עמית שלום אני עובד בחברת ייעוץ בתפקיד מעניין ומספק. למרות זאת בזמן האחרון אני מוצא את עצמי צופה די הרבה "באח הגדול" בזמן העבודה דרך האינטרנט. דווקא בעונות שעברו לא נתפסתי לזה, ולא הבנתי על מה כל המהומה. חשבתי לעצמי שזה שטויות, ושרק אנשים טיפשים או משועממים אוהבים את התכנית הזאת. אבל משום מה כיום זה אחרת. גם בעבודה וגם בבית בערב אני בוהה בדיירים, אפילו כשהם עושים את הדברים הכי רגילים ודביליים כמו לשכב בחוץ בשמש, או לשתות קפה ולעשן.אני לא מבין וקצת מתבייש, מילא אנשים שהעבודה שלהם שגרתית ומשעממת, אבל אני אמביציוזי, ומאוד אוהב את העבודה שלי, מה מביא אותי להזניח את העבודה ולצפות בתכנית האווילית הזו? רוני
רוני שלום מה מביא אותך והרבה אחרים מצד אחד לצפות ב"אח הגדול", ומצד שני להתפלא על כך, ואפילו לבוז לעצמם?
מתוך דבריך עולה אחת מהסיבות. בעצם "האח הגדול" זו תכנית על חבורה של אנשים שלקחו הפסקה מהחיים שלהם כדי, איך נגדיר את זה, כדי..לא לעשות כלום. יש אמנם משימות בבית האח הגדול, אבל רב הזמן הדיירים מתבטלים. זאת בניגוד לתכניות ריאליטי אחרות שבהן אנחנו רואים את המתמודדים רצים, קופצים, שרים, תופרים בגדים ומשפצים בתים. בתכניות אחרות צריך להשקיע, ולהיות מוצלחים .ב"אח הגדול" אתה לא נדרש להראות שום הישג.
מה דומה יותר לחיים? תכניות ריאליטי כמו "הישרדות" ו"כוכב נולד" שבהן המתמודד נדרש להתאמץ ולהשתמש בכישרונותיו, או "האח הגדול" , תכנית שבה הוא פשוט מתבקש להיות הוא? לכאורה גם בחיים אנחנו נדרשים להציג הישגים. זה קורה בעיקר בעבודה. אנחנו נדרשים להיות אקטיביים, יוזמים, יעילים, להספיק, ולהראות תפוקה. אולי זה מה שמושך כל כך ב"אח הגדול". לדיירים מתאפשר "להיות" בלי צורך "לעשות" כל הזמן. אולי זו משאלה של כולנו . באיזשהו מקום בכולנו במקביל לשאיפה להתפתחות ולמימוש עצמי, יש גם חלק שרוצה להסתפק בקיים, שרוצה פשוט TO BE"", "להיות הוא", כמו שהוא, בלי להיות תכליתי ולהתקדם לעבר מטרה כלשהיא.
לכולנו, מי יותר ומי פחות, יש זמנים כאלה ביום, שבהם אנחנו לא עושים דבר: נחים, שוכבים, בוהים, שותים קפה ומעשנים. לפעמים דווקא ברגעים האלה אנחנו מתחברים יותר לעצמנו, ומרגישים קיימים יותר. אני חושב שהצפייה באנשים שמתבטלים בבית האח הגדול, מחברת את הצופים לרגעים האלה של ה-BEING, בניגוד ל-DOING. הקושי הוא, שלפעמים אנחנו לא מוכנים לקבל בתוכנו את החלק של ה-BEING. הוא נתפס בעינינו כ"סתלבטן", או "עצלן”, ואנחנו בזים לו.אבל שני הצרכים קיימים בנו, וכל אחד צריך למצוא את האיזון ביניהם, שמתאים לו .
אני מניח שיש אנשים שיתמכרו ל"אח הגדול", בגלל שהצורך של התפתחות והגשמה עצמית לא ממומש בכלל, ומתוך כך הם בורחים עוד יותר לבטלה שבטלוויזיה. אבל אצלך נראה שדווקא הצורך של ה-BEING לא מסופק, ותובע את חלקו. זה הצורך לעצור ולהתבטל. כן, מסתבר שהוא קיים גם בך, זה בסדר לתת לו מענה.
