חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
שיפוץ בנשמה
צילום: מירי דוידוביץ
את דירתי הקודמת עיצבתי בעצמי בצבעי יסוד עזים, בסגנון סנטה-פה/מקסיקני, עם חדר ילדים צבוע בגוון המדבר וסלמנדרות מצוירות על קירותיו, חדר אמבטיה בצהוב שמש עם לבני זכוכית ירוקות, רצפה כחולה ופסים כתומים לקישוט, חדר שינה בעץ לבן ונזירי וכל שאר הבית מעץ כמו בקתה בהרי האלפים. בדירה הזאת החליטה טל להרגיע וצבעה הכל בשמנת - מהקירות דרך ארונות המטבח, הדלתות, ריצוף האבן הטבעית במרפסות ובחדר הרחצה שלי וגם החלונות והדלתות למרפסות. הכל שמנתי - וגם אותי היתה צובעת בשמנת, לו יכלה. את כתמי הצבע, היא טוענת, צריכים להוסיף הרהיטים, התמונות, גופי התאורה. אני לא ממש מסכימה איתה, אבל נכנעתי לה וטוב שכך. הרפיתי, מה שנקרא, פרט לחדר רחצה טורקיזי ולארון בתכלת-סגלגל ולכתום-גזר פה ושם. רופפתי את השליטה - ובאמת התברר לי שלדירה השמנתית, שלתוכה הכנסתי את רהיטיי שכמה מהם צבעוניים וכיסאות מפוליקרבונט שלבסוף קניתי שקופים ונטולי צבע, יש השפעה מאוד מרגיעה עליי.
צילום: תמר שליט-אבני
במדור שלי בגיליון 'את' של השבוע כתבתי על חוויותיי מהשיפוץ וגם ראיינתי את טל על עבודתה - לא איתי, כי אני באמת לקוחה מקסימה, אלא עם אחרים. "אנשים תמיד אומרים לי: אנחנו רוצים שהדירה תהיה וואו", סיפרה לי, "ומיד זה מתחיל: היינו במקום זה וזה וראינו ככה ואנחנו רוצים אותו דבר. כלומר אנשים מבקשים שתעצבי להם דירה מיוחדת, אבל למעשה מתכוונים למה שהם ראו אצל השכנים, או אצל החברים, או אצל הפרידמנים".
חלומה של אורסולה הקדושה
הדירה הקודמת נבנתה למשפחה. היתה בה אמבטיה ענקית לשניים, היה בה ארון קיר ענק בחדר השינה. בדירה הזאת כבר בניתי לי את ממלכתי. אמבטיה גדולה מהסטנדרט, בצורת כליה, אבל רק לאדם אחד (ולעוד אחד שנורא מתאמץ להיות איתו, עם האחד האמור, שהוא אני). ארון-ארון, לא קיר, יפהפה ועתיק, שקניתי בשוק הפשפשים, צר וגבוה, שגם הכריח אותי להצטמצם ולזרוק עוד נוסף לכל הבגדים שאני זורקת בדרך כלל וכמעט לא אוגרת דבר. ארון-כיור משלי עם מדפים ומתלים לקשת הצבעים של הלקים שלי ולהמוני השרשראות, הצמידים והעגילים. וארגז-נדוניה בסגול מבריק על תקן שידת לילה אחת עם מנורת לילה אחת.
הולדתה של מריה הקדושה
בחרתי ללוות את הפוסט הזה בציוריו של ויטורה קרפצ'ו (1460-1525/6), אחד האמנים המובילים בדורו, הדור של מיכלאנג'לו וליאונרדו. כמו המורה שלו, ג'ובאני בליני, גם הוא היה ונציאני, וכמותו גם הוא צייר סצינות רבות שהתרחשו בנופיה הימיים של העיר. קרפצ'ו ייחודי בכך שיש המון אדריכלות בציורים שלו - גם מבנים מבחוץ וגם סצינות ביתיות נוסח הציירים הפלמיים וההולנדיים, כמו שהבאתי כאן, שהדמויות בהן, למרות שהן כוכבות הברית החדשה, או במקרה של אוגוסטינוס - האימפריה הרומית - לבושות במחלצות של סוף המאה ה-15 באיטליה וגם מצוירות בחללים איטלקיים למשעי. זאת בתקופה שלמשל מיכלאנג'לו כבר צייר בקפלה הסיקסטינית דמויות תנ"כיות בג'לביות א-לה-כנען ולא בשמלות מקסי מצויצות.
נשות חצר
לרהיטים עתיקים ואפילו ישנים יש נשמה, או פאטינה, כמו שאבא שלי היה אומר - יש משקע של היסטוריה ושל חיים - שאף רהיט חדש מהמפעל לא יוכל להחליף, והם מחברים אותנו למסורות האסתטיות של העבר. ראו למשל את הכלב של אוגוסטינוס בתמונה, כמה הוא מדובלל... ישר נדלקתי עליו! הקדוש הזה, שיצא בעצמו נגד האלהת הקדושים ('הבאבא לוקאס') בדת הנוצרית שרווחה בזמנו במאה הרביעית ונראתה לו כעבודת אלילים, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו נגד כל הממבו-ג'מבו האלילי של הדתיים שלנו. בגלל זה אני אוהבת את האמנות. כי טבע האדם הוא אחד, והכל חוזר, הכל רטרו. הריהוט, והתסרוקות, ואפילו ההשקפות. דברי אמת, גם כשהם עתיקים נושנים, יש להם כוח ותוקף. |
תגובות (158)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכתובת היא הלב של מיא !
:-)
יעקב
נ.ב. היא עוד לא יודעת...
כל שבוע מישהו-הי אחר כותב לי שיש לי מבט מאיים ! אני !!!
אז החלטתי למגר את האיום !
יעקב
יעקב, מה זה המשקפיים האלה - אתה מתכונן למלחמת עולם שלישית?
ואלה היו נישואיים רביעיים של אבא שלי!
זאת אומרת שבאמת אין גבול לאופטימיות!
אפשר לקבל את כתובת המקלט?
היום בלאשה יש כתבה על מאיה עשת גל.
איזה אהבה גדולה היתה שם מרגש ממש.
לאחרונה יש יותר נשים צעירות וגברים
מבוגרים.
אנחנו, הגברים, נכנסנו למקלט ומחכים בציפיה דרוכה וחרדתית לפוסט הבא עלינו לטובה אמן.
יעקב
מזל טוב, לשמחתך דירה ולא בית,
עם נשמת השיפוצניק שלך ושמחת השיפוץ,באם היית עוברת לבית , היית עסוקה בלשפץ כל החיים ולא היה לך זמן לחיות,
באשר לתובנות לגבי הגברים,,,,,קראתי את הפרופיל שלך וחייכתי.[לפחות אנחנו יודעים לבנות מיטה]
שליש קיר מעל הספה בבורדו חום כזה.
ושני השלישים הנותרים בלבן מלוכלך.
--- לא באמת מלוכלך... ככה קוראים לו ---
עשית לי כל כך חשק לעשות משו בבית....
שישר צבעתי קיר בסלון.
בעלי עבר לגור איתי ואנחנו בשכירות ככה שלא היה בעיה של שיפוצים
אני מאוד מקווה ביום מהימים שנוכל לקנות לנו דירה נחמדת השיפוץ והקנייה ישאר אותנו מאוחדים
(נחמד שיש לך מכל הגוונים והסוגים של מחזרים)
מזל טוב לדירה החדשה.
מלוא החופן איחולי כיף.
מה באמת ? שיפוץ מביא פרידה ?
לא ידעתי.
פוסט טוב.
"לבי גואה פתאום מאושר על כך שהכל שלי, ולבד.
זה לא בגלל שאני סוציומטית או משהו. זה בגלל איזה שקט שהיה חסר לי ועכשיו יש לי.
איזה שקט שמאפשר לי פתאום גם לארח כמו מטורפת, ובשמחה ובכיף,
מה שלא עשיתי בשנים האחרונות ובעבר הייתי מאוד טובה בו."
וזה מיא -משפט שמאד נוגע בי .
בהצלחה
ושתהיי השראה עם הפוסט הזה לאחרים/ות .
אני סכנה מהלכת. אבל הילדים זה העיקר.
שיהיו בריאים ומאושרים.
גם שלך.
תודה יעקב.
תודה רבה. חשוב להתחדש, לשנות, להזיז.
כל החיים שלי השתנו. עברתי לסלון, אנשים באים אליי יותר, יש יותר אינטראקציה בבית. זה כיף.
תרשמי את כל "היציאות" של אלומית
אני כבר צוחקת שתדעי...
האשה הזאת חסרת תקנה.
היא תעמיק עוד את השבר הסורי אפריקאי
באמת מקסימה.
