התכנית השתנות פרק 4: דרכים 11.09 להאזנה בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 ואתם מוזמנים מאוד!!!! להגיב. עוד שבוע תיכף נאסף אל סופו, עוד הפוגה במירוץ המטורף של חיינו מתקרבת במהירות, ריח של סופ"ש תיכף יעלה ממקומות עבודה מתרוקנים, ממכוניות שיזחלו בפקקי בדרך הביתה להפסקה, הדרכים יתמלאו במכוניות נהוגות בידי אנשים עייפים, וכמהים לקצת שקט ושלווה, או לפחות בהפוגה מהיום יום, למשהו אחר.מחר יקחו הכבישים את כל מי שלא הספיק לקניות וסידורים,ושוב יהיו הדרכים עמוסות, וריח של בישולים יבקע מחלונות. רק עם צהריים, שעה שהחנויות נסגרות, אחרי שהדרכים יתרוקנו, האוטובוסים והרכבות יושתקו, מסילות הברזל ינשמו לרווחה,אנחנו נתחיל את השבת, עוברים מכבישי אספלט למדרכות קרובות או לדרכי עפר של טיולי שבת, כאן נשמע ונדבר היום דרכים, החומרים מהן הן עשויות, ודרכן להתפתל ולהתארך ומה הן בשבילירק תסעו לאט עם גשם או בלעדיו. סע לאטדרכים לוקחות ומביאות אותי למקומות בהם אני צריכה או רוצה להיות. קווי אוויר בלתי נראים נושאים אותי בפחיות תעופה ליעדים רחוקים, חוצים יבשות וימים. כבישי אספלט שחורים מסומנים בפסי הפרדה ותחימה לבנים וצהובים לוקחים אותי לצרכי היום יום והחיים. שבילי עפר מנתבים אותי לתור ולטייל את סביבתי וארצי. רחובות אבנים אדומות משתלבות לוקחים אותי כמעט עד לפתח ביתי. מדרכות בטון הוליכו אותי בילדותי מבית הילדים לחדר ההורים, לחדר האוכל, למכבסה לבית הספר, לרפת. מדרכות בטון הן דרכי ילדותי. כשהיו יוצקים אותן היה להן ריח רטוב ומר של בטון והיינו טובעים בהן טביעות ידיים ורגליים, מנציחים עצמינו לתמיד על מדרכות המשק, הרגל שלי עוד שם בעיגול הבטון שליד ברז השתייה, פעם היה כזה ברז שכונתי של מי שתייה, והברזים בחדרים ובבתי הילדים היו לרחצה בלבד, או שזה רק זיכרון ילדות הזוי? לא זה היה באמת.*מדרכה אחת חדשה שרק נוצקה ירדה בירידה נוראית מהכביש עד לצומת שאחרי חדר האוכל, האופניים היו מתגלגלות בה במהירות מדהימה. הייתי שם לא מזמן והיא נראית צרה ושטוחה עם ירידה קלה. האדמה בעימקי השבר הסורי אפריקאי עובדת כל הזמן , והזמן עבר וכוחות אימתנים רידדו את הירידה של פעם, דשא צמח וכיסה חלקים מהמדרכה וכעת היא צרה ושטוחה, אבל פעם הייתה ההולמקולמן של ילדותי. דרך האומץ שלי.הקיבוץ שלי כבר לא שלי ואולי גם כבר לא קיבוץ, ודרכי חייו כמו דרכיו ומדרכותיו התרדדו והושטחו עם הזמן וכדרכו של עולם נשארו עוטי הילת ילדות חמימה רק בזכרוני. אבל אילו דרכי ההתחלה שלי, הדרכים בהן נהייתי מי שאני,-, הדרך לחדר ההורים מקור האור והאהבה, הדרך לכל דרכי החיים בקבוצה: בית הילדים, חברת הנעורים, חדר האוכל והמועדון והדרך שלי למרות היחד להיות פרט אחד יחיד ומיוחד בין רבים דרך האבנים הצהובות שלי .Goodbye yellow break road- Elton john ******************************************************************************************************* קווי האוויר, הכביש, דרך העפר , דרך האבנים המשתלבות, השביל, המשעול. אספלט, בטון, אבנים, לבנים, אדמה דרוסה ועשב, אלו החומרים מהן עשויות דרכי היום, יום אילו שעליהן אנו מניחים כף רגל אחת אחרי השנייה בדרך אל ובדרך מ.... ואילו חומרי היסוד של המטפורות הגדולות של המסע שלנו.