כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חי - פוסט 53 - טקילה

    150 תגובות   יום רביעי, 16/12/09, 21:23

     

    נהנים מזיו החמה הזורחת בשמי תכלת ממעל אל מים כחולים שאינם זוכים עדיין אף לא לאוושת רוח קלילה, חלקים הם כשמן ובוהקים בצבעם העז. הגענו לאי טקילה ונקשרנו אל מעגן יפיפה ממנו יצאנו כולנו לטיפוס מתמשך, שאם לא היה מסתיים הייתי נוטע אוהל להפסקה ארוכה, בדיוק כשריאותיי דחסו שאפו ונשפו אוויר דליל בצווחות מסוכנות גם לאזניי האטומות. הגעתי מהדרך התלולה והצרה לישרות מעלה ההר, אל קו גובה שולט על הצד השמאלי של האי המשקיף אל הרי בוליביה. הראות מעולה.

    מימין, נראה היה לי שעוד כחמישים מטר טיפוס ונגיע לפסגת ההר, אך לא.  

     

     

    השביל בו אני צועד לאיטי שומר על קו גובה אחיד ומקיף שרשרת גבעות שרק בסיומה אני נכנס תחת שער מקושת אל מרכז יישוב קהילתי. באחת, השביל הצר הופך רחבה רחבת ידיים, סביבה בנייה שחלקה חדש יחסית ומכיל אולם המשולט כשוק פתוח למלאכת יד. מאחוריי בית המועצה. בצידי הרחבה צמודים אל דופן ההר, מבני מגורים עשויים חימר. מולם בצדה השני סוגרת את הרחבה חומה מגנה מפני נפילה ממצוק ומשקיפה אל האגם הגדול והרחק אל האופק אל בוליביה. למי שרוצה לדעת היכן נמצא, נוצק עמוד ברזל עם שלטי חץ רבים, עליהם שמות ערי בירה בעולם והמרחק אליהם מכאן. רעיון נחמד בביצוע צנוע.

     

      

     

     

    עשרות גברים לבושים בגדים מסורתיים עסוקים 'ביום תשלום'. חיים כאן כקואופרטיב ומייצרים מוצרים שונים כל אחד בתחומו. אלה, נמכרים לתיירים ולצריכת הקהילה ואף 'מיוצאים' לפונו ומעבר לה לערי תיירות בפרו. כלי עבודה חקלאית עשויים ברזל שחושל בעבודת ידו של נפח, וידיות עץ המגולפות גם הן בידי אדם. אריגים שונים, כאבנט ארוג ('חגורה ארוכה' הנכרכת במספר סיבובים על מותני הגבר), בסגנון מסורתי, כובעי צמר, חצאיות צמר עיזים שחור ועוד מוצרי חקלאות כמו פירות וירקות. כל אלה מקובצים באזור 'שוק מכירה' בערך נקוב מסוים, המוצמד לחפץ או למוצר.

     

      

     

     

    כשהיוצרים מביאים את מרכולתם, הם נרשמים בספר המלאי ושכרם יבוא להם אחרי כל מכירה, לפי התפלגות הבאת הסחורה, על פי זמן ההבאה. המביא ראשון, יקבל תשלום ראשון, ועל פי ההכנסה הממוצעת למוצר המסוים, ככובע סרוג או שטיח וכך אנשי הקואופרטיב מתקהלים סביב 'וועד הקהילה' וגזברה, המשלם במזומן לכל יצרן. יום טעון שכזה, מראה לנו באופן חסר מחיצות את אופייה המדהים של קהילה שיתופית זו, החיה כך מאז כ-500 שנה. כולם בטקילה לובשים את הביגוד שלבשו אז, מבלי לשנות בו דבר. הזמן כאילו עצר כאן מלכת.

     

     

     

     

     

     

     ''

     

     

     

     

      

     

    נכנסתי בדלת 'בית המועצה' שחזיתו זכוכית שקופה, גם בגובה הקומה השניה. בניין חריג בכפר המפוזר על האי. נכנסתי להתבונן בעיצובו הפנימי של המבנה החדיש. בטעות, נכנסתי לחדרו של ראש המועצה, שהדפיס במכונת כתיבה מכאנית ישנה. מולו עמד 'כותב' המכתב, אחד מתושבי האי וכשהצצתי, קרא לו ראש המועצה לשבת עד שיכין עבורו את המסמך. אחר כך הוסבר לי כי חלק ממשרתו של ראש המועצה, להדפיס מכתבי קהילה לענייני ממשל רשמיים.

     

     

     

     

     

      

     ''

     

     

     

     

     

     

     

    אחרי סיור קצר ומשתהה בשוק הקטן שמעבר למדרגות היורדות דרום מערב מהרחבה, ואחרי שראיתי גם מכירת 'גלידה ביתית' צבעונית בגביע וופל צבעיה פסטלים משגעים..., ואחרי שראיתי נשים כבנות שמונים תשעים רוכשות חוטי צמר מתועש לייצור 'עבודות יד אוטנטיות' בגילן, ואחרות הטוות חוט בפלך, הייתי מוכן כיתר חבריי לטיול לצעוד הלאה.

     

     

     

     

     

     

     ''

     

     

     

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    יצאנו למעלה ההר, בדרך עלינו אל קומת מרפסת של בית בן שתי קומות בו הוקמה מעל בית מגורים 'מסעדה לתיירים' שמחיריה מופקעים עד פי ארבעה ממחירי היקר שבמקומות האוכל בפונו או קוסקו. 

     

     

     

    "חוצפה של סוכנות טיולים למכור טיול כולל ארוחות, בהן ארוחת הערב הצנועה הטוסט עם התה בבוקר בתמורה לתשעה דולרים, ולהכניס את החבורה למסעדה המציעה דג עם צ'יפס! -, פתאום יש דגים באגם? ב-10 דולר לארוחה אחת. בקוסקו, ארוחת פאר לא עולה 10 דולר"! -, אמרה ויקי, פרואנית נמוכת קומה במראה אינדיאני קלאסי, שיצאה לטיול המתוייר שלנו, לנפוש מעבודתה כאחות בבית החולים של קוסקו והרגישה מרומה.

     

     

    משהחלטתי מראש שלא אוכל כאן 'מטוגן', לקחתי מרק תירס סמיך עם בקבוק בירה בחמישה דולר. בית אחד אחרי המסעדה משמש כמוזיאון מקומי קטנטן, סגור. נבנה גם הוא על אם הדרך אל מעגן הסירות שבצידו השני של האי טקילה. יורדים אליו במאות מדרגות היוצאות משער קשתי צר הבנוי אבנים מסותתות. לאורך המדרגות היורדות למעגן במרחקים של כעשרה מטר יושבות ילדות עם אח צעיר, נשים עם תינוק ומרכולת ומנסות להתפרנס גם הן מאתנו בטרם נעזוב את האי.

     

     

     

    ההפלגה חזרה לפונו הייתה מהנה שקטה ויפה לאורך חופים מוריקים, הרים גבעות ומצוקים, שדות מרעה וכפרים מקסימים. מזג האוויר בהיר ונעים איפשר לשכב על גג הספינה ולנמנם בשמש, או סתם ליהנות מהנוף המתחלף.

     

     

     

     

     

     

     

     

     ''

     

     

     

     

     

     

      

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    לגלריה 'מסע חיי'  

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ***

    פונו הייתה עסוקה לקראת תהלוכת ענק של ימי קרנבל. כמו שתכננתי, עם הגעתי אחסנתי את התרמילים בחברת האוטובוסים שבתחנה המרכזית וצעדתי אל רחובה הראשי של העיר, מרחק רבע שעה. ככל שהתקרבתי אל הרחוב הראשי בו תעבורנה תהלוכות החוגגים בתחפושותיהם, כך נדרכתי יותר כנגד כייסים ושודדים. ממרחק שמעתי חצוצרות ותופים וצעדתי אל הרעש, מגיע אל ככר מלאה עשרות אינדיאנים המטפסים על גבי כל פסל מזרקה עמוד חשמל גדר וגגות הרכבים החונים לאורך כל הרחוב לשמש את בעליהם יציעים לצפייה. מגוון אדיר של מחופשים על פי נושא, היו מקפצים בצורה לא מסודרת. כאילו עצם ההשתתפות חשובה ולא אופי הריקוד, אחידות התנועה והמקצב. הקהל מריע להם מאושר.

     

    מאות שיכורים ושיכורות בכל גיל, מתנדנדים עם בקבוק בירה ביד או כוס פלסטיק מתרוקנת. אנשי משטרה מרוחקים מהם ולא מתערבים, גם כשמי מהם פורץ נורמה שנמתחה כבר מזמן לגבולות אסורים. אזרחים עומדים ברחוב ומוכרים בירה מבקבוק ביד אחת ומספר כוסות פלסטיק באחרת, או 'מקימים' דוכני 'מנגל' הכוללים 'מתקן מנגל קטן' ולידו צידנית, וכך מתפרנסים ממכירת שיפודי בשר שלא הייתי מהמר עליו, אבל לא נשאלתי. 

     

                                                                                     

    ''

     

     

     

    דוכני קציצות מטוגנות בשמן, סביבם נאספים עשרות רעבים, ילדים ומבוגרים המביטים על הקונים גם כשאלה מגישים שיפוד אל פיהם. קשה לראות את כמות הרעבים ועד כמה אדיש הקהל הרחב לתופעה הזו הנפוצה כל כך במרכז ובדרום אמריקה. קולות נפץ מכל עבר, שריקות ורעש פיצוצי זיקוקים ונפצי קרנבל מקיפים אותי, עד שאני מחליט להסתגל או לברוח, ומרגע בו החלטתי להסתגל הסתובבתי כחלק מהם. נכנסתי לבתי מלון קטנים לאורך הרחוב ורק בשל כך הקפצתי אנשי בטחון חמושים לקרב, אוחזים רובה אוטומאטי בדריכות ומבטם מאיים, אולי אף מפוחד משהו. כשנשאלתי על ידי פקידי קבלה 'מה רצוני' שהיה 'לפרוט כסף למטבע המקומי', נשלחתי למרכז העיר. בדרכי, נכנסתי לחנויות אינטרנט שכולן עמוסות עד אפס מקום. עברתי חמש כאלה עד שבאחת העמוסות, אמר לי המנהל כי עוד עשר דקות יתפנה לו מקום. שאלתי אותו באיזו עמדה בכדי לראות 'איזה מחשב יש לו שם?' והאם המחשב מצויד באוזניות ומיקרופון בכדי לדבר 'בסקייפ', וכמובן שנמצאה כעמדת מחשב 'לא תקינה מבחינה זו' אבל הבטיח לי, לצייד אותי בציוד הדרוש.

     

     

       

    ישבתי, ממתין לשני אחים בגילאי שבע ותשע ששיחקו במשחקי מחשב כי בבית אין להם. לרוב האזרחים במדינות הללו אין מחשב בבית, פשוט אין! - הוצאתי מייל לזוגתי שתחיה ולילדיי לחוד, תוך ניסיון מוצלח הפעם, להעלות צילומים מ-'פיפיקקה' ולשלוח הביתה משהו מן הטעם והאווירה. צעדתי חצי שעה בכיף אל מרכז העיר, מתבונן בכל נקודה מעניינת עם מבנה קולוניאלי מעניין, שיכור מתנדנד או זונה מסוממת. מתעלם מאלפי פרואנים זורמים ברחובות מלוכלכים, חוזרים מקרנבל שיום נוסף בו מסתיים. מצאתי צ'יינג' והחלפתי כסף מספיק ליומיים שלושה נוספים בפרו. סוף, סוף יכולתי גם להיכנס למסעדה ולאכול 'כמו שצריך'.  הערב הביא עימו טמפרטורה נמוכה שהקפיאה את אוזניי, אפי וקצות אצבעות ידיי וגרמה לי לחתוך שמאלה אל מסעדה עממית גדולה, מוותר על עשרות חנויות אוכל המוכרות החוצה כמו נניח חנויות הפלאפל אצלנו, אבל הקור מקפיא כבר גם את השכל. במסעדה, היו משהו כמו מאתיים מקומות ישיבה שרובם תפוס.

     

     

    מזווית העין, קלטתי זוג קם מהכיסאות ומיד התיישבתי במקומם, נזהר שלא לגעת בשולחן המלוכלך. מלצר הזדרז אסף והבריק את השולחן, ייבשו ושאל אותי מה אוכל.  התבוננתי בתפריט, מנסה בכל זאת להתגבר על בורותי. מנסה לאתר מילים שכבר שמעתי וקראתי ואמרתי בעצמי עשרות פעמים, כמו: 'פאן' ללחם, 'נאגרו' לשחור, 'ורדורס' לירקות, 'פסקאדוס' לדגים, 'קארנה' לבשר, 'פאווה' להודו 'טארנרו' לעגל, 'סאלצ'יצ'אס' לשישליק, 'קורדרו' לכבש, 'חאמון' לחזיר, 'פאפאס' לתפוחי אדמה, למטוגנים 'פריטאס'..., 'סנוריא' לגזר 'אספינאקה' לתרד, או 'פרוטאס' לפירות בכללי וישנם פירות ששמותיהם דומים ואף זהים כמו 'מלון' למלון, למנדרינה 'מאנדארינאס'... 'קלמנטינאס' לקלמנטינה. 'אלאדוס' לגלידה, 'טורטא' לעוגה ו-'לה קואנטה' לחשבון, ולהוסיף בנימוס 'פורפאבור'... ל-'בבקשה או סליחה' כשאתה קורא למלצרים, לומר 'איו קיירו פורפאבור' או בעברית אני רוצה בבקשה

     

     עם שתיה אין בעיה כי השמות זהים בעולם לספרייט, קולה, בירה... למרות שמאז אני מטייל בלטיניות, כשבא לי בירה אני מבקש 'סרבסה'. חבר וותיק נסע בפעמים הראשונות שלו לחו"ל, והיה מדבר עם מלצרים במסעדות בעברית, מלווה דבריו בתנועות ידיים ומימיקה, שיחד עם מראהו הגדול, הבהירו למלצרים 'מה דרוש לו לבחור', והלך לו לא רע. לדעתי, כי קיבל בדרך כלל אוכל טוב. נזכרתי בו ברגע זה, כי הוא, לא היה בוחן תפריט. עוד כזה, הכתוב כתב יד מעורגל ככתב עתיק מקושט, מה שהפך עבורי את הקריאה למסתורין בעיקר בראש מילה למרות דמיוני היוצר. השיטה שלי לאכול מרקים מסוגים שונים, עם לחם, הצליחה עד כה. כי פשוט לבקש 'סופא דה פויו' למרק עוף, או 'סופא דה קארנה', או 'סופא דה וארדורס' למרק בשר או מרק ירקות. הפעם רציתי ללעוס משהו. נוכחתי שוב 'שאני לא מבין כלום'.

     

    מת להשתין, אותתי בידיי כאילם, סימנתי לו שייתן לי 'מה שנתן' כרגע למשפחה בשולחן שלידי וניגשתי לשירותים. צועד על פי השילוט מרחוק, עוקף שולחנות סועדים רבים, הגעתי לקצה המסעדה. ליד שולחן משפחה של שש נפשות הסועדת ליבה בשקט וכאילו מתענגת עליו. כי במבט חטוף, מראהו לא היה מרנין. לידם ממש, דלת ברזל ולצידה חבית גדולה מלאה מים (!) ודלי פלסטי ששימש 'לשיווק צבע' בעברו, צף בה. עכשיו, אני כנראה צריך לקחת את הדלי עם מים, איתי פנימה לשירותים, כי גם בפונו הגדולה לא תמיד המים זורמים. ברגע, הסתיים הכיף להשתחרר מעודפי נוזלים לא רצויים. וויתרתי על ההנאה שבשחרור מלא, ודחיתי אותה 'לתחנת האוטובוס', אפילו לשירותים שבאוטובוס, שלפחות בראשית הנסיעה נקיים.  שם, לא צריך לשאת דלי מים. חזרתי  אל השולחן שלי חוצה את המסעדה בלוליינות, מקיף שולחנות וסועדים פעם מכאן ופעם משם. אין סידור עם מעבר במסעדה הזו, כמו גם באחרות כאלה. על שולחני הייתה מונחת קדרה עם עיסה סמיכה ומהבילה 'לא ראיתי שהשולחן ליד קיבל כזו' חשבתי, והתרכזתי יותר בצלחת שטוחה עם אורז לבן ורצועות בשר לידו, ובצידן מחית שעועית חומה. 'יופי' חשבתי, יש מה ללעוס. 

     

     

    היה טעים, גם העיסה הבנויה על תירס הייתה מצוינת, אבל לא יכולתי לסיים לא את המנה ובוודאי לא את העיסה שבקערה.  שתיתי 'ספרייט' מפחית ונחתי קצת. נהנה מהתבוללותי הטבעית בין הפרואנים. הנחתי שלוש מטבעות, מופתע מהמחיר הנמוך יצאתי אל הקור המקפיא. הולך נגד זרם החוזרים מתהלוכות קרנבל הנרות 'וירחן דה לה קנדלאריה' הנמשך מידי יום ובמשך שבועיים מראשית פברואר. חושב על כמות העניים סביבי, ועל האופן בו פורקים הם את קושיי החיים שלהם באוכל ובשתייה. מקושטים בעלויות המצריכות אותם אולי אף לחסוך מפיהם רק כדי לחגוג כך. כמו כאן, בוודאי ביתר ארצות אמריקה הלטינית והשיא בברזיל.  חוצה 'מדרחוב' וצועד מזרחה באזימוט משוער אל תחנת האוטובוסים המפוארים לקוסוקו, ברחוב 'מלגאר' שבהמשך רחוב 'ליברטאד'. שמח וטוב לב, קיבלתי את תרמיליי מהמשמורת המפוקפקת של הפקיד שהניח את שלי בערימה שמאחוריו. שמח, כי לא אחר בא וביקש את התרמילים שלי. כי האיש לא היה אותו האחד שהפקדתי אצלו את רכושי. זה, לא ביקש לראות כרטיס נסיעה בכלל. טוב לב, כי 'הלך לי מצוין' עד כה.

