העניין הוא לא עם הדיבור לאט, אלא תשומת הלב שמקדישים לזה. כמו לא להסתכל עלי ולשמוע מוסיקה באותו זמן. הוא לדבר יחד עם המחשב. או להתייחס כמובן מאליו לדברים שעושים לי את החיים יותר קלים...

זה קשה להזכיר כל יום ויום. אבל גם אני צריכה להתחשב בלקויות שלהם, וזה לא תמיד קל לשני הצדדים.

צרת רבים חצי נחמה

 

על עול - שתכניסי לראש - בני אדם לא משנים את ההרגלים שלהם בקלות - יש לנו באחת הקבוצות שאני חבר כבדת שמיעה שמדברת מהר, אז מעירים לה, אז כמה משפטים היא אומרת לאט ואחר כל היא חוזרת לטוס.

 

אם הצלחת ללמד את בעלך לדבר לאט יותר ולהתחשב בך - עשית דבר גדול...

זאת בדיוק הנקודה. מי ששומע, לא יבין גם אם יסבירו לו חמישים שנה. המטרה היא לגדל אנשים פתוחים לכל אחד, לא משנה מיהו ומה הליקוי שלו, כמו שהם אמוים לקבל גם את עצמם, על כל הבעיות והדברים הטובים. זו עבודה סיזיפית. כל יום ויום. גם בעלי לא תמיד מבין ולוקח לו המון המון זמן להפנים. אבל בסוף יש אור..

חברתי היקרה,

כל כך מבינה אותך, ואלו לא רק ילדים, זה גם הרבה מה"גדולים", שגם הם רצים בדיבורם, מאחורי הגב וכל הסרט הזה...

אצל ילדים זה יותר קשה, אין לי ספק בזה, את האחיינים שלי אני לא מבינה הכי טוב גם היום, וגם אחרי ההשתלה..

אז אולי יש פער באמת גדול יותר בין הורים לקויי שמיעה לילדים שומעים לעומת הורים לקויי שמיעה לילדים שהם גם לקויי שמיעה.

כך אני רואה, גם ממך, וגם מהתגובות של ורד וצלף, שכל אחד מהם בסיטואציה אחרת מבחינת מצב ההורות.

מאידך, יכול להיות, שאם הילדים היו מבינים בצורה יותר ברורה בגיל צעיר את המצב, חד משמעית, הדברים היו אחרת?

לילדים יש את החושים שלהם ואם הסיטואציות יותר ברורות להם, הם לומדים להגיב נכון יותר - לא?

אין בדברי חלילה כל ביקורת או התערבות, רק שאלה ותהייה, בגלל שאני עצמי אינני הורה...

שבוע טוב!

אצלי ברוך השם יש אמאשומעת - אז על כול שאלות מסוג זה יש את אשתי...

 

מחבד זה לילדות ברור שיש שמיעות שאני לא שותף להם - ולא מבין בהם - כמו שירים במיוחד שירי שבת- הם לא רוצות שאשיר כי אני מזייף  , ולהיטים שאני לא בקי בהם , והאח הגדול שלא הייתי שותף למה שקורה שלו כל כך...

 

אבל בסך בכול יש גם את פער הדורות, שאנחנו דיברנו על קניונים סתם התכונתי לואדיות - הם מתכונים לשופינג...

 

רוב הזמן הילדים שלי זוכרים שהם צריכים לדבר אלי, או לגעת בי. אבל לא תמיד. זה יוצר מצב מתכל שהם הרוב, ואני זאת שצריכה כל הזמן להזכיר להם שלא שמעתי אותם, או לבקש שיחזרו על מה שהם אמרו כשאני מאבדת את הקשר כיהם מדברים מהר בינם לבין עצמם. בדרך כלל דברים עובדים יפה. אבל יש מצבים שלי קשה יותר מאשר להם.

אצלי המצב קצת שונה מאצלך.

הילדים שלי נולדו חרשים ועברו ניתוח שתל קוכליארי שמאפשר להם לשמוע.

כך שהם נהנים משני העולמות...

הם יודעים מה זה להיות חרש ולא לשמוע... כי כשמסירים להם את המכשיר, הם לא שומעים מאומה.

כך שלדעתי הם מבינים יותר אותי.

הם יודעים שאני לא שומעת אותם ואם הם רוצים שאשים לב אליהם, הם ניגשים אליי ונוגעים בי.

הם גם יודעים שאני צריכה להביט על הפנים שלהם כדי להבין. אז אם הם מרגישים שלא מקשיבים להם, הם ייגעו בפנים שלי ויזיזו אותה לכיוונם...

בלילה הם בלי מכשיר וכמובן לא שומעים את הרעמים.

אך בכל זאת יש להם גם פחדים ממפלצות.

זה כמעט משותף לכל הילדים בגילאים האלו.