להיות בן אדם זה אומר להיות אסיסטנט של מישהו במיוחד אם את/ה מורה לאומנות אבא או אמא שופט או שוטר רופא או קצב טייס או טייח. בקיצור כולנו. בחוג שאני מנחה יש גם את העניין של לעשות עבודה "כבקשתך" , כלומר אחת המשתתפות רצתה להתנסות בפיסול ברשת ועיסת נייר שזה אומר : שאני ניגשת למלאכה, נדלקת, אוספת חומרים, מצחצחת כלים, טכניקות, עפה לכל מיני מקומות ונוחתת. ועם זה המעוף, איך לא, אני מכינה בבית עוף:  השקיפות של הרשת מושכת אותי להשאירה. אני מוותרת על עיסת הנייר שחשבתי לשים ממנה קורטוב פה ושם ואני מצפה את העוף בבדים מרושתים  שאפשר לראות דרכם כל מיני דברים  בזמן שתפרתי את העוף על שולחן העבודה במטבח, בכורתי המתבגרת במקום לסדר את חדרה המזוויע נתקפה אף היא בחשק ליצור. בהתחלה היא ישבה בדחילו ורחמו על קצה השולחן, לאט לאט היא פלשה למרכז מנצלת את אמהותי הרגישה לביטוי צרכיה האומנותיים ופרישתי מהמרכז לסיפוק צרכיהם הקולינאריים של היתר כך שאני הופכת להיות האסיסטנטית שלה, שולפת מכל מיני מקומות בדיוק את מה שהיא רוצה. היא רוצה לעשות בובה גדולה ומפרקת תחפושת של אריה וזוג גרביונים. פתאום מסתבר לה שהפנים קיבלו את פני יוסף ההוא מהאח הגדול היא תולשת לו את הגוף והרגליים וטוענת שהיא לא יכולה עם פני היוסף הזה. זה לא נעים לראות רק ראש אז שמתי אותו על מקל הנהו:   |