כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    אדישות ציבורית, אפשר להבין ?!

    56 תגובות   יום רביעי, 16/12/09, 19:35

    הכתבה הסרוקה בזאת לקוחה מידיעות אחרונות

    כפי הפרטים: "העונש הקל של הנהג הקטלני" (14.12.2009, עמ' 23) ירון דורון

     

    אדישות ציבורית, אפשר להבין ?!

     

     

     

    אחד הדברים המתסכלים והעצובים לדעתי מבחינה אזרחית ומוסרית היא היאוש, הרמת ידיים של אנשים, אזרחים, כמוני וכמוך, לפעמים טועים והיא נראית כאדישות, אז זהו שזה אינו תמיד כך.  

     

    ישנם כאלה, שבמקרים רבים, מרימים ידיים, משלימים עם דברים, בגלל שהם רואים שזה לא מעשי למחות.  

    ולמי כבר יש כח להיות עסוק במחאה כל הזמן, בין היתר נגד תופעה של מה שאני קוראת "פרקינסון רשותי" (כך אני מכנה זאת בשם כולל רחב משמעות), כמה כבר אפשר?!  

     

    יש לכן חלק שממקדים את התחום בו בחרו לפעול ולנסות לעזור כמה שיכולים, וה"חביבים עלי ביותר" הם אלה שבעצמם למעשה אינם עושים דבר למען זולתם, ללא אינטרס הכוונה, אך עסוקים בביקורת על אחרים - מדוע הם האחרים לא עושים משהו. 

     

    האבסורד שהם מפנים חיצי ביקורתם פעמים רבות כלפי מי שכן עושה, ואלא שאינו עושה לפי ההעדפות שהם סבורים שראוי.....  

     

    כמובן שישנם אלה שאף אחד לא ממש מעניין אותם חוץ מעצמם ואינטרס האישי, אך אני מאמינה שפלח זה באוכלוסיה אינו גדול כפי שזה נדמה.

    הרוב, מיאוש, מאיך שמתפקדת המערכת - כבר אינם מגיבים כלל.  

     

    למה?  

     

    מפני שאם רואים דברים כגון אלה שאני מדברת עליהם (בהמשך), מה כבר יש לומר?

    אפשר גם להבין אותם שהם כבר שותקים....  

     

    דברים לא מתנהלים כראוי, כפי שצריך מבחינה שלטונית, מבחינת אכיפה, חקיקה סדר ציבורי, וכדומה.  

    פעמים רבות נדמה שלא ניתן לפתור זאת, שדבר קשור לדבר וזה כמעגל סגור, ללא פתרון, עקב גורמים רבים. 

    בין הייתר תלות וקשר בין משרדי ממשלה שונים, הסכמי קואליציה, והכשלות הצעות חוק של גורמים מסוימים בשל סיבות השמורות להם.  

     

    מה שאני יודעת שפעמים רבות מאשימים את הציבור באדישות, בזה שהוא מרים ידיים, וכאמור אני לא בטוחה כבעבר שאפשר להאשים לנצח את הציבור.

    לציבור כבר נמאס. כמה כבר אפשר?   

     

    בדוגמאות שבחרתי להביא רואים כיצד המערכת פועלת ב"יעילות מופרזת ומדהימה" מצד אחד, הרבה מעבר לכל דימיון ופרופורציה, ומצד שני איך היא מאפשרת לפושע לצאת ללא עונש כמעט, כלומר עם עונש מגוחך בצורה בלתי תיאמן , ויחסית לחומרת העבירה בפרט.  

     

    כולנו שומעים כל הזמן בתקשורת יום יום על גילויי אלימות גדולים קטנים חמורים ונוראים, ועדים לעונשים מגוחכים או לא מרתיעים, או לחוסר אכיפה בכלל עקב עומס וסיבות אחרות, מה שממחיש שוב ושוב מדוע האלימות משתוללת ללא הפרעה.  

     

    אז מה בדיוק האזרח אמור לעשות אם המערכת שאמורה להגן עליו אינה עושה זאת?

    כמה כבר אפשר להילחם ולהאבק בה במערכת ?

    כל מה שנשאר בלית ברירה זה לשמור על עצמך, מה שפעמים רבות אומר להיות אדיש.  

     

    כשמדובר על בני אדם, לפחות אחד שומר על עצמו, על משפחתו בלבד, אך הוא אדם בוגר ועדיין באפשרותו להגן במידת מה על היקר לו, ומי יעזור וישמור על חסרי הישע?

    אלה שאינם יכולים להגן ולשמור על עצמם ומופקרים לחוק ולמוסר....נשים מוכות, ילדים קטנים, חסרי בית, בעלי חיים, חיות בר....  

     

     

    דוגמא ראשונה,

    סרוקה רצ"ב הידיעה הבאה מידיעות אחרונות (לא ראיתיה און ליין) ופרטיה המלאים כאן:

    ידיעות אחרונות "העונש הקל של הנהג הקטלני" (14.12.2009, עמ' 23) ירון דורון

     

    דוגמא שניה   

     

    הארץ מגזין "ואדים אנטונביץ' הלך עם כלבתו ללא רצועה ונשלח ל-25 ימי מאסר" (13.12.2009) מאיה זינשטיין

    טיול תמים שערך במאי הסרטים הדוקומנטריים זוכה הפרסים, ואדים אנטונביץ', עם כלבתו ברחובות ירושלים, הסתיים בכלא מעשיהו: בימים אלה הוא מרצה עונש מאסר של 25 יום. סעיף האישום: טיול עם כלב ללא רצועה 

     

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1134671.html  

    בדוגמא זו, שניה, מסופר על ואדים שכנראה לא עלה בידו לשכור "בעל מקצוע טוב" או לתומו לא חשב שיש בכך צורך...

    אולי סבר שבאם נציג החוק אינו צודק ניתן להתווכח או לשאול שאלות, אולי סבר שכאן לא הק.ג.ב. ומותר לעשות זאת כמו במדינה דמוקרטית....

    לא יודעת מה קרה כאן.

    אך האמת שזה לא בעצם משנה מה קרה כאן, מי מעורב ולמה - כל זה לא משנה !  

    משנה התוצאה הסופית של המקרה בידיעה ראשונה מול תוצאה סופית במקרה הידיעה השניה - כלומר העונש על העבירות השונות.  

     

    השורה התחתונה - שני מקרים אלה אחד לעומת השני מראים אבסורדית מגוחכת וגרועה יותר מכל פרקינסון רשותי. 

    עושה רושם שיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל, ואף גורם במערכת המשפט אינו משגיח שלעבירות ופשעים יהיו גם העונשים עם פרופורציה לחומרת העבירות.  

     

    לא ראוי שיהיה קו מנחה מינימום ומקסימום לגבי עבירות ומעבר להן לא תינתן אפשרות עסקת טיעון כדי למנוע תוצאות בלתי ייאמנו כאלה?

    שמישהו שם למעלה יראה את הדברים בגדול, יקשור בין כל הקצוות ויתאם בין הגורמים והרשויות השונות למען לא יקרו מקרים כאלה? 

     

    ובכל זאת אם קוראים ניתן להבין טכנית איך זה קרה. אך עדיין השורה התחתונה היא שבסופו של דבר שקובעת, והשאלה הצריכה להשאל האם באמת כך אמורה לפעול מערכת המשפט החוק והאכיפה?

     

    האם הממונים אינם רואים עד כמה זה מביש לא תקין ומזעזע ?

    האם אתם רואים הגיון בהתנהלות שני המקרים הללו אחד מול השני? 

    כי זו התוצאה, והיא לא היחידה ולא לראשונה.  

    את העונשים המגוחכים לפעמים גם לקולה וגם לחומרה אנו רואים יום יום.  

     

     

    אם אלה התוצאות, וכך מתפקדת מערכת החוק והאכיפה, אז מה הפלא שהאוכלוסיה אדישה, הרימה ידיים, ואינה נותנת אמון יותר במערכת המשפט והאכיפה  ?!

     

                                                         
      

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/09 19:48:

      צטט: שרית - צרכנות 2009-12-18 15:01:36

      צודקת יקירה! לאנשים אין כבר כח .. יש איזה שלב בו אתה חש מוצף.. הכל סביב מוטרף

      שלך שרי

      תודה שרי, לפעמים באמת נדמה שהעולם סביב מוטרף.....

        19/12/09 19:46:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-12-18 04:41:48

      וואוהו, איזה פוסט , תודה לך, לאחר דברי המגיבים, לא נותר לי, אלא, לאחל לך, חודש נפלא, רק רגעי אושר קסומים,
      ואור ענק כל ימות השנה, לך ולכל בית ישראל, הגשמת כל החלומות, שבת שלום, חנוכה של קסם ושמחה, שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com

      תודה שרה, על המילים החמות, והחיבוק שחשתי בדברייך....

      ניסית דרך אגב ליצור משהו מהדברים היפים שאת עושה שפשוט מביע חיבוק ? סתם פתאום עלה על דעתי, מעניין איזה צבעים יהיה לזה...  :-)

      שבוע טוב

        19/12/09 19:44:

      צטט: softcactus 2009-12-17 23:21:45

      אם היה אכפת לכולם המצב היה שונה לילה קסום שלומי

       

      נכון...  :-)   אם היה אכפת לרשויות, לפוליטיקאים, לשרים, ולאנשים....

        19/12/09 15:37:
      האדישות היא באמת פועל יוצא של חוסר אמון קיצוני וייאוש רב, וחבל שאלה פני הדברים!
        19/12/09 08:24:


      כן ללא ספק אדישות הוא סימן ליאוש.

      ואסור לנו להרשות לעצימו ולחברה להגיע למצב הזה..

        18/12/09 17:00:

      צטט: ליריתוש 2009-12-17 23:04:21

      חברה שלי, כל מילה שלך מילה כדורבנות, אכן תמונת מצב עגומה, שבעצם היא כמו כדור שלג, שהרי ככל שנשתוק,

      כן יגבר הכאוס השלטוני, ככל שיגבר זה, הרי נתייאש יותר ונשתוק יותר... משהו חייב לקרות, שנפסיק להתגלגל במורד,

      שנבין כי הדברים הם בידינו, לא בידיים של מישהו אחר תודה לך.

      תודה על המילים החמות ליריתוש, אני רואה שהבנת היטב את כוונתי בפוסט הזה.

      מי שסובל תמיד הם אנחנו האזרחים.

        18/12/09 16:58:

      צטט: בונגו 2009-12-17 16:05:13

      לא בטוח שזאת אדישת. זה יותר יאוש מהמערכת.תודה שעוררת את זה.

      נכון, זה העניין, השאלה איך יוצאים מזה. כפי שהגבתי קודם אלה שלמעלה כבר לא יהיו כאן בקדנציה הבאה, אנחנו כן, אז אולי כדאי לנו יותר לחשוב איך יוצאים מזה....

        18/12/09 16:57:

      צטט: טרוול מייקר 2009-12-17 17:55:44

      הכוח נמצא אצל אלה שכוחם אינו במותנם.

       

      לא בטוחה שאנימבינה את דבריך לאשורם או למה הייתה כאן כוונתך

        18/12/09 16:55:

      צטט: ארזעמירן 2009-12-17 13:19:52

      האדישות היא ברירת המחדל של רוב האנשים. היא קלה הרבה יותר. כל תגובה אחרת דורשת מאיתנו (חלילה) מאמץ, נקיטת פעולה, או אפילו סתם התבוננות מעמיקה. ואנחנו - אנחנו רוצים רק לישון לאכול ולראות את "האח הגדול" - שיעזבו אותנו בשקט. בעולם-של-היום, כל אחד חי לו בבועת חלקת הדשא הקטנה שלו. כל מה שמעבר לה - לא נוגע לנו (ובנו). האחריות החברתית מצטמצמת לתא המשפחתי, שרק לא ידרשו מאיתנו לפעול. (ותכבו את האור כשאתם סוגרים אחריכם את הדלת. תודה)

      תמונת אמת ציירת ארז.

      אך זה בדיוק העניין, שאני כבר לא בטוחה בכלל שזה אכן כפי שאתה אומר.

      אתה בעצמך אמרת בעולם של היום...אבל זה כך בשל מחדלי השלטון והאכיפה בין היתר, אז באמת השאלה מה קדם למה ואיך יוצאים מהמעגל הזה. ניסיתי לחשוב יחד עם כולם, איך יוצאים מזה, כי מי שלמעלה לא הכי אכפת לו מסתבר, ממילא לא יהיה אותו מקום בקדנציה הבאה, אנו כולנו כן....

        18/12/09 15:01:

      צודקת יקירה!

      לאנשים אין כבר כח ..

      יש איזה שלב בו אתה חש מוצף.. הכל סביב מוטרף

      שלך שרי

        18/12/09 04:41:

       

      וואוהו,

      איזה פוסט ,

      תודה לך,

      לאחר דברי המגיבים,

      לא נותר לי,

      אלא,

      לאחל לך,

      חודש נפלא,

      רק רגעי אושר קסומים,


      ואור ענק כל ימות השנה,


      לך ולכל בית ישראל,

      הגשמת כל החלומות,

      שבת שלום,

      חנוכה של קסם ושמחה,

      שרה קונפורטי,


      www.sarakonforty.com

        17/12/09 23:21:

      אם היה אכפת לכולם המצב היה שונה

       

      לילה קסום

       

      שלומי

       

        17/12/09 23:04:


      חברה שלי,

      כל מילה שלך מילה כדורבנות,

      אכן תמונת מצב עגומה,

      שבעצם היא כמו כדור שלג,

      שהרי ככל שנשתוק,

      כן יגבר הכאוס השלטוני,

      ככל שיגבר זה,

      הרי נתייאש יותר ונשתוק יותר...

