אתמול בבוקר מתקשר אלי שניר, אסי אחי היקר, הוא אמור לי, שמעתי שסיימת עם המבחנים בוא נעשה איזו גיחונת לחופים של תל אביב, נשטוף את העיניים ואולי נחזור גם עם איזה מספר או שתיים. עוד לא פקחתי את העיניים וכבר הוא צפצף לי מלמטה לרדת. אחרי כמה דקות במהירות תלת ספרתית הגענו לעיר הפקוקה ביותר ונעצרנו לפקק של 20 דקות, לא היה מובן למה באמצע יום עבודה רגיל תל אביב כל כך פקוקה עד שהגענו לראש הפקק וראינו בחורה תקועה בצד עם פנצ'ר בגלגל.

שניר, המציל הלאומי, עצר מיד בצד ונגש להציע עזרה. הבחורה דווקא נראתה לא רע יחסית למציאות ששניר מוצא ומיד קיבלתי קריאה לעזור בהחלפת הגלגל. כהרגלו שניר ניהל את המצב ולא הזיז דבר ומצאתי את עצמי מחליף גלגל מתוך שינה. התפלאתי לשמוע תוך כמה דקות את הבחורה מציעה לשניר!!!

לבוא איתה לים וכמובן מציינת שחברה מחכה לה שם לבד. נכנסנו למכוניות והמשכנו לנסוע לכיוון החוף, יעל מצאה חניה כמעט על הכניסה, ואילו לשניר לא היה כוח לחפש יותר מידי אז עלה עם האוטו למדרכה (עוד דו"ח פחות דו"ח כבר לא כל כך ישנה לו עם הכמות הדו"חות שיש לו). ירדנו לחוף מציצים ונפגשנו עם חברתה ליטל שהייתה לא כצפוי בטעם שלי.

תפסנו פינה, פתחנו מחצלת והתחלנו לעביר צחוקים אחד עם השני. קפצנו לקיוסק לקנות בירות וכמה חטיפים. כמו כל החופים בעיר תל אביב  גברים שרואים 2 בחורות פנויות לבד מתנפלים עליהן כמו חיות וגילינו כשחזרנו שיעל וליטל כבר לא לבד. לקח לנו כמה דקות לרמוז ברכות למחזרים החדשים שהמקום כבר תפוס ולגרש אותו משם. אחרי כמה שעות של שמש וים ובחורות יפות החלטנו לפרוש חזרה הביתה, התקפלנו ביחד והלכנו לכיוון האוטו. בהתחלה ליוונו את ליטל לאוטו והחלפתי איתה מספרי טלפון וקבענו שבערב נצא לאיזה דרינק או סרט.

יעל שלא יכלה לעמוד בפני הפרצוף הכלבלב של שניר ואחרי שעזרנו לה בבוקר עם האוטו באותה שנייה הסכימה וכבר היינו בדרך לחניון.

ממש אחרי כמה דקות כבר היינו בחניון, שהרי החופים של תל אביב לא כל כך רחוקים אחד מהשני. יצאתי מהאוטו, שניר נתן ליעל נשיקה ואמר לה תודה, יעל הציעה שתישאר לוודא שמשחררים לנו את האוטו אבל שניר דחה את ההצעה ואמר כמה כבר יכול להיות, מסתבר שהוא טעה.

נכנסנו לחניון ולמזלנו בדיוק דקה לפני הסגירה, הפקיד איתר לנו את האוטו ונתן את הדו"ח. שניר בא להוציא את הארנק אך לפתע גילה שהוא נעלם. שניר הסתובב אלי וביקש טובה אך לצערי השארתי את הארנק בבית והסתובבתי רק עם כמה שקלים. שניר נזכר שהארנק שלו באוטו של יעל אך לא לקח ממנה את המספר שלה רק נתן לה את שלו. למזלנו עוד לא עיכלנו את המצב וכבר לשניר היה צלצול ממספר לא מזוהה ובצד השני של הקו יעל שרצתה לברר אם הכל הסתדר. ותוך כמה דקות נתנו לפקיד את מספר הוויזה והוא שיחרר אותנו עם המכונית.