה המבשרים את בוא החורף
אין בי נשמת כפרי השומע את סוסו צוהל עיניי עצומות לרווחה איני רואה דבר לפני שהוא כבר כאן מולי
אני משבט המירו על הזגוגיות שלנו יש הבל ענן מאפיר אולי כי בחוץ התפאורה קרה אך בפנים חם
אין בי נשמת מלח היודע לקרוא בכוכבים צופה אל האופק מותח מפרשים
אין בי נשמת חיל זקן עיניו טרוטות צלקת ישנה מנציחה זכרון כואב
אך יש בי נשמה מסוחררת נתקלת בפנסי רחוב מוארים המבט רדום מלראות את יופי הנוף בשבט העיוורים ליפול זה לרחף לירח אנחנו חיים לבד משקיפים מהצד ולא רואים דבר לפני שהוא כבר כאן
אני משבט המירו על הזגוגיות שלנו יש הבל ענן מאפיר אולי כי בחוץ התפאורה קרה אך בפנים חם
|