מלידה לילדות מילדות לנעורים לבחרות מבחרות לבגרות מבגרות לזקנה ולסוף סופי החיים. לאה גולבדברג משירי סוף הדרך: הדרך יפה עד מאוד אמר הנער הדרך קשה עד מאוד – אמר העלם הדרך ארכה עד מאוד אמר הגבר ישב הזקן לנוח לצד הדרך. צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב, ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת: התזכור מה יפתה, מה קשתה מה ארכה הדרך? עמוסה בסמלים גדולים הדרך הזו, באבני דרך, בפניות, בצמתי החלטות בהתקדמויות ונסיגות בעליות וירידות.בפרשות דרכים, במשעולים נסתרים, בדרכים ללא מוצא בהן אני הולכת ושבה על עקבותי הלוך ושוב. בדרך לשום מקום ובדרך חזרה, בדרכי מלך רחבות וישרות, בשבילי עיזים צרים על גב מדרון תלול ולאן שלא נפנה ואיך שלא נצעד ומה שלא נבחר- הדרך הולכת הלאה ואנחנו איתה רק לדעת ליהנות מיופייה, לעבור את כאבי הרגליים הכרוכים בהליכה, לנשום עמוק את סוד העלה הקמל את נוגה הפרי הבשל. מהשירים היפים והנוגעים ביותר של לאה גודלברג,שירי סוף הדרך. שירי סוף הדרך- לאה גולדברג. בביצוע של שם טוב לוי .********************************************************************************************** אני כשלעצמי תמיד רוצה לעבור כבר את הדרך ולהגיע, זה הטבע הפנימי שלי, וכבר שנה אני בתקופה שכל מטרתה היא רק להיות בדרך, או בעצם בדרכים, ושיטוט כזה גם במשעולים צדדיים הוא ארוך ותכליתו עצם השיטוט, ההזדמנות לרדת לשבילים שוליים, לשבת רגע בצד ליד איזוב "דשא של גמדים" לטבול כפות רגליים בנחל, להקשיב לנמלים לציפורים, לשתות מהזרם, לקום, ללכת הלאה. לפנות לעוד משעול צדדי מתחת לחופת עצים, בצל כבד להסתכל על משחקי האורצל, על מה שמסוגל לצמוח בצל- שרכים, רקפות אולי, לשכוח קצת את הדרך הראשית שממנה באתי וללכת לאיבוד בתוך היער . להשאיר קצת את היוזמה והדחיפה וההתקדמות בצד.למצוא קרחת מכוסה דשא או מדרון מדושא ולהתגלגל כל הדרך למטה. לטפס על גבעה שנקרתה בדרך ולהרגיש את השרירים מתאמצים, להזיע, להגיע למקור מים ולשתות, לקטוף גרגרים של פטל או תות להגיע לשדה של שומר או למטע של רימונים בסוף אוקטובר. לחפש את עצמי בין העשבים והפרחים. להריח דשא קצור וגשם וגזם של ענפים. ליהנות מהחיים, מהרגע מהאהבה ממה שהם מביאים. להיות כל בוקר, לחיות כל שעה, בלי נקיפות מצפון ובלי תחושת אשמה, לקבל את הימים הפחות נעימים, כמות שהם, כי הם באים ואין דרך לעקוף אותם ואם אעקוף יבואו אחרים- אז שיהיו גם ימים רעים, בלי הלקאה עצמית- מתוך הבנה, לכעוס כשאני כועסת, כי מותר לכעוס ולהיות לפעמים פחות נעימה, כי נעימה זה לא תפקיד, אלא מצב רגשי, לעבוד בפנים על הכיוון ובפנים לשחרר את מוט הבקרה, להיסחף בזרם לשוט בלי מטרה פרט למטרת השייט.