אני מרגישה כאילו אני תמיד עושה את הדבר הלא נכון. איכשהו אנשים תופסים ממני מישהי שיודעת מה היא עושה, אבל אני לא יודעת כלום מה לעשות. הכל כל הזמן מתמוטט סביבי ואף אחד לא שם לב בכלל, רק ארני תמיד שם לב אלי, ואף אחד מלבדו. ארני הוא טבח בחדר אוכל של המקום עבודה שלי. אני עובדת במפעל ל בגדי ים  בדרום. אני נוסעת כל יום שעה וחצי מהמרכז כדי להגיע לשם. במקצועי אני מעצבת בגדי ים עם התמחות ב עיצוב גרפי של קטלוג בגדי ים  , אבל בפועל איכשהו הגעתי להיות אשת יחסי ציבור , וזה ממש לא מתאים לי בסגנון. בכל מקרה, ארני סיפר לי שפעם הוא היה גם למד לעצב בגד ים , אבל החיים די התאכזרו אליו, ובסוף הוא מצא את עצמו מבשל לאנשים אוכל. הוא אומר שלא אכפת לו, שיש משהו טוב בלהיות 'על הספסל'- ככה הוא קורא לזה- להיות בין לבין.  אני יודעת שיש ביננו שיח טוב, כי שנינו אנשים שהגיעו לתחום אחד, ואיכשהו עברו לתחום אחר. יש בו גם רגישות כזאת בארני שאני לא מוצאת בכל האנשים שמסביבי, אני תוהה איפה למד ככה להיות רגיש. הוא סיפר לי יום אחד, כשיצאנו להפסקת סיגריה וקפה, שאישת עזבה אותו למען בחורה אחרת. הוא אמר שכשהתחתן איתה ידע שהיא דו מינית , אבל איפשהו באמצע החיים היא החליטה שהיא לסבית , והתאהבה בבוסית שלה. הן אפילו הקימו יחד עסק ל מדפסות לצד משפחה חדשה . הקטע המצחיק שהן ביקשו ממנו שיהיה האבא, אבל הוא לא הסכים, והן נאלצו לפנות ל בנק הזרע לשם תרומת זרע . ממש קשה לי להתאפק לא לספר לארני על הנטיות ה לסביות שלי, כי אני חוששת שיותר לא ישים לב אלי. אז אני שותקת, ונותנת לו לפעמים לגעת בי. אני מרגישה כאילו אני תמיד עושה את הדבר הלא נכון. איכשהו אנשים תופסים ממני מישהי שיודעת מה היא עושה, אבל אני לא יודעת כלום מה לעשות. הכל כל הזמן מתמוטט סביבי ואף אחד לא שם לב בכלל, רק ארני תמיד שם לב אלי, ואף אחד מלבדו.