0
בית חולים- "איכילוב"..קומה 10. אשפוז יום. האגף החדש..כ"כ נקי ויפה ..ריצפת פרקט , חדרים מאובזרים-כורסאות טלויזיה מפנקות לכל חולה יחידה נפרדת -מאובזרת בטלויזיה אישית- טיסה לשום מקום.. ואולי דווקא כן- לכיוון אחד. כ,כ יפה וכ"כ עצוב!!! מחלקה עצובה-אנשים ששעון החול שלהם הולך ואוזל מזה כמה שנים "נפלה בחלקי הזכות לבלות במקום הזה" אחח איזה בילוי.. בשער הכניסה לבית החולים- שואל השומר את השאלה הבנאלית לאן?? ובהומור שסיגלנו לנו עונים: ל-"אומן 17-...לאן כבר אפשר ללכת כשנכנסים לבית חולים.. וכולם צוחקים.. במחלקה עצמה- סדר מופתי -המלאכיות בלבן מתרוצצות בין חולה לחולה מחברות את "ערכת הטיפול" - דואגות- מתעניינות ..ועוברות לבא בתור. "אכן תמונות קשות "... ואח"כ מופיעות המתנדבות- מלאכיות בפני עצמן. את עבודתן עושות בהתנדבות- לכל הציניקנים מסתבר שעדיין לא פסה רוח ההתנדבות בעמנו- עם סגולה בארץ הקודש..הן מגיעות עם עגלות מלאות בכריכים שהכינו על חשבונן -שתייה קרה-חמה.ועוד עוברות מחדר לחדר לא פוסחות על אף חולה ומלווה- מפצירות שישתו ויאכלו -מתעכבות- מתענינות ומברכות. וממשיכות בדרכן הן את מצוותן היומית עשו-ובגדול! וכך חולפות השעות- ומסתיים עוד טיפול .ומנעד הרגשות הוא בין תקווה ליאוש בין סטאטיסטיקות לבין הבטחות הרפואה והמדע .ובין הניסוי והתהייה. ואז יוצאים החוצה-לרחוב ומסתבר שיש עולם שם בחוץ.עולם שבו השמש תמיד עולה במזרח ושוקעת במערב ויש קיץ וסתו ואחכ חורף- ולפעמים אפילו הגשם בא בעיתו... והאנשים- שבחוץ- רצים מתרגזים- ממהרים- מתעכבים-מקללים...נדחפים !!! חברים- בין הלידה למוות -החיים קצרים- לימדו להנום מהפרטים הקטנים .כמו שאמר איש חכם -את השמחות אנחנו צריכים לארגן לבד-הצרות באות מעצמן !! בריאות טובה!!!. . |