     

     

    חמש דקות אחרי כן, התברר כי אין מושלם. מישהו מכר את 'המיטה שלי באוטובוס המפואר' לאחרים ומקומי עבר אל הקומה השניה, בכסא ישיבה הניתן להטיה קלה בלבד. התרגזתי, ניסיתי וויתרתי. הכל תוך חמש דקות, בהן נזכרתי שהחיים יותר חשובים וגנב אחד לא ישבור אותי.

     

      

     

    הנסיעה לקוסוקו הייתה חלקה, ואור ליום המחרת, נכנסתי למונית וישר להוסטל 'ריי דויד' בגרנדה 291 שם מחכה לי 'הסוכן' שאקח ממנו חזרה את ההפרש בעלויות שבין 'מיטה' לבין 'כסא ישיבה' באוטובוס, ושם גם מחכה לי מנהל המשק של ההוסטל, שיאפשר לי בתמורה לטיפ מובטח, להתקלח במקלחת המשותפת של ההוסטל ולנמנם על ספת העור העתיקה שבמבנה הקבלה המחומם. זאת, במקום לשכור חדר לשעתיים שלוש. חורחה מנהל המשק החייכן, פתח לי את דלת העץ הקטנה הקבועה בדלתות העץ הכבדות של הפטיו הקולוניאלי. עיניו טרוטות, כי בכל זאת השעה חמש וחצי בבקר, אך שמח לקראתי והכין לי כוס תה קוקה שהתאימה לי 'הכי בעולם' כפי שבני נוהג לומר

     

     

    מקלחת חמה זה הצ'ופר הכי גדול עבורי אחרי שלושה לילות ללא רחצה, שניים באוטובוס ואחד בחושה באי הקפוא שבאגם. הקור שנכנס מבעד לפתח 'ללא דלת' של חדר המקלחות והשירותים הכללי' היה נסבל, ואפילו התגלחתי למשעי. נתתי לחורחה חמישה דולר טיפ בהתחשב בעלות של שמונה דולר לחדר פרטי עם מקלחת וחימום לעשרים וארבע שעות, חורחה התעשר 'בין שחר', מגיע לו. מיד הגיעו אליי שמיכות צמר וכרית ונרדמתי שוקע בעומקה של הספה הרכה בקבלה.

     

      

     

    בשמונה וחצי הגיע אידאלגו 'הסוכן' השלומיאל טוב הלב, שביקש למכור לי 'שרות' מן היום הראשון והחלטתי לעזור לו ולקנות ממנו, תוך התראה כי "יוודא שחלילה לא יהיה לי פנצ'ר כי אני חוזר לקוסקו..." אידאלגו הביט בי כשואל 'איך היה לך' או 'נו, איך הטיול שארגנתי לך?' מבטו חסר הביטחון הוכיח לי שהיה זה מניסיונו הראשון. או לפחות בין הראשונים לתווך טיולים לתרמילאים הפוקדים את ההוסטל הזה ואולי אף אחרים.

      

    התקשיתי לכעוס עליו ודיברתי איתו בעדינות, "אתה צריך להחזיר לי 20 דולר כי נסעתי לכאן בכסא רגיל", אמרתי מראה לו את הכרטיס...

    "מה אתה אומר?!" ענה, חשב קצת ופתח את ארנקו, שולף שטר של מאתיים סול...

    "לי אין עודף, לך תפרוט בפינה ליד ההוסטל, מעבר לדלת יש מסעדה ובטוח שיש להם עודף".

    "אוקיי" אמר והלך. אחרי כמה דקות הוא חוזר,

    "אין להם אני הולך למשרד לדבר עם הבוס שיטפל בחברת האוטובוסים ואפרוט לך"... 

    "חזור מהר כי אני חייב לעזוב בעשר, יש לי טיסה באחת עשרה ללימה"...

    "אוקיי" אמר והלך עם כרטיס האוטובוס שלי. 

     

     

    צלצול טלפון בקבלה וחורחה נותן לי את הטלפון, אני מביט בשעון שעל הקיר מעל מכשיר הטלוויזיה, השעה עשר וחמישה. אידאלגו המתקשר: "הלו רפאל, היר אידאלגו ספיק..., מיי בוס איז נו היר... אי קאם טו אייר פורט... פרומיס... אוקיי?"

    "אוקיי אידאלגו מיי פרנד" השבתי, מחייך לעצמי. זו תהיה העמלה הכי גבוהה על עסקה של כחמישים דולר. משרד מעולה לא היה מרוויח כך.  מה לעשות, בפעם הבאה שליבי יתרחב אצטרך לזכור שכאן השורדים חיים. לאלה, שיטות מכירה הנראות נאיביות, אבל בעצם דיי שקופות. מוצ'ילרים, מאד רוצים לתת למקומיים להתפרנס, בוודאי לכאלה הנחשבים 'ישרים'. עצם הימצאותם במתחם ההוסטל, פותח להם סיכוי להראות 'ישרים' ולהתפרנס משרותי תיווך לטיול, לכניסה לאתר, למונית או סתם כמתלווים לחבורת תרמילאים. ממליצים להם 'שם לאכול וכאן לשתות' ומגרדים עמלות מהסוחרים וטיפ על רצונם הטוב מהתרמילאים.

     

     

     

    נכנסתי למונית ויצאתי לשדה התעופה. במשך 'הצ'ק אין' הקצר ושתיית אספרסו, הבטתי אל שער הכניסה לאולם היחיד בשדה התעופה קוסקו. חייכתי וחשבתי 'עד כמה יפליא לראות את אידאלגו רץ אליי' בסלאו מושיין' מנופף בידו עם עשרים דולר ביד'..., הכנתי שטר של חמישה דולר לתת לו טיפ על יושרו. השטר שימש למחרת חלק מתשלום 'מיסי עזיבת פרו' בטיסתי לברזיל.

     

    שיעור נוסף היה לי. אם כי, מי אמר שצריך להקשיב בכל שיעור, אה?! 

    ***

     

    עיצוב הטקסט הוחזר לגודל סביר. גודל התמונות צומצם כדי להקל על קריאה רצופה. את התמונות בהגדלה גדולה ומרשימה ניתן לראות בגלריה של "מסע חיי". תודה לך 

    המשך לפוסט הבא

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1 

     

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=944431

    פוסט 52

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1358873 

    הנך בפוסט 53 

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

    דרג את התוכן:

      תגובות (146)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: נייסגירל 2010-03-01 18:43:19

       

      לאורך

      המסע

      הזה

      שלך

      מדהימים צילומי הנוף והאנשים

      תודה רבה

       

        1/3/10 18:43:

       

      לאורך

      המסע

      הזה

      שלך

      מדהימים צילומי הנוף והאנשים

      תודה רבה לכם המככבים

       

       

        25/12/09 23:55:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-12-25 23:51:40


      הולכת שבי אחר העולמות שאתה מביא עד הביתה:)

      המון תודה, דרור

      שבתשלום !

      ליאורה

       

      וואו את תמיד עולה על הקרון האחרון... לא חוששת להפסיד?!

       

      תודה ליאורה.

        25/12/09 23:51:


      הולכת שבי אחר העולמות שאתה מביא עד הביתה:)

      המון תודה, דרור

      שבתשלום !

      ליאורה

        25/12/09 06:26:

      צטט: עמותת כמוך 2009-12-24 22:29:02

      תודה שהזמנת ושיתפת

      להלן חומר למחשבה

      סוף שבוע מקסים

       

      תודה לך ויפה לראות אותך שוב בין חברי למסע :)

        25/12/09 06:25:

      צטט: תמי ! 2009-12-24 19:57:14


      כשאני גומעת בקריאה את ספוריך המרתקים, אני נהנית.

      תודה רבה תמי. כייף לדעת

       

        24/12/09 19:57:

      כשאני גומעת בקריאה את ספוריך המרתקים, אני נהינת.
        24/12/09 17:32:

      צטט: קורע ברך 2009-12-24 16:11:25


      קורע ברך: פעם עוד תהיה שם אחי.

      קוו ואדיס: פחחחחח...

