ב"ה
לפנינו שיר לשבת חנוכה, שיש המיחסים אותו לרבי אברהם אבן עזרא (האותיות שבראשי הבתים הם: "אברהם". על כך ראה בהרחבה בקובץ "אור ישראל", שמוציא לאור ידידי הרב חיים אבערלאנדער שליט"א, גליון ל' שנת תשס"ג, ומשם העתקתי את מילות השיר).
כ"ק האדמו"ר מסלונים זצוק"ל, בעל ה"נתיבות שלום", היה מספר את הסיפור הבא:
"הרב מנאליבוקי, הרב אריה לייב רוגאזינסקי זצ"ל, שהיה מחשובי החסידים בחסידות "סלונים" בשעתו, התברך באריכות ימים מופלגת - קרוב לתשעים שנה.
אף כשכבר היה זקן ושבע שנים, והיו בניו גדולים בשנים ובחכמה, וכל אחד מהם אישיות נכבדה בזכות עצמו, נהג אביהם ר' אריה לייב לזרזם רבות לדברים שבקדושה.
יהודי נאליבוקי היו מספרים כי כמה פעמים שמעו אותו פונה לבניו ואומר להם בדרך משל ומליצה:
"חטפו ואיכלו בניי בעוד יכולים אתם לאכול, וקחו אותי לדוגמא, הנה נא זקנתי וכבר לא נותרה בפי אף שן אחת, ונבצר ממני להתענג בתענוגים... אבל אתם עולי ימים, כוחכם במותניכם, חטפו ואיכלו עוד נתח, עוד כזית חלה, עוד כנף אווז, יערב לכם ויבושם לכם"...
כשסיים את דבריו אלה, היה מתייפח בבכי ופניו נשטפו בדמעות שזלגו במורד לחייו, ולא צריך היה לפרש לבניו הרבנים את הנמשל המובן מאליו: שיזדרזו ויחטפו עוד מצווה בהשתוקקות, עוד תפילה בהתרוממות, שבעובדם את ה' יתברך יהיו מלאים בחיות ובהתלהבות, בעוד הם במבחר ימיהם, בטרם יבואו ימי החולשה והזקנה".
והיה האדמו"ר מסלונים זצוק"ל אומר, כי בלי ספק זהו כוונת רבי אברהם אבן עזרא, בשירו אודות שבת חנוכה העוסק ב"במשמנים וסולת רבוכה, תורים ובני יונה, ברבורים אבוסים בשפודים צלויים, רך טוב ושמן, משרת דם ענבים", ללא ספק כוונתו הייתה למנעמי הנשמה כלילי הרוחניות עילאיים, אלו האורות המתגלים בשבת חנוכה, אשר למענם "תמכור תחכור תשכור", "כל בית כור" שברשותך, שהרי כל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ (איוב ב, ד).
מעלה גדולה יש ליום האחרון של חנוכה, הנקרא: "זאת חנוכה". יש הרבה טעמים וכוונות לכך, הטעם הפשוט הוא שאז הוא גומרה של מצווה - מצוות הדלקת נרות החנוכה. אצל הרבה אדמו"רים נהוג לעשות סעודת מצווה בליל יום זה.
ובפרט שהשנה חל יום זה בשבת קודש, ויש בו קדושה כפולה ומכופלת: "שבת חנוכה" ויום "זאת חנוכה".
|