לפני שבועיים קבעתי דייט עם איזה בחור.
התעקש לבוא לקחת אותי מהבית "ברכב".
אמרתי לו - אין צורך, בוא לבית הקפה שמתחת לבית שלי.
התעקש לבוא ברכב.
התעקשתי וניצחתי.
ֿבדייט השני הגיע במרצדס שחורה.
אז הבנתי את ההתעקשות לבוא "לאסוף" אותי "ברכב".
כנראה המרצדס עושה לו את העבודה.
דייט שלישי לא היה. לא בגלל המרצדס. סתם לא היתה סיבה.
המלצר הוא מהמגזר, מה שנקרא...
כבר התחיל עם שתינו והציע לנו כל שירות שבעולם פרט למלצור. אמר שיפנק אותנו... אלומית נאלצה להמציא בעלים דמיוניים...
קטעים כאן. הוא בן 12 בערך. הם לא עושים צבא, כידוע...אלומית סטנד-אפ מהלך. אנחנו נחנקות כאן מצחוק.
כרגע זמנית בסניף ארומה. האינטרנט במלון לא משו. אכתוב פוסט על יממלח - הבטחה!
מה שאהבתי יותר מכל בפוסט שלך, זו האישה היפהפיה עם כוס השמפניה, ולפניה, שלט המזהיר שהיא מהווה סכנה, למי שטרם הרגיש !!! :-)
מזל טוב על הדירה החדשה.
מאחל לך ולילדים שתראו בה רק אושר.
יעקב
ואני שמחה עבורך על השקט שההיאחזות החדשה נטעה בלבך.
ציורים כמו של ויטורה קרפצ'ו, יכולים לעורר השראה עיצובית ולא פעם צללתי גם אני בפרטים הקטנים שחלמתי לנכס אותם לעצמי. גם אני מאמינה שלבתים ישנים ולפריטי ריהוט כמו גם לחפצים בכלל יש נשמה. בלי לראות את המיזם החדש קשה לי להביע התפעלות לתוצאה, אני מאמינה שהיא מרהיבה וכל הכבוד לטל שהצליחה להשביע את רצונך.
תחושת הסיפוק הזו שלך, לא תחלוף במהרה. תמיד תהיה פינה או פריט שיחיו חיים חדשים תחת ידייך.
את אהבתי להתחדשות אני מתחזקת בשינויים שאני עושה אחת לכמה זמן במכלול, הוספת צבע, הזזה, שילוב פריטים וכו', איני יודעת לגבייך, לגבי דידי זה הכרחי.
ולסיכום תתחדשי ותיהני.
יש
מיא את לא מפסיקה להדהים אותי. אני מת עליה.
הביטי טוב "דר איז נו בורד את אול. אונלי דש" :))
איזה גימורים של תפירת עור. ברגע זה אני מוכן לקנות את הרכב הזה. (את התיק יכולים לקחת) :))
אוי אוי איזה מושבי נוחות יש לה ואיזה סגנון של ידית גיר יוצאת ונכנסת ואיזו נוחות נהיגה...
רק אין בה ולא יכול היות בה מזגן ולכן, טוב הגג נפתח....
איזה אוטו ...
איזה אוטווווו
קשה לי להאמין שאלומית תתגבר
על יצרה הרע, להעיר למלצרית
להביא לה שני כוסות קפה,מתוך
נואשותה מהעברית של נותני השרותים,
היא התחילה לאחרונה ללהג כמוהם.
ואיפה שאתם,הכל יותר שיא השפל ...חחחח
מצפה לתגובה מבריקה..
חחחח -
1. אהוד, התגובה שלך זה אומר שהבראת?
2. ראית את הכינוי של המככבת - אחת שלא תמיד יודעת? אהבתי.
3. נכון, אני בורגנית מסריחה. פתאום גיליתי על עצמי שאני הרבה יותר נוראית ממה שחשבתי. ז"א בתים קלאוסטרופובים, מצעים לא תואמים, כלי נוי מכוערים (ביטוי שלי!) מכניסים לי נוירוזות קשות - גם בבתים של אחרים. אבל ייאמר לזכותי שאני מוכנה לעזוב הכל בשביל אהבה טובה. כמעט הכל.(אהבה טובה על סדינים לבנים, כן?)
4. אלומית ואני בים המלח. לשתינו יש עבודה עד מעל לאוזניים, אבל החלטנו שיותר עדיף לעבוד כאן. הבעיה שהיא מצחיקה אותי עד שאני מחזיקה את בטני מצחוק ולא ממש מתרכזת. היא מביאה לי ביטויים ארכאיים עממיים מהווי המדינה. גם כמובן הספקתי לריב עם כל עמישראל ואשתו בדרך, כי מגעיי עם עמישראל הרי מסתיימים במפחנפש לשני הצדדים כל אימת שאני יוצאת מתל אביב סיטי. נשתמע, כפרות.
רק שתי הערות:
1
"בכו באוטו כל הדרך, כאילו הם עוברים ניתוח לב פתוח בלי הרדמה."
אני מניח שזה את אומרת מנסיון. כלומר, מי שעובר ניתוח לב פתוח בלי הרדמה בוכה. לדעתי הקול אמור להישמע אחרת. לא אדגים, מפאת כבודם של הפונטים הקטנים.
2
"מערכת סראונד יכולה להגיע ל-80 אלף שקל... והבעל אומר, ויש לי עכשיו אחד כזה: זה הדבר היחיד שרציתי, מה כבר ביקשתי?"
מזכיר לי את הילד שרצה שההורים יקנו לו כרטיס לסרט קולנוע, ואז קופץ ילד אחר ואומר: "ההורים בונים לי קולנוע במרתף." אכן, חזון החברה השוויונית הסוציאליסטית בתפארתו.
3
הייתי כותב שאת בורגנית מסריחה, אבל כשאת מוסיפה את תולדות האמנות בחלקים, פשוט קשה לבקר אותך. מניאקית.
4
לגבי צעירים: יוסי בנאי ז"ל לרבקה מיכאלי, במערכון "השדכנים":
הבאתי לך נער! אפילו לא שישים!
הוא קצת זר לי, כאמור, בגלל שטל עשתה אותו, ובית שלי בעיצוב שלי היה נראה לגמרי אחרת והרבה יותר צבעוני, אבל זה היה שיעור טוב בשבילי - לא לשלוט על הכל, ובכל זאת שייצא אחלה. עוד שיעור בחיים שלי. והפעם שיעור לא כואב, לשם שינוי.
תודה תמי שבאת.
היום היה לי יום בכי בגלל משהו שאני לא יכולה לספר כי הוא לא קשור אליי.
בכיתי על הג'יפה ועל הנכלוליות של אנשים. וכמה הם יכולים להיות נאסטי - לא כלפיי.
וזה בדיוק אחרי שיחה שהיתה לי עם חברותיי יום לפני כן, על הצדק הקוסמי.
על מי שעושה טוב - האם הוא קוצר טוב או לא.
והתשובה שלי היום היא - כן.
הוא רק לא קוצר את הטוב מאותם אנשים שהוא עשה להם טוב, אלא מידי אנשים אחרים.
כלומר אתה יכול לעשות טוב לבנאדם והוא יהיה כפוי טובה כלפיך וכולנו מכירים את זה מניסיון חיינו.
אבל אם תמשיך להתנהל בטוב וכך יהיו כל הליכותיך, אתה תמצא ברבות הימים את האנשים שיעריכו את זה ושיגמלו לך בדרך זו או אחרת ובאופן לא ישיר.
לכן אני לא מצטערת על הנאיביות שלי ועל רדיפת הצדק ועל הסיבה שכל כך הופתעתי היום ממה שקרה ומכך שלקחתי את זה כל כך קשה ושעולמי הזדעזע. אני בטוחה שהרשע ייענש, והטוב יבוא על שכרו. אני פשוט בטוחה.
הצחוק והבכי הם שתי פנים של אותה מטבע. היכולת לצחוק באופן משוחרר, להוציא את מה שיש בך, את השמחה, להתענג על הרגעים הטובים, על המתנות של החיים, וגם היכולת להתפרק מהעצב, להרגיש בעוצמה, לחוות, לכאוב - גם את כאבו של הזולת, גם אי צדק, גם הזדהות, גם כאב של בעל חיים מעונה וסובל.
אני נוסעת, אבל אנחנו ניפגש בשבוע הבא בחיים. אנחנו חייבות.
כל הפוסט הזה גרם לי לקנא.זה כיף לחזור לבית שהוא יצירה שלך ועוד משובחת.
