אין ספק שהאיש ניחן בראיית הנולד ובהבנת המציאות המתהווה, שהרוב עיוור לה ולא מסוגל לראותה עד שהיא מכה בפניו. כבר לפני שנים אמר ישעיהו לייבוביץ שדתי אינו יכול לבקר בביתו של חילוני ואינו יכול לשתות אפילו כוס מים ממטבחו. מאוחר יותר ראינו שילדים שחזרו בתשובה נתקו כל קשר עם הוריהם, עניין נורא ואיום כשלעצמו. וכך אט אט אבל בבטחה הפכנו לשני עמים: הישראלי היהודי החילוני והישראלי היהודי הדתי. וחוסר הסובלנות של זה כלפי זה הגיע למדרגה מסוכנת כאשר אתמול הכריזו רבני ישיבות ההסדר את ההכרזה הנוראה: הנאמנות לאל לפני הנאמנות למפקד. המפקד מחויב לנאמנות לאל. הנאמנות לאל עומדת מעל לכל נאמנות אחרת, לממשלה או לצבא.

בחלוקה גסה ומעוגלת העם הישראלי היהודי החילוני מהווה 90% מהישראלים היהודים והעם הישראלי היהודי הדתי מהווה 10% מהישראלים היהודים. אבל עשרת האחוזים רוצים לשלוט בתשעים האחוזים. מה שמעודד את עשרת האחוזים לדרוש שליטה טוטלית ברוב היא העובדה שהרוב מחולק לשתי מחציות שוות בעניין הגורלי עבור ישראל: הקמת מדינה פלסטינית שלא תהווה סכנה לקיומה של ישראל. והעמדות המנוגדות הן ידועות וחבל לחזור ולדוש בהן. מה שיכול להואיל לרוב החילוני כולו הוא מעשה של הפרדת הדת מהמדינה ובכך להוציא את העם הישראלי היהודי הדתי מהמשחק הפוליטי. כי עניינם של הדתיים הוא רק בקבלת תקציבים מקופת המדינה והם תמיד, מאז קום המדינה, ילכו עם מי שמשלם להם יותר, כמו לפני מספר חודשים כשאפשרו לביבי להקים ממשלה כי שילם להם מה שציפי לבני לא הייתה מוכנה, ביושרה שבה ניחנה יש לציין, לעשות.

וכאשר תופרד המדינה מהדת גם לא יהיה כל צורך בישיבות הסדר או בבטלנים שנהרגים באוהלה של תורה. אז כווולם ישרתו בצבא כי לא יהיו מניפולטורים דתיים שיאפשרו לפטור אותם משירות צבאי. ולא יהיו תקציבי דת, ואל המעיין ודומיהם כי הדתיים יצטרכו לשלם את צורכי הדת שלהם מכיסיהם. ואז גם לא יוכל לבוא מישהו, כמו רבני ישיבות ההסדר, ולעשות את המעשה הנלוז שעשו אתמול: לדבר בשם האל.