כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    כל אחד רוצה

    23 תגובות   יום שבת, 8/9/07, 08:16

    להתאבל אתי.

    לספר לי על רן שלו, לשאול אותי על המצב והפרוגנוזה.

    על ההורים של רן, והתפקוד שלי.

    להגיד לי שהוא חשב שהיינו זוג נהדר, שרן היה מקסים, שהוא זוכר ש....אני מחניקה צחקוק לא מותאם כשאני נזכרת במערכון של החמישיה. 

    כל אחד רוצה להתאבל איתי בזמן שלו, בקצב שלו, בלי לבדוק אם אני ב-mode של אבל. הם מניחים שאני נמצאת במוד הזה תמידית, או שהסוויטש עובר אוטומטית. אולי הם לא חושבים על זה בכלל. 

    לפני שבועיים, אשתו של בן דוד שלי סיפרה לי שכשהיא ראתה אותנו יחד היא חשבה שרן הוא בחור מושלם. שהוא נפלא בשבילי ושמזל שמצאתי אותו.איזו אמירה מטומטמת, אני חושבת לעצמי, ומנסה להבין מה אני אמורה להגיד בתגובה. 

    רן, כמו כל יצור אנושי אחר, היה רחוק מלהיות מושלם ואני לא בטוחה שאני יודעת איך להגיב על זה בלי להישמע כאילו אני משמיצה אדם גוסס שאינו יכול להגן על עצמו, התנהגות נפסדת ונלוזה לכל הדעות. כל כך לא מתאימה לי, כי אני, כידוע, סוג של מלאך. 

    או זה מה שחברים שלי חושבים עלי, לפחות. הציבו אותי על כַּן גבוה ושכחו שגבהים מבעיתים אותי.

    אם הייתי מלאך לא הייתי חושבת, ברגעים השחורים ביותר, שהלוואי שזה ייגמר כבר, גם אם "ייגמר" אומר שרן ימות. אם הייתי מלאך הייתי מחזיקה מעמד עד הסוף ולא נשברת כמה חודשים לפני, אני מכינה את כתב האישום כנגדי וההאשמות חמורות: התחזות למלאך, נטישה על סף מוות, יהירות, התנשאות מוסרית, בגידה.לייצוג אני לא דואגת – דן יעשה את העבודה נאמנה. אני כמעט שמחה שהנאמנות שלו חצויה בין רן לביני. לא בטוחה שאני רוצה שהוא יעשה עבודה טובה מדי. 

    מאסר בפועל, אני מניחה, יהיה גזר הדין ההגיוני. העדר הרשעות קודמות, נסיבות מקלות ועדויות אופי יבטיחו וודאי בחירה בחלופה של עבודות שירות. אני מוכנה לזה. אולי עבודות שירות יעזרו למרק את המצפון שלי כמו ניקיון חלונות של יום שישי. 

    עדי האופי משוכנעים שיצליחו לשדל את בית המשפט להסתפק בעל תנאי ללא הרשעה.הם יספרו שאני מדהימה, אכפתית, ערכית, אוהבת, יתארו אותי כמלאת חמלה, רגישות, טוּב ועוד שמות תואר שמתגלשים לי על גוף כמו שמן על פני מים. וככל שהם חוזרים על המילים האלה "מלאך" , "מדהימה" , "אצילית" , אני מרגישה רחוקה יותר. עמומה יותר. חסרת תחושה. אין לי מושג על מי הם מדברים, מי זאת הדמות המופלאה שנשמעת כמו יצור דמיוני, סוג של קדושה נוצרית למודת סבל ומשמימה חצובה בשיש לבן.  

    וישנם גם אחרים.כאלה שלא מצליחים להבין שמתישהו, האדם שאתה רואה מולך הוא כבר לא בן הזוג האהוב, העתיד של העבר שלך, אלא גוף מסכן, מוכה וחבול שמעורר בך הרבה רגשות שונים לחלוטין מאלה שהיו שם פעם כשחייתם את היום-יום שלכם, תכננתם להתחתן, התווכחתם על הכביסה וערכתם טיולים ליליים משותפים עם נורה כששניכם טרוטי עיניים, מתוך סולידאריות. 