זה כמו שאני וחברה שלי היינו אומרות, שפעם, כשהיינו שתינו כתבות ב'במחנה', היינו מאבדות את הבלוק הצהוב שלנו - הלכו 5 שקלים. היום, כשהמחשב מפסיק לעבוד - הלכו 5000, לכל הפחות. ועוד כל ימי עבודה שמפסידים עד שמסדרים את זה. לי בשנה שעברה, בשיא האטרף של חיי, מתו שני הארד דיסקים בהפרש של מספר חודשים. זה היה סיוט אמיתי. אני מנסה לזכור לגבות כל ערב כל מה שאני עושה.
מיא
החללים בציורים של קרפצ'יו כה שונים מאלה שאת מתארת בשיפוץ אצלך...
אבל דמיינתי את אחד הרהיטים בציורים כשהוא מונח בחדר שכולו צבוע שמנת עם כיסא שקוף על יד, ויצא מקסים.
גם את מלאה ניגודים שמשלימים ומדגישים זה את זה כדי יצירת אישיות מורכבת , מעניינת,
מרתקת.
צחוק ובכי ביחד, עומק וקלילות, הכל ביחד.
הצל והאור בציורים הם אף פעם לא שחור לבן., אלא הדגשות והבהרות של הצבעים שעליהם הם נזרקים.
כמו תמיד השילובים שלך
מנצחים. באתי מאוחר יחסית, אבל הפוסט -
כנראה שרק השתבח.
אני עם עפרון כי אין לי היכן לכתוב סקיצות, אין לי את ההארד
דיסק שלי, אבל, רשימות קטנות וטלפונים אני מעדיפה קודם
לכתוב עם עט או עפרון ואחר כך מעבירה לאלקטרונים.
במלחמה כשחזרתי הביתה לצפון החליפו לי סוללר בדרך
אממה? לא היה להם את הכבל שמעביר נתונים.
כשהגעתי לפאתי עירי רציתי להזמין מונית שתיקח אותי
הביתה, מאחר ולא היה לי מספר נגיש לא ידעתי איך
להתקשר למונית? קיצר הגיעה מונית במקרה, אבל
אם זה היה רשום בספרון לא הייתה לי בעיה.
לכן קשה מאוד לסמוך היום על האלקטרוניקה לגמרי!!
יש מצבים באמת מה שאת כותבת זה הכי אמין, אלא
אם עף לך הנייר, זה גם יכול לקרות :)))
איזה מטבח מקסים היה לך!
אני מהאוגרות האובססיביות אבל שונאת זאת.החלום שלי הוא שיכנסו אלי הביתה ויזרקו כל מה שרוצים מבלי שאני אראה. פעם אפילו הזמנתי חברת שעוסקת בסידור בתים, אבל הם עכסו עלי שבזבזתי את זמנם.
אוהבת רהיטים עתיקים, בתים ישנים וגברים בוגרים. יש משהו בישן שגורם לי לחוש שיש שם מדרגת שלמות גבוהה יותר.
בכל מקרה אלי הביתה לא יכנסו רהיטי מתכת וזכוכית, רק עץ.
מסכימה, זה ממש עושה לי טוב. מתערבת שאין 10 גברים שיחתמו על זה בעיניים עצומות.אם יש,אז יש תקווה...
מדאים את מתכוונת.
פליז תביאי!
אוי. זה פוסט בפני עצמו. כתבת מדהים.
היי היי , אני מבקשת..הגיל לא מחייב תתחת.
אל תאלץ אותי שוב להביא את התחת המוצק שלי לתפארת מדינת ישראל - לפריימטיים של הבלוגרית.
אני מאוד גאה בו - אגב - בתחת שלי.
לי תמיד יש רעיונות ואני שוכחת לכתוב ואז כבר לא חוזרת אליהם.
היו לי למשל תובנות מהבית חולים שבו שהיתי עם הבן שלי ששבר את האף ורציתי לשלב אותם בפוסט הזה ופשוט שכחתי.
אולי כדאי לחזור לעיפרון.
כשסבא וסבתא שלי קנו את הדירה הזאת, אחרי שעלו לארץ, היא היתה יפהפייה, עפ מרפסתענקיתופתוחה עם רפפות עץ (יש תמונות) וקיר שלם במרפסת, צדדי, שהיה מוקדש כולו לכלוב תוכים ענק בכל הצבעים, שכילדה הייתי מוקסמת מהם. ונגר הכין להם בהזמנה את כל הריהוט בבית - ארונות, ספות שישבו על בסיסים יפהפיים, מחיצות, הכל טרפזי ברוחשנות החמישים. עם שטיחים פרסיים וכלי נוי מאיטליה, זו היתה דירה יפה ומיוחדת במינה. רק שהשנים עברו, והתריסים הוחלפו בתריסי פלסטיק, וסבי וסבתי מתו, והבית הושכר, והשוכרים לא ממש שמרו עליו ודי הפכו אותו למחסן... ובסוף התוצאה היתה עגומה. היום הוא שוב חזר להיות דירת פאר.
לגבי נעורים - אני ממש בזה להם, וגם כשהייתי נערה בזתי להם. אבל היום אני יודעת להעריך את הלב הפתוח ואת הרצון הטוב לעומת משקעי המרירות שנאספים עם השנים.
חהחהחה, המחשב שלי מושבת, אני גולשת עכשיו עם מחשב מושאל.
עלה לי היום רעיון לפוסט חדש, מאחר ואין לי את ההארד דיסק שלי
הכנתי אותו בסקיצה על נייר עם עיפרון, הצחיק אותי קצת אבל בגלל
הגיל כן? שלא אשכח מה שהמוזה נתנה לי היום :))
וטלפון קווי מה זה? תזכיר לי ארז? :)
סתם תהיה - למה סבתא חיה בדירת שלושה חדרים מצחינים??
ובעניין ה'צעירות'. ממרומי גילי המקשיש אני רוצה להגיד - הנעורים הם לגמרי אובר-רייטד. חוץ מעור חלק ותחת מוצק - אין בהם שום יתרון. (לא שאני מקל ראש בחלקות עור ומוצקות תחת, חלילה)
מה שיש בהם, ובשפע, זה - זחיחות, ציניות-טרם-זמנה, נרקסיזם מופרז, התרכזות מטורפת ב-אני ובצרכיו, בורות, מ-גניבות שמגניבה את עצמה וטעם מר-חמצמץ של פרי בוסר.
וזה לא שאני חושב שקמטים זה שוס גדול או שעייפות נצחית הנקנית עם הגיל ותאותיו היא משהו-ששוה-לכתוב-עליו-הביתה, אבל אין מה לעשות - יש דברים שנקנים רק עם הגיל החולף, מי שלא גידל ילדים לא ידע מהי חמלה-אין-סופית ומהי מסירות נפש אמיתית. מי שלא אכל כאפות מהחיים, לא ידע להתמודד עם משברים ומי שלא חזה בבגידת הגוף, לא ידע להעריך את "מה שעובד". ולא - אין ילדים בני שבע עשרה ש"יש להם נסיון חיים של בני חמישים" ומבחינתי - מי שלא יודע מי זה קישקשתא, לתפעל טלפון קוי ולכתוב, ממש, עם עט, על נייר - הוא לא בר-שיח שלי.
טוב, יש לזה שם עכשיו - קוגרית.
אני עכשיו בבית עם חבורת קוגריות: אלת האש, מירב שביט, אלומית ישי, טל בהיר-גוטהילף. אנחנו מריצות קטעים על כל הבחורים שהתחילו איתנו בשבוע האחרון. באמת מצחיק!
נכון. הכי רע להיות תקועים, ועוד יותר רע לחזור אחורה. קדימה, קדימה. יאללה.
אני אחרי 3 ימי סדנאת יוגה
ואוכל צימחוני בריא באשרם במדבר.....
מומלץ...
שמעתי שהדירה שלך מקסימה.
איזה כיפ לחיות במרחב נעים שעושה טוב לנשמה.
קחי אותי מיא אני צעיר
פורמט לתוכנית טלויזיה?
שבוע דל קלוריות לכולן...
ש.ש.
האמת? לאור הארועים שאני עברתי בחיים,
שגם חשבתי שהאופק שחור משחור ובלתי הפיך
זה בהחלט אפשרי, גם המלחמה האחרונה פה
בצפון שינתה לי כמה כיוונים לטובתי, שלא האמנתי
שישתנו, מסקנה: שינוי זה טוב בכל מקרה, כמובן
שאם הוא בא עם החכמה זה "הכי טוב" :))
כו, זה כאילו שינוי, אבל אני למעשה חוזרת לעצמי. רק יותר חכמה (מה שלא חשבתי שאפשרי!)
זה נקרא אצלי רזה, נשמה!
(איזו שמש מגניבה, אה?)
האמת שאני שוות נפש לחלוטין לענייני הקפה. זו כנראה שלווה שבאה עם הגיל...
