הערה: אתמול כתבתי פוסט ארוך שלם עם לינקים לעשרים שירים, שלחתי לפרסום, והסתבר שבינתיים התנתקתי מהקפה והפוסט אבד. לכן עכשיו אפרסם את הפוסט נטו, ורק אח"כ אוסיף אליו את השירים.
קודם כל, חלקכם שמתם לב אולי ששם הבלוג השתנה (שוב...). הסיבה היא הלבטים שחשבתי עליהם עוד בפוסט הקודם ("מיותר?"). אני לא מייצג את ישראל וז'נווה לא ממש מייצגת את שווייץ. גם אם יש מי שיחפשו מדריך ל "ישראלי בשווייץ", ספק אם החוויה הספציפית שלי כאן תתרום להם הרבה כמדריך כללי. חידדה את ההחלטה הזו עצה חכמה שקיבלתי מגורם שישאר מסתורי לעת עתה בשם הדיסקרטיות. לכן החלטתי ללכת הרבה יותר בקטן ולספר על השכונה החביבה שלי, Paquis, ועל הדברים הקטנים והיומיומיים שעוברים עלי פה, ולקרוא לבלוג Life in Paquistan.
הערב היתה מסיבת הכריסמס השנתית של הספריה. היה כל כך הרבה אוכל שאני לא חושב שאפילו הגישו את שקית הממתקים שהבאתי. או שמישהו הרים אותה לפני המסיבה. היה אלכוהול (בספריה!) והיו אוכל וממתקים (בספריה!) ובאו גם אורחים מכל רחבי הארמון (לבנין הענק שאני עובד בו קוראים Palais des Nations, היינו "ארמון הלאומים").
בגלל המסיבה הזו ובגלל דיווחים על הפגנות שלא ברור אם באמת נערכוף שגרמו לשער היציאה הרגיל שלי להחסם, חזרתי הביתה רק בתשע, בלי כח אפילו להוציא את הטלוויזיה החדשה שלי, שהגיעה היום, מהקופסא. לא נורא, בשביל זה יש סופשבוע.
הליכי ההסתגלות שלי למקום החדש גרמו לי להיזכר במקומות עבודה קודמים בעברי ובדברים שלמדתי בכל אחד מהם. נזכרתי, למשל, בסיפור מתקופת ההתמחות שלי במשפטים. השותף הבכיר במשרד (ומורי ורבי בכל הקשור לפאזה המקצועית המשפטית שלי, שחלפה, תודה לאל) ייצג פוליטיקאי בכיר. אותו פוליטיקאי התראיין באחד המוספים הגדולים, ראיון ארוך וחושפני, בו תקף בחריפות ובריש גלי את ראש מפלגתו. ביום רביעי המוסף הגיע אלינו בדרך-לא-דרך, כשכולנו קוראים את פצצת המצרר התקשורתית הזו, מבינים לאיזה ברוך הפוליטיקאי הזה עומד להיכנס ביום שישי, כשהכתבה תתפרסם, ומכנים אותו מיני שמות שהעדין בהם הוא "אידיוט" ומבכים את לכתה בלא עת של הקריירה הפוליטית שלו.
__שמירה מתודית של הפוסט כדי להמנע מהפתעות כמו מה שקרה אתמול__
על כל פנים, לעת ערב נשארנו רק המתמחים במשרד, ולפתע אני שומע את קולו של השותף הבכיר רועם. "אמור לי, ראסטי, מה דעתך על הראיון של X הפוליטיקאי הבכיר?" האינסטינקט הראשוני שלי היה לעשות את הדבר הטבעי ביותר ולענות: "וואלה, הוא אידיוט לגמרי, התחלק על השכל, הוא גמר לעצמו את הקריירה". לא היתה שום סיבה בעולם שלא אעשה זאת. אך משהו גרם לי למצוא את עצמי אומר: "זה מרענן לגלות שעדיין יש פוליטיקאים שמוכנים לומר את האמת ולא לדאוג רק לכסא שלהם". מהחדר הסמוך יצאו השותף הבכיר... והפוליטיקאי הבכיר. הפוליטיקאי ניגש אלי ולחץ לי את היד כולו התרגשות והכרת תודה. אני שמח שלא סיבכתי את עצמי בפליטת פה מביכה (למרות שאם זה היה קורה, זו היתה אשמת השותף הבכיר שהתקיל אותי ככה), ושמח שהענקתי לפוליטיקאי כמה שעות חסד, אבל למען האמת ההסטורית אציין שהראיון הכה גלים ושהקריירה הפוליטית של אותו פוליטיקאי לא האריכה ימים אחרי פרסומו.
