0
| הוא ברח מהבית אל החיים בחוץ.אותו בקר של יום ראשון רעד גופו בפראות והלב נתקל בצלעות כנמר רעב בכלוב. השמש נעלמה מאחור מסך והאנשים חלפו מולו במהירויות משתנות -באו ויצאו מארובות עיניו בצחוק מגולגל בבכי.הוא נעמד בבהלה ,אלסקה ,לחש, נתמך בכסא, בבית הקפה, מבקש את איבוד החושים.בלאו הכי הייתה רק חשיכה נראית שהאירה ,דווקא ,את הלא ראוי בבהירות מסנוורת .מאחר שהיה צעיר לא הבין את בגידת הנפש בחיותה. הוא רצה להרוס את המום בתוכו ע"י השמדת הזיכרון.זה לא הצליח,לדעתו, ונשארו תאים נגועי רגש. הוא זיהה את השיער והבגדים אך העיניים שהביטו בו מהראי לא היו שלו.העולם עטה עכירות של רוק שחפנים .קולות ומראות נטרפו במוחו הולמים בקדחתנות על שער ההבנה לוקחים מספר סידורי לא עוקב וטורדים ודופקים בלי סוף.פיו החליף סיגריה בסיגריה ולשונו טיפסה באפר תרה טיפת לחות.הרווח בין הנשימות נעלם ומגרונו בקעו נביחות בוכיות. מעניין למה הבושה היא השורדת אחרונה-חשב.אחרת היה נופל על המדרכה או הכביש ומוחק את עצמו כנעל שאיבדה את שרוכיה והיא קבורה למחצה בחול המדבר. או,קפץ לו הבזק,מזוודה בחלון ראווה באושוויץ.הבושה,כנראה, היא דבק מגע של החי עם עצמו וסוד הסרתה טמון עמוק כנשק יום הדין.בתוך ענני הפחד שישבו על כתפיו הייתה בעין הסערה שקיפות שאפשרה לכאב להיחשף כפטרייה אטומית.היד הייתה חרשת להוראת החתימה על החשבון והעיפה את הכבודה שעל המפה בצלצול מחריש אוזניים.המבט של המלצרית הבעיר את פניו באימה שנראתה בחוץ כאיום. ואז התרופף הקשר עם ה-אכפת והוא צלל אל מונית וצעק "אני משוגע" -"ליד בית הקברות" שאל הנהג "איפה שעושים את המצבות"?-במבואה של בית החולים שאלה אותו אחות בלבן איזה יום היום?הוא נתלה בעיניים הרחומות .מה השעה ? המשיכה,והוא ראה אנשים בפיג'מות פסים דבוקים בקירות המסדרון כמוצגי קבע.אתה יכול לדבר?המשיכה האחות,מה שמך?שאלה שוב. בתוך השקט היא חישבה את שם המחלקה ומספר החדר שייעדה לו. בטלפון הפנימי לחשה-אין ברירה הכול עמוס במחלקה שתיים.הוא הביט אל הרצפה ,אל השלולית שנקוותה מתחתיו.ערוצים צהובים יצאו מן האגם וזרמו על המרצפות שואפים להתפצל ולקבל שם ומספר מזהה.אלסקה אמראמר לאחות,"זה שם"? שאלה."זה יד ושם" אמר. הוא עקב אחרי הבושה שנזלה מגופו,מטלית זריזה סכרה את נוזליו החיוניים ותרסיס לימוני טיהר את ריחו מן האולם. ,הוא פרץ בנחישות אדישה החוצה אל הרחוב ואמד את המרחק כדי לפגוש את המכונית הממהרת ליעדה.אלסקה אלסה,צחק. בשניותיו האחרונות ידע שהנהג לא יגיע היום בזמן.
(צמד המילים-"חשיכה נראית" הם שם ספרו של ג'ורג' סטיינר) שאר הטקסט שלי. |