אם אנסה לתת תאור לתפיסת עולמי האישית להשקעה (ולא משנה האפיק ככל שיהיה ) תארו לכם את חדר הילדים שלכם, חדר עם ציורי קיר, מיטות חמודות, צעצועים תמימים וכל השאר לדמיונכם ובא אדם ואומר לכם להוציא מהקיר לבנה ע"מ להשקיע בעסק וכשיחזיר לכם אותה תקבלו כפיצוי עוד צעצועים לילדים. בינתיים, אומר לכם הברנש, שימו דיקט שיחסום את כניסת הרוחות הקרות בלילה. אבל מה יהיה אם הברנש יאבד את הלבנה וילדך יישארו עם הדיקט במקום הלבנה.

השקעה מבחנתי זה לקחת את הביטחון הכלכלי העתידי של ילדיי ויקיריי ולשים אותו כמשקל נגד מול תשואת שוק/מניה. הביטחון בתשואה צריך לעמוד מול עיניי תמיד כמשקל מול ילדיי.

זה לא אומר שאני לא משקיע אלא אומר שכשאני משקיע אני צריך להיות משוכנע באמת ובתמים שזו אלטרנטיבה ראויה.

תפיסת עולמי השמרנית מובילה אותי להשקעה יחסית סולידית ופחות אינטואיטיבית אבל אך דאגה, השוק דואג לזמן לנו הזדמנויות.

הסטנדרטים להשקעה:

כחשב בחברה ציבורית ולאור ניסיוני בחברות פרטיות אחרות אני יכול להגיד שאחד הדברים הבולטים והחשובים שלמדתי על התנהלות בריאה של חברה תלויה בקשר ישיר למבנה בעלי המניות שלה.

ככל שמבנה הבעלות נוטה יותר ויותר לצד הציבורי כך הדין וחשבון והאכפתיות העסקית נוטה לקטון (אל תתפסו אותי במילה כי תמיד יש יוצאים מהכלל), והפוך.

למה אני מתכוון?

חברה שרוב ברור של בעלי המניות שלה מורכב מאחזקות הציבור אזי ההנהלה נוטה יותר ויותר לקבל שיקולים "הצגתיים" בדוחות הכספיים ופחות ופחות שיקולים עסקיים פרופר.

אתן דוגמא - חברה שיודעת שהאנליסטים (מייצגי הציבור) מאד מושפעים ממבנה המאזני שלה ובמיוחד לגבי סעיף יתרת המזומנים יכולים לקבל שיקולים כשרים אבל לאו דווקא עסקיים ול"פקטר" חשבוניות לקוחות ובלבד שקופת המזומנים שלה תראה כמה שיותר מזומנים. הפקטורינג הינו בעצם קבלת הלוואה אבל הטיפול החשבונאי מאפשר (בתנאים מסויימים) להציג את ההלוואה לא כהתחייבות אלא כהקטנת יתרת לקוחות. בסופו של דבר החברה לוקחת הלוואה לא הכרחית לעסק וזאת כדי להסוות בעיות גביה. הפקטורנג הוא סם היוצר התמכרות שאין ממנה דרך חזרה מהחשש להיתפס במערומים ( שהרי ביום שלא ייקחו פקטורינג יהיה באופן בולט גידול בלקוחות וקיטון במזומנים ויחס הלקוחות יגדל וכו'). דוגמא נוספת היא הטבות הוניות לבכירים שלא מורגשות בצורה תזרימית ובאה ע"ח הציבור בצורה כמעט בלתי מורגשת.

מנגד חברה שמבנה הבעלות הוא בצורה של בעל שליטה בולט ישנו תמיד החשש מפני ניצול מעמדו ע"ח הציבור.

מסקנה מספר 1 - השקעה בחברה עם מבנה בעלות מאוזן ככל האפשר.

צמיחה נובעת בראש ובראשונה משדרת הניהול. צמיחה עקבית לא נובעת יש מאין ויש לה קשר הדוק לתרבות הניהול ולאנשים. ניהול בריא שאינו מושפע מגחמות, אופנות וכד' יראה לאורך זמן תוצאות טובות. קחו לדוגמא את טבע, שהציגה לאורך השנים צמיחה מעוררת כבוד. לטבע היו דמויות מפתח שליוו אותה כברת דרך ארוכה ובלעדיהם ההצלחה, לדעתי, ההצלחה לא הייתה מאירה כפי שהיא.

מסקנה מספר 2 - השקעה בחברה עם הנהלה יציבה

חברה שרואה בבעלי המניות כחלק מהארגון נוהגת כבדרך שבשגרה לתגמל אותם באמצעות דיבידנדים. נכון שבעלי המניות באמצעות הדירקטוריון ובהחלטת בורד משותפת הם אלו שמחליטים על חלוקת הדיבידנד כביכול לעצמם אבל לטעמי זה מוכיח כי הארגון מהווה גוף עסקי מכוון לתזרים חיובי לבעלי המניות.

מסקנה מספר 3 - השקעה בחברה מוטת חלוקת דיבידנדים.

שלושת הנ"ל הם הבסיס מבחינתי ע"מ להשקיע בחברה.

בהמשך אתייחס לפרמטרים נוספים