    חלקם לא מסוגלים לראות מעבר למילים שהם הצמידו לעצמם "אהבת אמת", "חבר נפש" ואחרים גם מבקרים את זה שבחרתי לחיות. שחוץ מהעבודה שלי וביקורים בהוספיס שבו רן מטופל, מצאתי גם לי איזשהו מזור לפחות לתקופת מה. מישהו שיזכיר לי איך זה להיות חיה, מחוזרת, מחובקת, סקסית, מצחיקה. מישהי אמרה לו שהביחד שלנו הוא בגידה. שאני בוגדת ברן. המזור סיפר לי שהוא הגן עלי בחירוף נפש. לא היית צריך להגן עלי, חשבתי לעצמי. יכולת לתת לה להגיד מה שהיא רוצה. מה היא מבינה בלאו הכי? היא העבירה סופי שבוע שלמים כשהיא מטפלת פיזית במישהו שבקושי יכול לזוז? שצריך עזרה כדי לעשות כל דבר? כל דבר? היא עשתה את זה?היא ראתה בן זוג מאבד חלקים מהזיכרון שלו, מכושר הביטוי, מהיכולת שלו ללכת, ואז לזוז בכלל ואז...? היא ליוותה פעם מישהו עובר את הגיהנום הזה כשהוא תלוי בה ומתעקש שהיא החיים שלו, שהיא התרופה לכל, למרות שהיא אף פעם לא רצתה להיות תרופה ובגלל זה כנראה לא הצליחה בתפקיד? היא חושבת שהיתה נשארת איתו, גם כשאין עתיד, גם כשתקופת המחלה ארוכה מהזמן שהיו יחד לפני, גם כשמועד החתונה המתוכנן שלהם עבר, ואז חגג שנה? 

    אבל היא צודקת, אני לוחשת לעצמי בשקט. את בגדת. את ערקת. את יודעת את זה. טוב שהתעקשת להעיד, גם אם כולם חושבים שמדובר ביצר הרסני. את יודעת מי את יותר מכולם, יותר טוב מרן יותר טוב מכל אלה שאוהבים אותך ובטוחים שאת מלאך.

    למלאכים אין מחשבות כפירה.

    מלאכים לא נוטשים.

    מלאכים נשארים עד הסוף ומלווים עד שנגמר.

    עד שמגיע האור הלבן הבוהק ואחריו החושך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/10/08 11:25:

      צטט: מביטה 2008-10-08 09:20:40


      את לא בוגדת.

       

      את דואגת לעצמך, כדי שיהיה לך מאיפה לתת.

       

      מאיפה להמשיך הלאה בתוך הנסיבות הקיימות.

       

      מה אומרים אחרים מסביב, זה ממש לא חשוב כרגע.

       

      ממש.

       

      הבעיה היא לא עם אחרים, אלא אתי.

      אבל כיוון שאנחנו כבר קילומטרים אחרי, אני מניחה שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה להרגיע קצת את הביקורת העצמית שלי ולהתמודד עם נקיפות המצפון שנותרו.

      זה מה שנשאר...

       

        8/10/08 11:22:

      צטט: ענבל רובמן 2008-10-08 09:11:23


      מסתובבת בבלוג שלך בשעה ומשהו האחרונות וקשה, קשה לקרוא ולדעת שאין כלום שאפשר לעשות מהצד וקשה לדעת כמה את צודקת ואנושית ובכל זאת להתרעם על חוסר הצדק.

      הכל מעורבב רק רציתי להשאיר סימן. עוד מישהו קרא.

      אין לך מושג כמה אני מבינה ומזדהה עם תחושת חוסר האונים מהצד, אבל את כבר עשית.

      הנה, רק בזה שכתבת לי.

       

        8/10/08 09:20:


      את לא בוגדת.

       

      את דואגת לעצמך, כדי שיהיה לך מאיפה לתת.

       

      מאיפה להמשיך הלאה בתוך הנסיבות הקיימות.

       

      מה אומרים אחרים מסביב, זה ממש לא חשוב כרגע.

       

      ממש.

       

        8/10/08 09:11:


      מסתובבת בבלוג שלך בשעה ומשהו האחרונות וקשה, קשה לקרוא ולדעת שאין כלום שאפשר לעשות מהצד וקשה לדעת כמה את צודקת ואנושית ובכל זאת להתרעם על חוסר הצדק.