הפוסט והתגובות שלך מדברות
שאת עוברת שינוי גלובלי :))
שינויים זה טוב בכל מקרה...
בהצלחה בכל!!!!!!!
עזבי דיאט קולה, אם כבר לחטוא אז בגדול - קולה אמיתית!
אני לא ממש דקיקה, בחורף מידה 40 בקיץ מידה 38.
ולפעמים, כשלא רואים אותי, אני מוסיפה עוד חצי כפית ...
אבל עזבי, מה זה קשור לשיפוצים?
אולי את הצילום של המופלצת
שכל כך מתנגדים לעלייתה מחדש.
אני בטוחה שהיא תשמח
"לקבל" בית כמו שלך.
ועוד תחליף למזוזה?
באמת אין לי מזוזה.
ולא תהיה.
אבל צריך לשקול איזה אלמנט מיוחד לכת מעריציה של המפלצת מלוך נס!
כן.... יש גם ישן ורקוב, כידוע לנו. הפוסט הבא יהיה על גברים, מבטיחה! - אני מרגישה את הכמיהההה בקרב קוראיי ובעיקר קוראותיי...
מיה יקירתי!
את אנציקלופדיה למדעי המין והשיפוצים
כל פוסט בינגו
אבל אוסיף פתגם שחכמנו אמרו (לא זכרונם לברכה כי הם עדיין בחיים)
טוב פת לחם חרבה מבית קטן בערבה
שבת שלום עוד לא הזמנת אותי לתקוע מזוזה או לקבוע מזוזה
(סתם, חכמנו לא אמרו את זה אלא אני בהבל פי)
התענגתי על התמונות,
וכמובן על מה שכתוב.
גם אני בעד ישן אבל טוב...
תהני לך מיא
והעיקר הם מרחבי הלב.
ההיררכיה בבית:
אמה
טופי
אני
הילדים
אני הייתי רוצה את כל החיות המתוקות של נשות החצר...תודה, ורדה.
תודה גלי, והנה אנחנו כבר חברות.
מה, יש משמיצים בקפה? לא נתקלתי...
טוב, יישרנו את ההדורים...
ויקר! אבל יהיה בסדר. טופי יעבוד ויחזיר הכל
הנה הגעתי (אבל לא קראתי את כל התגובות עדיין..)
תשמעי - זה נראה לי חלום. לבנות ממלכה שתהיה שלך, פה משהו משוק הפשפשים, פה משהו ישן, לי לא יצא עדיין ויש לי תחושה שגם לא ייצא....
מה שכן, התלהבתי מטופי כשהוא שרוע על השולחן, חתול כלבבי!
(ואפשר להעביר לי את "ברכת הבית" בהזדמנות?)
ואני הייתי רוצה את הכסא המשרדי הזה, מעץ, שרואים בתמונה של אוגוסטינו מצד שמאל. יש לי שולחן כתיבה ענתיק ויפהפה עם עיטור של מסגרת ברונזה מסביב ופסלי ברונזה של ראשי אישה על הרגליים. הכסא של אוגוסטינו יתאים לשולחן שלי בול.
אוהבת את הצבעוניות של הבית שלך ואוהבת את העצים שנשקפים מבעד לחלון. את נשמעת מאושרת וזה מה שחשוב..
כתבתי לך במייל שזה טעות. הורדתי מלא חברים בקפה דה מרקר - היו לי בסביבות 2000 או יותר חברים וכל יום הייתי מקבלת בוחטות של הודעות לפוסטים - היו כותבתים לי: "תכנסי ותקראי, תכנסי ותקראי", ותיבת הדואר שלי פשוט התפוצצה מזה. וכבר חטפתי קריזה.
כמו אלומית ישי בדיוק אני גם עברתי מסע השמצות באינטרנט על ידי כל מיני מגיבים בעלי ניקים חסרי פשר. התחילו לומר לי שאני מעתיקה את המאמרים המדעיים שלי, ושאני לא יודעת מדע, ועכשיו גם הגשתי תלונה במועצה להשכלה גבוהה כנגד מרצה דוקטור אחד שהשמיץ אותי בצורה איומה ברשת.
לא די שאני כותבת מאמרי מדע ומשקיעה זמן רב בלהסביר מדע להמונים עוד יורקים עלי באינטרנט...
בקיצור, אחרי שסבלתי מהשמצות איומות נכנסתי לקפה דה מרקר והתחלתי לשחק עם המערכת.
המערכת כאן סובלת מלא מעט באגים. ואני גם נוהגת לקרוא את המאמרים שלך...
ואז קרה שכנראה חסמתי אותך בטעות.
וכנראה שחסמתי בטעות עוד כמה אנשים שבכלל לא היו חברים שלי קודם, כמוך כאשר הייתי בתהליך של הורדת החברים שהיו לי. הורדתי מלא אנשים שהיו חברים שלי ונשארתי עכשיו עם מעט מאוד חברים.
אני באמת מצטערת. כי אני מאוד אוהבת לקרוא את המאמרים שלך כאן בקפה דה מרקר. אני אמנם לא קוראת את מגזין "את", וזה רק בגלל שאין לי את הכסף לשלם על "את"... (מי שמתעסק בכל הנושא של המדע הוא דלפון) אבל המאמרים שלך כאן הם מצוינים ומאוד משובחים וסוחפים את קהל קוראי הקפה דה מרקר.
ואני תמיד אשמח להיות חברה שלך כאן בקפה דה מרקר וגם מחוצה לו.
גלי
אין מה להבין - זה היה בטעות - היא ממש לא התכוונה ולדעתי הכלכבר סודר.
תודה. אני עובדת על זה.
יש קטע כזה,כשהילדים גדלים...
תודה רבה!
ברכות לשיפוץ,
גם אני מחכה לתמונות!
מזל"ט מיא.
לחיי הנעורים שמתגברים עם הגיל :)
באמת בטוב טעם! כל הכבוד לך ולטל.
תהני ותתחדשי.
את יודעת, אני מבינה אותה. גם אני חסמתי מיליונים ואני כבר לא זוכרת על מה, וכל מי שמבקש להסיר, אני מסירה. חוץ מאיזה אחד פסיכי שכתב בתמונה של איזו בחורה שהחזה שלה קטן מדיי שהיא שטוחה כמו קרש! החסימה נגדו לא תוסר לעולם! ואולי יש עוד כמה מקקים כאלה. אבל רוב השאר היו קריזות חולפות.
טוב, לא ממש להצטופף... רק בשניים!
ואני רגועה. זמנית.
(אבל מבטיחה בפוסט הבא להתחרע. כבר סיפקו לי חומר אתמול!)
אז כתבי לה גם את התגובה שרציתי לכתוב - אם הממציא הזה, שעומד להפוך למיליונר, פנוי במקרה... נו הארד פילינגז...
כזה שיפוץ ועכשיו צריך להצטופף באמבטיה?
טוב העיקר שאת רגועה.
נשמע מקסים.
אני גם שותה שתיים סוכר ואני ממש לא כזו דקיקה, בל אוהבת את השתיה שלי מתוקה.
ובגלל שאני באמת לא אוכלת שטויות לרוב, אז אני מרשה לעצמי בקפה להתפנק.
נתתי לה כוכב בשמך..
אלופה !!
נכון מעורר תיאבון?
קודם כל תתחדשי !
לא מבין בעיצוב פנים אבל טל היא אישה מקסימה ואי-אפשר לפספס איתה.
לא מבין בגברים - לא צעירים ולא מבוגרים - אז אין לי שמץ של מושג מי מהם עדיף.
ואת ? את נראית יפה כמו תמיד ולא משנה מה הנוף שמאחוריך.
גלי, כפרה, עכשיו ראיתי שיש לך פוסט מאוד מעניין על הטענת מכוניות בחשמל, ורציתי להגיב אצלך, אבל אני חסומה!
עוד לא עברת כמוני למוד עור ועעווה?
יום קסום! 
הבנתי אותך מלכתחילה, אבל חשבתי שתתאים לך דה-שבו מתוקה.
והנה דשבורד של דה-שבו:
את רואה את הים? איזה כיף לך... ואיזה כיף שיש לך עוד עליית גג לגלות! ממש נהדר מה שאת מתארת.
והרמת לי כאן להנחתה. אני מרגישה שכבר עשיתי די פרסומת לטל - אבל מ'כפת לי? זה לא בגלל שהיא חברה שלי, אלא באמת בגלל שהיא הטובה ביותר. גם בשיפוץ הקודם של הדירה הקודמת, שכלל בנייה, לקחנו אדריכלים, והם היו כל כך גרועים (אמרו לנו לסגור חלונות למערב...רצו לבחור לאמבטיה שלנו קרמיקה באפור כהה, וגם שהיא תהיה ממש קטנה וצינוקית - הייתי מתאבדת!) עד שבעלי לשעבר, בקטע מסוים, ממש עצר בעצמו לא להרביץ לבחור הארוגנטי מביניהם, ובסופו של דבר הראינו לו את הדלת, פשוטו כמשמעו, ואני תכננתי ועיצבתי את כל הבית, ובעלי לשעבר בנה.