למה נזכרתי באנקדוטה הזו? גם למקום העבודה הזה, כמו לאלה שקדמו לו, לקחתי איתי את הלקח (שנצרב היטב בכל פעם שדמיינתי מה היה קורה אילו עניתי את האמת בסיטואציה ההיא) שלא תמיד צריך לענות את הדבר הראשון שעולה בראש, ושלפעמים דיפלומטיה היא הדרך הטובה ביותר גם כשנדמה לך שלא יקרה כלום אם תבטא את דעתך האמיתית והבלתי מצונזרת. אני רחוק מלעמוד בכלל הזה תמיד, אבל אני משתדל לרוב, ובטוח שניצלתי כבר ממבוכות רבות בזכות האחוז מהפעמים שאני כן מצליח לשלוט באינסטינקט שלי לפלוט את הדבר הראשון שעומד לי על קצה הלשון.
מחר בערב מסיבת כריסמס של הפאב האנגלי ועוד מועדון בראשון פוטבול בשבת... עוד לא החלטתי, אבל יש המון מה לעשות אם יש כח. ונשאלת השאלה האם הטלוויזיה החדשה שלי תתקין את עצמה?
לסיום, אני אצרף לפוסט הזה (לא עכשיו כדי לא להתנתק שוב) רשימה של עשרים השירים האחרונים שלא נכנסו למצעד השנתי שלי. מדובר בעשרים טרקים שעשו לי טוב באוזן השנה, חלקם מאד מיינסטרימיים, חלקם אפילו טחונים, וללא ספק זו לא רשימה לאניני-תחת, אבל אם יש פה משהו שאתם לא מכירים ובא לכם לתת צ'אנס, יש סיכוי שתאהבו כמוני.
בכלל- השנה היו הרבה שירים שהיה כיף לשמוע (למשל, הרשימה בפוסט הקודם שלי), פחות מזה, שירים שכיף לשים באייפוד אבל לפעמים מעבירים הלאה כשמגיע תורם להתנגן (הרשימה לעיל, למשל), ומעט מדי שירים שילכו איתי מ 2009 והלאה גם לשנים הבאות, אבל את אלה שכן הצליחו לתקוע יתד בלבי תפגשו במצעד השנתי שלי בקרוב. השנה הוא יהיה באנגלית ועם דברי פרשנות קצרים יותר.
האמריקאים קוראים לרשימה כזו, של דברים (סטודנטים, קבוצות ספורט...) שהגיעו לסף הרשימה אבל נשרו בסוף, Honerable mention, או בקיצור HM. היות ואני בכל זאת באירופה, אקרא לרשימה שלי רשימת H&M, ואציין שבינתיים קניתי שם שלושה פריטים ושהמספר הזה עומד לעלות בקרוב כשיהיה לי קצת זמן לשופינג.
רשימת H&M של שירי 2009 שלא נכנסו למצעד של ראסטי (כמו ברשימה הקודמת, השירים לפי סדר א"ב של מבצעים): Cage the Elephant – Back Against the Wall The Dollyrots - Because I'm Awesome Empire of the Sun - Walking On a Dream Everything Everything – Your Keys, My Boyfriend Jamie T – The Man's Machine Lady Gaga – Poker Face Little Boots – New in Town The Maccabees – No Kind Words Metro Station – Shake It Official Secrets Act – Bloodsport The Pains of Being Pure at Heart – Everything with you Pixie Lott – Boys and Girls Polarkreis 18 – Allein Allein Poppy & the Jezebels – Rhubarb & Custard Prodigy – Omen The Rumble Strips – Not the Only Person School of Seven Bells – Prince of Peace The Ting Tings – We Walk Two Door Cinema Club - Something good can Work The Young Knives – Fit 4 U |