חצור הגלילית סוף שנת 1982 אולי תחילת שמונים ושלוש. מי סופר? ילדי משפחת עדאווי ליד הבית. מי ידע שישארו יתומים מאב. ואנחנו ממול. מעבר לקוצים. אוכלים את אותו המרק של רחל עדאווי. אבל אחרים. שונים. זרים. ושמחים. גם אנחנו לא ידענו שחדווה שלנו תמות. גם אנחנו לא ידענו כלום. ושמחנו. ואין מלחמה בלבנון. והצבא איכשהו רחוק. והעולם כולו היה בידינו.
|
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעניין לדעתי חצור הגלילית לא השתנתה מאז שהיית שם הזמן עמד שם מקום קשה ועצוב ולא רואים עתיד גרה חצי שעה משם וכאילו בעולם אחר לחלוטין
יש חיוכים כאלה גם היום
יפה ועצוב, אבל לא רק.
הצילומים כל כך יפים.
יש חיוכים כאלה גם היום?
קצרצר, מעורר סקרנות לדעת עוד.
יש איזה דמיון
"לזכר ימי התום".