איך עושים את המטמורפוזות האלה בין החמש לשלוש ובין השלוש לארבע ושהן יצליחו? פשוט לא עושים לבד אלא לוקחים אדריכל טוב. ואיך יודעים שהוא טוב? לא מתעצלים והולכים לראות דירות שהוא תכנן. אצלי בבית ביקרו כבר כמה לקוחות פוטנציאליים. וגם איש החלונות שלי, שסגר לי את המרפסת בפרופיל קליל-בלגי-שמנתי מדאים ועשה את כל החלונות וחלק מהדלתות בבית באותו פרופיל, וזה נראה לגמרי צרפתי ומעודן (לפי התכנון המפורט של טל) - כבר שלח לכאן כמה לקוחות להתרשם.
ואצלי הנס הוא שהחדרים לא קטנו אלא גדלו, בגלל שהיה פה המון שטח מבוזבז: מרפסת ענקית וסגורה לאורך כל הדירה, ששימשה כמחסן, חצי חדר סגור למנוע של מזגן (!) שפשוט התעצלו להשקיע ולחפור צינורות ולהעלות אותו לגג, ועוד מרפסת שירות למטבח עם חלונות ענקיים, שהפכה גם לחדר רחצה לי עם מקלחון ממש ענק ובית שימוש וכיור גדול מאוד וחלל למכונות כביסה, ועוד נשארה מרפסת לחתולים. זה בניין פינתי והדירה צופה לשני רחובות. וכן - גם המטבח ישב באמצע הדירה, ובלי סנטימנטים טל העבירה אותו למרפסת הקדמית ועשתה ממנו אחד החדרים לילדים - מה שחייב שינויים מאז'וריים באינסטלציה, אבל פשוט הציל את הדירה הזאת.
ובקשר לרהיטים, את יודעת, רהיטים, כמה שאני אוהבת - זה שטויות. אני אוהבת to travel light - ואם את אומרת לי היום לחיות בפאריז - היום אני טסה ומשאירה את כל הרהיטים היפים מאחוריי, כך שגם להחזיק רק רהיטים פושטיים זה יתרון - פחות דברים שקושרים אותך, פחות סנטימנטים, יותר ניידות, ולדעת שהכל בעצם פתוח.
תודה שקראת והגבת.
היי, תודה !!!
מכונית מתוקה
התכוונתי דשבורד (לוח מחוונים)
ולא דה-שבו.
יש לי חבר שלמד איתי שעדיין נוסע בדה-שבו ישנה שצבע אותה בכסף. אולי היחידה בתל אביב.
טוב, אבל הוא מקורי בכל מה שהוא עושה.
זה סיוט לעבור דירה. אומרים שאם רוצים להעניש מישהו אומרים לו: תעבור דירה.
להפוך דירת שלושה חדרים לדירת ארבעה חדרים זה בעייתי, כי החדרים הופכים להיות קטנים. בדרך כלל זה בא על חשבון המטבח והסלון + פינת האוכל. ואז באים האורחים ואומרים: "יש לך סלון קטן" או "אין לך פינת אוכל".
הרבה פעמים אנשים הופכים דירת חמישה חדרים נגיד לדירת שלושה חדרים, כדי להגדיל את הסלון ואת החדרים. גם זה בעייתי.
מה שקורה הוא שעושים את המטמורפוזה הזו לפני שעוברים לגור בדירה. ואחרי שעוברים לגור בה מגלים האם זה מתאים או לא...
אני גרה בבית בעל שלושה מפלסים, שתי מרפסות גדולות ושתי עליות גג: אחת שעוד לא פתחתי אותה ואחת שעולים אליה במדרגות.
אני פותחת את החלונות ואני רואה את הים. בחורף הים מאוד כחול ובקיץ פחות. בקיץ ערוץ 2 צילם את הבית שלי ואין לי מושג האם הם שדרו או לא. המאפיין את הבית שלי הוא שהבית עצמו מאוד יפה והתכולה שלו כאן זה הכל איקאה, חמישה נגרים ואין שום דבר יקר. אפילו על המטבח שלמתי כמה אלפים, בעוד שהשכנים שלי הוציעו 30,000 אלף שקל על מטבח. אצלי בבית הכל פושט. ולכן יש ניגוד בין הבית שהוא מאוד יפה לתכולה הפושטית... אני לא מחזיקה בבית ריהוט יקר או תמונות יקרות, כי הבן הקטן שלי משתולל וקופץ והורס והבן הגדול שלי היה אותו הדבר. ואז אם הילדים הורסים זה עגמת נפש. ולכן כל עוד הם קטנים... הכל פה בבית זה איקאה ופושט.
2 סוכר???? את כזאת דקיקה שאת יכולה להרשות לעצמך???? עוררת את קנאתי!
וזה הקטע, שמרוב אור ואוויר שטל הכניסה לכאן, אני מרגישה התעלות כל בוקר, וכל פעם שאני עוברת את המסדרון ונכנסת לסלון.
תודה!
(עכשיו בוקר - זמן לדיאט קולה)
ואגב לא ישנתי בשלוש בבוקר כי גמרתי את ההגהות על מדריך ברלין של לונלי פלנט - עוד שבוע בחנויות, בקשו את המדריך החדש מסדרת כאן ועכשיו - הוא מעודכן ונפלא מבחינת הקניות ואפשרויות הבילוי וסצינת האמנות והתרבות.והמון פירוט על מועדונים והופעות חיות.
כן, כן - אני עושה פרסומת לעצמי!
עכשיו גומרת הגהות על מדריך סן פרנסיסקו - גמכן, עוד שבוע בחנויות.
אתן פרטים, ואצלם כשתצא השמש.
(אבל השמש שלי בלב יצאה כבר כי אלומית באה היום!)
אני מתה על דה-שבו! מכונית עם אופי! (נדבקתי ממירב, עברתי למשפטים קצרים עם סימני קריאה)!
האמת.... הכיסאות החדשים השקופים יותר נוחים מהעתיקים - ישבתי על כיסאות רבים לפני שקניתי אותם.
ואני צריכה אמבטיה! אני עושה אמבטיה כל יום! זאת ההירגעות שלי! אני הלוויתן המאושר!
בהצלחה גם לכם עם השיפוץ. אין ספק שזה עניין גדול.
מהתגובות פה - אינגה וכאלה - אני מקווה שהובהר למה היה לי קשה לעזוב את הדירה הקודמת ושלא האמנתי שאוכל להסתגל לזאת. והנה, בסוף דווקא השינוי גרם לי לאושר. אני בטוחה שהמסר הזה מתחבר יפה לכל הכתיבה הקודמת שלי על שינויים. שם למשל השארתי דלת אחת בעבודת יד של אבא שלי - כי כשהוא שאל מה אני רוצה מתנה לדירה החדשה, אמרתי לו: דלת, והוא עשה לי את הדלת לחדר הילדים מאורן קליפורניה (בלי עיניים. היה לו תסביך פרפקציוניזם לעץ בלי עיניים), יפהפייה, עם כותרת מעץ שקבועה בקיר. וכאן אין לי את הקטעים האלה. יש לי דלתות תעשייתיות צבועות בשמנת... אז להישאר בדירה בשביל דלת?
אפשר להמשיל את זה יופי למערכות יחסים. לנישואים שיש בהם כל כך הרבה יופי וייחוד - כמו שהיו בנישואים שלי - ובכל זאת הם פשוט לא מתאימים עוד יום אחד - ועם מישהו אחר, שהוא פחות מנפש תאומה אמנם, ולא 'עבודת יד' שבדיוק הותאמה לי, בכל זאת ארגיש יותר טוב בשלב הזה של חיי.
מיא, התרגשתי יחד איתך מהבית החדש.
זו יצירה, ממש כמו לידה.
את הבית שלי שיפצתי בתשלומים, פעם את הקומה התחתונה, פעם את המטבח, פעם את השירותים-אמבטיה ו ...
בסופו של כל שיפוץ כשעמדתי מול המוגמר, הרגשתי ממש התעלות (ואני לא מגזימה).
רק טוב בביתכם החדש,
ותכיני גם לי כוס תה (2 סוכר בבקשה, בכוס זכוכית).
אין ספק. מקצועיות זה הכי חשוב.
ולגבי הר' אני מאוד אוהב ר' פרטים בהמשך.
