| הוא אמר שהמפתח בארון חשמל ובזמני הפנוי אבוא לדירה.... פתחתי את הדלת ונכנסתי. בצעדים איטיים בכל צעד ההד מעקביי נשמע חזק יותר דירה עזובה וישנה ריצפת בלטות 20/20 שטיחים כהים מקיר לקיר בחדרים ווילונות מאובקים תלויים על החלונות. נעצרתי ועמדתי שם באמצע חדר המגורים ופתאום תחושות מוזרות התמלאו בי... וואווו.... זה "דג'וו" הייתי כאן !!! וראיתי בדיוק את המראות האלה מזמן...ולבד... משהו מוכר כן...כן... אבל לא מצליחה להיזכר מה לאן למה זה קשור בכלל ואם זה נמשך אז מה הסוף...? עצמתי את עיני ולא הייתי מסוגלת לזוז דקות ארוכות וזה מתעצם התחושות לא עוזבות ואני מנסה להתנתק... זה לא יכול להיות כל כך חזק ויחד עם זאת כל כך מוכר וגם מפחיד מערבולת כזו.... רציתי לצאת משם ואני לא יכולה פשוט קפואה במקום ויודעת ומרגישה שתיכף משהו יתגלה יתבהר ואז אבין הכל... |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמיד מקשיבה לאמא...
תודה לך ...
מדהים נשמה!!!
רק שדה ז'בו הוא רגש מעצים ברגשות שלרוב הן התת מודע הלא קונבנציונלי הנכון למה שבאמת רורה אצלך.
איך מרגישים שאת מעצבת ורק מהתיאור של החללים טרצו 20X20 שטיחים וילונות...
נשמה ריגשת אותי!
נ.ב
תקשיבי לאמא היא תמיד צודקת.
הצלחת בדרכך המיוחדת, הפתוחה, והמשתפת לגרום לתחושת דז'ה-וו גם אצלי.
התאורים של המראות והתחושות יוצרים הזדהות מלאה.
המשיכי לכתוב,
זה נפלא!