      משהו חייב לקרות,

      שנפסיק להתגלגל במורד,

      שנבין כי הדברים הם בידינו,

      לא בידיים של מישהו אחר

      תודה לך.

        17/12/09 19:00:

      צטט: מורני.... 2009-12-17 12:44:51

      מסכימה איתך !  האצבע על הדק המעצרים קלה מאוד.  האשמה הראשונית היא בחומר האנושי,  של בריונים מטומטמים במדים כחולים,  שיכורי כוח אלימים,  והאשמה העיקרית היא באידיוטים היושבים על כס המשפט,  שהכח הרב שניתן בידיים שלהם גורם להם לשגעון גדלות,  והם מרגישים כאלוהים,  מחוסנים מביקורת או תביעות כנגדם.  ועל כולם מנצחת ממשלתוכנסת ישראל שמאפשרת,  לטמטום הזה להמשיך ולחגוג. 

      כן, והכי קטע שכולם חוגגים על חשבון הציבור והוא סובל מכל הכיוונים האפשריים.

      גם כשמנסים לאכוף את החוק בצורה כוחנית מדי ולא תמיד בפרופורציה, וגם כשאוכפים אותו בצורה חלשה וחסרת שיניים ומעוררת גיחוך......

       

        17/12/09 18:58:

      צטט: דוריתdor 2009-12-17 12:40:35

      כולנו כן יכולים לדבר ולדבר אבל מה לעשות שמעבר לזה... לצערי הרב אנחנו לא יכולים לעשות דבר.אני מקשיבה לגבי גזית והוא מדבר על נושאים אלו מידי פעם , אז זה עוזר... עצוב אבל לא. יש תוכנית (או היתה) הכל דיבורים. אז ככה זה כאן, הכל דיבורים.  

      היי דורית, חייבת להימצא דרך לעשות משהו מלבד לדבר. ואני מחפשת אותה,לכן העליתי זאת, גם אני אין לי מושג ואינני בטוחה שאני מבינה מספיק בתחום. אני רק יודעת שמישהו פעם מאד חכם אמר לי :

      בחיים אין דבר כזה שאין ברירה, תמיד יש. אנו לא תמיד רואים אותה. אז אני מחפשת את הברירה, יחד אתכם. לפעמים מרוב דיבורים גם יוצא משהו. מלשתוק ולקבור הכל מתחת לשטיח בודאי לא יוצא כלום....

        17/12/09 17:55:

      הכוח נמצא אצל אלה שכוחם אינו במותנם.


       

        17/12/09 16:05:
      לא בטוח שזאת אדישת. זה יותר יאוש מהמערכת.תודה שעוררת את זה.
        17/12/09 15:26:

      צטט: רונן יחיאב 2009-12-17 10:47:46

      אישית, איני רואה הבדל בין תאונה - עם נפגעים או בלי -  לבין לפחות נסיון לרצח ו/או התאבדות, ועוד בכוונה פושעת.  ואולי אם יישפטו ככאלה, המצב ישתפר.  מה עוד שלדעתי אם הוכח שתאונה נגרמה באשמת מי, יהיה עליו לפצות את הנפגעים אישית, מכיסו, לכל ימי חייהם, על כל ההזדמנויות שלא היו להם...

       

      נכון, יש בזה משהו. אך אני לא בטוחה וסגורה איך ומה ומי, אך ברור שצריכה וחייבת להיות מערכת אכיפה וענישה הוגנת פרופרציונלית ומרתיעה יותר.

      והרתעה לא הכוונה לתת מאסר בפועל לכל מי שהולך על כלבו לטייל ללא חגורה סתם בגלל שאולי הרגיז פקח ולא בגלל שנפגע מכך מישהו....גם אכיפה ועונשים חמורים וקפדניים מן הראוי שיהיה להם הגיון.

        17/12/09 15:22:

      צטט: דידיה 2009-12-17 09:47:42

      אדישות ציבורית אי אפשר להבין, אי אפשר לתרץ ואי אפשר להסביר. העיקר לא לקבל את זה כ"ככה זה"! אני בטוחה שלא כולנו כאלה

      אני מנסה להראות שגם לצד הלא חיובי הזה סיבות וצדדים משלו, מה גם שפעמים כה רבות זה תסכול ויאוש.

      אינני מקבלת זאת ש"ככה זה" אלא מנסה, גם בעזרתכם, להבין ולראות צדדים נוספים לתופעה, איך ולמה נוצרה, אולי כדי להבין כיצד אפשר לשבור את המעגל הסגור הזה...וברור שלא כולם כאלה, אלא שזה הופך להיות עוד "נורמה".....

        17/12/09 13:19:


      האדישות היא ברירת המחדל של רוב האנשים. היא קלה הרבה יותר. כל תגובה אחרת דורשת מאיתנו (חלילה) מאמץ, נקיטת פעולה, או אפילו סתם התבוננות מעמיקה. ואנחנו - אנחנו רוצים רק לישון לאכול ולראות את "האח הגדול" - שיעזבו אותנו בשקט.

      בעולם-של-היום, כל אחד חי לו בבועת חלקת הדשא הקטנה שלו. כל מה שמעבר לה - לא נוגע לנו (ובנו). האחריות החברתית מצטמצמת לתא המשפחתי, שרק לא ידרשו מאיתנו לפעול. (ותכבו את האור כשאתם סוגרים אחריכם את הדלת. תודה)

        17/12/09 12:44:

      מסכימה איתך !

      האצבע על הדק המעצרים קלה מאוד.

      האשמה הראשונית היא בחומר האנושי,

      של בריונים מטומטמים במדים כחולים,

      שיכורי כוח אלימים,

      והאשמה העיקרית היא באידיוטים היושבים על כס המשפט,

      שהכח הרב שניתן בידיים שלהם גורם להם לשגעון גדלות,

      והם מרגישים כאלוהים,

      מחוסנים מביקורת או תביעות כנגדם.

      ועל כולם מנצחת ממשלתוכנסת ישראל שמאפשרת,

      לטמטום הזה להמשיך ולחגוג.

      *

        17/12/09 12:40:

      כולנו כן יכולים לדבר ולדבר אבל מה לעשות 

      שמעבר לזה... לצערי הרב אנחנו לא יכולים לעשות דבר.