מיא מיא בשלוש בבוקר ישנים זה נהדר לעור פנים...
נכנסתי לדה שבו כי זה האוטו שהכי נהנתי ממנו ועד היום יש לי ג'וק לרכוש כזה,
אבל מתעצל לשמר רכב ככה. עבד אני לא...
מזל טוב להתחדשותך בדירה
תהני ממנה ככל שיבוא לך עד להתחדשות הבאה.
הכסא המרוט עם המשענת הארוכה במטבח הקודם (היפה), נראה לי יפיפה ומהזה נח...
אישית, אני אוהב לשבת במטבחים. הכי נעים לא ?!
ומי צריך אמבטיה בימינו?!...
שמנת, אני אוהב שתיים שלוש כפיות וזהו, אולי ארבע חמש עם טוסט..., אחרת מתחיל להגעיל.
מצחיק, סיימנו שיפוץ, ובחירת צבעי (כן בטוח יהיו כמה 'על המכסיקנה'...) קירות הבית נדחית קצת...,
חושבים :))
הנה בשבילך:
אני חושבת שיש דה-שבו עם פסי עץ מבחוץ.
וכן, שילבתי סימפסונים מהאוסף שלנו בוויטרינות של שידת מגירות אנגלית עתיקה. את יודעת, מארג' היא דמות מאוד אצילית בעצם, אם היא סובלת את הומר...
לך יש רהיטים משגעים וגם השילובים שאת מכניסה בהם (כמו בובות של מה זה היה? הסימפסונס? חיות? בתוך מגרות הזכוכית).
אם הייתי יכולה לרהט את הבית שלי לפי הטעם שלי ולא לפי התקציב שלי (דהיינו: 0), הייתי מכניסה עוד מרהיטים בעלי אופי. אגב, גם מכונית כזו אני רוצה. עם ספה מקדימה (בקטיפה אדומה) ודשבורד מעץ והגה מעץ.... לדמיון אין מחיר :-)
אפילו נושא משעמם כמו שיפוץ דירה הופך למרתק תחת מקלדתך...
וידוי קטן: אני אמביוולנטית בנושא דירות וחפצים.
אם יש משהו שיכול לגרום לי לכאבי בטן עזים ופנים ירוקות מקנאה - אלה דירה יפה וכלים נאים. (ונשים רזות).
מצד שני, אני מרגיעה את עצמי, כו-לה דירה, כו-לה חפצים! (ורזה גם אני יכולה להיות אם נורא ארצה...)
כנראה שזו אמביוולנטיות של עניות.
מזלטוב ותיהני מכל רגע!
בפרקט תלת-שכבתי מעץ אלון. התשלום האחרון עליו בחודש הבא. היום הייתי בבנק לחתום על משיכת יתר מיותרת עוד יותר, שאלוהים יעזור לי.
מדאימה! ואני חשבתי שהקשקושים של ולרי ממש מוצלחים!
אנסה לצלם בשבת, בלי נדר. וקשה זה טוב. פעם בכלל לא חשבתי שיש אפשרות אחרת. היום פתאום נוספה לי גם הדאגה הזאתי.
תאמיני לי, הדירה שלי יותר רגועה אפילו משלך - למרות שלנוף שלך אל הוואדי אין מתחרים בכל הארץ, הייתי אומרת, ומעט בעולם אפילו. טל הרגיעה פה את העניינים עד כדי כך שאת נכנסת ומיד נרדמת...
אני אוהבת שלכל רהיט יש סיפור, וגם אם הוא לא מתאים 100% לחלל זה בסדר. רהיטים הם תחנות בחיים שלנו. ובגלל זה אני גם קונה לילדים רהיטים אמיתיים, כדי שיוכלו לקחת אותם איתם לבתים שלהם. ונכון כשנכנסתי הביתה שלך ישר שאלתי אם את מוכרת כמה מהרהיטים המיוחדים שלך? לי אין מעצורים. כשאני נכנסת לבתים של אנשים ורואה דברים יפים, אני ישר מציעה לקנות, ויש לי בבית כמה דברים, כמו שולחן הפסיפס, שקניתי מהעיתונאית שוש מיימון פעם, כי לאנשים לפעמים בא להיפטר מדברים שנמאס להם מהם.
זה מטורף, אני אומרת לך!
זו דירה בצורת ר' - עם מסדרון שבילדותי נראה לי נורא ארוך וקודר...ובסופו היה חדר שינה חשוך... ולא האמנתי מה אפשר לעשות מר' - כי הרי ממלבן או מריבוע כאילו אפשר לעשות כמעט הכל, אבל מסדרון כזה אי אפשר לבטל... אבל בסוף יצא שזה היתרון הגדול של הדירה - כי הילדים בקצה אחד ואני בקצה האחר, בממלכה שלי, ויש מצב של התנתקות מוחלטת, למשל כשאני עובדת. וזה נפלא! וטל ראתה את זה ישר. וגם האירה את המסדרון ופתחה חלונות גדולים - אבל פחות גדולים ממה שרציתי כי היא אמרה שזה בית ולא אקוואריום... והכל הכל הצליח לה! בדיוק כמות האור היפה והמתאימה נכנסת. נו, אבל מה זה מפליא אותי? גם אני טובה במקצוע שלי, ואלומית בשלה, אז כנראה שזה עניין של מקצועיות ועין טובה.
הקטע הוא שהייתי כל כך קשורה למקום הקודם שבעלי לשעבר בנה בעבודת יד - והוא עצמו אמר לי: תרפי, תרפי, תתקדמי. עד שבסוף הצלחתי. הוא בנאדם שממש לא קשור לחפצים. הוא בנה לי ספה יפהפייה מעץ והשארנו אותה לדיירות כי היא היתה גדולה מדיי לדירה הנוכחית. בכל פעם הוא היה מוכן להשאיר הכל מאחור ולהתחיל מחדש ולבנות מחדש. הוא תמיד אופטימי מאוד לגבי העתיד. והוא צודק כמובן.
תסללי עבורנו את הדרך, מיא.
אני בנאדם סנטימנטלי, ולא חשבתי שיהיה לי כיף להשאיר דברים מאחור - אבל הופתעתי!
למדתי שכשאתה משתדרג, זו ממש לא בעיה עם הלהשאיר מאחור. אפילו האמבטיה הנהדרת והענקית שהיתה לנו, שבימים הראשונים הילדים עוד קיטרו על הניתוק ממנה, אפילו על זה התגברנו וגילינו שמקלחון-גשם גם שווה!
ותראי בכלל באילו שטויות ופינוקים אנחנו עוסקים. בגלל זה צריך שיישבר לפעמים למישהו האף כדי להכניס את כל העניינים לפרופורציות ונהיה muy אסירי תודה על מה שיש לנו. לא שאני מאחלת את זה למישהו, אבל כידוע לך זה קרה לבכורי השבוע, וזה איפס את סדרי העדיפויות של כולנו. אגב הוא כבר מרגיש ממש טוב.
מיא נאי מקוה שזה בסדר...
אבל הינה לאלת האש המהממת :-)))
ברוטוס: חסרות לי תמונות של החדרים
נטוס: אתה מתקשה להבין את התוצאה בלי התכניות?
ברוטוס: אני מתקשה, כדרך חיים
נטוס: יופי, כי יש כאלו שנותר להם רך
..
אני אוהבת את תקרובת האמנות שאת מוסיפה לפוסטים שלך.
מרחיבה את דעתינו וידיעותינו.
הצלחת בפוסט הזה לתמלל יפה מאוד את היחס שלי לרהיטים ובאופן כללי לחפצים/אנשים שספגו משהו בחיים ורואים עליהם את העושר הפנימי.
(כמוך וכמו טל הסופר מוכשרת).
אני כבר מתה לראות את הדירה... השמנתית
לי תמיד חשוב נורא האווירה בדירה שלי. היא מכתיבה את האנרגיות שלי.
ובכל דירה היה עיצוב אחר ואנרגיה אחרת.
בלופט שהיה לי בפלורנטין, כחלק מההשתלבות ברחוב ובאנשים שם, היה צבעוני מאוד וציורי מאוד.
דווקא בדירה הנוכחית, בבניין האבן, שלי, בחרתי ברוגע. וזה גם עשוי להשתנות...
פטינה על גבר דווקא יכולה להראות לא רע ;-)
חוץ מזה אני קצת חושד במטמטרפוזה של שלושה חדרים מטונפים לארבע + שתי מרפסות, נשמע קצת כמו נס פך (פח? נדמה לי שאפשר לכתוב בשני האופנים) השמן של חנוכה שהספיק לשמונה ימים. או אולי זה איזה עיקום של המרחב שנוצר דווקא אצלך בדירה בעקבות הניסויים במאיץ החלקיקים החדש בז'נבה?