הכותב הוא פסיכולוג קליני. הטור מתפרסם בעיתון "דה מרקר" , מדור קריירה, עמ'40, בימי חמישי מידי שבועיים.
האתר של עמית ורהפטיג (על טיפול פסיכולוגי): פסיכולוג קליני |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל הבנתי שזו סוג של תראפיה בשבילי ,החיים עמוסים ,ואני מרגישה שבין עבודה לטיפול בהורים ,לקריאת ספרים "כבדים" מאוד נעים לי לצפות פעמיים בשבוע בסוג של מציצנות על חיים של אחרים ולהרגע .
אנחנו צופי האח הגדול רוצים את האפשרות לחופש בלי שנצטרך להתאמץ מידי, ולא נצטרך לדאוג במיוחד ליום יום, פשוט לקום בבוקר לשתות קפה לעשן סגריה (מי שמעשן) לפטפט על הא ועל דא בלי יותר מידי החיים הרגלים (חדשות, אקטואליה...) סתם לפטפט, בקיצור הם עושים חופש מהכל וזה מה שאנחנו בעצם צריכים כיבוי מנוע לכמה ימים! :)
אני מסכים
כמובן שיש הרבה אמת במה שכתבת:)
אני מסכים במימד הזה יש הרבה DOING
לפעמים האמת הפשוטה, היא גם האמת הנכוחה.
אני מבינה למה יש דחף לחפש סיבות מעמיקות, אבל ההסבר, שניתן כאן, נשמע לי קצת מאולץ.
אני חושבת, שבעיקר מה שמסקרן את הצופים, זה פשוט לראות, איך אחרים מתנהגים (ולעשות השלכה, איך אתה היית מתנהג בסיטואציה כזו או אחרת, למשל).
מדובר בסיטואציות די טריוויאליות, למעט ההפעלות, שלמרות שהן כל כך טריוויאליות, יש להן משמעות די עמוקה בחיים החברתיים של כל אחד.
אינטרקציות חברתיות, זה לא משהו כל כך מובן מאליו.
פה בעצם מראים לנו חי, על אנשים חיים, התמודדויות, שהן חלק מההתמודדויות שלנו, ומה שהופך את זה למסקרן כל כך זו העובדה, שאלה אנשים, שלא בחרו מי האנשים שיצטרפו אליהם, שחיים במקום סגור, תחת אילוצים, שכמעט וכולם לא מתקיימים בעולם בחוץ.
אינטרקציות חברתיות, שיש להן השפעה על כל תחום בחיים שלנו: בעבודה, בזוגיות, בלימודים. שיש להן השלכה על כל התחומים האלה.
בחיים הפרטיים שלנו, אנו בוחרים עם מי לשבת, עם מי ללכת להצגה, עם מי לשוחח וגם הבחירות האלה לא חפות קשיים.
אני חושבת, שהם היו יכולים להפוך את התוכנית למעניינת לו באמת היו נעזרים בכל מיני סימולציות, שהיו גם מלמדות אותך ערך מוסף, כמו מה קורה לפרט בחברת פרטים אחרים במצבים מסוימים: לחצים חברתיים, עמידה על האני שלך לעומת הרצונות של האחרים ועוד כל מיני, למרות שיש את זה בזעיר אנפין. חבל שהם טורחים להגחיך את זה כל כך.
אני מוצאת את הצפיה מרתקת לגמרי (למרות שאני צופה רק בפרק שהם משדרים ולא עוקבת אחריהם באינטרנט).
(וזה למרות שיש לי גם הרבה DOING וגם הרבה "בטלה" מהנה...;) )
אני אומנם לא מצופיי האח הגדול ולא מתיימרת להבין מה
קורה שם אך קראתי את מה שכתבת ודווקא עלה בי רעיון
אחר.
לדעתי יש הרבה doing למרות שזה נראה being.
הם צריכים להסתדר תקופה לא קצרה עם אנשים שהם בעצם
זרים להם,להתמודד עם תנהגויות שונות ובעצם יש פה כל הזמן
אינטרקציה יומיומית.
אז אולי אין פה הרבה עשיה ידנית אך לדעתי זו ללא ספק עשיה,
להצליח לתמרן ולשרוד בין אנשים אחרים,שונים וזרים.