       

      היי :) יפה שביקרתם. למה למה פחחחח :)

        24/12/09 16:11:


      קורע ברך: פעם עוד תהיה שם אחי.

      קוו ואדיס: פחחחחח...

        23/12/09 16:40:

      צטט: liopard 2009-12-23 03:45:01

      חג שמח

      תמונות יפות

      תודה רבה ידידי.

       

        23/12/09 03:45:

      חג שמח

      תמונות יפות

        22/12/09 17:07:

      צטט: ntalili3 2009-12-22 12:39:22


      מסע מופלא ומקסים....

      אהבתי:)

      יום נעים

      נטלי

      תודה רבה נטלי, גם לך המשך יום נעים :)

       

        22/12/09 17:07:

      צטט: דנה דייגי 2009-12-22 11:42:02

      מרתק . מה יש לומר.

       

       

      תודה רבה דנה. נתראה :)

        22/12/09 12:39:


      מסע מופלא ומקסים....

      אהבתי:)

      יום נעים

      נטלי

        22/12/09 11:42:

      מרתק . מה יש לומר.

       

        22/12/09 08:33:

      צטט: יוסי נבו 2009-12-21 22:20:42


      כמו תמיד נהנתי לשוטט איתך בשווקים ובמשעולים ולראות את התמונות הציוריות.

       

      תודה לך יוסי.

        21/12/09 22:20:

      כמו תמיד נהנתי לשוטט איתך בשווקים ובמשעולים ולראות את התמונות הציוריות.
        21/12/09 19:36:

      צטט: אלונA 2009-12-21 19:25:56


      "הכחול היום כחול מאוד"...

      עונג צרוף.

      משהו הזכיר טיול למרוקו?

      שמור לי מקום.

      תודה אלונה. בקרוב אני מודיע פרטים על טיול למרוקו :)

       

        21/12/09 19:25:


      "הכחול היום כחול מאוד"...

      עונג צרוף.

      משהו הזכיר טיול למרוקו?

      שמור לי מקום.

        21/12/09 15:19:

      צטט: אודלי. 2009-12-21 15:11:50

      חחח אהבתי מאודד איך שסיימת את הפוסט..

      ככה אנחנו, לומדים כל החיים ומגלים מידי פעם תובנות חדשות

      וזה מקסים. - במקרה זה מבאס ;)

      כמו תמיד נהנית לקרוא אותך - ממש מרגישה נוכחת איתך במסע...

      מרתקק :))

       

      :)) משמח לקרוא שכך. תודה רבה רבה

        21/12/09 15:11:

      חחח אהבתי מאודד איך שסיימת את הפוסט..

      ככה אנחנו, לומדים כל החיים ומגלים מידי פעם תובנות חדשות

      וזה מקסים. - במקרה זה מבאס ;)

      כמו תמיד נהנית לקרוא אותך - ממש מרגישה נוכחת איתך במסע...

      מרתקק :))

        21/12/09 09:14:

      צטט: forte nina 2009-12-21 07:18:18

      צטט: הטרמילר 2009-12-20 22:32:13

      צטט: forte nina 2009-12-17 18:08:19


      צילומים נפלאים

      עולם הולך ונכחד

      לנסוע כל כך רחוק

      כדי ללמוד כל כך הרבה

      הממממ......

      האוכל קטסטרופה

      הייתי מתה מכל הטיגונים האלה.

      אבל כמו סיפור העז

      אחרי שמוציאים אותה הבית מרווח

      כך ארוחה אחרי הג'אנק

      היא בטח מעדן

      כמו כל שאר הדברים

      שהתאפקת בגינם.

      פורוואבור!!!

       

       

      יש הרבה האוכלים ירקות פירות ודגים. במחבת תוך עשרים דקות יש לך חריימה משהו משהו...

      לפעמים מתאפקים. פורפאבור :) הליבידו נשכח רוב הזמנים.

       

      הלבידו נשכח רוב הזמן? אולי תכתוב את זה למיא, זה מה שהיא טוענת. טוב, מה שאני לא רואה, אני לא יודעת.....קריצה

      ל

       

      למה לכתוב למיא מה שהיא יודעת. טיפ, כשהוא בא, בא בגדול ונעלם. מן טריק כזה של הטבע :))

        21/12/09 09:12:

      צטט: ~בועז22~ 2009-12-21 07:10:37


      מקומות בהם דומה והזמן עמד מלכת,

      נראים לנו כמשאת נפש..., סוג של שלווה

      הבאה מתוך שגרה (כמו באי טקילה) בת

      מאות שנים...

      לא לחינם טכנולוגיית ה"כפר הגלובלי הקטן",

      מביאה אל סף ביתנו את סיפורם של קהילות

      מסוג זה, "קצת" שונה מסיפורן של קהילות

      וירטואליות ו"מסעות" וירטואליים" כאלו או אחרים...

      תודה

       

      תודה בועז. אולי אתה יודע מתי חוזר בועז ההוא ? :)) 

        21/12/09 07:18:

      צטט: הטרמילר 2009-12-20 22:32:13

      צטט: forte nina 2009-12-17 18:08:19


      צילומים נפלאים

      עולם הולך ונכחד

      לנסוע כל כך רחוק

      כדי ללמוד כל כך הרבה

      הממממ......

      האוכל קטסטרופה

      הייתי מתה מכל הטיגונים האלה.

      אבל כמו סיפור העז

      אחרי שמוציאים אותה הבית מרווח

      כך ארוחה אחרי הג'אנק

      היא בטח מעדן

      כמו כל שאר הדברים

      שהתאפקת בגינם.

      פורוואבור!!!

       

       

      יש הרבה האוכלים ירקות פירות ודגים. במחבת תוך עשרים דקות יש לך חריימה משהו משהו...

      לפעמים מתאפקים. פורפאבור :) הליבידו נשכח רוב הזמנים.

       

      הלבידו נשכח רוב הזמן? אולי תכתוב את זה למיא, זה מה שהיא טוענת . טוב , מה שאני לא רואה,אני לא יודעת.....קריצה

      ל

        21/12/09 07:10:


      מקומות בהם דומה והזמן עמד מלכת,

      נראים לנו כמשאת נפש..., סוג של שלווה

      הבאה מתוך שגרה (כמו באי טקילה) בת

      מאות שנים...

      לא לחינם טכנולוגיית ה"כפר הגלובלי הקטן",

      מביאה אל סף ביתנו את סיפורם של קהילות

      מסוג זה, "קצת" שונה מסיפורן של קהילות

      וירטואליות ו"מסעות" וירטואליים" כאלו או אחרים...

      תודה

        20/12/09 23:21:

      צטט: ajl 2009-12-20 15:58:02

      כמו שכתבו מעליי ומחזק, הרצון לקום ולארוז תרמיל הוא גדול... התמונות והטקסט לוקחים אותי למקום בו היית וזה נפלא.

      תודה על השיתוף* ;-)

       

      תודה ידידי. זה מה שעושה לי טוב. בגדול :)

        20/12/09 23:19:

      צטט: שרון שביט 2009-12-20 22:28:11

      אתה מצלם ממש יפה.

      יש רצון עז לקפוץ לתמונה...

      ש.ש.

      תודה רבה לך שרון. סוג של לוקיישנס קדושים לאינקה :) אגם טיטיקהה מכיל את אלילי השמש והירח שהתביישו בבני האדם ושקעו באגם...

      העיסוק שלך מרתק אותי.

       

        20/12/09 23:16:

      צטט: רמי נוי 2009-12-20 00:35:12

      חזרתי לדה מארקר אחרי העדרות מרצון... והנה מסע חייך נמשך , מרתק כרגיל

       

      למה האותיות כך כך קטנות?

       

      היי רמי, יפה שחזרת אלינו. כן מסענו נמשך והעדרותך חלק ממנו כמו בחיים :))

       

      לגבי האותיות הקנות , ניסיתי הפעם לצמצם נפח...

       

        20/12/09 23:14:

      צטט: *lev* 2009-12-19 23:09:39


      מוקסמת - מהחויה ומהתמונות.

      בלוג אחד ומיוחד במינו.

       

      תודה רבה. גם על הביקורים שלך בגלריה :)

        20/12/09 23:13:

      צטט: דסיקה 2009-12-19 21:58:32


      *לצערי פיספסתי כמה מסעות, מבטיחה להשלים את החסר.

      אין עלייך, מעריצה את העקביות שלך בכל מקום ...

       

      לא פיספסת כלום. הכל יבוא בזמנו. קחי את הזמן שלך ותהני בכייף, אני נהנה מנוכחותך.

        20/12/09 23:12:

      צטט: יהודית ש 2009-12-19 18:45:47


      אחרי שהדפסתי את כל

      הפרקים אשר לא הספקתי

      לקרוא עד כה....

      חוזרת וכותבת

      מחכה לפרק הבא....

