כידוע, אפלטון פיתח דגם של מדינה בה השליטים הם פילוסופים. אולי זו הייתה כוונתו כשמינה את הפילוסוף ד"ר יובל שטייניץ לחבר בממשלתו. אך אתמול התברר שמינויו של שטייניץ דומה יותר למינויו של קיסר רומי קאיוס קליגולה, שנודע בין יתר תכונותיו הלא מי יודע מה, במוזרויותיו. כידוע, הקיסר קליגולה מינה לתפקיד קונסול את סוסו אינקיטאטוס.

למסקנה זו הגעתי, כאשר קראתי בעיתון אתמול את השתלחויותיו של שר האוצר בבית המשפט העליון. בעיני, דבריו של שטייניץ על בית המשפט העליון הן צרור יריות בלתי אחראיות מן המותן. 

הוא האשים את בתי המשפט בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט ב"פסיקות מופקרות ופופוליסטיות". מערכת המשפט בעיניו - "גורם בזבזני." ומוסיף שטייניץ ומגלה שהממשלה דנה בחקיקה שתחייב את בית המשפט העליון, בבואו לדון בנושאים כלכליים המחייבים הוצאה של יותר מחמישה מיליון שקלים, לדון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, שיקבלו הכרעה ברוב מיוחס, כלומר ברוב שלא יפחת משישה שופטים. לדעתו של שר האוצר "חלק מפסיקות העליון מבטאות חוסר אחריות שגובל בהפקרות כלכלית."

האמת שממנה התעלם, או מה שגרוע בהרבה: לא ידע הד"ר שטייניץ , היא שפסיקות בתי המשפט ביחס לחקיקת הכנסת היא רק פרשנותם על החוקים שחוקקה הכנסת. והכנסת רשאית לשנות את החוקים שפרשנות בתי המשפט אינה נראית להם.

ראוי לחזור ולהזכיר כמו קאטו הזקן, שבמדינה שאין בה חוקה המגן היחיד על חירויות האזרח הוא בית המשפט העליון ומי שתוקף אותו מסכן את חירויות הפרט של כולנו.