ולזהות כשהדרך מוצפת באור: השירSunny road/ Emilian Torrini של הזמרת האיטלקייה איסלנדית מתוך האלבום פישרמנס וומן. ******************************************************************************************************** דרכים נפרצות סביבי זה חודשים,בולדוזרים רעבים נוגסים ברעבתנות בגבעות שסביב שפרעם ועדי. ליבת גבעות לבנה אבן הגיר הרכה נחשפת לאור יום, עצמות חשופות של הר שאמורות היו להיוותר סמויות גלויות ופגיעות, לנגיסת דחפורים, לנפץ דינמיט. הלבן החשוף החדש הפגיע מעורר בי רצון לגעת.ההר נכנע, הנוף משתנה במהירות, עצים נתלשים על שורשיהם,מגרסות ענק גורסות את אבן הגיר לחצץ יסודות כבישים, אולי תהיה כאן מנהרה או גשר או סתם עוד צומת מרומזר. כבוד ההר חולל, חשבתי שרק הטבע ישחק אותו שכבה אחר שכבה כמו שצריך, עם רווח זמן לקרקע להיערם לצמחים להכות שורש.אבל אנחנו רוצים להגיע מהר יותר. גבעות חתוכות, עצים עקורים אספלט ובטון מנהרות וצמתים, ועצים חדשים בבורות מתוכננים היטב מראש. קידמת ענק מרהיבה כובשת עצי אורן זקופים וצנוברים למען דרכים חדשות שייקחו ויביאו אותי ואת שכמותי במהירות מכאן לשם. משנות בהתהוותן נוף שהיה כאן מאז שחצבו לראשונה את הכביש.גם זו דרך ויש בה קסם ממכר, כוח הרס ובניה, קצב מהיר ושינוי ותנועה אני נכנעת לה בחוסר סבלנות כלפי הקצב הטבעי שיקלף את ההר משכבותיו. Telegraph road. Dire street מתוך האלבום love over gold.******************************************************************************************************** בציורים החדשים של אבא שלי ששנים צייר מופשט ולפתע פרצו ממנו נופי העמק, יש שבילים מוכרים שהציור משווה להם קסם, דרכים ארוכות נפרשות עמוק לתוך הבד עמוק לתוך נופי ילדותי,ולרגעים אני מרי פופינס נכנסת לתוך הציור לנופים האהובים שאין כמותם של הזור – עמק הזרימה של הירמוך,בין רמות סירין לרמת אום קיס שבירדן, נופים רכים וירוקים, מים חומים זורמים בערוץ שרוחבו משתנה. בחורף טוב הם זורמים באון חומים ומקציפים עמוסי סחף אדמה וענפים זרם שוקולד מוקה עם קצפת, סוחפים גדרות, דרכי טישטוש, ורצועות מוקשים .מוזר יכולים לעבור שבועות עד שטורחים לתקן את זה ואיש לא עובר, הגדרות והמוקשים נשארים חרוטים במוח גם כשהם אינם. כבר די הרבה שנים מאז שהשלום נחתם אף אחד לא עובר בדרכים האלו ככה סתם, עוברים במעברי הגבול.יופי שאין כמותו מחפה שנים על מאבקים מרים, על אדמה ומים.