ובכלל, את מארחת כבר לנר שמיני?
שיהיה לך בהמון כייף.
עשיתי את זה בדיוק לפני שנתיים והחגיגה לא נגמרת...
כל כך כיף תחושת ההתחדשות הזאת, להשאיר דברים מאחור, לבחור חדשים
הדירה הקודמת אכן היתה יפהפיה אבל דירה מוארת עם מרפסות זה כל כך נכון
פה בתל אביב. שיהיה במזל, יקירתי.
ברור..צפי לבאות!!! את ראויה לבובה אפורה מהממת!
אינגה מותק - אם אנחנו כבר מדברים על דירות, אז אין כמו הפנטהאוז שלך עם הנוף המרהיב ממרומי הקומה ה-איזו? ואת מוזמנת בפעם הבאה שתהיי בתל אביב. בדירה הקודמת שלי גרות שלוש בחורות צעירות, עולות חדשות מגרמניה, שמרגישות בה ממש כמו בבית.
האמת, שעלית כאן על הנקודה - כי בכל פוסט אני שואלת את עצמי אם להיפתח קצת אל העולם ולהביא אמנות אחרת - אופ-ארט (אמנות אופטית, הרקעים שבחרתי לבלוג שלי), אמנות רוסית, קומיקס צרפתי, מיניאטורות יפניות, אר-דקו שאני מתה עליו באופן אישי וציבורי... או לחזור שוב לרנסאנס באיטליה שהוא בעצם עולם ומלואו, ובעיקר לשיא הרנסאנס, לחוד החנית, לתור הזהב, לתקופת הפריחה הגדולה והעושר התרבותי העצום. ובסוף תמיד בא לי לחזור לשם, ומשם אני מביאה את כל התמונות האלה, מתקופה של מאה שנה בסך הכל, בסוף המאה ה-15/ראשית ה-16, ומישות גיאוגרפית מאוד קטנה, אבל שם התרכזו כל התקוות של המערב לפריצת דרך, לקדמה, לניצחון של רוח האדם על העריצות, על האמונות הטפלות, על החושך על הבערות. והנה יש הרגשה שחוזרים לשם. משטרים חשוכים, אפליה, חברות סגורות.
ולגבי האירוח - את מכירה את האירוח המזרחי, ששמים לך מיליון צלחות עם הכל, ומקלפים לך בסכין את הפירות, כמו אגס ותפוח, ומגישים לך פלח-פלח לפה? זאת הפנטזיה שלי. אבל האמת היא שהילדים שלי מאוד מאוד עזרו לי בכל הפעמים האחרונות. גם עליהם הדירה הזאת השפיעה טוב מאוד.
היתה לי חברה, שבעלה רצה לקבוע את המצעים של התינוק החדש שלהם. פסיכים לא חסר... אני באה מבית שדווקא האבא הבין בעיצוב וצורה ואין לי בעיה ללמוד מכל אחד. גם בעלי לשעבר נגר ויש לו טעם טוב. את הדירה הזאת השתדלנו לעצב יותר גברית - בכל זאת אני חולקת את חיי עם שני נערים שהם כמעט גברים, ויש גבול לכמות הכריות הפרחוניות שאני יכולה להחזיק כאן, כי זו גם הדירה שלהם. אני חושבת שהצלחנו. ירוק למשל זה צבע גברי. אני אוהבת מאוד תכלת בייבי, אבל את הספה ריפדתי בירוק. מה שכן, אבא שלי לימד אותי לא לפחד מצבע, ואת זה הורשתי לילדים שלי. קניתי למשל עכשיו לצעיר שמיכה מקסימה בכתום שוקינג והוא מאוד התלהב ממנה. האפשרות השנייה היתה כחול-אפור.
מירב תעשי לי בובה אפורה הורסת...תעשי לי..תעשי לי...
מיאל'ה, אהבתי מאוד את הדירה הקודמת (זוכרת שפעם הבאתי אלייך את מאירה, חברתי, רק כדי שתראה את הדירה המדליקה שלך?) ואני בטוחה שאוהב גם את זאת, במיוחד עם כל הריהוט משוק הפשפשים. מסכימה עם כל מילה, אין כמו עתיקות.. עשית לי חשק. תתחדשי!
אגב, מי גר בדירה הקודמת שלך עכשיו?
סופסוף נרגע לי קצת הכאב ראש :-)))
הדירה שלך מקסימה, מושלמת!!! ואין דבר אחד.פריט אחד שנראה כאילו לא חשבו עליו. אין.
וחוצמזה שאת מארחת מקסים ומפנקת. אני חושבת שאם היו מכירים אותך בחיים, אז כולם היו רוצים גם!
כן, אני הופתעתי גם מהמעבר המהיר הזה שלקחת על עצמך בגבורה, הדירה הקודמת גם היתה מקסימה, אבל זו יותר פתוחה לעולם!
אני מתחברת מייד למרפסות, עצם קיומן עושה לי טוב :)
טל עשתה עבודה מעולה ואני מקוה שאחרי חנוכה הזה...היא תגיע אליי :-)
מאיפה את מביאה את התמונות האלו? איזה יופי. חשבתי על זה שבאחת התמונות כאילו האישה נמצאת מצד ימין של התמונה ..ואומרת לעצמה <שוב פעם מערכת סראונד!!!?>
:-)
קודם כל מזל טוב על המעבר.
תתפלאי אבל אני מכירה גבר שהתערב בהכל, ורצה לקבוע הכל, כולל הדברים הקטנים שבד"כ אמורים לעניין רק נשים גם בענייני עיצוב הבית וגם במתי לתת לתינוקת לאכול מאכלים חדשים.
תהנו בדירה החדשה :-) יכול היה להיות מעניין לראות תמונות של לפני ואחרי.
אוי ולרי, הבובה האפורה שלך הופכת יפה ומקושטת מרגע לרגע!
זאת עברית, זאת עברית! וגם כתוב שם למטה ברוך הבא! את השאר לא הצלחתי לפענח, לכן לא כללתי את זה בפוסט. היולדת המאושרת במיטה היא כמובן חנה (סנטה אנה), אמה של מריה הקדושה.
והקטע הוא שדירה כל כך משפיעה על המצברוח של יושביה - מאז שהסלון הכיפי הזה ונטול הטלוויזיה צופה על המרפסת המרווחת, אנחנו יושבים בו הרבה יותר, ודבורית באה לעבוד, וחברים באים, ואתמול בערב למשל ישבנו שם ליד השולחן, ואני עבדתי וילדיי שיחקו פוקר - ממש אידיליה משפחתית חמימה! (החתולים ישנו על הספה)
הקטע הוא שנהייתי כל כך פוליאנה, עד שאני מרוצה גם מהכתמים שנהיו על הפרקט החדש (כי זה נותן לו פאטינה ועומק)...טל באמת נהדרת. גם כבנאדם. כל כך סבלנית איתי. אבל באמת נתתי לה את הכבוד המגיע לה. יש לי נורא הערכה לבעלי מקצוע. כשם שאני שונאת שמחרפשים 'לי' את העברית - וכבר הקמתי לי לא מעט מתנגדים, כך לא אחלום להתערב בעבודה של מומחים אמיתיים כמו אדריכלים. היא פשוט ידעה מה היא עושה. את הדירה הקודמת עיצבתי לגמרי לבד, ואפשר להגיד עליה שהיא יותר 'וואו', מצד שני, מרגיעה היא לא. טל פשוט לקחה את כל האור והאוויר והחלל האפשריים והכניסה לדירה וזו ממש הגנבה. היא ויתרה לי קצת בסלון, שהיא ראתה אותו אחרת מבחינת הרהיטים, ואני השארתי אותו מאוד חשוף, להתעמלות.
גם הדירה הקודמת וגם זו מאוד יפות בעיניי.
הקודמת היתה יותר כפרית. זו יותר מודרנית...עם נגיעות כפריות.
אבל טעם טוב יש לך - וטל עשתה עבודה מדהימה - אם פעם הגורל שלי ישחק לטובתי ואעבור דירה ואוכל להרשות לעצמי - טל בטוח תהיי האחת.
שמת לב שבתמונה של הולדת מריה - על הקיר יש כמו שלט מעץ ועליו כתוב באותיות עבריות?
זו לא עברית, אבל האותיות בוודאות עבריות.
ציורים מקסימים יש לנתח בשר הזה - קרפצ'ו.
קטעים - הנה גבר טיפוסי!
לי דווקא יש מערכת סטריאו נפלאה. לא סראונד, אבל נהדרת. זו היתה ההשקעה שלי בבית הקודם. זה בשביל שארוס יזמר כאן בשיא יכולתו. וגם חוליו.
מילא העובי, אבל לא ממש התחברתי לטעם...
