הנשמה לובשת צורה.נפרדת מעצמה,מתפרקת,נפרדת לחלקיקים,שבורה.באשר אנו רואים נשמה-יש בה משהו שבור.במקום שבו נשבר הלב-נכנסת הנשמה.תפילותיו של הלב השבור,הקוראות לבואה של הנשמה-הן בהכרח מרפאות ועל כן שלמות.כאשר לבבות גדולים נשברים,אנו לוקחים את השברים אל תוכנו,ואז הכל מתרונן.או כפי שאמר ר מנחם מנדל מקוצק-אין שלם מלב שבור. |