שנים רציתי רק לרגע לעבור לצד השני ללכת בדרכיו לראות איך אנחנו נראים משם, להיכנס לצד השני של המראה, לקטוף תפוזים בפרדס להרגיש אם זה מריח שם אותו הדבר- אבק והדרים. הייתי בטוחה שעם חתימת השלום אהיה על האוטובוס הראשון, ולא הייתי. אחר כך הזמן עבר, ועל השבילים של הזור, שלפעמים הם מגודרים ומחושמלים וממוקשים ולפעמים לא, תלוי בסחף ובכמות הגשמים, אני עדיין מטיילת רק מהצד הזה ומסתכלת דרך התמונות איך הדרך מתפתלת פנימה לתוך העמק ומעבר לזור אל הארץ שמנגד לתוך הירוק, עולה על רמת אום קיס לכתובת החרותה במקרה בהר במחצבה הישנה- כתוב שם- מחר, סעו לראות... את הדרך הארוכה היפה והמתפתלת הזו .The long and winding road Beateles ********************************************************************************************************* ומה כשהדרך אובדת? כשימים חולפים ואיני מוצאת, מסתובבת במעגלים, סביב עצמי, רוצה למצוא בעצמי את דרכי לצעוד בה מתוך בחירה בהנאה באהבה בשמחה על מה שאני עושה, כשיורדים מהדרך הראשית בהתחלה זו חגיגה, ומלאי השבילים האין סופי שנפרש למראית עין ראשונה, תחושת החופש, השחרור, הכוח משכרים ממש. וכך אני הולכת משביל לשביל, נרגשת מהחופש להיות, אוספת בדרך, כל מה שמושך את עיני לרגע, ושומטת אותו אחר כך, שכחתי לפזר פירורי לחם שיראו לי את הדרך חזרה- למסלול שבו כולם הולכים. ואולי לא שכחתי? אולי פשוט לא השארתי- דרך חזרה,שיכורה מהבחירה מהגילוי מאי המחויבות, מלעשות מה שכיף, מלחיות בכל החושים מלשיר בקול, מלכתוב, מלנסות ולהתנסות- לא מוצאת את הדרך הראשית,וברקע מילות הסיפור שיר של קדיה מולודובסקי על הילדה אילת, רוצה אילת עם האווזים לנדוד עד שהיום יחשיך מאוד מאוד.. אולי הלכתי לאיבוד? אולי איבוד הוא לא מקום כל כך רע, אם יש לי בו תכנית רדיו, ואת ההזדמנות ליצור, ולנשום ולאהוב בקצב משתנה. אולי למצוא דרך בתוך האיבוד.לא אני לא אבודה כמו בשיר הבא- אני רואה את עצמי, ויודעת שאני איפה שאני וזה מקום ועם זאתLoosing my way/ justin timberlic************************************************************************************ מאחלת לג'סטין שימצא את דרכו ולי להמשיך לגלות את האיבוד.... ולפני שהשעה שלי אוזלת ונעלמת לתוך המיקרופון, וגלי הרדיו והמחשב, אני רוצה לצאת לסוף השבוע עם אלטרנטיבה לדרכים הקשות של חיינו, אלטרנטיבה למאבק, ולמירוץ המטורף להצלחה ואושר והישגים, אלטרנטיבה של אהבה ורוך וחום, אלטרנטיבה של מגע במקום מילה, ליטוף במקום גערה דרך משי חלקה. דרך המשי להתראות לכם בשבוע הבא, עוד לא יודעת עם מה אולי ים אולי אש? אולי אחיות?אולי אתם רוצים להשתתף בבחירה?שיהיה לכם סוף שבוע נפלא ואלוהי וסוף סוף אתן לכם הזדמנו לשמוע את אות התכנית היפהפה שלי the snow goose של להקה ותיקה ואהובה Camel מתחילתו ועד סופו בציפיה לשבת נפלאה ממני אילת רוט ומהתכנית השתנות ברדיו אורנים. להתראות בשבוע הבא והיזהרו בדרכים.להאזנה בכל עת בקישור: |