כבר שנה עברה, אולי יותר. והרגע הזה בו פגשתי בך, היה החלום הכי מציאותי שחלמתי. נכון יותר לומר- מציאות חלומית. כי היית מציאות ונתת לי להבין תחושת חלום מהי, וחלמנו ורצינו ואי אפשר היה, כי אתה האיש שמעבר לים. שיטוט באינטרנט הוביל אותי לכאן, שיטוט נוסף הוביל אותי לשם. אתר של טיולים, למטייל, למטיילת, אז טיילתי בו. טיילתי יומם וליל, מחפשת את המקום אליו אני נוסעת. רציתי לנסוע חודש למנזר. להתנקות מהכל, להתרוקן ממחשבות סרק, להתקרב אל עצמי. ועלו בי מחשבות של בדידות. הרי אני נוסעת לבד, נוסעת לפגוש את עצמי ומנזר זו לא התשובה. התשובה היא החיים עצמם. הגעתי לתמונה של ים והים נגע בי והחלטתי שהכסף שעימי ראוי לנסיעה ליוון. נסעתי. ליד. קרוב. כמו כוכבת שנולדה מחדש. ושם ראיתי אותך. ראיתי עיניים בורקות בצבען הירוק, שפתיים אדומות ממתינות לשפתיי. מבט אחד וכבר ידענו. שבוע שלם איתך הפך לדבר הכי תשוקתי שחוויתי בשנה האחרונה. שבוע של שיחות נפש ליליות. אני באנגלית ישראלית, אתה באנגלית יוונית. שברנו את צלחות השתיקה. המבט האחרון שלך הותיר בי דמעה אחת גדולה. משפט שאמרת בעיניים בורקות שעוד רגע דומעות ללא שליטה. כי אתה האיש שמעבר לים. וידעת זאת. מהתחלה. כל שנותר לי הן תמונות. האתר ממנו הגעתי אליך מחלק לי מתנות. בגללך. בגלל תמונות שצלמת אותי. אז תודה לך איש יקר ותודה לך אתר. את תמונותיך לא אפרסם כאן כי כבודך במקומו מונח. בליבי. לתמיד.
שלך, האישה שמעבר לים. |