כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תמונות במילים ותהיות

    לנסות לתאר בלוג זה יהיה כמו לנסות לעקוב אחר האופןבו אני מבשל. תמיד ספונטני, אינטואיטיבי, פשוט ומורכב, חגיגי ויום יומי, אבל תמיד טעים ובריא...

    ארכיון

    מתהלכת בכבדות - מפגש עם עצמי

    18 תגובות   יום רביעי, 16/12/09, 19:28

    הספיקו מספר שניות בעודי מביט בה מבעד לזכוכית המכונית, מספר שניות של מבט בעיניים על מנת לזהות את אותו המבט, זה המוכר. היא הייתה בשנות ה-70 לחייה, פאה לראשה ואיפור כבד על פניה כמו תפאורה בהצגת ילדים. לשבת, היא בחרה ביגוד נוח וצעקני משהו, כזה שאינו ממש מותאם את גילה הנשגב. יאה היה לה לגברת לו בחרה לחצות את הכביש במעבר החצייה, זה שסמוך לכיכר, אלא שבחירתה באותו היום הייתה להיות צעירה במספר שנים ולחצו באלכסון את הכביש, הרבה לפני מעבר החצייה.

     

    אני עדיין תוהה האם היא ידעה שאין לה סיכוי לבצע חצייה מסוג זה ושזה עניין מסכן חיים עבורה, או שמא, שגעון הגדלות שאפף אותה והרצון העמוק שלה להישאר צעירה העלימו באורח נס את התחושות הארציות הניתזות מבעד לגופה... או אולי פשוט ערפל תודעתי ופיסי כלשהו המאפיין את הגיל...

     

    המפגש עם החלקים הלא נעימים בנו והניסיון המתמיד לחמוק מהם, להעלים אותם, מתחיל כבר בגיל צעיר מאד. אני עוד זוכר את המבט בעיניי באירוע נוסף בו הנחתי לתמימות להחבא בארון והעזתי בתבוסתניות רבה להיכנס לעולמם של המבוגריםף אלו שלא קיבלו את עולמי הילד. יכול להיות שכבר אז מפגש עם איש הרימונים היה פותר לי המון בעיות...

     

    ההתעסקות המתמדת במציאות ירוקה אחרת, יפה יותר, מרחיקה אותנו מעצמנו וזה מתקיים במישורים שונים וברמות שונות לאורך חיינו. המחיר של תרבות הצריכה בעולם מודרני הינו מידת הדחיינות של כל מה שלא נראה טוב, לא נשמע טוב וכדומה. הוצאה של אלו מחיינו יוצרת אשליה זמנית שהכל ורוד וטוב, החל מ- Iphone דרך זריקת אשפה ועד נטילת אנטיביוטיקה.

     

    עם זאת, התבוננות מעמיקה באותם חלקים בחיינו מהם אנו סולדים ונמענים מלהיפגש, לא רק מלמדת אותנו את התועלת שהם מביאים עימם אלא גם מאפשרת לנו לקבל את האחר. ייתכן מאד כי חוסר היכולת שלנו, הפחד שלנו מעצמנו נובע גם מחוסר היכולת של החברה לקבל אותנו כמות שאנו, או אז, נאמץ לנו דמות אחרת, כזו שתואמת את הדרישה הקולקטיבית.

     

    במסגרת הקליניקה אני נפגש לא מעט עם מטופלים שמגיעים עם מחלה אחת או מספר. וזה בדיוק כמו שזה נשמע; "הם מגיעים עם מחלה", המחלה היא אורחת, מישהו זר, לא הם! לוקח זמן להבין ולקבל את המחלה כחלק בלתי נפרד מהיישות שלך, לוקח עוד יותר זמן להבין ולהסתכל לתהליכים הנפשיים שהובילו אותך למצב בו אתה נמצא ולוקח שנים, אם לא גלגולים להבין את המשמועיות העמוקות יותר.

    חלק גדול מהבעיה הוא נושא המיתוג עליו ארחיב בפוסט אחר, בקצרה אומר רק כי מיצוג המחלות יוצר תפישה תהליכית שגויה בקרב רבים, תפישה תבניתית של איך הדברים אמורים להיראות תוך הוצאת האני מהמשוואה.

     

    תהליך השגת הבריאות יכול להיות הבזק רגעי של תובנה, עם זאת, לרוב הוא מורכב הרבה יותר וכרוך באומץ רב, להסתכל לעצמך בעיניים ולאהוב...

     

    מתהלכת בכבדות מופיע גם בבלוג באתר שלי - http://amirtaiar.co.il/blog/139

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/10 09:48:


      וידאו מקסים ומרגש,הקרקס השירים ,הגמישות מעוררת השתאות

      ומאידך הפוסט ..מתהלכת בכבדות ..קצת מזכיר יותר משהו בהתחלת הסרטון

      איך שלא יהיה הקשר מוצלח ומעניין ,גם המילים והחיבור לנושא רחב יותר ..המודעות

      המבט האישי דרך הצפיה באחרים החיבורים וההדחקה של אלנמנטים ,רעיונות,מצבים

      שיש בהם שליטה או לא..נושא מאוד רחב גוף ,נפש, ערכים,מודעות,ידע,התבוננות,יישום

      פתח  יפה למחשבה ..תודה שהבאת

      חג אביב נפלא !

       

       

        20/12/09 17:45:

      צטט: אקובילדינג 2009-12-18 11:25:30

       

      כשהנפש עייפה צריך לעצור,

      להאט את הקצב

      ולתת לגוף לרפא את הנפש במנוחה ובשקט, רגיעה

       

       אולי הבעיה הגדולה ביותר היא שלא תמיד אנחנו בכלל יודעים שהנפש עייפה! 

      אנחנו עייפים מדי ורחוקים מדי על מנת לזהות את זה....  

       ואז נכנסים שיקולי אגו! 

       

      תודה...  

        20/12/09 17:18:


      יפה...אהבתי את הכיוון שאליו הלכת.

      המחלה היא אכן רק תגובה לדברים שהיו שם הרבה קודם לכן.  

        18/12/09 11:25:

      מחלה היא בריחה...

      פעמים רבות הנפש זועקת לחופש לעצירה

      והגוף כמו נענה ומביא עמו מחלה!

       

      כשהנפש עייפה צריך לעצור,

      להאט את הקצב

      ולתת לגוף לרפא את הנפש במנוחה ובשקט, רגיעה

       

      פוסט מרתק

      בתובנות הרבות שמכונסות בטקסט קצר יחסית

        17/12/09 22:27:
      תמונה ראשית
        17/12/09 20:17:

      צטט: לילוש73 2009-12-17 10:24:22


      אני דווקא אשמח שתרחיב בנושא המיתוג ...

      פוסט מצויין ומלמד

      לימור

       תודה לימור

      בהחלט ארחיב, זה נושא שמעסיק אותי המון.  

       

        17/12/09 20:16:

      צטט: קראלה 2009-12-17 08:37:49

      אתה צודק במה שאתה אומר...

      נפש בריאה בגוף בריא.

      אבל אני מסכימה עם ונוסיטה....

      נפש האדם מורכבת כל כך....

      יום נפלא

       

      אוי כמה שהיא מורכבת...

      ורוחו?...

      וכמה שהן פשוטות כולן.  

       

        17/12/09 10:24:


      אני דווקא אשמח שתרחיב בנושא המיתוג ...

      פוסט מצויין ומלמד

      לימור

        17/12/09 08:37:

      אתה צודק במה שאתה אומר...

      נפש בריאה בגוף בריא.

      אבל אני מסכימה עם ונוסיטה....

      נפש האדם מורכבת כל כך....

      יום נפלא

        17/12/09 07:21:

      צטט: ונוסיטה 2009-12-16 21:38:45


      תהליך השגת הבריאות יכול להיות הבזק רגעי של תובנה, עם זאת, לרוב הוא מורכב הרבה יותר וכרוך באומץ רב, להסתכל לעצמך בעיניים ולאהוב...

       

      ולפעמים התובנה באה מאוחר מידי והמחלה הופכת לדיירת קבע....

      וזה כבר לו עוזר לאהוב יותר....


       

       עצוב שזה מגיע לשם אה?

      תודה על ההארה

       

        17/12/09 07:17:
      תודה על התגובות המרגשות...
        17/12/09 00:01:


      מעניין לקרוא אותך.

       

      רותי.

        16/12/09 22:35:

      מעניין ביותר.

       

       

      רונית

        16/12/09 22:15:

      מרגש חיוך
        16/12/09 21:38:


      תהליך השגת הבריאות יכול להיות הבזק רגעי של תובנה, עם זאת, לרוב הוא מורכב הרבה יותר וכרוך באומץ רב, להסתכל לעצמך בעיניים ולאהוב...

       

      ולפעמים התובנה באה מאוחר מידי והמחלה הופכת לדיירת קבע....

      וזה כבר לו עוזר לאהוב יותר....

       

      לגבי הקליף והשיר....בהתחלה נרתעתי...יש לי בעיה עם קרקס מילדות...

      אבל כשרק הקשבתי למנגינה התחברתי -תודה

      אהבתי את תוכן הפוסט.

       

        16/12/09 21:24:


      כמה אמת

      וכמה חשוב

      תודה

        16/12/09 21:14:


      הפחד שלנו מעצמנו נובע גם מחוסר היכולת של החברה לקבל אותנו כמות שאנו, או אז, נאמץ לנו דמות אחרת, כזו שתואמת את הדרישה הקולקטיבית.

       

      אין לי לצערי כוכבים....

       

      כן,מילים כדורבנות!

      ניתוח מעניין ומרגש.

        16/12/09 20:29:

      פוסט מעניין ומלמד. תודה.

      פרופיל

      אמיר תייר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות