"אתה קיפוד" היא אמרה.

"פעם היית שבלול, אבל הפכת להיות קיפוד" הוסיפה, "היית מתכנס בתוך השריון שלך ולא נותן שיגעו בך, תקופה ארוכה, עד שהסכמת שיושיטו לך יד.  אבל עכשיו, עכשיו אתה קיפוד, שולף קוצים להרחיק את כולם"

שותקת, מביטה בי בעצב ומוסיפה, "הפעם הצלחת, הצלחת להרחיק גם אותי.

אמרה והלכה.

עבר הרבה זמן מאז, ואני כבר מזמן לא קיפוד.

הפכתי להיות רימון יד.

מרסק את מי שקרוב אליי.

הרימון, כמוני, יש לו כוונות טובות, אבל רימון כדרכו של רימון, כשהוא כואב, הוא מתרסק ומרסק קודם כל את הקרובים אליו.

זה יגמר בבכי, תמיד אמרתי לה.

זה יגמר בבכי.