אז פתאום באמצע חנוכה הלך לי הקול. למען האמת, זה לא רע כל כך. לגזור שתיקה, לא לתקשר עם הסובבים. מין חופש שאני לוקחת לי גם כך, אבל פה יש משהו אחר. באמת אי אפשר לדבר. אף אחד לא מרגיש לא נעים. הרשיתי לעצמי להיות חולה באמת. לשכב במיטה כמו שצריך, לא לענות לטלפונים,וכשעניתי, לשמוע תגובות של אנשים ל"אין קול" שלי. מסתבר שלא מעט גברים היו שמחים שגם זה יקרה לנשותיהם. קצת מנוחה מהפטפטת, מההוראות שהן נותנות ללא הרף, וחלק מחברותי החליטו ליזום יום ללא דיבור ביוזמתן. להכנס לתוך בועה ולהתנתק מהסובבים אותם.
אז במה כוחה של השתיקה? בשבילי, קודם כל פתיחת הבלוג בקפה. העליתי גם תמונה, אבל עדיין לא הצלחתי לראות אותה מופיעה. אז אם משהו מכם קורא את הפוסט ואין תמונה יצטרך להעזר בסבלנות. זהו, את הצעד המשמעותי עשיתי ועכשיו צריך להמשיך. עבורי השתיקה היא כיף. בתור אחת שאוהבת לצפות מהצד, כמה טוב להקשיב ולא להגיב. וואוו זה תרגול נהדר בהקשבה. לא תמיד שאנחנו שותקים המינד שקט. לפעמים זה גם יכול להוציא מהדעת . אבל הצלחתי להגיע לשקט. שקט שמביא ברכה. שקט שמביא תובנות ושמחה. שקט ששוב חיבר אותי לנשמה. אז שיהיו לכולם הרבה ימי אור ושמחה.
|