לי ולבעלי לשעבר היה שולחן פינג פונג בסלון הקודם שלנו - עד שהבנתי שכל פעם שהוא מנצח אותי נופלת עליי כזאת מרה שחורה, שאולי כדאי פשוט להפסיק. אז נתנו אותו לחברים.
ואני אוהבת בירה ויין וכל מה שנותנים, האמת, ואפילו עשיתי השבוע יין מתוק וחם עם מיצתפוזים אמיתי לבחור ההוא בן ה-25 אבל הוא ממש לא ידע להעריך את זה. ילדים... מה הם יודעים?
תודה. ונקבע!
יש לי צמחים במרפסת, בעציצים נורא יפים, אבל כיוון שהם ירדו מפלס מהדירה הקודמת, שם היתה מרפסת קטנה עם מעקה גבוה, החתולים אוכלים אותם ללא רחם. כשיהיה לי קצת כסף - וזה לא יהיה בקרוב - אשדרג שם ת'עניינים.
בקשו ממך תמונות
ובטח תביאו,מקצועיות כאלה ומקסימות
אבל את האווירה קשה לתרגם
כי כשנכנסים יש כניסה מקסימה
מרווחת שמנקודה ספציפית זו אפשר לראות כמעט את כל
הבית הגדול הזה
מצד ימין רואים את 2 החדרים של החתיכים שלה.
ויש ימינה פינת הואכל ורואים את המטבח, וישר
פרונטאלית ,הסלון עם המרפסת של טופי.
הצבעוניות נהדרת ,צבעים בהירים ומוארים
בסלון סוס העץ שאבא של מיא בנה .
עם פינת ישיבה עטורת כריות צבעוניות.
שולחן האוכל בפינה יפיפה עם הכיסאות החדישים.
וכל הכבוד לטל שהיא אכן מוכשרת,ואיכשהו
הצלחת "לא לקלקל" לה את הפרוגרמה...
בקיצור זו האווירה..
מזל טוב על השינוי, המעבר והעיצוב החדש...:-)
אני מתאר לעצמי שיהיו עוד שיטוטים רבי אושר שלך
בתוך הבית עם חיוך על השפתיים..:-)
אני כמו הילדים שלך אני מאמין...והגברים בפוסט...
יש LCD 42 ופלייסטיישן 3... הבית מסודר....:-)
D
*
.
o
0
O
{ מאז היסודי לא }
{ מדדתי אותו... }
{ אולי בכל זאת... }
מה אני אגיד לכן, תיאורי הגברים שלכן ממש עושים לי רגשי נחיתות. כל פעם אחרי שאני קורא את הפוסט שלך ואת התגובות הנשיות, אני רץ לבדוק אם יש לי את מה שצריך.
טלוויזיה? אם זה היה תלוי בי, הגרוטאה המסכנה שיש לנו כבר מזמן הייתה עפה למיכל המיחזור. שולחן ביליארד??? מי צריך את זה? בירה? איכס! מקסימום קצת יין. כדורגל? ברררר!!!
אז מה כן?
גם להיות שטחיים צריך לדעת. לא ליפול לכבדות. יש אנשים שלא מסוגלים.שרק האור יאיר את ביתך
המשופץ והמושקע :) *
תתענגי, אחותי..
ומה עם צמחים??? יש גם מקום לגדל תבלינים ופרחים??
בעיני זה חלק בלתי נפרד מה"להרגיש בבית שלך"....
קדימה...:)
שטחיות זה נוח, היא קלה...:))
ערב קר עם תה חם?
מעולללללללללללה :-)
זה מלוצ'י - לצילומים - משם גם השמלה והעגילים והשרשרת. אני, מרוב עצלנות בהפקה, עשיתי לי מנהג לקחת הכל ממקום אחד, אם יש. אז אני גם חושבת שהוא עולה כלום כסף. גם העגילים מאממים.
ושטחיות זה הכי אחותי, תני בשטחיות. ובואי לבקר אותי בדירה. אזמין.
מברוק יקירתי!
אחת הפנטזיות שלי היא לשפץ.. מה?
את הכל!
ביי דה ווי יהיה יפה לך שמנת
:)
כיסאות מטבח מווינה מהמאה ה-19, עם תבליטים של אריות. אבל בגלל שהם היו נורא כבדים עם השולחן מפירנצה, קניתי לשולחן כיסאות פלסטיק שקופים, ואותם שמתי בחדרי הילדים. וקניתי שולחן ישן עם פורמייקה חרדלית משובצת למטבח - שעלה 300 ש"ח. אז זה לא ממש ימבה כסף. יש עדיין מציאות בשוק הפשפשים. לא עתיקות אמיתיות, אבל חפצים ישנים שווים. וכמובן אנשים יורשים פה ושם וכדאי לשמור ולא לזרוק. ואם כבר להשקיע 5000 ש"ח אז לדעתי, האישית והציבורית, בארון עתיק שהוא כבר לכל החיים ולא באיזו פלזמה שתוך שנתיים מתחלפת לדגם יוקרתי משודרג אחר. אבל זו רק דעתי הלא פופולרית.
ותודה על התהליכים האוניברסליים.
נהדר! לא כיף ככה?
עד התמונות מהדירה אפשר לרגע לדבר על הצמיד המהםם
ביד שמאל שלך:)
אני חייבת להצדיק את השיטחיות שהודבקה לי איתך הסליחה:)
איזה פוסט כייפי. איזה תמונות חדרים מדהימות. משו משו.והדירה הקודמת עם החתול על השולחן פשוט מדהימה. אילו כסאות מטבח מהממים. נפלאים....
צריך ימבה כסף בשביל כל הפאטינה הזאת....לא?
גם אצלי הכל שמנת, וזאת אפילו בלי מעצבת. אני דווקא מתה להשתולל עם צבעים אבל כבר אבוד לי.
אז צבעים זה רק בתוך הראש ובדמיון ואפילו בלבוש אני תמיד בצבע אחד.
גברים? בטח שהצעירים לא יודעים כלום. אין להם עצב ואין להם החמצות ואין להם פרספקטיבה על החיים. אפילו אהבות נכזבות אין להם. ואין להם פאטינה בנשמה. אבל גבר שעבר כבר משהו בחיים שלו, הכל אחרת איתו. אז יש לו קמטים פה ושם, אבל יש לו גם קמטים בנשמה, מה שעושה אותו אנושי כל כך.
התהליכים שעברת ואת עוברת הם כל כך אוניברסליים וכל כך נוגעים ללב.
יש עלייך!
תתחדשי!
תהני בדירה החדשה.
נשמעת מקסימה.
ובגלל שהכנת כוס תה אחת.
אז אני אלך להכין גם אחת לעצמי.
עכשיו דיברתי במילים אהובות עלי
גברים? לאו דווקא.
פאטינה..כן יקירתי,כמה רהיטים
שהיו לי עמוסי פאטינות ,אין ספק
מלאי אופי וקארקטר כמו שאמא שלי[שלמדה צרפתית]
היתה אומרת.אבל הצרה עם החיים
ועם השינויים המטורפים שהיו לי לאורך הדרך,
כי מי יכול היה להסחב עם רהיטים עמוסי פאטינות[מכפיל חופשי את משקל עץ האלון/בוק]
ואז עברנו לרהיטים חסרי אופי-נוסח איקאה
כמו שהשבדים מפרקים דגי טונה וסלמונים
כך הם מגלחים עצים ומהקליפות שלהם
זורקים לנו "עצם", לכן אני שונאת את איקאה
למרות הנוחות הבלתי נסבלת שלהם.
והבאת וואחד ציורי אדריכלות טבולים בholy spirit
אבל לא יקירה,בני 25 לא עושים לי כלום!!!!!
אין להם כלום להציע,אפילו נסיון לא יכול להיות משהו.
זה מחמיא ואז גם יגיע הרגע המביךךךךך
תשדרגי ,מגיע לך יותר.
איזה לחץ! טוב, יהיה אור אז אצלם. אנסה. אולי בשבת. השקוף עבר כמובן, וגם המקפיא שרואים בתמונה. יש לשקוף נישה מיוחדת משלו. טל דאגה לכל!
הנה
בהצלחה מיא:)
אני מאוד אוהבת לבן שמנת צבע נעים ומרגיע
קצת תמונות מהדירה או לפחות מהמרפסות
והמטבח
הא נזכרתי מה עם המקרר השקוף מהדירה הקודמת?
לבינתיים שבת שלום
}{שטוטי
את יודעת שאני פרפקציוניסטית ולא אעלה תמונות עד שיהיו לי תצלומים ממש טובים. מקצועיים אפילו... זה המטבח בבית הקודם: טופי ישן על השולחן.
יופי לכם!
מה עם תמונות..?