מתי שהוא בלילה מעיר אותי בן הקטן שלי (בן 5) ואומר לי משהו שלא שמעתי אבל הבנתי שהוא מפחד ממשהו. הצלחתי לבסוף להבין שהוא שואל אותי אם אני שומעת קולות. אני מסבירה לו שאני לא שומעת כלום, כי עכשיו אני בלי מכשיר. הוא מפחד ממפלצות ואני מסבירה לו שאין והוא יכול להישאר איתי. הוא נראה מפוחד מאד. לבסוף נירדמתי. בבוקר הוא סיפר לי על קולות חזקים שהוא שמע, שהיו מפחידים מאד. מסתבר שהיו רעמים בלילה. הילד שמע,אני לא.
כשהילדים הגדולים שלי היו קטנים, הם הבינו מהר מאד שיש דברים שאמא לא כל כך תשתתף. מוסיקה או מחול. לא כל סרט מדובב וצריך כיתוביות כדי להבין. הם מבינים שיש דברים שכדאי יותר להסביר. אבל לפעמים גם יש מילים כמו: "את לא מקשיבה לי!" כשאני בכלל לא שמעתי. או לצרוח לאמא מאחורה דברים בלי לחכות שאסתובב. או למלמל או לדבר מהר מדי. חכה ילד, אני רוצה להבין אותך. מה אמרת לי? "לא משנה". למה לא משנה? אני באמת רוצה להבין אותך.
זה לוקח שנים להסביר. לוקח שנים להסביר לילד שלך. לוקח שנים להסביר לסביבה מסביב.
עוד לא התיאשתי. לפעמים זה באמת מעצבן. למה אי אפשר לדבר ברור? יש אנשים שאין להם סבלנות. או שמרוב שהם רוצים לעזור הם מדברים בצורה מודגשת מוגזמת עם הפה. זה גם מעצן. פשוט דברו ברור. זה הכל. תנו לי גם להרגיש שאני בעיניינים. זה הכל. המשך ערב נעים, בלי רעמים ובלי ברקים! |