      אני מקשיבה לגבי גזית והוא מדבר על נושאים אלו

      מידי פעם , אז זה עוזר... עצוב אבל לא.

      יש תוכנית (או היתה) הכל דיבורים. אז ככה זה כאן,

      הכל דיבורים.  

        17/12/09 12:26:

      צטט: anaatti 2009-12-17 08:31:02

      מקומם,, מדאיג מאד,, שזו המגמה,,  של זילות בחיי אדםזועף

      ענת, תודה לתגובתך.

      זו אינה רק זילות בחיי אדם, זה הרבה מעבר נראה לי.

      זו זילות בחיים באשר הם, בסבל של יצורים חיים, בנורמות התנהגות אלימה ופרועה.

      אם לא היו אלה, אם הנורמות החברתיות השגויות והמבישות בשנים אחרונות היו שונות - היו מתייחסים לחסר ישע, לשונה, באשר הוא יותר בהתחשבות - אז פועל יוצא מזה בהכרח היה גם יחס שונה לחיי אדם...:-)

        17/12/09 12:17:

      צטט: שושי1 2009-12-17 06:28:54

      ומי שלא אדיש/ה ויוצא/ת להפגין זוכה להכיר את נחת זרועה של המשטרה/יס"מ, ראי שייח ג'ראח בשישי באחרון

      לא צריכה ללכת לשם, יודעת גם יודעת....

      שכחת איך מכנים לפעמים פעילי זכויות בעלי חיים ופעילי איכות סביבה?

      ראית מה קרה לבעל הכלב בירושלים שטייל עם כלבו ללא רצועה והעז בחוצפתו לשאול יותר מדי שאלות את הפקח שתקע לו דוח מופרז? 

      תקעו לו מאסר בפועל, כשלעומתו נהג שהרג שני אנשים יצא בעונש סמלי ועבודות שירות ...

        17/12/09 12:07:

      צטט: yaeli50 2009-12-17 06:07:06

      הנושא שהעלית חשוב ועולה בכל פעם. השאלה מה אנו יכולים לעשות? האם הפגנות ישו משהו ? האם חינוך ישנה את המצב כשאנו חשים את "מגיע לי" בכל מקום  הרבה שאלות ותהיות עולות

      יעל

      אני מיואשת ומתוסכלת בדיוק כמוך, כרבים אחרים. הגבתי זאת קודם לגולש אחר, אין לי מושג מה לעשות בצורה יעילה כדי להזיז דברים. אך אין זו סיבה שלא להעלות דיעות ולנסות לגבש משהו.

      צריך ראשית לראות דברים בצורה ארוכת טווח, רחבה ולא צרה, וכל דיעה, תובנה נוספת או אחרת מוסיפה.

      מה נראה לך הפתרון בהתחשב בשיטת הממשל אצלנו ? (אני פשוט מצויה בפוליטיקה ופרלמנטריה כמו "חמור במרק פירות"....)

        17/12/09 12:00:

      צטט: איתן המיסטיקן 2009-12-17 02:01:31

      צודקת  איך  את מציעה  לפתור  את  המצב ?

      אני פעם התיימרתי לדעת טוב יותר ממישהו אחר או הכל? :-)  קטונתי....

      זה שלא תמיד רואים את הפתרון לא אומר שלא צריך לשאול את השאלות, להצביע על מצבים שאינם תקינים, או להעיר תשומת לב ולעורר מודעות לדברים כאלה.

      בדיוק מסיבה זו העליתי את הדברים, גם כדי לשמוע דיעות של אחרים שלפעמים מבינים טוב ממני.

      גם אין בי גם אשליה:  מי שצריך וראוי לשמוע את הדברים, שבאפשרותו להזיז דברים ולשנות, אנו כולנו ודיעותינו חשובות לו כקליפת השום.

      עדיין זה לא צריך לעצור אף אחד מלהשמיע את דיעותיו ולאדם הנכון שיכול להזיז לעניות דעתי.

        17/12/09 11:45:

      צטט: שלומיקו 39 2009-12-17 01:08:55

      כל כך צודקת אנחנו מדינה ואזחים מיואשים עד טירוף והיאוש הופך את כולנו לאפטיים כרוניים פוסט חשוב

      שלומי*

      היי שלומי, תודה. חנוכה שמח  :-)

      שלפחות לא נאבד כולנו מיאוש ותסכול את הראייה המרחבית של הדברים...איך שאומרים...:-)

        17/12/09 11:43:

      צטט: .רות המואביה 2009-12-17 00:37:30

      האדישות הזו הורגת. מפחידה. תודה לפוסט שלך. *

      תודה לתודה  :-) 

      האדישות הורגת אך בהחלט גם אי התפקוד הרשותי - כיון שזה חלק מתפקידן זו לא אדישות זה חוסר תפקוד ראוי.

        17/12/09 11:41:

      צטט: אהרון מאיר 2009-12-17 00:37:14

      כל הכבוד - נושא חשוב וכואב.  התשובה - מערכת המשפט !!  אם נוסעים על הכביש נהגים עם מעל מאה עברות תנועה !! אם נוסעים על הכביש נהגים עם 7 שלילות רישיון !!! אין פלא שהשוטרים מתוסכלים. אין פלא שחפים מפשע נהרגים. אין פלא שהציבור אדיש.

      תודה אהרון.

      חייבת להיות תזוזה רצינית כלל מערכתית, שלא קשורה רק למשרד ממשלתי אחד, אלא לכולם, כי זה קשור לתחומים רבים.

      צריכה להיות גם ענישה חמורה יותר ובהחלט גם אכיפה חזקה, שוטרים מתוסכלים אינם צריכים לההפך לאדישים - זה התפקיד שלהם, ועליהם למלאו בפועל זה לא תמיד כך לצערנו וכי שרואים פעמים רבות הם מגיבים באדישות לדברים שהם חלק מתפקידם.

      כשזה קורה לאזרח זה משהו אחר, זו חובתו המוסרית אולי אך בהחלט לא חובה אזרחית או חוקית להגיש עזרה או להגיב.  קצת שונה....

      המערכת אמורה צריכה וחייבת לתפקד ביעילות יותר, ולשם כך צריכים מישהו שם למעלה שידאג ליתר שיתוף פעולה בין המשרדים השונים, וראיית רחבה ארוכת טווח....

      אך מה שרצוי אתה יודע, אינו למיד מה שישנו....