      הכל מעורבב רק רציתי להשאיר סימן. עוד מישהו קרא.

        9/9/07 22:01:

      למלאכים יש שריון בלתי חודר .

      הכאב לא מפלח דרכו וחותך בבשר החי החשוף הנושם .

      מלאכים אינם חולמים הם נוסעים על כניפיהן חלומות אחרים ועוצרים כל כמה זמן לאחות שסעי  חלום מתנפץ .

      אבל החלום , העתיד איננו שלהם ולכן פרישת הכנפיים קלה יותר .

      את ילדה , מדהימה , נאחזת בעוצמה כל זמן שהיה במה להיאחז ורגע לפני החלטת להמשיך עם החיים וזאת בחירה אמיצה לא פחות .

      אין בימ"ש שיכול להכריע אחרת .....

      אוהב אותך הכי הכי

      חיבוק ענקי ממרחקים

      איתך תמיד  

        9/9/07 20:52:

       

      אני בצד שלך.

       

       

        9/9/07 20:45:

      מלכה

      פשוט מלכה

      ומי שמבקר בלי להיות באותו מקום

      שיבושם לו

      אני חושבת שאת מלאך

      כי עשית את מה שלא קל

      קבלי את כל האהבה בעולם

      נשיקות

      אני לא הייתי עושה את זה יותר טוב
        9/9/07 16:19:

       

      אחות שלי, מבחינתי את הכי חנה'לה ושמלת השבת. עוד מעט יגיע אור ירח ויעשה לך נוצצים על השמלה הלבנה. מחזיקה לך יד , כשתרצי.

        8/9/07 21:18:

      יריב - אנושית מאוד. לגמרי. ותודה.

      מישקה, מיכל - תודה על הכל ובמיוחד על החיבוקים.

      צבמע, קאיה - תודה. 

      אינספייר - וואו. אין לי מה להגיד. איזו השקעה וכמה איכפתיות. נשיקות בחזרה. מענה מפורט יותר- בפרטי.

      פיני - צודק. בשמיים ובסרטים, שם יש מלאכים. פה למטה, אנחנו בעיקר מנסים להיות כמה שיותר בסדר

        8/9/07 16:32:
      שוב את עושה לי את זה. שוב ושוב שוב
        8/9/07 12:28:

      לא להכל יש מילים

      לא להכל יש תמיד הסברים

      ולא תמיד צריך להתעקש עליהם 

       

      חיבוק ממני. 

        8/9/07 12:22:

      לא יודעת איך זה להיות במקומך, לא אגיב מתוך מקום כזה.

      אבל את, יחד עם רן, קורבן של נסיבות. לא רצית להיות שם, לא היית בוחרת להיות שם, והגבת בדרך הכי טובה או היחידה שיכולת למצב נוראי.

       

       

        8/9/07 12:02:
      מצטרפת ל-qanunji ומוסיפה חיבוק.
        8/9/07 11:59:
      "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"
        8/9/07 10:32:

      השארת אותי המומה, לא חלילה מתוכן דברייך או מעשייך (מי אני שאשפוט) אלא נוכח תיאור סיטואציה שמעולם לא חלפה לי בראש...איזה משקל, איזה תעצומות נפש, איזה מפח נפש. אלוהים, זה מכניס לפרופורציות את כל הצרות האחרות.

       

        8/9/07 10:14:

      אני לא מכיר מלאכית או מלאך באופן אישי כך שאני לא  יודע אם המלאכים נשארים עד הסוף ולא נוטשים, מלבד בסרטים

      את מתמודדת עם מצב מורכב ולא פשוט, ולדעתי עשית החלטה הגיונית להמשיך

      את שגרת החיים, שיהיה לך הכח להמשיך, ולא להתיחס לתגובות של אנשים שלא מכירים מצב שכזה, אלא אוטומטית שופטים, ומצפים ממך להתנהגות אצילית.

        8/9/07 10:12:

      יקירה,

      לא אחזור על דברי האחרים.

      החיים לימדוני שאנו בקושי יכולים ליטול אחריות על חיינו, וכיצד ניטול אחריות על אחרים?

      בתהליך הפשר שמצאת בחייך, בנקודה נתונה, נמצא רן. על לשון המטאפורה, בכל נקודה ונקודה, האני הפנימי שלך בחן את מימוש הפשר שלו מול שימור עצמך, זהותך, חיותך, והיותך בתמונת עתיד שהוא היה רוצה לראותך בו.

      בשלב מסוים, אישי, "המאזן הפנימי" הזה הוסט לכיוון תמונת העתיד שלך, גם אם אינך יודעת מהי. ומרגע זה, כמו טיל מונחה, יש לך תמונת מטרה שונה.

      הדבר שאותו עלייך לעשות הוא לא להסביר, לא לפרשן, לא להצטד' ובטח לא לבעוט במצקצקי הלשון ומגלגלי עיני הקדוש בשמו של זה החי ההולך למות.

      את צריכה לחבק את המשמעות שיצקת לסבל, עד לרגע השינוי שחל בך. לומר לעצמך שאת מתנת הפרידה הנפלאה ביותר שיכולת להעניק לזה ההולך - כבר נתנת - את החותם של הביחד הטהור, האופטימי, שצרבת בזכרונותיו. הוא חווה וחי דרכך אירועים וריגושים חד-פעמיים ומתפוגג מאיתנו כשהוא נוצר אותם.

       

      את לא מבינה שאת הנפלא והטוב ביותר שיכולת להעניק מעצמך כבר הענקת עוד לפני שהוא התחיל להבין את משמעות חוליו?!

       

      כל דקה לאחר מכן, כל מעשה שנעשה מתוך אמונה או מתוך "צריך" נעשית למשנית, תחנת ביניים לסוף בלתי נמנע.

       

      הפשר שאת מוצאת בחייך הוא תכלית הקיום שלך. מרגע שהפשר הזה מעומעם בנקודה מסוימת, את עדיין לא יודעת מהו הפשר העתידי, ואת מקומו מתמלאת תחושת הצורך בשינוי. תחושה זו מתבטאת בבחינה מחודשת ותדירה של עצמך, היותך, נשיותך, תשוקותייך, וכן .. גם קבלתך או אי קבלתך את עצמך. מבעין בדיקת שפיות לעצמך לראות שכל התחושות והרגשות עדיין נמצאות במקום, לפני ההמראה במסלול אחר לארץ-פשר בלתי ידועה אך מבטיחה.

       

      בתור אחד "שזכה" ללוות שני חברים טובים אל דרך האמת, מתוך בחירה אישית של מתי לחדול, בלי להתפשר על מיצוי חיי שלי, אני מעודד אותך להבין שכל הקורה לך הן הכנות מקדימות ו- "נוהלי חימום מנוע" רגשיים לקראת המראה אחרת במסלול חייך.

       

      תהיי חזקה לעצמך, ושניה לפני שאת ממריאה - תרשי לעצמך ליצוק משמעות לסבל של האחר ואיך זה תרם לחייך שלך. איך את התפתחת מתוך הטרגדיה הזאת. או אז תקבלי את עצמך פי מליון. מגיע לך.

       

      נשיקות, ואל תמריאי בלי סוודר. יש אנשים קרים בחוץ.

      מוטי

        8/9/07 09:56:
      מלאכים יש רק בשמים ואת כל כך אנושית ומרגשת.
        8/9/07 09:35:

      מאחל לרן ולך (ולקוראים האמפתיים) שהסבל הזה כבר יגמר.

        8/9/07 09:12:

      את לא מלאך, את אמיתית. את עושה מה שאת יכולה.

      כנראה שאין באמת מלאכים. אף אחד לא יכול לשפוט אותך על הבחירות שלך.

      יש אנשים שאומרים דברים מטופשים, אל תקחי אותם ללב.

      הם תמיד יהיו ותמיד יאמרו. לא צריך להתרגש מהם.

      חיבוק.

        8/9/07 08:57:

      נפלא .

      כל כך נכון ועצוב ואנושי ואמיתי,תמים

      חיבוק .

        8/9/07 08:53:
      ובסופו של חשבון. אנושיות. זה הכי חשוב ואת מתגלה כהכי אנושית שיש

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין