זה אולי נראה קל למי שיושב שם בכסאות ומרוכז במהלך הטקס, אבל לי זה ממש כואב בידיים להחזיק את המקל הזה. מעניין אותי מה מצב הזרועות של שלושת הנבחרים האחרים, דווקא נראה שדי קל להם, הייתכן שרק אני מחזיק את המקל הזה עם שתי ידיים? עכשיו זה ברור שאני צריך להתחיל עם המשקולות. קחו ארבעה גברברים חסונים, חברו אליהם ארבעה מקלות שבקצוות שלהם יש תופסנים שמחזיקים את הפרוכת של החופה, או איך שלא קוראים לבד הזה, שימו חתן וכלה והנה עוד זוג מאושר יצא זה עתה לדרך משותפת. פעם ראשונה שכובד משקל החופה מתגלה עבורי במלוא הדרו ומשקלו.

אני לא מרבה לכתוב על חברים שלי. כלומר יש הרבה חברים שרוצים שאני אכתוב עליהם אבל מתוקף היותי סלבריקה, ועוד סלבקירה עם עבודה לא אומר שאני תמיד יכול, צריך, מוכרח או חייב לכתוב על מישהו - סתם כי זה נראה לו מגניב. ומי שרוצה מגניב יכול לקנות אייפון, אומרים שזה גם קצת באופנה עכשיו. הפעם אני כן הולך לכתוב על חבר, מיוחד כזה אם תרצו, שעבר טלטלה אחת או שתיים בחייו, וזה לא כולל את היותו חבר בעדה או רחמנא ליצלן - רומני בעל כורחו.

פעם כתבתי על "העברי" בבלוג הזה שלי, וגם הפוסט הזה יוקדש לעניינו. לקראת סוף הפוסט אני אשבר ואגלה באמת איך קוראים לעברי הזה, פשוט זה יסתדר לי יותר טוב עם הברכה. כן, אז כתבתי פעם על העברי בדיוק כשהתגרש וכולי וכולי, וככה הקדשתי לו איזה פוסט עידוד קצרצר, אז הנה שוב אחד על זה העברי ממקום הרבה יותר שמח.

גם לי יש חברים ולא רק ווירטואלים, חלקם חברים גרושים. אחד אפילו לא באמת גרוש, השני לקח צעד אחד קדימה עם גרושתו והביא איתה ילד לא מזמן, השלישי גרוש כבר כמה שנים טובות פתח איזה בלוג והתחיל לכתוב. לאחרונה הוא גם מצא עבודה בהייטק ואולי פעם הוא גם יואיל לעשות לעצמו ולמצוא איזו אישה נאה? כן זה אני, מודה. האחרון שבחבורה והפרגמטי מבין כולם, ואולי מפאת היותו ג'ינג'י מצא גם מצא, והיום נשא אותה לאישה. בקיצור העברי, הלוא הוא גיבור הפוסט הזה שמגיע אפוי עם ילד מנישואיו הקודמים וכך גם אשתו הטרייה מהיום, ונדמה לי שקוראים לזה פרק ב'.

בגשם שוטף נהגתי היום לחתונה. כלומר לבית הכנסת שהכיל את הטקס הצנוע עם כבוד הרב, הבורקסים ורק דג מלוח לא נתנו שם. אני חושב שהגעתי בין הראשונים, יצאתי עם החתן לסיגרייה קצרה ובדיוק אז החלה הכבודה זורמת פנימה אל בין כותלי הבית הקדוש, ואני בטוח שהם יכלו למצוא דג מלוח כשר בסופו של עניין. העברי נידב אותי ואת הבוס הקודם שלו כעדיי הכתובה. מה שזה אומר שיש לפחות כתובה אחת במזרח התיכון, ועליה מתנוסס בגאון כתב החרטומים שלי. אם לא מספיקה החתימה שלי, אז נקראתי גם להיות מהאוחזין בחופה אבל ככה זה שחבר שלך מתחתן.

חתונת אינסטנט כזו, הרב מודה ומתוודה שביקשו ממנו לקצר, לא מדובר באירוע ססגוני עם נצנצים וזיקוקים, אלא באמת יותר בכיוון של משהו אינטימי קצר וקולע, שיישתדרג לאחר מכן בארוחת צהריים באיזו מסעדה. כל בעלי התפקידים מתמקמים להם בעמדות. הילדים של החתן והכלה לבושים במיטב מלבושיהם ומחזיקים את הטבעות, כובד משקלו של המקל מעוות לי קלות את היד, אבל אסור להרפות. ברכות ועוד ברכות, אני פתאום נזכר בעברי אז, מסתכל עליו עכשיו והבפנים שלי נותן שם איזה חיוך אחד גדול כזה, וואלה שמח בשבילו. איזה כייף לראות אותו, את זוגתו ואת הילדים של שניהם מאחדים כוחות. אפילו הרב נתן שם תרכיז של דרשה, חיבר את הגשם להרבה מים שממלאים את הארץ, וכמובן איך לא, הקביל את זה אל עבר השמחה שתמלא את הבית החדש שמתהווה זה עתה ממש מתחת לחופה - אמן!

היה לי באמת כבד, אז החלפתי כל הזמן ידיים, זה עסק כבד להחזיק חופה, שלא לדבר על להיות שם ממש מתחת. בסוף נשברתי והחלטתי שאני מחזיק את המקל בשתי ידיים, מה לעשות, בשביל שמשהו באמת יצליח אז צריך למקסם כוחות ולהחזיק חזק. אם אשכך ירושלים תשכח ימיני ועוד כמה משפטים והנה הרגל מרסקת את הכוס, קול ששון, שמחה, חתן וכלה. נכנסו גרושים ויצאו נשואים. וכן, היה שם בהחלט קורטוב של רגישות כזאת נעימה. כי זה תמיד מרגש מחדש, ואז מה אם זה פעם שנייה, ולהזכיר לך עברי יקר - אחרונה. חיבוקים ועוד חיבוקים, כולם את כולם ועם כולם. עם כמה שהמקל היה כבד חשבתי על עצמי גם קצת בהקשר של פרק ב'. נו אז חשבתי.

מילות סיכום? סוג של, כן. אני כאן רק בשביל לכתוב לכם ולהגיד שאני באמת מאחל לכם את הכל, הכל באמת מגיע לכם, ואני יודע שלא היה פשוט להגיע למקום שאתם נמצאים בו החל מהיום. אני בוודאות יודע ותמיד נוכח מחדש שאהבה יודעת לנצח, וזה לא כולל את סוגיית הדג מלוח שהיה חסר היום, אבל פעם עוד נדון על זה. לאירה הכלה המקסימה אני לא מחדש לך כאן כלום, אבל אין הרבה אנשים שיודעים לאהוב כמו הבעל שלך. ולפז היקר והגי'נג'י שלי, עכשיו אתה יודע, ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. מהחוויה שלי לפחות, אתה מבין שנסגר היום חתיכת מעגל. רצית פוסט? אני חושב שזכית להרבה מעבר לאיזה פוסט. מזל טוב יקירי - ואני מתכוון לכל מילה שאני כותב כאן.

אוהב אותך הרבה, הפוסט הזה כולו מוקדש לך.

עמית