מה כדאי להגיד לביתכם בת השבע עשרה, שרוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה? כמה המלצות לגבי ניתוחים פלסטיים, בריאות משפחה ומה שביניהם.  

מה תעשי אם ביום מן הימים ביתך, שטרם חגגה 18, תגיד לך שהיא רוצה לעשות ניתוח להגדלת חזה? יש לבחון את העניין לעומק.

במידה והנערה אינה סובלת מפגם אסתטי (ולכך אגיע בהמשך), צריך לברר אם היא הגיעה להחלטה מתוך בשלות ודימוי גוף יציב. כדאי לברר איתה מדוע היא רוצה לעבור את הניתוח ואם אין זה שיגעון חולף או תוצאה של לחץ חברתי, משום שזהו הליך בלתי הפיך.

אנו מכירים זאת מכיוון אחר: כאשר נער או נערה רוצים לעשות קעקוע, עד גיל 18 הם צריכים הסכמה חתומה מההורים. גם כאן קשה לשנות את ההחלטה, כי אם הם מתחרטים ומסירים את הקעקוע בלייזר, לרוב התוצאה אינה מניחה את הדעת.

אנו היינו מתבגרים לפני שנים רבות, אז ייתכן ושכחנו מה זה אומר. בגיל ההתבגרות, השינויים הפיזיים הדרסטיים והתפתחות המינית, מכניסים את הנער או הנערה למצב של סערת רגשות, סערה הורמונאלית וסערה גופנית ולכן צריך לבחון את כל הנושא בקונטקסט הנכון.

הגיעה אליי לבדיקה נערה בת 16, כשלידה נגררת אמא שלה, ולמה נגררת?

היא נראתה אובדת עצות, כי ביתה לחצה עליה להגיע לכאן, אבל היא יודעת שזו אינה החלטה נכונה.

הנערה נראתה מאוד בטוחה כאשר אמרה לי: "החזה שלי קטן ואני ורוצה חזה גדול יותר". לאחר בדיקה בנוכחות האם, ראיתי שהחזה שלה בגודל סביר וכנראה שעוד יצמח.

המלצתי לה שתחכה עם הניתוח לפחות לגיל 18, אבל להפתעתי היא אמרה: "אבל חברה מהכיתה שלי כבר עשתה". יכולתי רק להצטער שיש מנתח פלסטי שעשה לילדה אחרת את הניתוח, מעשה שלא נראה בעיני ראוי.

הסיפור הקטן הזה ממחיש כמה היבטים של אותו גיל, החל בשלב של שינויים דרמטיים והתבגרות שבהם דימוי הגוף עדיין אינו יציב, ועד הקלות שבה נערים ונערות בגיל הזה מושפעים מאמירות ודעות של הסובבים אותם.   

עם זאת, קיימת אפשרות שהנערה אכן סובלת מאסימטריה בשדיים, שיכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בהבדלים בגודל, אלא גם במבנה, במיקום הפטמות וכו'. במקרה כזה הנערה צריכה להתגבר על הבושה ולא להסתיר את הבעיה מאמה. האם צריכה להבין שזהו פגם ממשי ולכן עליה לתמוך ולשתף פעולה.

מה דעתכם?

אם תרצו לקרוא עוד, כנסו לאתר שלי