        17/12/09 11:15:

      צטט: מלאך מקומי 2009-12-16 22:38:43

      כמה שמתאים לך ליכתוב את זה!  לעינייננו:  אני אישית ניתקל ביום יום במיקרים  שונים  ומשונים,פעם עוד היתי מגיב  מתערב צועק,ולא שזה היה עוזר  במשהו ,חוץ מההמולה שהיתה  סביבי עם סיכוי לתיגרה....  היום הורדתי פרופיל,ולא שלא  איכפת לי ...  אבל רוצה לחגוג יום הולדת כל  שנה ולחכות לנכדים שיוולדו 

      נכון, צריך באיזה מקום גם לשמור על עצמנו, אך אין זה אומר רק לא להתערב בתגרה או משהו אחר. יש דרכים רבות לעזור, ולפעמים כשעושים זאת בשיקול דעת זה עוזר אפילו יותר...

      בודאי שאני רוצה שתחגוג עוד הרבה ימי הולדת ושיהיו לך הרבה שמחות, שיהיו לכולנו הרבה בריאות ושמחות... :-)  חנוכה שמח.

      למי שיש מתכון דרך אגב לסופגניות (אפילו שמאוחר אז מה?) עם קמח מלא, ולא מטוגנות - אפויות - שיביא, הוא יזכה למצוות.

      מקווה שזה לא יצא כמו עוגות צבאיות שאפשר לזרוק למישהו על הרגל כדי שיהיה לו גבס, או לשחק בהן פריסבי...

        17/12/09 11:10:

      צטט: נומיקן 2009-12-16 22:23:47

      מה שאני מעריצה אצלך זה שיש לך אנרגיה אכפתית ציבורית בכמה תחומים. זה נדיר.

      תודה נומיקן, כן, יש לי אכפתיות ציבורית, ראיית דברים מסוימת, אנרגיה-הרבה פחות מפעם לצערי, ולעולם אינני מספיקה לעשות כל מה שאני רוצה, בתחומים השונים.

      לכן אני מנסה להתמקד, ולפחות בתחום קטן אחד פשוט לא יכולה לעמוד מהצד(לא להצביע....) ומנסה לעשות ככל שיכולה בין אם זה עוזר או לא....שלפחות לא יהיו לי יסורי מצפון שלא עשיתי, שלא ניסיתי.

      אם כל אחד היה עושה ולו דבר קטן מבלי לומר "מה זה יעזור" זה היה עוזר הרבה.

      קרה לי כבר שבלי כוונה כזה במקרה מסוים זה או אחר יצא שאני עשיתי צעד קטן, מישהו אחר עשה את ההמשך, שלישי עזר במשהו נוסף - והנס קרה- מי שצריך שיעזרו לו ניצל.

      כך שלא צריך לעשות תמיד חשבון מראש, צריך פשוט לעשות משהו, ולו קטן. :-)

        17/12/09 11:03:

      צטט: ערפלי 2009-12-16 21:55:10

      צודקת לחלוטין וזו לא אדישות,נראה לי,אלא תחושת חוסר אונים + תחושת או תקוות "לי זה לא יקרה".

      אכן, זה די מעורב, האדישות, חוסר האונים, התסכול....הכל ביחד כבר סלט אחד גדול.... :-(

        17/12/09 11:01:

      צטט: נסים גבאי 2009-12-16 21:49:26

      אז מה בדיוק האזרח אמור לעשות אם המערכת שאמורה להגן עליו אינה עושה זאת?

      כמה כבר אפשר להילחם ולהאבק בה במערכת ?

      אני צועק לחרשים ההולכים לבחירות, בדיוק את הדברים האלה, והציבור? ממשיך לבחור באלה שאינו מאמין. סיפור ארוך וויכוח נוקב, אבל ישנם לא מעטים (כמוני) שפשוט לא הולכים לבחור, עד שמשהו דרמטי ישתנה באלה שמציעים עצמם מועמדים למנהיגות. אנחנו צוברים תאוצה לא קטנה (הנמנעים מללכת לבחור) - ונראה מה יהיה בסוף. סוף העולם או אי אמון ב"נבחרים".

      וואלה ניסים גבאי, הנה נפגשת שוב בעוד מישהי שהתייאשה ולא הולכת לבחור. (בדרך כלל לאורך השנים לא בוחרת, לבד מפעמים בודדות בעבר למטרה מסוימת חריגה...)

        17/12/09 10:59:

      צטט: עזרא מורד 2009-12-16 21:47:21

      בעניין תאונות הדרכים, לדעתי , עדיף לטפל במניעה מאשר להתוכח על חומרת הענישה . בודדים ויוצאים מן הכלל הם אלה שגורמים במזיד לתאונות כמו :  נהגים שיכורים , משתוללים במהירות מופרזת וכדומה. מכאן : ששיפור תשתיות הכבישים  ושיכלול בטיחות הרכב ביחד עם פעילות הסברה ומניעה , עדיפים. יש לציין שרוב תאונות הדרכים הם בשגגה   ומחוסר תשומת לב או חוסר מודעות לסכנה בעצם היציאה אל הדרך העמוסה לרוב במיני מינים של נהגים . לכן , לצד מניעה יש גם לגרום להרתעה  בדרך של החמרת הענישה כמובן לפי נסיבות כל מקרה ומקרה. העיקר לצמצם את הפגיעה בחיי בני - אדם .  

      תודה למענך עזרא.

      בודאי הרי שיש המון צדק בדברים, אלא שאף אחד אינו רואים דברים ברחב, לאורך זמן, במניעה.

      עניין נוסף שכל משרד ממשלתי או רשות התפקוד שלה בנוי יותר על כיבוי שריפות בטווח הכהונה של אותם בעלי משרות ציבוריות ולא על השקעה במניעה ולטווח ארוך, מה שגולש מעבר לתקופת כהונתם, ואז לצערנו רואים כמה זה אכפת להם.....אולי גם זה שורש הבעיה...

      בעית שכרות היא בעיה נפרדת אך גם כאן קשורה לכל הדברים האחרים כגון נהיגה ברישול או גילויי אלימות - וכאן הבעיה היא כללית - חוסר אכיפה וענישה הולמים ומרתיעים.

      גם תאונות הנגרמות בשגגה אם היתה ענישה חמורה הרבה יותר אני בטוחה שזה היה "עוזר"....

      אך איזו צורה תהיה להחמרת ענישה באם קורים מקרים כמו שאני הבאתי כאן? אחד מול השני?   וזו הנקודה, אף אחד אינו רואה את הדברים כמכלול אחד, באופן רחב, ולאורך זמן....

        17/12/09 10:47:
      אישית, איני רואה הבדל בין תאונה - עם נפגעים או בלי -  לבין לפחות נסיון לרצח ו/או התאבדות, ועוד בכוונה פושעת.  ואולי אם יישפטו ככאלה, המצב ישתפר.  מה עוד שלדעתי אם הוכח שתאונה נגרמה באשמת מי, יהיה עליו לפצות את הנפגעים אישית, מכיסו, לכל ימי חייהם, על כל ההזדמנויות שלא היו להם...
        17/12/09 10:46:

      צטט: o historia 2009-12-16 21:44:07

      bonbon sheli shalom

      kodem kol kol a kavod al lahalot nosse ze

      a machala hi bein leumi

      ashemim?

      beit a mechokek ve lo a shoftim

      she a mechokekim

      itzu mi a adishut

       a shoftim gam itia chasu be ioter

      koved rosh

      aval a beaia hi klal bein olamit...

      היסטוריה

      תודה שאתה כל כך משתדל ומגיב עם התנאים שיש לך.

      האמת, לא תמיד אני מבינה מה אתה כותב. בכוונה הטובה שלך אני תמיד בטוחה  :-)  שלחתי לך מסר אישי לפני זמן מה, קיבלת?

        17/12/09 10:42:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2009-12-16 21:40:58

      אולי את צודקת. אנשים כבר מיואשים. אבל גם בזה אמור להיות גבול, לא? ולא נראה שיש.  אין סוף דוגמאות, אבל אביא 2. 1. גוש קטיף. בלי שום קשר לפוליטיקה: נעזוב מי צודק ומי לא. רק נראה את האנשים במבט האנושי (דרך אגב, אין לי שום קשר לגוש קטיף וגם איני עוסקת בפוליטיקה, סתם שיהיה ברור). אז ככה: אנשים נזרקו מבתיהם, שבנו במו ידיהם במקום ריק. איבדו את פרנסתם, שבנו מכלום במו ידיהם - והפכו מאנשים המתפרנסים בכבוד לאנשים שזקוקים לעזרת בשר ודם. את מה שהם האמינו בו - נהרס. תוך יום אחד הם הפכו מגיבורים לפושעים - אל לא אבל בכפם. הם איבדו את המוניטין שלהם בעיני הילדים שלהם ולא יכולים לחנך ילדיהם יותר, כי מה שהם אמרו להם קודם הוכח כלא נכון. הם עצמם נשארו מתוסכלים ומבולבלים: הם הקריבו את עצמם למען המדינה - והמדינה ירקה אותם. מה נשאר להם? ועכשיו תגידי: מישהו עדיין שומע עליהם? למישהו עוד איכפת? 2. לפני מספר שנים שתי בנים הקטנים שלי הלכו לבית הספר. כשהם עמדו על המדרכה ליד מעבר החצייה בציפייה לאור ירוק, מעבר לפינה יצא משאית, נכנסה לרגע עם הגלגלים הענקיים שלה על המדרכה - ודרסה את כף רגלו של אחד הבנים. הוא נפל. שיהיה ברור: אנחנו מדברים על 8 בבוקר, כאשר רחובות מלאים באנשים: הולכי רגל, מכוניות, אופניים... בונבונייטה, אף לא אחד לא ניגש לילד ששכב על המדרכה שותת דם.

      יותר מזה, ממש ליד המקום יש חניה לצד הסופר (ממנה כנראה יצא המשאית), אחיו ראה את המצב ורץ לאותה חנייה. שם עמדה שוטרת או אולי פקחת עירייה (בלי לפגוע באף אחת, פשוט איני יודעת להבדיל ביניהן ), בכל מקרה מישהי שקנסה מכוניות. ילד רץ אליה וביקש עזרה. היא שאלה:"רשמת מספר המשאית?" הוא אמר:"לא" - כי הוא לא חשב על זה בכלל, הוא חשב רק על אחיו ששוכב על המדרכה שותת דם, כאוב, לבן כסיד וזקוק לעזרה. "אם לא, אני לא אוכל לעזור לך" - היא אמרה. הוא רץ לסופר ופנה לשומר. "אני לא יכול לעזוב את המקום"- אמר האיש. נכון, הוא לא יכול לעזוב את המקום, אבל יש לו מכשיר קשר? יש לו פלפון? האם באמת לא הייתה לו אפשרות לעזור לילד? משום מה אני בטוחה, שאת היית עוזרת. אומנם, היו שאמרו לי, שזה לא עניין של עדישות:"אילו לבן שלך לא היו פאות, היו עוזרים לו" - אמרו לי. אני לא יודעת. ואני גם לא יודעת, מה טוב יותר: עדישות - או אנטישמיות במדינה שהיתה אמורה להיות יהודית.

      הדברים שאת אומרת נכונים, בכל המקרים שאת מספרת עליהם - האדישות נוראה מכל.

      כואב על אנשי גוש קטיף - אם המדינה שולחת לשם אנשים ראוי שתדאג להם אם הופכת פתאום החלטתה.

      לגבי המקרה שאת מתארת, זה פשוט בלתי ייאמן.

      מה שחשוב זה לא אם ילד עם פיאות או בלי, אם זה ילד או מבוגר, זה מישהו שצריך עזרה....מסכן האח שהתרוצץ וספג את התגובות הללו....לא מקנאה בו....

      הייתי במצב דומה בעבר, זו הרגשה נוראה, שמלווה אותי עד היום, מעולם לא אשכח זאת, אולי דווקא בשל כך אני כך כיום, ועושה מה ואיך שעושה, בגלל התגובות והמקרה הזה, והאדישות הציבורית.

       

      לא חושבת שגם אם הייתי רוצה הייתי יכולה להתעלם כך מקריאה לעזרה של ילד לאחיו השוכב פצוע על המדרכה.

      נורא.

        17/12/09 10:33:

      צטט: RonArzi 2009-12-16 21:07:07

      קודם כל * על הערנות והנושא  בואי ניקח, בונבוניטה, את המקרים אחד אחד.במקרה הדריסה זועק יותר מכל המכתב של האב והבעל של הנדרסות שהוא רואה בארוע גזירה משמים. כיצד טמטום של האחד הופך להיות גזירה משמים של השני. עד היכן יכולה דת לסובב דעתם של אנשים? מילא אם אני, כמעט אטאיסט, אומר שזה ענין של גורל, מזל, לוטו מישהו נמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ולכן נפגע בתאונה שלא באשמתו. אבל שאדם דתי יחשוב שיש מישהו/משהו בשמים המכוון אירועים נוראים כאלה זה דבר שהדעת לא סובלת. השופט קבע שהנהג התרשל ולכן נגרמה התאונה הקטלנית. זה מחייב עונש בפועל. עונש שילמד את הרשלן לקח וירתיע אחרים מלהתרשל. שתי ידיים על ההגה ושתי עיניים על הכביש.את יודעת מה? יש פה עוד רשלן - השופט! השופט התרשל במילוי תפקידו כלפי האזרח. את, אני, כולם.

      במקרה השני - מאסר על טיול עם כלב ללא רצועה.... שוב ענין שהדעת לא סובלת. נאמר שזו רשלנות אבל לא נגרם כאן נזק לאיש. שוב רשלנות של שופט טיפש עם לב של אבן.פעם חשבתי ששופטים צריכים להיות אנשים חכמים, ומה יש לנו? ערמה של שוטים.השר הממונה על מערכת המשפט רוצה להחזיר את דין התורה.... צעד צעד... (סקילה? עין תחת עין? שן תחת שן?) הדמוקרטיה לא בחרה איש חשוך כזה לשר משפטים. עסקנים פוליטיים קטנים עשו זאת. עכשיו רק צריך להיזהר שלא ליפול לידיה של מערכת קלוקלת שבינה לבין צדק אין כלום. אולי זה לא בדיוק מתייחס לאופן שבו העלית את הנושא אבל אלה התחושות שעלו בי למקרא רשימתך. 

      כן,

      כאב לי איך עורך הדין הממולח ניצל זאת, את האמונה של אותו אדם כאוב בשעת צערו.

      כאב שהשופטים לפעמים מנסים להיות איך אומרים "צודקים" אבל לגבי חכמה אינני בטוחה...

      אנו חושבים ומרגישים לגבי דברים אלה אותו דבר.

      שני המקרים האלה אחד מול השני פשוט ממחישים את הנושא שהעליתי בצורה מדהימה.

      לגבי החזרת דין תורה. לא גיבשתי דעתי בנושא אך אני לא פוסלת זאת על הסף, מפני שיכול להיות שמי שמבקש להחזיר זאת התכוון להחזרת ענישה ראויה ומרתיעה על פשעים....?

      ואם כך, זה חיובי, זה מה שרוצים כולם אכיפה וענישה ראויים ומחמירים ומרתיעים.

      השאלה היא באמת אם בידי מי ינתן הביצוע....מי שלא יהיה זה צריך להיות אדם לא רק צודק אלא גם חכם ורחב אופקים, אחרת הלכנו מהפח אל הפחת..., והזמנים אז, ימי התורה אינם הזמנים של היום ולכן פעמים רבות הדין של אז אינו מתאים להיום אף הוא...

        17/12/09 10:24:

      צטט: Design4U 2009-12-16 20:18:32

      צודקת...האדישות היא ברובה ביטוי של חוסר אמון וייאוש. זה מצב מאוד לא בריא למדינה. 

      כן, מתסכל ביותר, ותחשבי על זה, זו הרי מדינה שכל אחד מאתנו שילם כל כך יקר למען בטחונה ועצמאותה שזה כואב הלב.

        17/12/09 09:47:

      אדישות ציבורית אי אפשר להבין, אי אפשר לתרץ ואי אפשר להסביר. העיקר לא לקבל את זה כ"ככה זה"! אני בטוחה שלא כולנו כאלה
        17/12/09 08:31:


      מקומם,, מדאיג מאד,, שזו המגמה,,

       של זילות בחיי אדםזועף

        17/12/09 06:28:
      ומי שלא אדיש/ה ויוצא/ת להפגין זוכה להכיר את נחת זרועה של המשטרה/יס"מ, ראי שייח ג'ראח בשישי באחרון
        17/12/09 06:07:


      הנושא שהעלית חשוב ועולה בכל פעם.

      השאלה מה אנו יכולים לעשות?

      האם הפגנות ישו משהו ?

      האם חינוך ישנה את המצב כשאנו חשים את "מגיע לי" בכל מקום

       הרבה שאלות ותהיות עולות

       

      יעל

        17/12/09 02:01:
      צודקת  איך  את מציעה  לפתור  את  המצב ?
        17/12/09 01:08:


      כל כך צודקת

      אנחנו מדינה ואזחים מיואשים עד טירוף

      והיאוש הופך את כולנו לאפטיים כרוניים

      פוסט חשוב

      שלומי*

       

        17/12/09 00:37:

      האדישות הזו הורגת.

      מפחידה.

      תודה לפוסט שלך.

      *

        17/12/09 00:37:

      כל הכבוד - נושא חשוב וכואב.

      התשובה - מערכת המשפט !!

      אם נוסעים על הכביש נהגים עם מעל מאה עברות תנועה !!

      אם נוסעים על הכביש נהגים עם 7 שלילות רישיון !!!

      אין פלא שהשוטרים מתוסכלים.

      אין פלא שחפים מפשע נהרגים.

      אין פלא שהציבור אדיש.


       

        16/12/09 22:38:


      כמה שמתאים לך ליכתוב את זה!

      לעינייננו:

      אני אישית ניתקל ביום יום במיקרים

      שונים  ומשונים,פעם עוד היתי מגיב

      מתערב צועק,ולא שזה היה עוזר

      במשהו ,חוץ מההמולה שהיתה

      סביבי עם סיכוי לתיגרה....

      היום הורדתי פרופיל,ולא שלא

      איכפת לי ...

      אבל רוצה לחגוג יום הולדת כל

      שנה ולחכות לנכדים שיוולדו

        16/12/09 22:23:

      מה שאני מעריצה אצלך זה שיש לך אנרגיה אכפתית ציבורית בכמה תחומים. זה נדיר.
      צודקת לחלוטין וזו לא אדישות,נראה לי,אלא תחושת חוסר אונים + תחושת או תקוות "לי זה לא יקרה".
        16/12/09 21:49:

       

      אז מה בדיוק האזרח אמור לעשות אם המערכת שאמורה להגן עליו אינה עושה זאת?

      כמה כבר אפשר להילחם ולהאבק בה במערכת ?

       

      אני צועק לחרשים ההולכים לבחירות, בדיוק את הדברים האלה, והציבור? ממשיך לבחור באלה שאינו מאמין. סיפור ארוך וויכוח נוקב, אבל ישנם לא מעטים (כמוני) שפשוט לא הולכים לבחור, עד שמשהו דרמטי ישתנה באלה שמציעים עצמם מועמדים למנהיגות. אנחנו צוברים תאוצה לא קטנה (הנמנעים מללכת לבחור) - ונראה מה יהיה בסוף. סוף העולם או אי אמון ב"נבחרים".

        16/12/09 21:47:


      בעניין תאונות הדרכים,

      לדעתי , עדיף לטפל במניעה

      מאשר להתוכח על חומרת הענישה .

      בודדים ויוצאים מן הכלל

      הם אלה שגורמים במזיד לתאונות כמו : 

      נהגים שיכורים , משתוללים

      במהירות מופרזת וכדומה.

      מכאן : ששיפור תשתיות הכבישים 

      ושיכלול בטיחות הרכב ביחד עם

      פעילות הסברה ומניעה , עדיפים.

        

      יש לציין שרוב תאונות הדרכים הם בשגגה  

      ומחוסר תשומת לב או חוסר מודעות לסכנה

      בעצם היציאה אל הדרך העמוסה לרוב

      במיני מינים של נהגים .

      לכן , לצד מניעה יש גם לגרום להרתעה 

      בדרך של החמרת הענישה כמובן לפי

      נסיבות כל מקרה ומקרה.

      העיקר לצמצם את הפגיעה בחיי בני - אדם .  

        16/12/09 21:44:


      bonbon sheli shalom

      kodem kol kol a kavod al lahalot nosse ze

       

      a machala hi bein leumi

       

      ashemim?

      beit a mechokek ve lo a shoftim

       

      she a mechokekim

      itzu mi a adishut

       

       a shoftim gam itia chasu be ioter

      koved rosh

      aval a beaia hi klal bein olamit...


      אולי את צודקת. אנשים כבר מיואשים. אבל גם בזה אמור להיות גבול, לא? ולא נראה שיש.

      אין סוף דוגמאות, אבל אביא 2.

      1. גוש קטיף. בלי שום קשר לפוליטיקה: נעזוב מי צודק ומי לא. רק נראה את האנשים במבט האנושי (דרך אגב, אין לי שום קשר לגוש קטיף וגם איני עוסקת בפוליטיקה, סתם שיהיה ברור).

      אז ככה: אנשים נזרקו מבתיהם, שבנו במו ידיהם במקום ריק. איבדו את פרנסתם, שבנו מכלום במו ידיהם - והפכו מאנשים המתפרנסים בכבוד לאנשים שזקוקים לעזרת בשר ודם. את מה שהם האמינו בו - נהרס. תוך יום אחד הם הפכו מגיבורים לפושעים - אל לא אבל בכפם. הם איבדו את המוניטין שלהם בעיני הילדים שלהם ולא יכולים לחנך ילדיהם יותר, כי מה שהם אמרו להם קודם הוכח כלא נכון. הם עצמם נשארו מתוסכלים ומבולבלים: הם הקריבו את עצמם למען המדינה - והמדינה ירקה אותם. מה נשאר להם?

      ועכשיו תגידי: מישהו עדיין שומע עליהם? למישהו עוד איכפת?

      2. לפני מספר שנים שתי בנים הקטנים שלי הלכו לבית הספר. כשהם עמדו על המדרכה ליד מעבר החצייה בציפייה לאור ירוק, מעבר לפינה יצא משאית, נכנסה לרגע עם הגלגלים הענקיים שלה על המדרכה - ודרסה את כף רגלו של אחד הבנים. הוא נפל.

      שיהיה ברור: אנחנו מדברים על 8 בבוקר, כאשר רחובות מלאים באנשים: הולכי רגל, מכוניות, אופניים... בונבונייטה, אף לא אחד לא ניגש לילד ששכב על המדרכה שותת דם.

      יותר מזה, ממש ליד המקום יש חניה לצד הסופר (ממנה כנראה יצא המשאית), אחיו ראה את המצב ורץ לאותה חנייה. שם עמדה שוטרת או אולי פקחת עירייה (בלי לפגוע באף אחת, פשוט איני יודעת להבדיל ביניהן ), בכל מקרה מישהי שקנסה מכוניות. ילד רץ אליה וביקש עזרה. היא שאלה:"רשמת מספר המשאית?" הוא אמר:"לא" - כי הוא לא חשב על זה בכלל, הוא חשב רק על אחיו ששוכב על המדרכה שותת דם, כאוב, לבן כסיד וזקוק לעזרה. "אם לא, אני לא אוכל לעזור לך" - היא אמרה. הוא רץ לסופר ופנה לשומר. "אני לא יכול לעזוב את המקום"- אמר האיש. נכון, הוא לא יכול לעזוב את המקום, אבל יש לו מכשיר קשר? יש לו פלפון? האם באמת לא הייתה לו אפשרות לעזור לילד? משום מה אני בטוחה, שאת היית עוזרת.

      אומנם, היו שאמרו לי, שזה לא עניין של עדישות:"אילו לבן שלך לא היו פאות, היו עוזרים לו" - אמרו לי.

      אני לא יודעת. ואני גם לא יודעת, מה טוב יותר: עדישות - או אנטישמיות במדינה שהיתה אמורה להיות יהודית.

        16/12/09 21:07:

      קודם כל * על הערנות והנושא

       בואי ניקח, בונבוניטה, את המקרים אחד אחד.

      במקרה הדריסה זועק יותר מכל המכתב של האב והבעל של הנדרסות שהוא רואה בארוע גזירה משמים. כיצד טמטום של האחד הופך להיות גזירה משמים של השני. עד היכן יכולה דת לסובב דעתם של אנשים? מילא אם אני, כמעט אטאיסט, אומר שזה ענין של גורל, מזל, לוטו שמישהו נמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ולכן נפגע בתאונה שלא באשמתו. אבל שאדם דתי יחשוב שיש מישהו/משהו בשמים המכוון אירועים נוראים כאלה זה דבר שהדעת לא סובלת.

      השופט קבע שהנהג התרשל ולכן נגרמה התאונה הקטלנית. זה מחייב עונש בפועל. עונש שילמד את הרשלן לקח וירתיע אחרים מלהתרשל. שתי ידיים על ההגה ושתי עיניים על הכביש.

      את יודעת מה? יש פה עוד רשלן - השופט! השופט התרשל במילוי תפקידו כלפי האזרח. את, אני, כולם.

      במקרה השני - מאסר על טיול עם כלב ללא רצועה.... שוב ענין שהדעת לא סובלת. נאמר שזו רשלנות אבל לא נגרם כאן נזק לאיש. שוב רשלנות של שופט טיפש עם לב של אבן.

      פעם חשבתי ששופטים צריכים להיות אנשים חכמים, ומה יש לנו? ערמה של שוטים.

      השר הממונה על מערכת המשפט רוצה להחזיר את דין התורה.... צעד צעד... (סקילה? עין תחת עין? שן תחת שן?)

      הדמוקרטיה לא בחרה איש חשוך כזה לשר משפטים. עסקנים פוליטיים קטנים עשו זאת.

      עכשיו רק צריך להיזהר שלא ליפול לידיה של מערכת קלוקלת שבינה לבין צדק אין כלום.

      אולי זה לא בדיוק מתייחס לאופן שבו העלית את הנושא אבל אלה התחושות שעלו בי למקרא רשימתך. 

       

        16/12/09 20:18:

      צודקת...

      האדישות היא ברובה ביטוי של חוסר אמון וייאוש.

      זה מצב מאוד לא בריא למדינה. 

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין