אם במנהגי אבל יהודים מדובר אולי אפשר לקחת רעיון מהפסוק הזה:

הפכת מספדי למחול לי: פיתחת שקי ותאזרני שמחה ( תהילים ל' יב' )
 

יהי זכרה מבורך ותזכו לרוות מרוח השראתה הטובה כל ימי חייכם. 

לפני אחת עשרה שנים נפטרה אחותי הגדולה. המוני אנשים הגיעו לנחם (גם כן ביטוי... אותי שוב דבר לא ניחם ולא ממש מנחם עד היום. האובדן הוא כנראה לא בר-נחמה)

מעבר לעובדה שרב הזמן הייתי לגמרי אאוט, אני זוכרת, שאחרי היום הראשון החלטתי שאין בי כוח לשמוע משפטי סטנדרט, ובעיקר אין בי רצון להעמיד את המבקרים במבוכה, ולכן, הקפדתי לומר "תודה שהקדשת מזמנך" למי שניגש אלי, כאילו פטרתי אותם ממילות סיכום... איני יודעת אם כולם נמנעו מהמשפטים הקבועים, אבל נדמה לי שרובם הבינו שאיני יכולה להכיל ניחומים קלישאות.

אני מקווה שתדע ימים יפים מאלה, ושהימים הטובים עם אמך ילוו אותך לאורך כל הדרך

סגל

חוויתי בחיי 3 חוויות של מוות.

אבא

אמא

אחות

המשפט הכי נכון להגיד לדעתי

אני כאן בשבילך.

חיבוק ענק.

תנחומי.

"בכל עצב מסתתרת שמחה"

שתמצא את השמחה גם בתקופה קשה.

א.מ.ן

רוזי בר.

עוד יבוא ימים טובים

הנחמה היא ממקום רם ונישא

החמלה מלב אדם..

אבי, מצטערת באבלך.

למרות שצפוי שאדם ימות ביום מן הימים, כאשר זה קורה, זה מאוד קשה.

אני חושבת שהביטוי "שלא תדע עוד צער" שקול לביטוי "מאחלת לך שתנוחם",

וגם שלא תדע צער, שהוא, אובדן לא צפוי, חלילה.

משתתפת בתחושותיך

עצב הוא בן זוג של שמחה

אימי נהגה לומר

שתי עיניים

שתי אוזניים

האחת מבין כל אלה - לדמעה

והשניה לצחוק

אבי, מרגע הפרידה אי אפשר שלא לדעת עוד צער.

חמישה חדשים מיום הפרידה מאבי וזה לא נגמר....

מחבקת את כאבך וצערך.

כל אחד מתבטא כמיטב יכולתו והבנתו

וזה בסדר. ברגעים כאלה, אדם מרגיש חסר אונים

אהבתי את מה שכתבת - כן ירבו שמחות ומעט צער!

בכל זאת, רק שמחות

אני איתך בצערך.

פרידה מאמא , מאבא היא תמיד עצובה וכואבת.

מי יתן שלא תדע עוד צער או כאב

כל הטוב שבעולם,

אורית

מצער לשמוע אבל,,,

צער הוא חלק לא קטן מחיינו ואם לא הוא לא היינו יודעים שמחה מהי.

אז אולי לומר משתתפת בצערך ושתדע ימים טובים יותר

או פשוט לא לומר כלום

ניתן להסתפק בחיבוק מאדם קרוב או בלחיצת יד מרחוק יותר.

בכל אופן.

 שיהיו לך ימים טובים יותר.

אורי

אביאן היקר!

כאשר אדם יקר לנו עוזב אנחנו משתמשים באמירות המקובלות שלא תדע עוד צער,

והרצון שלנו להשתתף ולנחם נמצא אבל לא תמיד מצליחים לבטא אותו

אני מחבקת חיבוק חם ללא מילים, אבל מרגישה שלא תמיד זה מספיק

לפני כחודשיים ביקרנו משפחה שאיבדה את בנה ושוב לא ידעתי מה לומר,

כאשר נפרדנו מהאם היא ברכה אותנו ואמה שתלכו לשמחות

ידענו כבר מספיק צער.

לכן דבריך כל כך נגעו לליבי שניפגש בשמחות ובנוסף שתיקח אתך את כל הזכרונות

הנפלאים מאמך ואותם זכרונות ימלאו את לבך בשמחה שזכית לאם נפלאה.

חיבוק חם בוקי

המקום ינחם אותך עם שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד.

אם רצונך בברכה אחרת, ברכת הספרדים היא בקיצור: "מהשמים תנוחמו".

וברכת האשכנזים, "ולא תוסיפו לדאבה עוד" כלשון הפסוק (ירמיהו פרק לא, יא)
"וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד".

והנה עוד פסוק המבשר את סיום האבל והבכי (ישעיהו פרק כה, ח)
בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים.

מכאן אתה מסיק כי ברגע שיפסק המוות ותהיה תחית המתים יגיע הקץ לבכי, קץ לאבל, וסוף לדאבה.
וזו כוונת הברכה. 

קודם כל - משתתפת בצערך

(לא , אל תדאג לא אאחל לך שלא תדע עוד צער בעקבות הפרשנות שהבאת, למרות שאגב אני חושבת שזה לא הכיוון הנכון, זה בעטוי "חילוני" שהוא הרבה יותר בסיסי במהותו- שלא יהיה לכם יותר עצב , סה טו, ולאו דווקא בהקשרים של מוות)

משתתפת בצערך ומביעה תנחומים במות אימך.

שתמשיך תמיד לחייך אף על פי ולמרות

ראשית משתתפת בצערך מעומק הלב

שנית בשבעת ימי האבל הצער רק מתחיל,

וכן צריך לדעת להרגיש את הצער ולהרגיש הרבה יותר שמחות - צודק, זה משפט סתום ולא ברור

אהבתי את גרסתך,

שתדעו הרבה יותר שמחות מצער

משתתפת בצערך על אובדן הדמות המשמעותיות בחיינו.

מתוך ניסיון דומה לשלך לצערי, נכון להוקיר ולקבל את אלה שבאו לחבק ולהשתתף בצער

גם ללא מילים.כי באמת אלה הם מהרגעים המביכים והקשים, מה עוד שחלקם ודאי לא

הכירוה כלל. ובאמת שניפגש רק בשמחות. שבת שלום. גילה.

מה שעצוב זה סופיות המוות

ומי שנשאר, נשאר עם הגעגוע

ולגעגוע אין מרפא

(אומרת מישהי שאיבדה את 2 הוריה בתאונה בגיל צעיר)

מה אומרים ? זה כמובן מאד אישי

אחד מדקלם "שלא תדע מצער'

השני נותן חיבוק

והשלישי

"רק בשמחות"

אני אישית חושבת שאין שמחה ללא עצב

ואין עצב ללא שמחה

והמתנה היחידה שתוכל לתת לעצמך זה

להרגיש

משתתפת בצערך ומסכימה עם כל מילה.

אני אפילו מקצינה תמיד ואומרת שאני מאחלת לעצמי לחוש עוד צער, כמו גם שמחה וכל רגש אחר במנעד הרגשות האנושיים.

צודק לגמרי.

גם לי המשפט הזה נשמע תמיד הזוי.

הרי כולנו חווים צער.

אבי יקירי,

בנימה אופטימית זו,

שהצער שתדע, תמיד יהיה צער משמח.

אבי יקר, האמת שלצערי אלו מצבים שמעמידים אותך בדר"כ במצב של מחסור במילים...

ועוד יותר מצער הוא שרק לאחר שאתה חווה אובדן מסוג זה אתה מבין כמה זה בסדר שאין

כ"כ מה להגיד ולפעמים השתיקה יפה.

הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להקשיב, לנסות להזדהות ולהיות שם כשצריך תמיכה.

וכפי שאמרתי לך בעבר, אף משפט לא ירפא או יפחית את הכאב, התרופה היחידה שמקלה (אך עדיין לא מחלימה)  - הזמן...

משתתפת בצערך,

תנחומי  בקשר לאימך.

אין מה לעשות,

מוות הוא חלק מחיינו,

תודה לך על הבאת  הפוסט,

חנוכה קסום,

לך ולכל בית ישראל,

www.sarakonforty.com ,

צודק.

גם כשאבי נפטר לפני כשנה

הרגשתי כך.

לא הסתדר לי כשאמרו לי "שלא תדעי עוד צער".

מאחלת לך רק שמחה בלב.