       

      שבוע נפלא

       

      חודש טוב

      גם לך. תודה רבה יהודית ברוכה השב לכתיבה :)

       

        20/12/09 23:11:

      צטט: דיקלה5 2009-12-19 18:02:44

      להתעורר כל יום ולראות נוף משגע כזה...

      הם בטח אנשים רגועים...

      ממשיך לרתק אותי במסע שלך...

      לך *

       

      תודה רבה דקלה

        20/12/09 23:10:

      צטט: גליה 1 2009-12-19 08:48:37

      נפלא, דרור, הכתיבה שלך יפה אני מרגישה

      כאילו אני חווה את המסע בעצמי, התמונות מקסימות. תודה על השיתוף.

      אני מאד שמח שכך. תודה רבה לך גליה

       

        20/12/09 22:59:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2009-12-18 22:36:55

      דרור, יקירי, אתה גורם לתיאורים להישמע כה מציאותיים חיוך

       

       

      עדנה, אם לא הית באמריקות הלו סעי דחוף תלמדי מהי אדריכלות מינימליסטית מול מרהיבה. מציאותי לגמריי 
        20/12/09 22:58:

      צטט: Lola Bar 2009-12-18 21:08:56


      פוסט מעניין כתמיד, אך הפעם התמונות גנבו ת`הצגה :)

       

      תודה על עוד פרק מאלף.

      שבת שלום

      שיגנבו, נכנעתי מגיע להן. תודה רבה :))

       

        20/12/09 22:57:

      צטט: גבע שגיא 2009-12-18 20:49:30


      כרגיל מדהים

       

      תודה רבה

        20/12/09 22:57:

      צטט: גלור ניקה 2009-12-18 16:45:37

      חוויה טובה לצאת למסע איתך

      כאשר יש גשם וקר בחוץ.................

      ח ח  ח ח גם נכון. כשתרצי לצאת באמת תגידי :))

       

        20/12/09 22:56:

      צטט: לחישת הלב 2009-12-18 16:27:08

      בכל פעם שאני קואת אותךחושבת לעצמי כמה נפלא לי שאתה לי חבר יקר...משוטטת בין התמונות, ומחברת להןאת העושר המילולי שלך,מוקסמת, ומתענגת על המסעותשאתה עובר, ומצליח להעביר אלינובכל פעם חלק אחר במסעך.אהבתי, והתענגתי על המסע שלקחת אותידרך התמונות, והפוסט.תודה לך חברי היקר....על דקות עונג.ויופי שהבאת אלי...  

       

      התגובות שלך מדהימות אותי. תודה רבה

        20/12/09 22:55:

      צטט: ש פ י 2009-12-18 14:18:07


      נו מה? חשבת שבטקילה לא תשתכר?

      ועד שיש דג במלאי הוא לא יהיה יקר פי עשר?

      כי כשיש בשפע המחירים בהתאם וכשאין במלאי

      המחירים עולים...

      מה שחשוב זה שלא נשארת רעב

      אף פעם.

      והכי חשוב - ההוא הביא לך את העשרים דולר

      או לא?

      למה אתה משאיר אותי במתח?!?

      לא פייר מצידך.

      לא פייר.

      }{

      את כל כך מעשית. את באה למרוקו ? תשמרי עליי. לא לא הביא לי עשרים דולר. נתתי תרומה ישירה לקיום האנושי המוזנח. אם הייתי עושה זאת דרך מוסדות האו"ם שני דולר היו מגיעים אחרי 18 עמלות מערכות בדרך. ככה יותר טוב !

       

      מתח סביר עושה טוב. לא פייר זה החיים...

      נשיקות 

       

        20/12/09 22:53:

      צטט: אקובילדינג 2009-12-18 10:19:23

      התמונות המלוות את הסיפור עוצרות נשימה,

      והסיפור מרתק כתמיד,

      מחכה להמשך:)

       

      תודה לך, נתראה בהמשך

        20/12/09 22:52:

      צטט: d.double you 2009-12-18 08:54:02

      רוח החופש-ההרפתקאה-הצבעים-ובני אדם? אולי אותו דבר בכל מקום.

       

      ממש לאאאאא. כל רגע שונה מקודמו כלום לא חוזר על עצמו רק התקיעות של המערכת כאן בקפה :))

      תודה רבה דאבל די יו

        20/12/09 22:51:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2009-12-18 05:00:48


      כולי ציפיה לפוסטים ולסיפורים המרתקים שלך יקירי.

      שבת שלום, שבת חנוכה,
      חגגנו עם לביבה וסופגניה מתוקה,

      ראש חודש טוב הנה זה בא,
      כמה סיבות טובות למסיבה,

      הדלקנו נרות חגגנו ניסים,
      חג אורים שמח וסוף שבוע מקסים...

       

       

      תודה רבה רוית

        20/12/09 22:50:

      צטט: רונת 2009-12-17 23:48:41

      צילומים מרהיבים וספורים מרתקים

      מזכיר לי נשכחות  *

      רונת ברוכה הבאה למסע. תודה ונהדר שמזכיר....

        20/12/09 22:50:

      צטט: fanny-li 2009-12-17 22:49:44

      המון אנשים היו רוצים לחוש את מה שאתה חש

      ולראות את מה שאתה רואה

      זו חוויה מדהימה

      סוף שבוע נפלא.

      הנה אני מראה ומספר... תודה רבה לך, נתראה 

       

        20/12/09 22:49:

      צטט: אהרון... 2009-12-17 22:43:49


      טקסט מלבב ותמונות גלויה שביחד משאירים טעם לעוד.

      חג שמח, דרור !

       

       

       

       

       

      אהרון אתה עשר. תודה רבה

       

        20/12/09 22:49:

      צטט: ליריתוש 2009-12-17 22:00:22


      גם אני שמתי לב לתמונות היפות הפעם במיוחד, צבעים נהדרים, אוירה,

      רק מראייתן כבר עושה חשק לנסוע לשם, לראות הכל במו עיני.

      היה מעניין במיוחד החלק בו 'רצת' אחרי ההפרש הכספי, שלא הגיע..

      זה כנראה חלק מן החווייה, שיכולה לקרואת בדרכים שונות, לכל מטייל.

      ושוב חוויה מרתקת לקרוא את כל המסע הזה..

      מחכה לפרק ברזיל, שכן במדינה הזו הייתי, על קצה המזלג.

       

      'רצת' ביטוי מעניין. לא רצתי דווקא אבל ניסיתי לקבל מה שמגיע לי ואני מאמין שהבחור אמנם לא רצה לרמות אותי זה קורה לא פעם והוא חדש בתחום מנסה להתפרנס עם הראש והפה בעיר תיירות זה גם בסדר. כסיפור זו אמנם חוויה של מטרמל או כל תייר. ברזיל תועלה בכבוד בזמנה. תודה רבה לך 

        20/12/09 22:45:

      צטט: ענף 2009-12-17 21:43:22


      חשבתי שיהיה מדובר בשתיה המפורסמת

      טקילה אבל טעיתי. הנופים מדהימים והסיפורים

      כרגיל עם טעם טוב.

      לי אישית יש קשר הדוק לפרו. יום העצמאות

      של פרו זה ב 28.7 וכן גם יום הולדתי.

      חברה שלי מפרו מברכת אותי ואני מברך

      אותה.

       

       

      תודה רבה. אני שמח לקרוא שיש לך חברה בפרו. חבל שלא ידעתי :))

        20/12/09 22:44:

      צטט: hkadman 2009-12-17 21:35:47

      כתבה מרתקת וצילומים כרגיל מלאי עניין ויפהפיים*.

       

      תודה רבה לך קדמן

        20/12/09 22:43:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-12-17 21:35:01


      תמונות יוצאות מגדר הרגיל,

      כייף כתמיד לצעוד עימך עוד כברת דרך.

      תודה על פוסט יפיפה.

       

      בני

       

      יפה לי שכך בני. השאר עימנו

      דרור

        20/12/09 22:42:

      צטט: anaatti 2009-12-17 21:11:35


      התמונות מרהיבות ביופין, אהבתי את הציבעוניות של המקומיים,

       

      והחוויות נפלאות אף יותר.....

       

      כייף לטייל איתך בתיאוריך השופעים גם מראות וגם תחושות *

       

      תודה לך

       

      תודה רבה גם לי כייף גדול

        20/12/09 22:42:

      צטט: anaatti 2009-12-17 21:11:35


      התמונות מרהיבות ביופין, אהבתי את הציבעוניות של המקומיים,

      והחוויות נפלאות אף יותר.....

      כייף לטייל איתך בתיאוריך השופעים גם מראות וגם תחושות *

      תודה לך

      תודה רבה גם לי כייך גדול

        20/12/09 22:41:

      צטט: לאה לבבית 2009-12-17 20:24:29


      "דרור... (לבקשתך חהחהחהחה העתבקתי)

      תודה על הטיול המקסים והנופים המרהיבים.

      אהבתי ואוהבת גם אני מסעדות של העם.. תמיד יש הפתעות.

      נראה שבדרום אמריקה ענין הדלי  מפתיע את כולנו....

      מצפה לפרק הבא ידידי היקר. "

      יפה עשית. לא בעיה מה?!

      השארי עימנו לייקה :))  

       

       

        20/12/09 22:40:

      צטט: pozit 2009-12-17 20:23:41


      תמונות מקסימות

       

      פוזית*

       

      תודה רבה

        20/12/09 22:39:

      צטט: guitarwoman 2009-12-17 20:17:45


      ככה, הפעם חשבתי על אוכל ושתייה במקומות שונים, היגיינה שונה, (וכולי וכן הלאה.)

      אני לא מהמפונקים ונראה לי שהייתי הולכת על זה

      (אבל בעצם, מה אני יודעת....)

      תודה. פוסט נהדר, צילומים מרהיבים, במיוחד זה בו מביטים אל הים הכחול. עשה לי חשק גדול לנסוע....

       

      יופי שכך נעשה לך. השארי ונמשיך יחד בכייף... מרוקו מעניין לך?

        20/12/09 22:38:

      צטט: יולנטה 2009-12-17 20:02:48


      דרור

       

      מדהים

      אחזור לקרוא מאוחר יותר

       

      יולי

       

      יולי , חופשי חופשי. תודה. שימי לב מתארגן טיול למרוקו... :)

        20/12/09 22:37:

      צטט: עדית... 2009-12-17 19:20:24

      *

      איש גדול ומרתק שכמותך...

      והצילומים - יו.........

       

      עדיתתתת תודה רבה. מאד שמחתי לפגוש אותך 

        20/12/09 22:36:

      צטט: נוצה לבנה 2009-12-17 18:56:39

      תענוג עילאי להצטרף למסע......

      פשוט חוויה נפלאה

       

      :) תודה. את מוזמנת, רוצה אולי לטייל במרוקו ? 

        20/12/09 22:35:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-12-17 18:38:20

      *

      דרור

      איזה תמונות...

      תשמע

      עשית חתיכת מסע

      מעורר השתאות וקנאה.

       

      תודה רבה דרור. כן אני עושה חתיכת מסע

       

        20/12/09 22:34:

      צטט: פריצת דיסק (פוקי) 2009-12-17 18:29:56

      מרהיב..

       

      (אבל חבל שהתקציר היה למטה...)

      תודה רבה. הרמתי לכבודך את התקציר למעלה :))

       

        20/12/09 22:33:

      צטט: ruthy 2009-12-17 18:10:48


      התמונות נהדרות הפעם,

      יוצאות דופן!

      זו אותה המצלמה?

      התוכן מעניין כרגיל.

       

      תודה. מסכים איך שבנקיון האוויר שבאגם טיטיקקה בגובה הזה, הצבעים חזקים ביותר. אותה מצלמה בדיוק.

        20/12/09 22:32:

      צטט: forte nina 2009-12-17 18:08:19


      צילומים נפלאים

      עולם הולך ונכחד

      לנסוע כל כך רחוק

      כדי ללמוד כל כך הרבה

      הממממ......

      האוכל קטסטרופה

      הייתי מתה מכל הטיגונים האלה.

      אבל כמו סיפור העז

      אחרי שמוציאים אותה הבית מרווח

      כך ארוחה אחרי הג'אנק

      היא בטח מעדן

      כמו כל שאר הדברים

      שהתאפקת בגינם.

      פורוואבור!!!

       

       

      יש הרבה האוכלים ירקות פירות ודגים. במחבת תוך עשרים דקות יש לך חריימה משהו משהו...

      לפעמים מתאפקים. פורפאבור :) הליבידו נשכח רוב הזמנים.

        20/12/09 22:29:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-12-17 18:02:03


      כתיבתך מרתקת,

      הצילומים יפים.

       

      מאחלת לך,

      בהצלחה,


      רק רגעי אושר קסומים,


      ואור ענק כל ימות השנה,

      חג אורים שמח ,


      חנוכה קסום,


      לך ולכל בית ישראל,

       

      שרה קונפורטי,


      www.sarakonforty.com

       

      תודה רבה שרה. יופי של מזוזות יצרת :)

        20/12/09 22:29:

      צטט: טהור 2009-12-17 18:01:24

      הפוסט נהדר  התמונות מקסימות

      תודה שהכנסת  אותנו לאוירת המקום

       

       

      היי טהור, תודה לך

        20/12/09 22:28:

      צטט: אורנה ע 2009-12-17 17:53:01

      דרור,

      מהכרותנו הוירטואלית יש לי הרגשה שלא בכל השיעורים הקשבת גם בבית הספר. :-)

      החוויה לטייל איתך מרתקת.

      הנופים מדהימים.

      תענוג ללמוד על הטבע האנושי דרך הטיול שלך.

      נהניתי כרגיל.

      הפרעת קשב זה שמי :)

      תודה רבה אורנה. 

       

        20/12/09 22:28:

      אתה מצלם ממש יפה.

      יש רצון עז לקפוץ לתמונה...

      ש.ש.

        20/12/09 22:27:

      צטט: mali 57 2009-12-17 17:45:01

      נופים מרהיבים אני אורזת..........

       

       

      נו,,,? את באה למרוקו ?
        20/12/09 22:27:

      צטט: אליקו 1 2009-12-17 17:33:13


      נדמה מסיפורך, דרור, שהיית ערוך היטב לסחר מכר אליו נקלעת עם אותם מקומיים. יכולת זו ללא ספק שירת אותך היטב בנסיעתך זו וללא ספק יעזור לך גם בעתיד. כמו בפעמים קודמות, התמונות היפות שהבאת מוסיפים את הצבע הנחוץ לנרטיב שלך.

      חג חנוכה שמח לך

      ההקשבה שלך מחמיאה מאד. תודה אליקו

       

        20/12/09 22:26:

      צטט: אביה אחת 2009-12-17 17:12:25


      טרמילר -

      תודה לך על הפוסט

      סופשבוע נפלא

      תודה אביה.

       

        20/12/09 22:26:

      צטט: micall 2009-12-17 17:00:56


      תודה לך טרמילר על השיתוף...

      חג שמח!

      תודה לך מיכלי. תם החג... :)

        20/12/09 22:25:

      צטט: מיא 2009-12-17 16:34:05

      קשה לאכול מול רעבים. זו אחת הסיבות שלא נורא מלהיב אותי לנסוע למקומות האלה, שאת המדריכים לכולם אני עורכת בנאמנות. 

      מאד. לא פעם אתה מוסר את כל המנה שלך לקטנים שסביבך מה שבסוף דוחק אותך לבשל לעצמך עם כמה חברה בהוסטל.

      אבל יחד עם זה מיא, אני מאד ממליץ כן לנסוע למקומות כאלה תתפלאי כמה אושר חווים שם תחשבי רק על הצבעים ועומצתם...:)) לכתוב תוכלי משם גם לערוך תוכלי משם...

      באה לטיול במרוקו ?

       

        20/12/09 22:22:

      צטט: raquelle 2009-12-17 16:26:29

      התמונות והתאורים,

      כרגיל, מרהיבים.

      תודה רבה רחל. את צריכה לעשות סיבוב בעולם הזה להתמלא ממנו במראות וצבעים.

       

        20/12/09 22:20:

      צטט: כש-רונית 2009-12-17 15:55:44

      צטט: ארזעמירן 2009-12-17 14:21:28


      מרהיב, אמממה- אחד הכבדים !! קיבלתי בקע מפשעתי רק מלגלול אותו למטה. אנא רחם על הזקנים והחלשים (בעיקר אלה שכבר הוציאו כוחותיהם בקניון)

       

       אני אתלבש עליו. הוא מתקשר ללבוש.

       

      חג שמח איש

       

       

      רונית

       

      והתמונות אכן כן.

       

      רונית היקרה את לא למדת עדיין לא לקחת טרמפים?!

      מה יש לך עם אתלבש בלבוש... כולה תחתונים :))

      טוב התמונות עושה המצלמה שנגנבה לי במילא...

        20/12/09 22:18:

      צטט: ארזעמירן 2009-12-17 14:21:28


      מרהיב, אמממה- אחד הכבדים !! קיבלתי בקע מפשעתי רק מלגלול אותו למטה. אנא רחם על הזקנים והחלשים (בעיקר אלה שכבר הוציאו כוחותיהם בקניון)

      תודה.

      כן מפעם לפעם תקבל כבד.

      הזכרת לי שאני מת על גולש ריאות על פירה כתום.

      מזמן לא אכלתי...

      בגילנו יתכנו בעיות במפשעה זה לא מחייב שהגלגלת קשורה

      אבל רחמי נכמרו עליך בעקר בגלל הקניון וגידול בנות (יש לי שתיים)

      ולמענך הוצאתי מיד כתגובה את כל הפוסט בהקטנה וערכתי אותו מוקטן כולל תמונות.

      תראה איזה השפעה יש לתחינת קשישים :)) 

       

        20/12/09 22:15:

      צטט: ,תשוקי 2009-12-17 13:38:30

      תודה דרור על עוד פרק מעניין ומרתק.

       

      הרבה אור.

       

      שוקי

       

      שוקי, אני מודה לך על האור. גם לך אור גדול

       

        20/12/09 22:14:

      צטט: נסים גבאי 2009-12-17 12:57:14


      כמו אוכל טוב, אתה נותן טעם לארוז...

      יפות המילים האלה:)) תודה גבאי

        20/12/09 22:14:

      צטט: pinkason1 2009-12-17 12:39:11

      * יפה בהצלחה בהמשך סוף שבוע נפלא

       

      תודה

        20/12/09 22:14:

      צטט: ד ר ו ר 2009-12-17 12:07:15

      אני בטוח שאם תהיה תיירות לירח אתה תהיה הראשון לטוס והראשון לכתוב על זה.. 

       

      תודה דרור.

      בשחור לבן אני חולם, לכן לא אצא לירח כי משם חולמים על הכדור בצבעים מלאים.

      אבל לכתוב על זה, רעיון לא רע :))

        20/12/09 22:12:

      צטט: נומיקן 2009-12-17 11:04:22


      איזה יופי כל הצבע הזה נשפך פתאום על שולחן העבודה שלי ביום האפור הזה.

       

      נמרח לי חיוך שכזה...

      חיבוק.

        20/12/09 22:11:

      צטט: irusim 2009-12-17 10:47:34

      התמונות מדהימות.... נותנות חשק לקום וללכת.... 

      מה אני עושה פה בבית תגיד לי?

       

      תודה רבה. אני לא יודע . באמת אולי גם את רוצה להצטרף לטיול שאני אארגן למרוקו?

       

        20/12/09 22:10:

      צטט: ami10 2009-12-17 10:35:52

      אין לך מושג כמה כייף לקרא

      את אשר אתה כותב..

      ואני יושב לי בבית..

      לצערי!!!

      רק מהתשוקות שאתה מייצר וכותב

      האנרגיה שלך גורמת לרחף, מה שמליונים חולמים לחוות אצלך זה מעשה יום יום.

      בריאות חביבי ואחרי כן הכל לפניך.

       

        20/12/09 22:09:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2009-12-17 10:33:27

      אתה מכניס אותנו בתאוריך ובצילומיך המרהיבים, לאוירה המקומית וזו חוויה מעניינת. 

       

      אני מודה לך. נעים לקרוא שכך. 

        20/12/09 22:08:

      צטט: o historia 2009-12-17 10:33:18


      massa nehedar

      ועוד איך ידידי. מתקרבים לברזיל...

       

        20/12/09 22:07:

      צטט: *עדינה* 2009-12-17 10:26:27

       

      אחחחחחחחחח כואב, כואב לראות את התמונות האלה ולא להיות שם.

       

      שנארגן טיול לחברי הקפה? קריצהנשיקה 

       

      אני בעד להשקיט כאב. את יודעת עדינה, באמריקה המרכזית יש חשופיות צהובות (רכיכת חלזון ללא בית) שהרירית שהן מותירות מאלחשת. אם תבטיחי לא לקבל גועל, אניח כמה על הלב זה גם מצטלם יפה.

      כן אני בהחלט מתכנן לטייל עם עד 20 חברה בטיול מטמטם במרוקו אני עובד על תכנית לטיול מיוחד.

      את בפנים?

        20/12/09 22:05:

      צטט: CHERRY BRANDY 2009-12-17 10:00:28

      לארוז?

      אני מת לדעת שתארזי ברגע שאקרא לך :)

       

        20/12/09 22:04:

      צטט: אור2009 2009-12-17 07:57:11

      הפעם התמונות יוצאות מהכלל.

      והנופים משהו, משהו.

      כתיבתך ממשיכה להיות מענינת

      ואני מתרגלת לקרוא את הפוסט הארוך שלך.

      תודה

      תודה רבה רחלי, יפה . לא פשוט להתרגל לאורך שכזה.

       

        20/12/09 22:03:

      צטט: לומפומפיר 2009-12-16 21:59:06

      ידידי,

      החיים הם בית ספר אחד גדול ומדי פעם אנחנו נדרשים לשלם שכר לימוד.

      זה בסדר.

      ואני... מחכה בכליון עיניים למקרא קורותיך בברזיל...

      סבלנות ידידי,

      צריך לחזור ללימה ורק אחרי יומיים לטוס לברזיל.

      אתה יודע כמה דברים קורים לאדם ביומים?

      אספר בפוסט הבא... :)

      תודה רבה

       

        20/12/09 15:58:

      כמו שכתבו מעליי ומחזק, הרצון לקום ולארוז תרמיל הוא גדול... התמונות והטקסט לוקחים אותי למקום בו היית וזה נפלא.

      תודה על השיתוף* ;-)

        20/12/09 00:35:

      חזרתי לדה מארקר אחרי העדרות מרצון... והנה מסע חייך נמשך , מרתק גרגיל

       

      למההאותיות כך כך קטנות?

        19/12/09 23:09:


      מוקסמת - מהחויה ומהתמונות.

      בלוג אחד ומיוחד במינו.

        19/12/09 21:58:


      *לצערי פיספסתי כמה מסעות, מבטיחה להשלים את החסר.

      אין עלייך, מעריצה את העקביות שלך בכל מקום ...

        19/12/09 18:45:


      אחרי שהדפסתי את כל

      הפרקים אשר לא הספקתי

      לקרוא עד כה....

      חוזרת וכותבת

      מחכה לפרק הבא....

       

       

       

      שבוע נפלא

       

      חודש טוב

        19/12/09 18:02:

      להתעורר כל יום ולראות נוף משגע כזה...

      הם בטח אנשים רגועים...

      ממשיך לרתק אותי במסע שלך...

      לך *

        19/12/09 08:48:

      נפלא, דרור, הכתיבה שלך יפה אני מרגישה

      כאילו אני חווה את המסע בעצמי, התמונות מקסימות. תודה על השיתוף.

      דרור, יקירי, אתה גורם לתיאורים להישמע כה מציאותיים חיוך
        18/12/09 21:08:


      פוסט מעניין כתמיד, אך הפעם התמונות גנבו ת`הצגה :)

       

      תודה על עוד פרק מאלף.

      שבת שלום

        18/12/09 20:49:

      כרגיל מדהים
        18/12/09 16:45:

      חוויה טובה לצאת למסע איתך

      כאשר יש גשם וקר בחוץ.................

        18/12/09 16:27:
      בכל פעם שאני קואת אותךחושבת לעצמי כמה נפלא לי שאתה לי חבר יקר...משוטטת בין התמונות, ומחברת להןאת העושר המילולי שלך,מוקסמת, ומתענגת על המסעותשאתה עובר, ומצליח להעביר אלינובכל פעם חלק אחר במסעך.אהבתי, והתענגתי על המסע שלקחת אותידרך התמונות, והפוסט.תודה לך חברי היקר....על דקות עונג.ויופי שהבאת אלי...  
        18/12/09 14:18:


      נו מה? חשבת שבטקילה לא תשתכר?

      ועד שיש דג במלאי הוא לא יהיה יקר פי עשר?

      כי כשיש בשפע המחירים בהתאם וכשאין במלאי

      המחירים עולים...

      מה שחשוב זה שלא נשארת רעב

      אף פעם.

      והכי חשוב - ההוא הביא לך את העשרים דולר

      או לא?

      למה אתה משאיר אותי במתח?!?

      לא פייר מצידך.

      לא פייר.

      }{

        18/12/09 10:19:

      התמונות המלוות את הסיפור עוצרות נשימה,

      והסיפור מרתק כתמיד,

      מחכה להמשך:)

        18/12/09 08:54:
      רוח החופש-ההרפתקאה-הצבעים-ובני אדם? אולי אותו דבר בכל מקום.
        18/12/09 05:00:

      כולי ציפיה לפוסטים ולסיפורים המרתקים שלך יקירי.

      שבת שלום, שבת חנוכה,
      חגגנו עם לביבה וסופגניה מתוקה,

      ראש חודש טוב הנה זה בא,
      כמה סיבות טובות למסיבה,

      הדלקנו נרות חגגנו ניסים,
      חג אורים שמח וסוף שבוע מקסים...

       

        17/12/09 23:48:

      צילומים מרהיבים וספורים מרתקים

      מזכיר לי נשכחות  *

        17/12/09 22:49:

      המון אנשים היו רוצים לחוש את מה שאתה חש

      ולראות את מה שאתה רואה

      זו חוויה מדהימה

      סוף שבוע נפלא.

