יושב לי בצד, צמוד לזכוכית/חלונות,

מיקום אסטרטגי לכל הדעות,

כמו כאל תוך אקווריום מתצפת ובוחן,

מדביק תוויות, מעדכן ת'שכן.

יש נוטפת,מוצצת,יש יפה יש שותקת,

יש את מיס תחת, יש תפוסה,

גם את האוכלת, גם את הסוסה.

אבל יש את אותן שעליהן מתעכב,

צופה מתרווח, צופה ואוהב.

יש את ההיא, הילדונת, שחומה וקטנטונת

יושבים לדבר , אך משהו חסר

חסר את הפלפל התשוקה העיקצוץ

מתפוצץ החלום  "החבר פה בחוץ"

חוזר לכורסא,משנה ת'זווית,

מזמין את הדכאון, האכזבה הכללית.

שוב זה קורא אין תקווה אין עתיד.

והנה היא באה הנסיכה מהקומה השנייה

מכינה לה סנביץ נעלמה בשנייה

את זווית העין היא כבר שנים מפארת

אולי זה הזמן להכיר את הגברת

גיליתי עליה לא מעט, זה נחמד ומושך

אופי איכות,כשרון מפתיע, רציתי המשך

אך כבסרטים טורקיים וטלנובלות גרועות

היא במערכת יחסים יש חבר כבר שבועות.

ושוב כמו כל פעם מאוכזב מתייאש

יושב בכורסא נאנח מתייבש.

השוות הן תפוסות הן תמיד כבר ב"יחד"

כל החיפוש,הצפייה, התקווה כבר יצאו מהתחת.