מאיה

ראשית משתתפת בצערך ובצער משפחתך

אהבת אם נשארת איתנו לעד

ואמך הייתה ועוד תהא לך בדרכה שלה

כשאימי נפטרה , לא היה בי מקום לשמוע אפילו את הנחמה

חילוניים לא כל כך יודעים מה לומר בשעה כזו

כשאני מגיעה לנחם (כחילונית), מהניסיון האישי שלי למדתי את יופי השתיקה , דווקא במצבים כאלה, מרגישה צורך לשתוק ולהקשיב לסיפורים ....

המשפט הזה של "לא תדעו עוד צער"

אכן שגור בפי אנשים שבאים לנחם

ואני מאד מקבלת את הפרשנות שלך לעיניין הזה

אם כי

אנשים אומרים זאת , לא תמיד "תרתי משמע" אלא כדרך של השתתפות בצער ...

מחבקת , לימור

אינני נוטה לצרף בתגובות דברים שאני כתבתי

ועם זאת, אני חורגת ממנהגי כי אני מאמינה שתמצא אולי הזדהות / תובנות בפוסט הבא

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1080536

משתתפת בצערך.

גם אני מסוג האנשים שברגעים אלו פשות לא מוצאת את המילים.

קשה לי להאמין שקימות מילים שבאמת מנחמות.

הרי האבל הוא עצום, התחושה היא נוראית, ובור עצום.

ליבי איתך. תהייה חזק.

ובאמת רק בשמחות!!!

*

אחד הדברים הקשים הוא ביקור אבלים

יש מעין תחושת מחנק בגרון

ואז אומרים מה שיוצא מבלי לחשוב

אני מצטערת בצערך על מות אימך

שתישאר איתכם תמיד התחושה שלה

אדם אהוב נשאר לעולם בלב אוהביו 

היי,

גם אני חזרתי היום מארוע מאד עצוב,לוויה של תינוק בן שנה,וכולם מילמלמו את המשפט שלא תדעו עוד צער,ובעודי שם חשבתי

 מה אפשר לומר , והאמת שאין אין נחמה כמישהו יקר לך פיתאם איננו,ואף פעם לא ממש מוכנים לא משנה הגיל והמצב,אכסיומת

החיים שמוות כלול בתוכה,ולכן חיבקתי אותם חזק ואמרתי להם הלוואי שרק בשמחות,ומאחלת לכם טוב מטוב.

יש מצבים שמילים לא יכולות לבטא את שהלב מרגיש,אז לסיום מאחלת לך הרבה בריאות שמחה ואור בהשראת חג החנוכה

צטט: anya e 2009-12-16 13:36:26

הייתי שם. תהיה חזק. לנותרים קשה. ההולכים כבר נגעלו.

ביציאה פשוט אפשר ללחוץ יד או לתת נשיקה ולהגיד "תהיו חזקים"

אוהבת את ההצעה הזו..

"ניפגש רק בשמחות" קצת צורם לי בזמן תקופת האבל

כי בשבעה צריכים להיות בתוך האבל, לחוות את הצער, לתת לו ביטוי

ותפקידם של המנחמים הוא לעטוף ולחבק את האבלים בזמן הכל כך קשה הזה.

תהיה חזק

יעל

תנחומיי...לאבד אהוב קשה מאוד.

מקווה שאמך לא סבלה טרם מותה.

אכן...השארת חומר למחשבה.

משתתף בצערך.

אני חושב שהרבה מהחשיבה שלנו כתרבות על מוות היא לא נכונה. ללא המוות לא היתה משמעות לחיים ("יו דונט נו ווט יו גט טיל איטס גון), ולמעשה מוות הוא דבר חיוני להמשך החיים של אחרים. כשיודעים את זה, אי אפשר לאחל למישהו יותר מאשר שיחייה חיים שלמים, חיים שבהם הוא ממצה את הפוטנציאל שבו ומותיר אחריו אנשים שזוכרים אותו לטובה (ורצוי גם משפחה). 

היא תחיה באופן מסויים כל עוד האנשים שהכירו אותה יחיו  

יהיה זכרה ברוך 

משתתפת בצערך.

ולפעמים לא צריך להגיד כלום

מי שבא כבר משתתף ואבל וכואב

נשתתף בצערך.

אכן הארת נקודה חשובה.

המשפט איבד ממשמעותו המילולית והפך לסוג  של מטבע.

ושאכן תדע שמחות לרוב.

מה באמת יש לומר.

קטונתי.

משתתף בצערך

רז

הי,

אני חושב שעדיף להביט בעיניים ולילחוץ את היד בלי דיבורים מיותרים...

נעצבתי לקרוא על פטירתה של אימך ז"ל...

ניסיתי לדלות , אך כנראה שגם לי

אין לי משפטים "מוצלחים" יותר.

לא חושבת שיש משפט כל שהוא שבאמת מנחם אבלים...

משתתפת בצערך.

יהי זכרה ברוך 

אני משתתפת בצערך, חבר*.

אתה צודק בכל מילה שלך ובהבנות שלך, אז אולי תדע עוד צער בחיים כמו כל אחד האדם,

אבל אתה תדע גם שמחות!

חיבוק ממני

גם אם אינך מאמין , לא פסול לומר : מן השמים תנוחמו !.

או בל תראו עוד צער וכאב

ובאשר לצער עצמו על מות הנפטר

אומר :

לפי היהדות , בעולם הזה אנו פיקדון לזמן מוגבל.

איש אינו יודע את מועד מותו לפיכך :

היהדות גורסת , שאם הנפטר צדיק הוא אז אומרים עליו

הוא נתבקש לישיבה של מעלה - החזיר את הפיקדון 

ועוד , אם האדם חי אך עדיין סובל מחוליו,  אזיי יש

מקום לתחינה ולתפילה שיבריא אבל  משנפטר

מה יש עוד לעשות מלבד להצטער לתקופה מוגבלת

של שבעה ימים ולא יותר? 

כי החיים צריכים להמשיך ושלא נראה עוד דאבה .  

קבל את תנחומי.

אכן זהו משפט לא חכם. הנכון הוא לבטא השתתפות בצער, כאשר האבל אינו דתי במילים "משתתף בצערך" או "משתתף בצערך" או "שתדע שמחות ולא אבל".

משתתפת בצערך

אמן ותדע רק שמחות.

אני משתתפת בצערך,

ומסכימה איתך שנפגש רק בשמחות.

חיבוק ענק.

אבי היקר,

הרי במצבים מהסוג הזה לא משנה איזה משפט יאמר ,

לא תהיה לו שום משמעות

כי שום דבר ואף מילה לא תקהה את הכאב,

הנוכחות של הקרובים והחברים מסביב

היא סוג של נחמה  וזה שווה יותר מאלף מילים.

אבי היקר

ראשית כל אני משתתפת בצערך ובכאבך.

לאבד אמא,לא חשוב באיזה גיל,כואב מאד.

חשבתי על צורת ההסתכלות שלך על משפט כמו "שלא תדעו עוד צער",

לדעתי משפט זה הוא בעצם בהיפוך מילים "שתדעו רק שמחות"

אך הקונוטציה שנתת לו יש בה מן ההגיון ולכן אומר לך כאן:

"מקווה לשמוע ממך הרבה בשורות טובות"

מיקה

קראתי פעם ראיון עם אלמנות.

אחת שאלה "מה עונים למשפט הזה?"

והשנייה ענתה "בקרוב אצלך".

וברצינות,

המבוכה מביאה אותנו להגיד מילים בלי מחשבה. 

צער הוא חלק מהחיים, אם אוהבים בני אדם, הפרדה מהם תכאב. 

אולי כדאי להגיד "שתזכרו את החיים" או "שתזכרו את הזמנים הטובים".

ואולי אפשר פשוט להגיד שלום. 

אולי לא צריך לאחל איחולים. 

אבי היקר !

ראשית, משתתפת בצערך ועל אובדן היקר לך מכל.

יהי זכרה של אמך ברוך.

.

שנית, לדעתי אין מקום לומר

" שתדעו בעתיד רק שמחות"

אי אפשר לדבר עם אבלים על שמחות

 ברגעים שהם שפופים ודואבים.

מספיק לתת חיבוק ולחיצת יד.

שני הדברים הללו שווים אלף מילים.

ואפשר לסיים ולומר :

נתראה בזמנים אחרים....

מצטערת לשמוע על אימך

ואכן שום משפט או משהו אחר לא באמת מנחם

אלו לגמרי משפטים חלולים שנאמרים כדי ל"להשתלב" נכון בכניסה לבית המנוח

מי יתן ותדע הרבה יותר שמחה מצער.

אבי יקר,

אני חושבת שרוב המנחמים נאחזים בקלישאות מסוג זו שהזכרת בכותרת הפוסט, בשל תחושת המבוכה המסויימת והיעדר המילים.

מצטרפת למי שכתב כאן שהעיקר הוא בעצם הביקור ותחושת ההזדהות של המבקרים, גם אם תחושה זו מובעת באופן מסורבל...

מחזקת אותך, ובאמת-באמת, משתתפת בצערך.

מצחיק איך החוויה האנושית הזו של אובדן ואבל, הופכת להיות כל כך מסורבלת כשאנחנו לא ממש יודעים מה לומר.

ואולי זה גם בגלל שאין באמת מה לומר.

"שלא תדעו עוד צער", כמו שאמרת יפה, זה לא האיחול הנכון.

גם את "תהיו חזקים" אני לא כל כך אוהבת, כי מי שחווה אובדן מותר לו להיות קצת חלש.

ואולי אין מה לומר והמילים עצמן לא משנות הרבה כי מה שחשוב באמת זה המבט, החיבוק, התחושה שאתה לא לבד בתוך זה. ואז המילים אינן חייבות להיות מושלמות, כי הן נדחקות הצידה.

אני מצטערת לשמוע על אובדנך. זו נשמעת לי אחת מחוויות החיים הקשות ביותר.

אני מקווה שלאמך היו חיים טובים ומלאים, ושהחיים שלך אתה מלאים בזכרונות נעימים ממנה.

היי אבי ,

ראשית , לי אישית , עצוב כשמישהו מאבד מישהו יקר לו כל-כך .

אמא , דמות מרכזית שמחברת ומלכדת במשפחה ,

וכשהיא הולכת משהו בלב יושב , כואב , זוכר ולא שוכח

לא פשוט בכלל !

את אמא לא שוכחים , ואיך אפשר בכלל ???

כל דבר כמעט , מזכיר אותה , ככה זה , זאת אמא .

ובהקשר למה שאמרת :

אני מאחלת לך , שהיושב במרומים , יישמור וייגן על משפחתך

שמעתה , תדע רק : בריאות , אושר , שמחה וצחוק .

קודם כל, משתתף בצערך.

אתה בסה"כ צודק, אבל זה לא ישים: אי אפשר לדבר עם אבלים: "שתדעו בעתיד רק שמחות"...

כולם שפופים, המנחמים והמנוחמים - ולכן מדברים רק "שטויות" כמו "שלא תדעו עוד צער".

גם אני מעולם לא הבנתי את הטימטום הזה - אבל ככה זה - כנראה.

אין לי.

ואין מנוחה ואין נחמה והזמן לא מרפא דבר, לכל היותר מקהה או מעמעם...

בלתי הפיך המוות ובלתי נגמר הצער.

אני יודע בדיוק מה אתה מרגיש ועל כן אני משתתף בצערך, למרות שמעולם לא נפגשנו.

לפעמים לחיצת יד ללא מילים או חיבוק עוטף...שווים אלפי מילים.

צר לי לשמוע על אמך. 

קודם כל משתתף בצערך חבר .

ואצל הערבים אומרים כן שניפגש בשמחות כשיוצאים מאבל ואומרים גם עדם אללה אגרקום הפירוש בעברית הוא שאלוהים יגמול לכם על שהשתתפתם באבל שלנו

צר לי לקרוא על מות אימך..

משתתפת בצערך

איהיה חזק זהו דרכו של עולם...

שולחת לך את חיזוקיי ומאחלת לך לא לדעת צער

שלך

הילה- הסוד הקטן להצלחה הגדולה

www.hilamlm.com

הייתי שם. תהיה חזק. לנותרים קשה. ההולכים כבר נגעלו.

ביציאה פשוט אפשר ללחוץ יד או לתת נשיקה ולהגיד "תהיו חזקים"

תוכן המשפט השני נראה לי,,,

או בוריאציות דומות, כגון-' מאחל מעכשיו  פחות צערוכמה שיותר סיבות לשמוח

אבי היקר

רוצה לשתף אותך "בחוויה" שלי. שבוע שעבר ניחמתי קרוב משפחה שאיבד את בנו בן ה-25 בתאונת דרכים כשהוא בדרכו להציע נישואין לארוסתו. כשנכנסים, לא יודעים מה לומר ועוד יותר לא יודעים מה לומר שיוצאים. אני פשוט מצאתי את עצמי "ללא מילים", פרט לחיבוק ועיניים דומעות.

אולי גם זאת אמירה..?!

חיבוק גדול

שולמית

כל כך נכון וכל כך נוגע ללב.

נתראה בשמחות,

טלי.

אז קודם כל, שאכן תדע הרבה הרבה הרבה יותר שמחה מצער!!! אמן

בדיוק השבוע, כתבתי למכר שסבו נפטר :   

"בד"כ אומרים שלא תדע צער ואני לא מבינה את המשפט הזה..."

מאמצת את המשפט שלך

------={@

ראשית תנחומיי

דבר אחר, ביחס למנהגי השבעה ישנן מנהגים הרבה

כמה ששינם נפטרים ישנן מנהגים

כפי שציינת קודם הבעיה בעזיבה

אולם ישנה בעיה כבר בכניסה

אצל אנשים מסוימים אפילו לא מקדימים שלום (לא מברכים בשלום)

אחרים מנשקים

ואחרים לוחצים יד

ואחרים קדים בראש 

מה שלמדתי אני זה למעשה לא חשוב מה אחרים עושים

תעשה אתה

כאשר באו (בשבעה) להפרד ממני אמרתי לכולם  להתראות בזמנים אחרים

וכולם (כמעט) חייכו  בהבנה..

וכן

שלא תדע אלא שמחה

משתתפת בצערך

כל החיים שלנו רצופים בשמחות,דאגות וצער .

עם כל אחד מהם אנחנו לומדים להתמודד ולקבל בצורה הכי נכונה

אם לא היה עצב לא היינו יודעים מהי שמחה,אם לא היה כאב/חולי לא היינו יודעים מהי בריאות וככה עם כל דבר בחיים

אלו החיים ואנחנו נעשה אותם הכי טובים שאפשר

יישר כח

חג שמח ומלא אור ככל שניתן

הי אבי,

כשפוגשים אדם כואב, שעבר אובדן

קשה למצא את המילים.

המשפטים הם אוטומטיים ומסייעים להיות עם אדם

שאיכפת לך ממנו ברגעיו הקשים.

לעיתים אפילו מכירים בריפרוף ופוחדים להגיד משהו לא במקום.

בכלל ההתיחסות היא כאל משהו שביר, על קצות האצבעות ובעדינות.

אובדן הוא אובדן, תמיד קשה,

ת.נ.צ.ב.ה.

ולך, זכור את אימך ברגעים היפים, את החיוכים והאהבה.

שולחת חיבוק .

 אני מצטערת לשמוע על מות אמך.

ימי השבעה והאבל על מות אדם אהוב נועדו לתת למשפחה זמן להתאבל ולקבל את האבדן בחברת קבוצה תומכת של משפחה וחברים.

למרות שהייתי במקום שבו אתה נמצא בעבר אף פעם לא מצאתי את המילים הנכונות ולעיתים המילים אכן מיותרות.

אצלנו נהוג להביא אוכל על מנת להקל ולעזור לבני המשפחה אז למרות שנראה כאילו האבל הופך למסיבה הביחד המשפחתי חוגג את החיים גם בתקופת האבל.

אני מעדיפה לתת חיבוק, להציע עזרה, לבלות זמן עם האבלים על מנת שלא ירגישו בודדים ולקוות שהפעם הבאה שנפגש תהיה בארוע משמח.

*שלא תדע עוד צער

להתראות בשמחות 

צטט: gadzilla 2009-12-16 08:51:52

הצטערתי מאד לשמוע... אישית המצבים האלה מאד מביכים אותי, כי באמת מה כבר אפשר להגיד לצד השני שיעזור לו במשהו? כל המשפטים הסטנדרטים האלה נשמעים מאד חלולים. המצב עוד יותר מביך אותי אם מדובר לא באנשים מאד קרובים אלי. נראה שבד"כ זה שבאת מראה על אכפתיות, וכל ה"סיסמאות" הם באמת מיותרות.

מסכים איתך. עצם הביקור "שווה" הרבה יותר ממה שאומרים.