        17/12/09 22:43:


      טקסט מלבב ותמונות גלויה שביחד משאירים טעם לעוד.

      חג שמח, דרור !

       

       

       

       

       

        17/12/09 22:00:


      גם אני שמתי לב לתמונות היפות הפעם במיוחד, צבעים נהדרים, אוירה,

      רק מראייתן כבר עושה חשק לנסוע לשם, לראות הכל במו עיני.

      היה מעניין במיוחד החלק בו 'רצת' אחרי ההפרש הכספי, שלא הגיע..

      זה כנראה חלק מן החווייה, שיכולה לקרואת בדרכים שונות, לכל מטייל.

      ושוב חוויה מרתקת לקרוא את כל המסע הזה..

      מחכה לפרק ברזיל, שכן במדינה הזו הייתי, על קצה המזלג.

        17/12/09 21:43:


      חשבתי שיהיה מדובר בשתיה המפורסמת

      טקילה אבל טעיתי.

      הנופים מדהימים והסיפורים כרגיל עם

      טעם טוב.

      לי אישית יש קשר הדוק לפרו. יום העצמאות

      של פרו זה ב 28.7 וכן גם יום הולדתי.

      חברה שלי מפרו מברכת אותי ואני מברך

      אותה.

       

        17/12/09 21:35:
      כתבה מרתקת וצילומים כרגיל מלאי עניין ויפהפיים*.


      תמונות יוצאות מגדר הרגיל,

      כייף כתמיד לצעוד עימך עוד כברת דרך.

      תודה על פוסט יפיפה.

       

      בני

        17/12/09 21:11:


      התמונות מרהיבות ביופין, אהבתי את הציבעוניות של המקומיים,

       

      והחוויות נפלאות אף יותר.....

       

      כייף לטייל איתך בתיאוריך השופעים גם מראות וגם תחושות *

       

      תודה לך

        17/12/09 20:24:

      "דרור... (לבקשתך חהחהחהחה העתבקתי)

      תודה על הטיול המקסים והנופים המרהיבים.

      אהבתי ואוהבת גם אני מסעדות של העם.. תמיד יש הפתעות.

      נראה שבדרום אמריקה ענין הדלי  מפתיע את כולנו....

      מצפה לפרק הבא ידידי היקר. "

        17/12/09 20:23:


      תמונות מקסימות

       

      פוזית*

        17/12/09 20:17:


      ככה, הפעם חשבתי על אוכל ושתייה במקומות שונים, היגיינה שונה, (וכולי וכן הלאה.)

      אני לא מהמפונקים ונראה לי שהייתי הולכת על זה

      (אבל בעצם, מה אני יודעת....)

      תודה. פוסט נהדר, צילומים מרהיבים, במיוחד זה בו מביטים אל הים הכחול. עשה לי חשק גדול לנסוע....

        17/12/09 20:02:


      דרור

       

      מדהים

      אחזור לקרוא מאוחר יותר

       

      יולי

        17/12/09 19:20:

      *

      איש גדול ומרתק שכמותך...

      והצילומים - יו.........

        17/12/09 18:56:

      תענוג עילאי להצטרף למסע......

      פשוט חוויה נפלאה

      *

      דרור

      איזה תמונות...

      תשמע

      עשית חתיכת מסע

      מעורר השתאות וקנאה.

       

      מרהיב..

       

      (אבל חבל שהתקציר היה למטה...)

        17/12/09 18:10:


      התמונות נהדרות הפעם,

      יוצאות דופן!

      זו אותה הצלמה?

      התוכן מעניין כרגיל.

        17/12/09 18:08:


      צילומים נפלאים

      עולם הולך ונכחד

      לנסוע כל כך רחוק

      כדי ללמוד כל כך הרבה

      הממממ......

      האוכל קטסטרופה

      הייתי מתה מכל הטיגונים האלה.

      אבל כמו סיפור העז

      אחרי שמוציאים אותה הבית מרווח

      כך ארוחה אחרי הג'אנק

      היא בטח מעדן

      כמו כל שאר הדברים

      שהתאפקת בגינם.

      פורוואבור!!!

       

        17/12/09 18:02:

      כתיבתך מרתקת,

      הצילומים יפים.

       

      מאחלת לך,

      בהצלחה,


      רק רגעי אושר קסומים,


      ואור ענק כל ימות השנה,

      חג אורים שמח ,


      חנוכה קסום,


      לך ולכל בית ישראל,

       

      שרה קונפורטי,


      www.sarakonforty.com

        17/12/09 18:01:

      הפוסט נהדר  התמונות מקסימות

      תודה שהכנסת  אותנו לאוירת המקום

       

        17/12/09 17:53:

      דרור,

      מהכרותנו הוירטואלית יש לי הרגשה שלא בכל השיעורים הקשבת גם בבית הספר. :-)

      החוויה לטייל איתך מרתקת.

      הנופים מדהימים.

      תענוג ללמוד על הטבע האנושי דרך הטיול שלך.

      נהניתי כרגיל.

        17/12/09 17:45:
      נופים מרהיבים אני אורזת..........
        17/12/09 17:33:


      נדמה מסיפורך, דרור, שהיית ערוך היטב לסחר מכר אליו נקלעת עם אותם מקומיים. יכולת זו ללא ספק שירת אותך היטב בנסיעתך זו וללא ספק יעזור לך גם בעתיד. כמו בפעמים קודמות, התמונות היפות שהבאת מוסיפים את הצבע הנחוץ לנרטיב שלך.

      חג חנוכה שמח לך

        17/12/09 17:12:


      טרמילר -

      תודה לך על הפוסט

      סופשבוע נפלא

        17/12/09 17:00:


      תודה לך טרמילר על השיתוף...

      חג שמח!

        17/12/09 16:34:
      קשה לאכול מול רעבים. זו אחת הסיבות שלא נורא מלהיב אותי לנסוע למקומות האלה, שאת המדריכים לכולם אני עורכת בנאמנות. 
        17/12/09 16:26:

      התמונות והתאורים,

      כרגיל, מרהיבים.

        17/12/09 15:55:

      צטט: ארזעמירן 2009-12-17 14:21:28


      מרהיב, אמממה- אחד הכבדים !! קיבלתי בקע מפשעתי רק מלגלול אותו למטה. אנא רחם על הזקנים והחלשים (בעיקר אלה שכבר הוציאו כוחותיהם בקניון)

       

       אני אתלבש עליו. הוא מתקשר ללבוש.

       

      חג שמח איש

       

       

      רונית

       

      והתמונות אכן כן.

        17/12/09 14:21:

      מרהיב, אמממה- אחד הכבדים !! קיבלתי בקע מפשעתי רק מלגלול אותו למטה. אנא רחם על הזקנים והחלשים (בעיקר אלה שכבר הוציאו כוחותיהם בקניון)
        17/12/09 13:38:

      תודה דרור על עוד פרק מעניין ומרתק.

       

      הרבה אור.

       

      שוקי

       

        17/12/09 12:57:

      כמו אוכל טוב, אתה נותן טעם לארוז...
        17/12/09 12:39:
      * יפה בהצלחה בהמשך סוף שבוע נפלא
        17/12/09 12:07:
      אני בטוח שאם תהיה תיירות לירח אתה תהיה הראשון לטוס והראשון לכתוב על זה.. 
        17/12/09 11:04:

      איזה יופי כל הצבע הזה נשפך פתאום על שולחן העבודה שלי ביום האפור הזה.
        17/12/09 10:47:

      התמונות מדהימות.... נותנות חשק לקום וללכת.... 

      מה אני עושה פה בבית תגיד לי?

       

        17/12/09 10:35:

      אין לך מושג כמה כייף לקרא

      את אשר אתה כותב..

      ואני יושב לי בבית..

      לצערי!!!

        17/12/09 10:33:
      אתה מכניס אותנו בתאוריך ובצילומיך המרהיבים, לאוירה המקומית וזו חוויה מעניינת. 
        17/12/09 10:33:

      massa nehedar
        17/12/09 10:26:

       

      אחחחחחחחחח כואב, כואב לראות את התמונות האלה ולא להיות שם.

       

      שנארגן טיול לחברי הקפה? קריצהנשיקה 

        17/12/09 10:00:
      לארוז?
        17/12/09 07:57:

      הפעם התמונות יוצאות מהכלל.

      והנופים משהו, משהו.

      כתיבתך ממשיכה להיות מענינת

      ואני מתרגלת לקרוא את הפוסט הארוך שלך.

      תודה

        16/12/09 21:59:

      ידידי,

      החיים הם בית ספר אחד גדול ומדי פעם אנחנו נדרשים לשלם שכר לימוד.

      זה בסדר.

      ואני... מחכה בכליון עיניים למקרא קורותיך בברזיל...

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון