כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (9)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/12/09 21:11:
    *
      20/12/09 15:29:

    מעניין  לדעתי חצור הגלילית  לא השתנתה מאז  שהיית שם  הזמן עמד  שם  מקום קשה ועצוב   ולא רואים  עתיד גרה חצי שעה משם וכאילו  בעולם אחר לחלוטין 
      19/12/09 08:14:

    יש חיוכים כאלה גם היום
    ואפילו יש תמימות
    טוב אולי לא כזו של מתבגרים
    לפקוח עיניים לרווחה מול הטוב
    מול העולם
      18/12/09 18:25:


    יפה ועצוב, אבל לא רק.

    הצילומים כל כך יפים.

    יש חיוכים כאלה גם היום?

      18/12/09 13:27:
    כמה נראה הכל תמים ממרחק השנים.  נדמה שהיינו אנשים אחרים עם מחשבות אחרות.  אני מניחה שהסיפור של משפ' עוואדי פרטי ולא מוכר, אך מהרמזים שמצויים בכתוב אפשר לזהות סיפור משפחתי עצוב..
      17/12/09 18:43:


    קצרצר, מעורר סקרנות לדעת עוד.

     

      17/12/09 09:02:

    צטט: גָלוּ 2009-12-16 22:16:58

    הימנית דומה לחמו.

     

    יש איזה דמיון

      16/12/09 22:44:

    "לזכר ימי התום".

      16/12/09 22:16:
    הימנית דומה לחמו.

    המרק של רחל עדאווי

    9 תגובות   יום רביעי, 16/12/09, 22:07

     

    חצור הגלילית

    סוף שנת 1982

    אולי תחילת שמונים ושלוש.

    מי סופר?

    ילדי משפחת עדאווי ליד הבית.

    מי ידע שישארו יתומים מאב.

    ואנחנו ממול.

    מעבר לקוצים.

    אוכלים את אותו המרק

    של רחל עדאווי.

    אבל

    אחרים.

    שונים.

    זרים.

    ושמחים.

    גם אנחנו לא ידענו שחדווה שלנו תמות.

    גם אנחנו לא ידענו כלום.

    ושמחנו.

    ואין מלחמה בלבנון.

    והצבא איכשהו רחוק.

    והעולם כולו היה בידינו.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילן שריף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין