כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (107)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/12/09 06:56:

    צטט: תמי ! 2009-12-23 22:51:53

    איזה פוסט, שונה. מעניין. את מנצחת.

     

    תודה תמי,

    כן הפוסט הזה שונה מקודמיו,

    המטרות שלשמן נכתב שונות - ראיתי את התחרות על סיפורי הספורט

    ולפתע חזר אלי יצר התחרותיות,

    אבל 'תודי' שיש כאן גם אלמנט חינוכי...רגועחיוך

      23/12/09 22:51:

    איזה פוסט, שונה. מעניין. את מנצחת.

      22/12/09 19:11:

    צטט: shabat shalom 2009-12-22 17:39:51

    הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שלהיות אלוף צריך:

    שקט ושליטה עצמית

    לא לתת לקשיים לנצח אותך

    לא להכין רשימות של תרוצים

    והכי הכי: צניעות

    כל הכבוד

    ספורט תחרותי באופן כללי דורש משמעת עצמית והתמדה.

    נדמה לי שכל ספורט דורש גם שקט ושליטה עצמית, אבל קליעה

    זה הדוגמא המובהקת לכך.

    הקשיים במקרה הזה הגבירו את הצורך להתרכז ולהתאמץ

    וזה הצליח!

    תודה!

     

      22/12/09 17:39:

    הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שלהיות אלוף צריך:

    שקט ושליטה עצמית

    לא לתת לקשיים לנצח אותך

    לא להכין רשימות של תרוצים

    והכי הכי: צניעות

    כל הכבוד

      22/12/09 14:00:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-22 08:32:54


    שושששששייייייי

    איזו הפתעה!

    ואני חשבתי כל הזמן שאת סתם מורה חנונית:))))

     

    המון בהצלחה! עם הסיפור המרתק!

    רחל ,

    הכל נכון!

    'סתם מורה' - נכון רגוע

    'חנונית' - נכוןחיוך

    קלעית, גם נכון! צוחק

    ומסתבר שאין האחד סותר את השני!

    בדבר אחד כבר הצלחתי - להפתיע!

     

     

      22/12/09 08:32:


    שושששששייייייי

    איזו הפתעה!

    ואני חשבתי כל הזמן שאת סתם מורה חנונית:))))

     

    המון בהצלחה! עם הסיפור המרתק!

      20/12/09 16:17:

    צטט: כופר נפש 2009-12-20 01:23:47

    לא אתפלא אם את - את! גרמת לחומת ברלין ליפול!

     

    איזה גילוי. צריך להשאיר קפסולת זמן מהדבר הזה.

    חייכת אותי!

    בוודאי שאני היא זו שגרמתי לחומת ברלין ליפולרגוע

    האם נותר בכך ספק? מופתעצוחק

     

      20/12/09 06:48:

    צטט: offair 2009-12-20 01:13:33

    את כוכבת!

    שבוע נפלא

    תודה!צוחק

    שבוע נפלך גם לך!

     

      20/12/09 01:23:

    לא אתפלא אם את - את! גרמת לחומת ברלין ליפול!

     

    איזה גילוי. צריך להשאיר קפסולת זמן מהדבר הזה.

      20/12/09 01:13:

    את כוכבת!

    שבוע נפלא

      19/12/09 13:48:

    צטט: קופֿירייטר&ערסדרקטור 2009-12-19 12:39:30

    WOW,,,,,אישה קטנה ענקית,,,,:)

    פריט בביוגראפיה שלך שלא הכרנו,,,

    תמיד מרגש לנצח על אדמת גרמניה,,,

    קל וחומר בעיר שקבעה בה את משכן הרייך סטאג,,,

    חג שמח ושבת שלום  

    תודה על התגובה המרגשת!

    חג שמח ושבת שלום .

     

    WOW,,,,,אישה קטנה ענקית,,,,:)

    פריט בביוגראפיה שלך שלא הכרנו,,,

    תמיד מרגש לנצח על אדמת גרמניה,,,

    קל וחומר בעיר שקבעה בה את משכן הרייך סטאג,,,

    חג שמח ושבת שלום  

      18/12/09 23:49:

    צטט: המספרית 2009-12-18 22:52:06


    כל הכבוד, שושי שלנו!!!!

    *

    אלומה

     

    תודה אלומה וחג שמח!

      18/12/09 22:52:


    כל הכבוד, שושי שלנו!!!!

    *

    אלומה

      18/12/09 18:10:

    צטט: בת יוסף 2009-12-18 17:25:07

    הפתעת אותי.

    לא תיארתי לעצמי שהיית קלעית מחוננת בעברך.

    סיפור משובב נפש.

    נהניתי להכיר את הצד הזה שבך.

    תודה בת יוסף,

    גם כש'הכריזו' על תחרות סיפורי הספורט לא חשבתי לפרסם,

    פתאום נחה עלי רוח הגילוי.

    שמחה שהופתעת, זה נחמד!

     

    שבת שלום וחג שמח!

     

      18/12/09 17:25:

    הפתעת אותי.

    לא תיארתי לעצמי שהיית קלעית מחוננת בעברך.

    סיפור משובב נפש.

    נהניתי להכיר את הצד הזה שבך.

      18/12/09 16:38:

    צטט: קוכליאה 2009-12-18 15:21:34


    שושי!!!!!!

     

    עשית לי את היום!

    איזה כייף לגלות אותך פה!! עם סיפור נהדר שכזה!!! איך לא סיפרת עד היום?...

    כוכב ענק ממני לכוכבת!

     

    בהצלחה בתחרות!!!

     

    איריס

     

     

    איריס,

    תודה על הפרגון!

    עכשיו ורד את ואני צריכות לעשות 'אן דן דינו' מי נוסעת רגיל ומי במזוודה היישר למילנו (ראי תגובתה של ורד) רגועצוחק

    שבת שלום וחג שמח!

     

      18/12/09 15:40:

    צטט: גילוש 6660 2009-12-18 14:44:18


    כבוד...

     

    תודה!

    שבת שלום,

      18/12/09 15:21:


    שושי!!!!!!

     

    עשית לי את היום!

    איזה כייף לגלות אותך פה!! עם סיפור נהדר שכזה!!! איך לא סיפרת עד היום?...

    כוכב ענק ממני לכוכבת!

     

    בהצלחה בתחרות!!!

     

    איריס

     

      18/12/09 14:46:

    צטט: renana ron 2009-12-18 13:37:53

    ראשית שמחה לתת לך כוכב על התוצאה המדהימה אליה הגעת כפי שכתבת, כנגד כל הסיכויים ותמיד טענתי שהספורטאים שלנו אינם זוכים להערכה כפי שהם זוכים לה בארצות אחרות, גם כיום.

     

    שנית, כל מה שקשור בגרמנים קשה לי אישת, עד מאד. למרות שאני יודעת את השפה, מכירה את המקומות [מסיפורי ההורים] - כף רגלי לא תדרוך לעולם בגרמניה ואוסטריה, למרות שאני מבינה שכיום יש דור חדש, אחר. מאידך, אני כל כך גאה בכל אחד, ואת ביניהם, שמגיע להישגים על אדמת גרמניה ולו כדי להראות להם, שלמרות רצון אבותיהם להשמיד אותנו ולמרות שהצליחו חלקית - הנה, האודים העשנים, הצליחו לבנות בית מחדש, על חורבותיו של ביתם הישן ומאומה לא ירתיע אותנו מלהמשיך ולהתקיים, לא הצורר הנאצי ולא כל צורר אחר שקם או יקום אחריהם. 

     

    חיבוק של גאווה ממני...

    רננה

    רננה,

    הסיפור הוא ממש לא פשוט.

    ראשית מאוד הופתעתי שהורי הרשו לי לצאת לגרמניה. בהחלט חייתי בצילה של השואה.

    אני חושבת שהעובדה שהייתה זו משלחת ספורט היא זו שאיפשרה לי.

    אגב, כאשר רציתי ליסוע לפולין , דווקא כבוגרת, אמא שלי הביעה את התנגדותה העזה להגיע למקום שבו נרצחו הוריה - לאושוויץ.

    לא נסעתי וגם לא אסע.

    בביקור עצמו הנושא עמד כל הזמן על הפרק. לא בכדי העלתי את השאלה 'מה עשו אותם מבוגרים בתקופת השואה'

    אבל הרגע שבו חשתי את הנושא בעוצמה הכי גדולה הייתה דווקא כשלקחו אותנו לראות משחק הוקי קרח.

    ואומר לך למה - המשחק לא עניין אותנו כי לא הבנו בו, אבל הסתכלנו על הקהל הגרמני הצועק וזה נתן קונוטציה מאוד שלילית.

    תודה רננה,

    ריגשת אותי בתגובתך!

     

    ולבסוף, כן העובדה שניצחתי על אדמת גרמניה הייתה לה משמעות עצומה. דווקא בברלין!

     

      18/12/09 14:44:

    כבוד...
      18/12/09 14:28:

    צטט: רפאלה 2009-12-18 12:28:40

    שושי יקרה..

    איזה פוסט מלא "לבלוב"..

    הצילומים והסיפור..ההרגשה שהיתה לך מוקרנת מהמסך אלי.

    כמה יפה כתבת.

    ממשיכה להכיר בך פן נוסף באישיותיך הדומיננטית המקסימה.

    חג אורים שמח.

    רפאלה

    *

    תודה רפאלה,

    חג אורים שמח!

     

      18/12/09 14:23:

    צטט: אור72 2009-12-18 11:21:31

    שושי

     

    כולך הפתעות.

     

    אין ספק כי התוצאה מרשימה, ביחוד לאור העובדה שלא ירית בנשק הנ"ל מימייך.

     

    אשתדל לחזור לככב.

    אורית,

    אין לי עוד הרבה הפתעות באמתחתי,

    אבל אין ספק שזו הייתה הפתעה גם לי.

    שבת שלום!

     

      18/12/09 13:37:

    ראשית שמחה לתת לך כוכב על התוצאה המדהימה אליה הגעת כפי שכתבת, כנגד כל הסיכויים ותמיד טענתי שהספורטאים שלנו אינם זוכים להערכה כפי שהם זוכים לה בארצות אחרות, גם כיום.

     

    שנית, כל מה שקשור בגרמנים קשה לי אישת, עד מאד. למרות שאני יודעת את השפה, מכירה את המקומות [מסיפורי ההורים] - כף רגלי לא תדרוך לעולם בגרמניה ואוסטריה, למרות שאני מבינה שכיום יש דור חדש, אחר. מאידך, אני כל כך גאה בכל אחד, ואת ביניהם, שמגיע להישגים על אדמת גרמניה ולו כדי להראות להם, שלמרות רצון אבותיהם להשמיד אותנו ולמרות שהצליחו חלקית - הנה, האודים העשנים, הצליחו לבנות בית מחדש, על חורבותיו של ביתם הישן ומאומה לא ירתיע אותנו מלהמשיך ולהתקיים, לא הצורר הנאצי ולא כל צורר אחר שקם או יקום אחריהם. 

     

    חיבוק של גאווה ממני...

    רננה

      18/12/09 12:28:

    שושי יקרה..

    איזה פוסט מלא "לבלוב"..

    הצילומים והסיפור..ההרגשה שהיתה לך מוקרנת מהמסך אלי.

    כמה יפה כתבת.

    ממשיכה להכיר בך פן נוסף באישיותיך הדומיננטית המקסימה.

    חג אורים שמח.

    רפאלה

    *

      18/12/09 11:21:

    שושי

     

    כולך הפתעות.

     

    אין ספק כי התוצאה מרשימה, ביחוד לאור העובדה שלא ירית בנשק הנ"ל מימייך.

     

    אשתדל לחזור לככב.

      18/12/09 10:47:

    צטט: שרית עוקד 2009-12-18 07:36:02


    שושי

    כל הכבוד

    הסיפור יפה ומרגש- מבחינתי זכית פרס הראשון

     

    עכשיו גם הכל ברור, את פשוט יודעת לקלוע בול!!!

    תודה שרית,

    הרוח הספורטיבית עדיין נשארה,

    אני מאמינה שגם היכולת לקלוע בול,

    זה כמו לרכב על אופניים לא שוכחים, אבל צריך להתאמן.

    שבת שלום!

     

      18/12/09 07:36:


    שושי

    כל הכבוד

    הסיפור יפה ומרגש- מבחינתי זכית פרס הראשון

     

    עכשיו גם הכל ברור, את פשוט יודעת לקלוע בול!!!

      18/12/09 06:59:

    צטט: יוליסס 2009-12-18 01:17:33


    שושי

     

    פוסט יפה,

    כתוב מצויין.

    מפתיע בתוכן שלו.

    כיף לקרוא דברים אחרים מדי פעם.

    ובטח אם הם חושפים פנים אישיות נוספות שלך.

     

    שבת שלום

     

    ערן

    תודה ערן על תגובתך המרגשת!

     

    שבת שלום!

     

      18/12/09 01:17:


    שושי

     

    פוסט יפה,

    כתוב מצויין.

    מפתיע בתוכן שלו.

    כיף לקרוא דברים אחרים מדי פעם.

    ובטח אם הם חושפים פנים אישיות נוספות שלך.

     

    שבת שלום

     

    ערן

      17/12/09 23:39:

    צטט: ליאת z 2009-12-17 22:55:06

    יש לנו אלופה!

     

    אכן כן, ליאת.

    אלופה ב'קפה' ! חיוך

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 23:32:

    צטט: mikelda-ענייני חינוך 2009-12-17 22:46:17

    נראה שהקליעה למטרה מסבירה את הדבקות במשימה שלך.

     

    אם פעם לא היה נביא בעירו, אולי עכשיו יש יותר הערכה להישגים המקומיים.

    מיכאל 

    מיכאל,

    אין לי אלא להסכים.

    להיות ספורטאי, בכלל  וקליעה למטרה בפרט דורש דבקות במשימה.

    אתה ממשיך למרות שאין לך קהל אוהדים שמריע וזה לא פשוט.

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 23:25:

    צטט: קלועת צמה 2009-12-17 22:01:53


    כמו סיפור אגדה. איזה יפי.

    את מוכשרת והיה כיף להתוודע לסיפור הזה.

     

    מירה

    תודה מירה!

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 23:23:

    צטט: דר" אסתיה חוטר גזע 2009-12-17 21:59:01

    החוויה של האירוע והמשא של העבר

    כפי שמי שצלחו את המלחמת העולם בזכות הנחישות שלהם כך שלך הביאה אותך להצטיינות ולזיכרון המתוק שישאר לעד.

    חג חנוכה שמח ומכוכב

    אכן, זיכרון מתוק!

    תודה אסתיה

    ו תמונה ראשית

     

      17/12/09 23:21:

    צטט: guitarwoman 2009-12-17 21:38:07


    שאפו שושי, כבוד הבאת לנו!

     

     

    תודה אן!

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 23:18:

    צטט: .קובי 2009-12-17 21:15:25


    אכן, הגרמנים יודעים להראות את התפעלותם ממי שמרשים אותם.

    סיפור מרגש "אישית" ו"לאומית"  !

    זו הייתה אחת ההפתעות של הביקור.

    הארוח , הם יצאו מגדרם! והזכייה...זה משהו בלתי נתפס במחוזותינו איך הם הגיבו.

    אצלנו מי מייחס חשיבות לקליעה למטרה?!

    תמונה ראשית

      17/12/09 23:13:

    צטט: ריקי ogol 2009-12-17 21:15:03


    בהצלחה בתחרות*

    כתיבה מצויינת.

     

    תודה ריקי!

    תמונה ראשית

      17/12/09 23:05:

    צטט: מיכאל 1 2009-12-17 20:59:33

    איזה יופי, שושי !

    תלמידיך יודעים?

    הדבר אמנם היה לפני 30 שנה בדיוק, אבל מרגש תמיד להזכר.

    גאה בהישגיך שמן העבר, שהביאו כבוד לך ולמדינה.

    למיכאל,

    יוצא שאני מספרת לתלמידים שהייתי פעם קלעית,

    אבל לא מפרטת יותר מידי.

    לא רוצה להראות 'שוויצרית'

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 22:55:
    יש לנו אלופה!
      17/12/09 22:52:

    צטט: ליריתוש 2009-12-17 20:41:44


    כמה יפה, שושי, לקרוא את הסיפור שלך, לגלות עליך משהו שלא ידעתי, לחוות את הדברים דרך עינייך.

    ואשר לנסיעה הזו שלך לחו"ל פעם ראשונה- החזרת אותי אחורה, יולי 1988, מונטרה, שוויץ...

    זו הייתה נסיעתי הראשונה לחו"ל, קונגרס עולמי לכבדי שמיעה, חווייה בלתי נשכחת עד עצם היום הזה,

    הכל נראה לי אז מופלא, גם דברים שהיום נראים לי חלק טבעי מחו"ל..

    אז אני יודעת - קצת - מה הרגשת במסע הזה, מבט צעיר ראשון מעבר לגבולות הארץ.

    וכל כך היה נעים להיזכר בתמימות הזו (מי יודע, אולי אכתוב על זה פעם?)

    ואשר לגרמניה כשלעצמה, זה אכן קושי מסויים, גם אצלי, שאני בת לניצול שואה.  

    אמנם אבי לא היה מונע ממני נסיעה כזו,

    הוא עצמו דיבר גרמנית עם גורמים מקצועיים שם במסגרת עבודתו,

    אך לי יש איזה קושי עם העניין עד היום הזה,

    , הייתי רק 48 שעות ואפילו פחות במינכן בירח הדבש,

    רק מן הסיבה ששם היה הכי זול לשכור רכב ולהמשיך לאוסטריה וצפון איטליה ומשם לשוויץ, זה הכל.

    אזי, כל הכבוד לך, זו הייתה לדעתי התמודדות כפולה ומכופלת,

    ועשית אותה באופן מדהים.

    חג- שמייח!

    ליריתוש,

    אין ספק שעצם הנסיעה בפעם הראשונה היה בקסם,

    התווסף לכך הארוח והכבוד שחלקו לי.

    (בגלל שהתחרות הייתה כבר בתחילת הביקור, במשך כל 10 ימי הביקור לא הפסיקו לחגוג לי.

    תמונה ראשית

    נראה שהקליעה למטרה מסבירה את הדבקות במשימה שלך.

     

    אם פעם לא היה נביא בעירו, אולי עכשיו יש יותר הערכה להישגים המקומיים.

    מיכאל 

      17/12/09 22:36:

    צטט: שרה58 2009-12-17 20:37:23


    נפלא ומרגש

    בת ישראל גיבורה על אדמת גרמניה

    כל הכבוד

    זכרון מרשים

    *שרה

    תודה שרה,

    גיבורה , אני לא יודעת.

    אבל להצליח 'לכבוש' את אדמת גרמניה דווקא כן.

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 22:32:

    צטט: ורד א. 2009-12-17 20:08:20

    צטט: ורד א. 2009-12-17 20:07:11

    צטט: שושי פולטין 2009-12-17 18:52:47

    צטט: ורד א. 2009-12-17 17:27:42


    איזה מרגש, שושי!!!.

     

    את אלופה!!!.

     

    באותה תקופה אבי גם התאמן בירי למטרה במסגרת קרב 5. זכור לי שפעם כתבת שהתאמנת לעיתים בבית הלוחם. אז מעניין אם דרכיכם הצטלבו בלי שתדעו...

     

    שיהיה בהצלחה בתחרות!.

     

    הי ורד,

    בבית הלוחם התקיימו הרבה תחרויות, בעיקר תחרויות ליגה.

    אם אכן אביך השתתף בהם, אז אכן יש סיכוי שנפגשנו.

    אגב, עכשיו אנחנו מתחרות זו בזו או נוסעות יחד למילנו? רגועצוחק

    בכל מקרה, אני מאחלת לך  בהצלחה!

     

    תמונה ראשית

     

     

     

    תודה לך על איחולי ההצלחה.

    את אלופה אמיתית והלוואי שתסעי למילנו (אצטרף אליך בתוך המזוודה... רגוע) כי מגיע לך בגדול!. בכל זאת הפלת את חומת ברלין לפני הזמן... חיוך

     

    אברר עם אבי אם השתתף בתחרויות ליגה.

    אני גם הצטרפתי לפעמים אליו... אז אולי את זוכרת ילדה בלונדינית קטנה?...

    מתנצלת ורד, לא זוכרת.

    לגבי המזוודה, אני לא אציע להיפך - להגיע במזוודה שלך, משום שזה יהיה משקל עודף...רגוע, לא יאפשרו לך לעבור במכס.

     

      17/12/09 22:20:

    צטט: תמי וולף 2009-12-17 19:05:01


    שושי,

    מבחינתי התרגשתי בשבילך כאילו זה היה אתמול.

    איזה קליברית...שאקלית אמיתית!

    לא קל להתרכז בקליעה ועוד על אדמת גרמניה.

    קל לי להזדהות כי גם אני חובבת קליעה, למרות

    שחוץ מאשר מטווחים בצבא , שם הייתי "גונבת"

    כדורים , יוצאת עם האם 16 במקום המ"פ ואפילו

    קיבלתי אות הקלע המצטיין...

    הוספת לך נק' אצלי...למה לא המשכת עם זה?

    תודה תמי,

    לאחר 10 שנים שבהם הייתי קלעית, אפשר לומר שפרשתי בשיא.

     לאחר שעברתי לנתניה, כאן לא היה מטווח, הנגישות לנושא הייתה יותר בעייתית ועוד.

    הזכרונות נשארו.

     

     

      17/12/09 22:01:


    כמו סיפור אגדה. איזה יפי.

    את מוכשרת והיה כיף להתוודע לסיפור הזה.

     

    מירה

    החוויה של האירוע והמשא של העבר

    כפי שמי שצלחו את המלחמת העולם בזכות הנחישות שלהם כך שלך הביאה אותך להצטיינות ולזיכרון המתוק שישאר לעד.

    חג חנוכה שמח ומכוכב

      17/12/09 21:38:


    שאפו שושי, כבוד הבאת לנו!

     

      17/12/09 21:15:


    אכן, הגרמנים יודעים להראות את התפעלותם ממי שמרשים אותם.

    סיפור מרגש "אישית" ו"לאומית"  !

      17/12/09 21:15:


    בהצלחה בתחרות*

    כתיבה מצויינת.

      17/12/09 20:59:

    איזה יופי, שושי !

    תלמידיך יודעים?

    הדבר אמנם היה לפני 30 שנה בדיוק, אבל מרגש תמיד להזכר.

    גאה בהישגיך שמן העבר, שהביאו כבוד לך ולמדינה.

      17/12/09 20:41:


    כמה יפה, שושי, לקרוא את הסיפור שלך, לגלות עליך משהו שלא ידעתי, לחוות את הדברים דרך עינייך.

    ואשר לנסיעה הזו שלך לחו"ל פעם ראשונה- החזרת אותי אחורה, יולי 1988, מונטרה, שוויץ...

    זו הייתה נסיעתי הראשונה לחו"ל, קונגרס עולמי לכבדי שמיעה, חווייה בלתי נשכחת עד עצם היום הזה,

    הכל נראה לי אז מופלא, גם דברים שהיום נראים לי חלק טבעי מחו"ל..

    אז אני יודעת - קצת - מה הרגשת במסע הזה, מבט צעיר ראשון מעבר לגבולות הארץ.

    וכל כך היה נעים להיזכר בתמימות הזו (מי יודע, אולי אכתוב על זה פעם?)

    ואשר לגרמניה כשלעצמה, זה אכן קושי מסויים, גם אצלי, שאני בת לניצול שואה.  

    אמנם אבי לא היה מונע ממני נסיעה כזו,

    הוא עצמו דיבר גרמנית עם גורמים מקצועיים שם במסגרת עבודתו,

    אך לי יש איזה קושי עם העניין עד היום הזה,

    , הייתי רק 48 שעות ואפילו פחות במינכן בירח הדבש,

    רק מן הסיבה ששם היה הכי זול לשכור רכב ולהמשיך לאוסטריה וצפון איטליה ומשם לשוויץ, זה הכל.

    אזי, כל הכבוד לך, זו הייתה לדעתי התמודדות כפולה ומכופלת,

    ועשית אותה באופן מדהים.

    חג- שמייח!

      17/12/09 20:37:


    נפלא ומרגש

    בת ישראל גיבורה על אדמת גרמניה

    כל הכבוד

    זכרון מרשים

    *שרה

      17/12/09 20:08:

    צטט: ורד א. 2009-12-17 20:07:11

    צטט: שושי פולטין 2009-12-17 18:52:47

    צטט: ורד א. 2009-12-17 17:27:42


    איזה מרגש, שושי!!!.

     

    את אלופה!!!.

     

    באותה תקופה אבי גם התאמן בירי למטרה במסגרת קרב 5. זכור לי שפעם כתבת שהתאמנת לעיתים בבית הלוחם. אז מעניין אם דרכיכם הצטלבו בלי שתדעו...

     

    שיהיה בהצלחה בתחרות!.

     

    הי ורד,

    בבית הלוחם התקיימו הרבה תחרויות, בעיקר תחרויות ליגה.

    אם אכן אביך השתתף בהם, אז אכן יש סיכוי שנפגשנו.

    אגב, עכשיו אנחנו מתחרות זו בזו או נוסעות יחד למילנו? רגועצוחק

    בכל מקרה, אני מאחלת לך  בהצלחה!

     

    תמונה ראשית

     

     

     

    תודה לך על איחולי ההצלחה.

    את אלופה אמיתית והלוואי שתסעי למילנו (אצטרף אליך בתוך המזוודה... רגוע) כי מגיע לך בגדול!. בכל זאת הפלת את חומת ברלין לפני הזמן... חיוך

     

    אברר עם אבי אם השתתף בתחרויות ליגה.

    אני גם הצטרפתי לפעמים אליו... אז אולי את זוכרת ילדה בלונדינית קטנה?...

      17/12/09 20:07:

    צטט: שושי פולטין 2009-12-17 18:52:47

    צטט: ורד א. 2009-12-17 17:27:42


    איזה מרגש, שושי!!!.

     

    את אלופה!!!.

     

    באותה תקופה אבי גם התאמן בירי למטרה במסגרת קרב 5. זכור לי שפעם כתבת שהתאמנת לעיתים בבית הלוחם. אז מעניין אם דרכיכם הצטלבו בלי שתדעו...

     

    שיהיה בהצלחה בתחרות!.

     

    הי ורד,

    בבית הלוחם התקיימו הרבה תחרויות, בעיקר תחרויות ליגה.

    אם אכן אביך השתתף בהם, אז אכן יש סיכוי שנפגשנו.

    אגב, עכשיו אנחנו מתחרות זו בזו או נוסעות יחד למילנו? רגועצוחק

    בכל מקרה, אני מאחלת לך  בהצלחה!

     

    תמונה ראשית

     

     

     

    תודה לך על איחולי ההצלחה.

    את אלופה אמיתית והלוואי שתסעי למילנו (אצטרף אליך בתוך המזוודה... רגוע) כי מגיע לך בגדול!. בכל זאת הפלת את חומת ברלין לפני הזמן... חיוך

      17/12/09 19:05:


    שושי,

    מבחינתי התרגשתי בשבילך כאילו זה היה אתמול.

    איזה קליברית...שאקלית אמיתית!

    לא קל להתרכז בקליעה ועוד על אדמת גרמניה.

    קל לי להזדהות כי גם אני חובבת קליעה, למרות

    שחוץ מאשר מטווחים בצבא , שם הייתי "גונבת"

    כדורים , יוצאת עם האם 16 במקום המ"פ ואפילו

    קיבלתי אות הקלע המצטיין...

    הוספת לך נק' אצלי...למה לא המשכת עם זה?

      17/12/09 18:57:

    צטט: אביה אחת 2009-12-17 17:06:52


    שושקה

    תודה על השיתוף

    ב ה צ ל ח ה!

    תודה לך אביה,

     

    ההצלחה שלך היא החשובה!

     

      17/12/09 18:52:

    צטט: ורד א. 2009-12-17 17:27:42


    איזה מרגש, שושי!!!.

     

    את אלופה!!!.

     

    באותה תקופה אבי גם התאמן בירי למטרה במסגרת קרב 5. זכור לי שפעם כתבת שהתאמנת לעיתים בבית הלוחם. אז מעניין אם דרכיכם הצטלבו בלי שתדעו...

     

    שיהיה בהצלחה בתחרות!.

     

    הי ורד,

    בבית הלוחם התקיימו הרבה תחרויות, בעיקר תחרויות ליגה.

    אם אכן אביך השתתף בהם, אז אכן יש סיכוי שנפגשנו.

    אגב, עכשיו אנחנו מתחרות זו בזו או נוסעות יחד למילנו? רגועצוחק

    בכל מקרה, אני מאחלת לך  בהצלחה!

     

    תמונה ראשית

     

     

      17/12/09 18:46:

    צטט: מאמן כושר 2009-12-17 14:19:42


    אחלה סיפור

    שווה הרבה יותר מכוכב אחד

    תודה!

    צוחק

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 18:39:

    צטט: סאלינה 2009-12-17 13:51:23


    שושי   כל   הכבוד !!

    אין  ספק  שזו  חוויה

    בלתי  נשכחת...

    כמה  טוב  להיזכר

    ברגעים  מרגשים  שכאלה !!

    סאלינה

    תודה סאלינה,

    אכן, כיף לי להזכר ברגעים מרגשים אלה!

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 17:27:


    איזה מרגש, שושי!!!.

     

    את אלופה!!!.

     

    באותה תקופה אבי גם התאמן בירי למטרה במסגרת קרב 5. זכור לי שפעם כתבת שהתאמנת לעיתים בבית הלוחם. אז מעניין אם דרכיכם הצטלבו בלי שתדעו...

     

    שיהיה בהצלחה בתחרות!.

     

      17/12/09 17:06:


    שושקה

    תודה על השיתוף

    ב ה צ ל ח ה!

      17/12/09 15:57:

    צטט: נסים גבאי 2009-12-17 13:07:45


    נוסטלגיה בכיף.

     

     

    תודה וחג חנוכה שמח!
      17/12/09 15:41:

    צטט: אלומית ישי 2009-12-17 12:45:23

    ממש עשית היסטוריה! 

    בהצלחה בתחרות וחנוכה שמח. 

     

    תודה אלומית,

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 15:30:

    צטט: pozit 2009-12-17 12:30:25

    כל הכבוד שוש

    פוזית*

     

    תודה

    ו תמונה ראשית

      17/12/09 15:08:

    צטט: levana feldman 2009-12-17 12:21:42

    שושי

    הבאת לנו כבוד !

     

    והפלת את חומת ברלין, אפקט הפרפר את יודעת...

     

    חנוכה שמח ומואר !

    בהחלט לבנה,

    אני הפרפר שהתחיל 'בקטנה' , זה אמנם לקח 10 שנים אבל האפקט השפיע רגוע

     

      17/12/09 15:03:

    צטט: דורון טל 2009-12-17 11:32:25

    סיפור ראוי לציון!

    לדעתי הצלחת דווקא בשל הקשיים שעמדו בפנייך.
     

    הסיטואציה בהחלט הגבירה מוטיבציה ונדמה לי שגם את הריכוז,

    את הצורך להתאמץ יותר בגלל התנאים הפחות טובים מלכתחילה.

    תודה!

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 14:57:

    צטט: צלילי הלב 2009-12-17 11:31:03


    עכשיו הענקת לי עוד פיסה של  חוט להכיר אותך יותר לעומק יקירתי,

    כשאת מחליטה לפתוח באש ולקלוע למטרה דבר לא יעמוד בפנייך,

    דעי שהסיפור הוא מקסים, מחמם את הלב ומה שיש לי לומר עוד...

     שמרגשהיה לקרוא אות הסיפור האישי שלך ולהתבונן בתמונות שאומנם חלו

    ב,"אדמת" כמו כל התמונות משנות השמונים , אבל עדיין העבירו נאמנה את האווירה,

    ישר כוח

    חג שמח יקרה

    :)

    לצלילי הלב,

    התמונות אכן האדימו, כולן,

    אבל חימם את ליבי לשלוף אותן ולהזכר במה שקרה.

    תודה ו

    תמונה ראשית

      17/12/09 14:47:

    צטט: שרה קונפורטי 2009-12-17 11:04:28

     

    תודה לך על הבאת  הפוסט,

    על זה נאמר,

    וואוהוהוהוה,

    איזה יופי,

    בהצלחה,

    אני הייתי שם, שבוע לפני פתיחת החומות.

    איזו הרגשה.............

    מאחלת לך,


    רק רגעי אושר קסומים,


    ואור ענק כל ימות השנה,

    חג אורים שמח ,


    חנוכה קסום,


    לך ולכל בית ישראל,

    שרה קונפורטי,


    www.sarakonforty.com ,



     

     

    איזו תגובה מרגשת!

    תודה!

    תמונה ראשית

      17/12/09 14:31:

    צטט: אישה1 2009-12-17 10:31:02


    שושי היקרה,

    כיף לגלות בך עוד נדבך...ההצצה אל סיפורך האישי ריתקה אותי.

    טוב, מסתבר שמאז ומעולם היית לוחמת, שיודעת לקלוע אל המטרה! קריצה

    חג שמייח,

    דינה

    תודה דינה ו

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 14:19:


    אחלה סיפור

    שווה הרבה יותר מכוכב אחד

      17/12/09 14:16:

    צטט: shauli-nameri 2009-12-17 10:29:44

    תודה על תשומת ה   

    הרבה כבוד,

    גאווה לאומית

    אכן,

    זו הייתה גאווה!

    תודה,

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 13:51:

    צטט: אורית גפני 2009-12-17 09:56:05

    שושי - כבוד לך על הדרך שאת בוחרת ללכת בה - ולתוצאות המכובדות !

    מהכתיבה שלך את מתגלה כרב תחומית מרתקת !

    פוסט מרגש !

    תודה לך !!

    תודה לך אורית,

    ריגשת אותי!

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 13:51:


    שושי   כל   הכבוד !!

    אין  ספק  שזו  חוויה

    בלתי  נשכחת...

    כמה  טוב  להיזכר

    ברגעים  מרגשים  שכאלה !!

    סאלינה

      17/12/09 13:37:

    צטט: משפטן ושליח ציבור 2009-12-17 09:53:48

    שושי, את מדהימה.

     

    שי

     

    תודה! צוחק

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 13:29:

    צטט: אירה ג 2009-12-17 09:30:08

    שושי, את מולטי טאלנט!

    תודה! נבוך

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 13:22:

    צטט: שחף ה. 2009-12-17 09:26:00


    כל הכבוד, חברה!

    תודה חבר!

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 13:17:

    צטט: הטרמילר 2009-12-17 09:14:30

    כבוד :)*

    תודה,

    המסע שלך קצת יותר מורכב...

     

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 13:07:

    נוסטלגיה בכיף.
      17/12/09 13:04:

    צטט: debie30 2009-12-17 09:06:49


    שושי,

     תודה על השיתוף בסיפור המרגש שלך,

    ביקור בברלין טרם נפילת החומות - הוא חוויה בפני עצמה,

    ולצאת אלופה כנגד כל הסכויים - כל בכבוד!

    ואת ממשיכה בדרך הזאת,

    המון הצלחה!

    חג שמח

    דבי

    (אשוב)

    ביקרתי בברלין גם לאחר נפילת החומות, לפני כמה שנים

    וההבדל היה עצום. אכן נשארה חוויה מיוחדת במינה.

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 12:57:

    צטט: עזרא מורד 2009-12-17 09:04:43

    מעניין .

    תודה !

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 12:51:

    צטט: יהודית מליק-שירן 2009-12-17 09:03:59


    מבחינתי שושי זכית

    הצלחת לרגש אותי על הבוקר בנימות כאלה של סופרת

    בנית מתח טבעי בסיפור

    וסחפת אותי איתך אל התחושות, הפחדים, ההתרגשות

    מי שהקליעה בנימי נשמתו ואוהב אותה

    יצליח בכל מקום

    כי הוא מאמין בה ואוהב אותה

    מאחלת לך בהצלחה מהלב

    כי לכתוב את יודעת כמו שאת קולעת

    התמונות מרגשות ומוסיפות אקטואליה לסיפור שלך

    חג שמח ותודה על ההזמנה. אשוב

    תודה יהודית,

    את הצד הספרותי את יודעת לנתח ולכן דעתך חשובה כל כך.

    מאחלת לך,

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 12:45:

    ממש עשית היסטוריה! 

    בהצלחה בתחרות וחנוכה שמח. 

      17/12/09 12:45:

    צטט: ana52 2009-12-17 08:48:01


    שושי

    כל מסגרת בה את המצאת, את  מיצגת בכבוד

    את נהדרת

    כל הכבוד

    חנה

    תודה חנה,

    אני רואה את הדברים על אותו רצף

    הספורט התחרותי מחנך למשמעת עצמית ולהתמדה.

    הקליעה למטרה מחנך לשליטה עצמית.

    תודה ו

    תמונה ראשית

      17/12/09 12:40:

    צטט: אלונהב71 2009-12-17 08:31:24

    נצחון בכל מובן!!

    כ ב ו ד  לך, שושי!

    וחמובן חוחב *

    תודה!

    צוחק

    תמונה ראשית

      17/12/09 12:30:

    כל הכבוד שוש

    פוזית*

      17/12/09 12:21:

    שושי

    הבאת לנו כבוד !

     

    והפלת את חומת ברלין, אפקט הפרפר את יודעת...

     

    חנוכה שמח ומואר !

      17/12/09 12:13:

    צטט: ron294 2009-12-17 08:30:22

    אי לי ספק כי זו חווייה מרגשת.

    אכן, הייתה חוויה בלתי נשכחת!

    תודה!

    תמונה ראשית

     

      17/12/09 12:13:

    צטט: flicker 2009-12-17 07:38:02

     

    פוסט מקסים שושי.

     

    נעים להכיר :)

     תודה! צוחק

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 12:07:

    צטט: אור-ית 2009-12-17 07:32:50


    התוצאה הטובה בזמן ובמקום הנכון .

     

    כל הכבוד !

     תודה אורית!

    מי שנמצא בתוך נושא הספורט והתחרויות, כמוך, יודע בדיוק על מה אני מדברת!

     

    תמונה ראשית

      17/12/09 11:32:

     

    סיפור ראוי לציון!

    לדעתי הצלחת דווקא בשל הקשיים שעמדו בפנייך.
     

      17/12/09 11:31:


    עכשיו הענקת לי עוד פיסה של  חוט להכיר אותך יותר לעומק יקירתי,

    כשאת מחליטה לפתוח באש ולקלוע למטרה דבר לא יעמוד בפנייך,

    דעי שהסיפור הוא מקסים, מחמם את הלב ומה שיש לי לומר עוד...

     שמרגשהיה לקרוא אות הסיפור האישי שלך ולהתבונן בתמונות שאומנם חלו

    ב,"אדמת" כמו כל התמונות משנות השמונים , אבל עדיין העבירו נאמנה את האווירה,

    ישר כוח

    חג שמח יקרה

    :)

      17/12/09 11:04:

     

    תודה לך על הבאת  הפוסט,

    על זה נאמר,

    וואוהוהוהוה,

    איזה יופי,

    בהצלחה,

    אני הייתי שם, שבוע לפני פתיחת החומות.

    איזו הרגשה.............

    מאחלת לך,


    רק רגעי אושר קסומים,


    ואור ענק כל ימות השנה,

    חג אורים שמח ,


    חנוכה קסום,


    לך ולכל בית ישראל,

    שרה קונפורטי,


    www.sarakonforty.com ,



     

      17/12/09 10:31:


    שושי היקרה,

    כיף לגלות בך עוד נדבך...ההצצה אל סיפורך האישי ריתקה אותי.

    טוב, מסתבר שמאז ומעולם היית לוחמת, שיודעת לקלוע אל המטרה! קריצה

    חג שמייח,

    דינה

      17/12/09 10:29:

    תודה על תשומת ה   

    הרבה כבוד,

    גאווה לאומית

      17/12/09 09:56:

    שושי - כבוד לך על הדרך שאת בוחרת ללכת בה - ולתוצאות המכובדות !

    מהכתיבה שלך את מתגלה כרב תחומית מרתקת !

    פוסט מרגש !

    תודה לך !!

    שושי, את מדהימה.

     

    שי

      17/12/09 09:30:
    שושי, את מולטי טאלנט!
      17/12/09 09:26:

    כל הכבוד, חברה!
      17/12/09 09:14:
    כבוד :)*
      17/12/09 09:06:


    שושי,

     תודה על השיתוף בסיפור המרגש שלך,

    ביקור בברלין טרם נפילת החומות - הוא חוויה בפני עצמה,

    ולצאת אלופה כנגד כל הסכויים - כל בכבוד!

    ואת ממשיכה בדרך הזאת,

    המון הצלחה!

    חג שמח

    דבי

    (אשוב)

      17/12/09 09:04:
    מעניין .


    מבחינתי שושי זכית

    הצלחת לרגש אותי על הבוקר בנימות כאלה של סופרת

    בנית מתח טבעי בסיפור

    וסחפת אותי איתך אל התחושות, הפחדים, ההתרגשות

    מי שהקליעה בנימי נשמתו ואוהב אותה

    יצליח בכל מקום

    כי הוא מאמין בה ואוהב אותה

    מאחלת לך בהצלחה מהלב

    כי לכתוב את יודעת כמו שאת קולעת

    התמונות מרגשות ומוסיפות אקטואליה לסיפור שלך

    חג שמח ותודה על ההזמנה. אשוב

      17/12/09 08:48:


    שושי

    כל מסגרת בה את המצאת, את  מיצגת בכבוד

    את נהדרת

    כל הכבוד

    חנה

      17/12/09 08:31:

    נצחון בכל מובן!!

    כ ב ו ד  לך, שושי!

    וחמובן חוחב *

      17/12/09 08:30:
    אי לי ספק כי זו חווייה מרגשת.
      17/12/09 07:38:

     

    פוסט מקסים שושי.

     

    נעים להכיר :)

      17/12/09 07:32:


    התוצאה הטובה בזמן ובמקום הנכון .

     

    כל הכבוד !

    הפלתי את חומת ברלין !

    107 תגובות   יום חמישי, 17/12/09, 07:23

    נובמבר 1979.

    חבורה של  ספורטאים חברי מועדון הקליעה 'מכבי רעננה' יוצאת לחו"ל. אני ביניהם.

     

     
    במטווח רעננה

    יציאה ראשונה שלי מהארץ. היעד ברלין. ההתרגשות גדולה.

    הטיסה לא היתה ישירה - חומה מפרידה בין שני חלקי העיר, המובלעת המערבית נמצאת בגרמניה המזרחית- טסים קודם לפרנקפורט ומשם בטיסת המשך לברלין.

    החומה, הביצורים,שטח סטרילי הנקרא "רצועת המוות"
    מבט לברלין המזרחית 'האפורה'

     

    את הנשק האישי לא יכולנו להביא איתנו בסיטואציה הביטחונית המיוחדת. החליטו על כן  להפריד את הקת העשויה עץ מחלקי המתכת ולקחת איתנו את הקת בלבד. בברלין היו אמורים להתאים לנו חלקים משלהם.

    ההתאמה האישית חשובה. בארץ הנשק האישי שלי היה שונה משל כולם (מחברת וולטר), עם קת רובה מקוצרת שהותאמה במיוחד אלי, הנמוכה.

    השאלות מטרידות. בת לניצולי שואה, נוסעת לגרמניה...מה תהיה קבלת הפנים? מה יהיו היחסים בינינו?

    'העסקנים' הגרמנים אנשים מבוגרים, "מה הוא עשה בזמן המלחמה?" שאלה לא פשוטה.

    הגענו. המארחים הגרמנים מתאמצים בקבלת הפנים, המפגש הראשון עובר בשלום.

    לכל מטווח צמוד מועדון חברים מפואר, שם קיבלו את פנינו.

     

    כבר למחרת נקבעה התחרות הראשונה.

    ערב, קר , 2 מעלות בחוץ. הגענו מישראל החמה ,37 מעלות בסוף אוקטובר!

    מנסים להתאים רובה, חלקי מתכת לקת שלי, ללא הצלחה.

    עוד לפני שהתחלתי את התחרות אני נמצאת בעמדת פתיחה גרועה.

    מה לעשות?

    החליטו לתת לי נשק משלהם, שונה, כזה שלא יריתי בו מזה שנים (אנשוץ).

    ההתרגשות כאמור גדולה, הלב פועם בחזקה. בוודאי לא סיטואציה מתאימה לקליעה למטרה, הדורשת שקט ורגיעה.

    המטווח מפואר, עם מועדון חברים חמים, אבל התחרות בחוץ. אמנם עם גג מקורה, אך הקור מקפיא.

    הרובה החדש בידי, מנסה להתרכז, להסדיר את הנשימות, את הדופק.

    אני עומדת בפני משימה ממושכת - 60  כדור, 60 פעמים להתרכז מחדש, להתגבר על ההתרגשות של תחרות ראשונה בחו"ל, להתגבר על הנשק השונה, להתגבר על הקור ,לירות למטרה  ולפגוע בול.

    הכדור הראשון -בול, שני- בול וכך גם השלישי, הרביעי, החמישי....

    אני לא מאמינה. ההתרגשות גוברת, אבל אני ממשיכה.

    גם האנשים העומדים מאחורי וצופים למטרה באמצעות טלסקופ, מלאי התרגשות.

    60 הכדורים הסתיימו. אני קפואה. בקושי מצליחה להזיז את עצמי.

    והתוצאה?

    594 נקודות מ 600 אפשריות (תרגיל 60 כ' במצב שכיבה). שיא אישי וישראלי, כנגד כל הסיכויים!

    זמן קצר לפני כן נערכה אליפות אירופה. אז לא היינו שייכים לאיגוד האירופאי, אבל אילו ... עם תוצאה כזו הייתי זוכה במדליית זהב באליפות אירופה.

    'חומת ברלין נפלה'. המארחים הברלינאים נמסו, יצאו מגדרם, מלאי הערצה.

    מקבלת את סיכת העיר ברלין. למעלה קבלת הפרס.

    ברייכסטאג, אז עיריית ברלין כיום הפרלמנט הגרמני, קיבלו את פני בכבוד מלכים, כך גם בכל המקומות שארחו אותנו.

    ידעתי לעשות את התוצאה הטובה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

    בארץ , למרות שכבר אז הייתי אלופת הארץ בקליעה לנשים, תוצאה כזו זכתה, אולי, לשורה בשולי חדשות הספורט. הגרמנים ידעו להעריך את התוצאה וידעו להראות את זה.

     

    קבלת הפנים בחדר האח"מים ברייכסטאג, אז בניין העיריה, כיום הפרלמנט

    נובמבר 1989, בדיוק 10 שנים אחרי, חומת ברלין נפלה.

    נובמבר 2009, 30 שנים אחרי, ההתרגשות עדיין אוחזת בי כאשר אני נזכרת ברגעים הבלתי נשכחים.

     

     

     

    __________________         הפרס. צילם: תומר פולטין
    החומה - פינק פלוייד
    הסיפור נשלח לתחרות איסתא ספורט ועכבר עולם

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון