פוסטים אחרונים
- הרחבת חוק הספאם !!!!!! 3/1/11
- בסך הכל להחליף אטם ! 26/12/10
- האם ש"ס ונישלם ? 22/12/10
- אנחנו ובעלי החיים... 15/12/10
- פביולה (פאבי) בוהדנה ז"ל 7/12/10
- אז מה באמת הנשים רוצות ??? 16/6/10
סיפור עצוב על צבא מצחיק !
כהקדמה לדבריי אציין כי הסיפור המובא כאן הוא אמיתי לחלוטין, הוא לא קרה בשנים עברו - אלא ממש בסוף שנת 2009, ו... לא !!!!! הוא לא אירע בצבא זימבבואה... כי אם כאן, אצלנו, בצבא ההגנה לישראל !!!
הסיפור מתחיל ברומן מופלא בין צבא המבזבז מיליוני שקלים מתקציבו לעידוד בני נוער איכותיים ליחידות קרביות. ובנער צעיר, איכותי, בעל כישורי הדרכה, בגרות מעולה ונתונים גבוהים, המבקש להתגייס לצה"ל ולשרת כלוחם ביחידה קרבית.
לכאורה... אין שום סיבה שהרומן בין השניים לא יהיה ארוך ומוצלח. אולם, לא כך הם פני הדברים. הרומן נגדע באיבו, ואני עדין מנסה לברר למה ומדוע?
להלן הנתונים (בשיטת "לא נגענו"):
ב' - בן לקצין בכיר בצה"ל ולאם ששירתה במערך המודיעין, סיים 12 שנו"ל עם בגרות מתוגברת במתמטיקה ופיסיקה, באחד מבתי הספר הנחשבים בארץ. הוא חונך לאהבת המולדת ולשרת אותה בכל עת, ובכל צורך. חונך להיות "חייל טוב שלא עושה בעיות".
עוד בנערותו, תפקד כמדריך של"ח צעיר, מדריך בצופים, הוא ניחן בזיכרון מדהים ובחוש הומור מיוחד והיה נחוש בדעתו להתגייס לצה"ל ולשרת כלוחם ביחידת הנח"ל.
ב' השתלב בגיבושים לסיירות ועבר אותן בהצלחה, אולם שם בראש סדר עדיפויותיו את שירותו בחטיבת הנח"ל. מהכרותי איתו הייתי אומרת כי במקרה הזה הנחל עבורו הוא = תורתו אמונתו !
ל- ב' נקבעה קב"א גבוהה ופרופיל 97 !!!!
ב' גוייס לצה"ל ושובץ ביחידה קרבית אחרת שאיננה הנח"ל ! קצת מאוכזב, הגיע אל הבקו"ם, התחייל, והאמין כי הוא משרת את המדינה בהתאם לצרכיה ולא בהתאם לצרכיו... לפיכך היה חדור מוטיבציה להשתלב בחיל האחר אליו הוא שובץ, להפוך ללוחם, למפקד ואף להיות קצין בצבא - בהתאם לנתוניו וכישוריו.
אולם... ב' נתקל בגיוסו בבעיה קטנה (תרתי משמע) !
מידת הנעלים של ב' היא 38, וביום גיוסו בבקו"ם הוא קיבל 2 זוגות נעלים מידה 36 !!!!
כל נסיונותיו להחליף נעלים בבקו"ם עלו בתוהו, והובטח לו כי עם הגעתו ליחידה, יוחלפו נעליו למידה ההולמת.
כך... סיים ב' טירונות בת 4 חודשים עם נעלים במידה 36 !!! והחל חודשיים נוספים במסלול יחידתי עם אותה מידת נעליים.
היבלות החמורות שנגרמו לרגליו... זיכו אותו לא פעם במנוחות ובפטור מנעילת נעלים צבאיות, הוא נעדר מפעילויות ואימונים.. ומפקדיו (לדבריהם) עשו כל מאמץ להחליף לו את נעליו - אך הדבר לא התאפשר בפרק הזמן של 6 חודשי שירותו !
על אף האמור, ולמרות "פטור" מנעליים ומסע שהיו לו, סיים ב' בין הראשונים את מסע הכומתה, תוך שהוא נושא על כתפיו אלונקה וציוד של חבר המתקשה במסע.
הוריו של ב', ניסו שלא להתערב בענייניו, אולם כשהבחינו בנזקים הנגרמים לרגלי בנם, חזרו ופנו אל מפקד הפלוגה, ואחריו אל מפקד היחידה, בבקשה לספק לחייל נעלים כפי מידתו.
לאור התערבות ההורים, ניאותו שם בצה"ל לטפל כבר בפרשה המביכה ולהחליף לחייל את נעליו.
ואכן, ב' התבשר כי נעליו יוחלפו. הוא נדרש להחזיר את 2 זוגות הנעלים שברשותו (מידה 36) והגיע אל המ"פ כדי לקבל במקומם 2 זוגות נעלים חלופיות וחדשות. הוא אכן קיבל אותן, רק שהן היו במידה 41 !!!!
ב' סירב לנעול את הנעלים הגדולות, והמשיך לשאת ב"פטור מנעלים צבאיות" ואף לנעול נעלי התעמלות. בדיקות רפואיות שנערכו לו לאחרונה גילו כי נגרם לו נזק רפואי והוא נזקק לבדיקת אורטופד צבאי. עד לביצוע הבדיקה, נאסר על ב' לנעול נעלים צבאיות - אפילו אם יהיו במידה 38 !!!
עקב המגבלה הרפואית החדשה שנוצרה, ועד שיתואם לו ביקור אצל אורטופד (חלפו כבר 3 שבועות מאז עלה הצורך בשליחתו למומחה מקצועי), עסוק ב' בביצוע עבודות רס"ר, מטבח ושמירות. הוא מתוסכל וכואב... ועדין חולם לשרת בצה"ל כלוחם, וקצין.
עד כאן הסיפור האמיתי לחלוטין של חכמי החלם .... סיפור ה"נעלים של "ברוך"" !
http://www.youtube.com/watch?v=4-rT4bLvUnI
|
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רעות בוקר טוב
העלית כאן בעיה חריגה של חייל בעל גוף, רגלים וראש שנתקל בבעיה אפסנאית פשוטה
ללא מענה משך רוב שרותו הקרבי, וזאת מבלי שהוריו ניסו להתערב ולעזור, ראשית זהו מקרה חריג ואין להשליך עליו את איכותו של הצבא, שנית אלפי זוגות נעלים בעלי המספר הדרוש מונחות במחסני צה"ל ומחכות לגואל, והעיקר - צה"ל הוא המפעל הגדול במדינה, הוא בנוי מכולנו, המפקדים, הרס"פים, האפסנאים וכל יתר התפקידים בכל המערך העצום שהם ברי חלוף, הנער נכנס לתפקיד לא כי הוא מומחה במקצוע אלא בגלל כושרו הגופני או הלקוי שהופך אותו להיות אפסנאי כאשר בשוק בחוץ הוא חייב להיות מקצועי,
המקרה החריג הזה יכול להצביע על כשלים אישיים של התנהגות, על כשל של בעל תפקיד זה או אחר ביחידה, אך בעקרון יש בצבא מענה מידי לכל הבעיות הלוגיסטיות
שצצות בתנאי שהן תגענה לשם בזמן, במיומנות אישית של בעל התפקיד הנוגע ושל
"חוצפתו" החיובית של החייל לספק את צרכיו.
בברכה - ירמיק
סיפור...של רגשות מעורבים.
מצחיק..ולא מצחיק כאחד.
תודה על השיתוף.
*
סיפור עצוב מגוחך והזוי. לאן הגענו
מכירה את הסיפור בדומה על הבן שלי.
אך מאחר ואני אמא ותיקה לבמים חיילים
התערבתי במיידי והגעתי לכל הדרגים
ולא עצרתי עד שהדברים הסתדרו..
הורים יקרים אין ברירה מעצם הדרגות ידי
החליילים כבולות וההורים חייבים להתערב..
כואב אך זה המצב..לתת לילד את מלוא הגיבוי..
תודה רעות שהבאת זאת..
רעות יקירתי
האמת הסיפור כלל לא מצחיק הן בקטע של צה"ל / האפסנאות והן לגבי החייל והוריו
ציטטתי את דבריו של חברינו ארנון
כי אם לבני הייתה בעיה כזו הייתי מוכנה לבזבז הרבה כספים וללכת לחנות למטייל או כאלו ולקנות לו זוג נעליים תיקניות או שלא ואז זאת הבעיה של צה"ל.
לא חבל על רגליו של החייל והבעיות הנילוות למצבו הבריאותי כעת?
ומי יודע אם המצב של רגליו הוא הפיך או לא?
אני ממש בהלם ועצוב לי שהוריו הלכו סחור סחור ולא פשוט ניגשו וקנו לו בכספם נעליים וזהו!!!!!!!!
ועצוב לי על האטימות של האפסנאות בצה"ל כמו שמכנים את זה ראש קטן
( אחזור מאוחר יותר יקירה)
שמחתי לבקרך מתוקה שלי
ולבינתיים אעניק לך זוג שושנים
מחיה
אגב זה נראה לי סיפור בדים בכלל.
חלק מהצפונבונים הם היום מפקדי חטיבות ואוגדות וטייסי קרב וימאים
וגם מסרו את נפשם במערכות השונות
לא מצחיק בכלל!
חבל שאי אפשר לתבוע אישית את את כל אחד ואחד מהמפקדים שלו, על הנזק והעוול שגרמו לו.
פשיטת רגל
כמו כל סיפור
על
פשיטת רגל
עצוב
קומדיה חלמאית
הי,
מרקי כמה עלוב לקדש בדם את העיוולת הצבאית...
ניראה אותך מסתובב עם שברי הליכה בגיבוש של סיירת מטכ"ל ואף אחד לא מאמין שזה כואב לך...
זה קל להיות פצוע קשה (ועוד לקבל הכרת נכות על צה"לית על כך) אתה לא צריך להתאמץ הרבה בשביל זה...
ניראה אותך פצוע קל ומושפל עד אפר בגיל 18 כשאתה בא לתת את הכול...
אבל מה העיקר סיסמאות הרהב של כול מיני פשיסטים קטנים שמורידים את המדינה שלנו שאולה בפול גז...
חשבת פעם כמה כסף זה עולה לנו? כמה חיי אדם מיותרים היו נחסכים לנו? כמה משפחות לא היו מאבדות את היקר מכול?
צבא חזק מתחיל במפקדים אינטלגנטים ושרשרת פיקוד שיש בה רציו!
אבל איך רבין כבר הספיד את צה"ל במבוא להסכמי אוסלו "צה"ל זה לא בדיוק מה שאנחנו חושבים" אוי כמה שהוא צדק...
מילים כדורבנןת יקירי,
לא יכולתי להיטיב ולענות לסוגייה המלומדת:)
ואת רעות
כרגיל פוסטים מעוררי עניין
מתובלים בהומור
כיף לבוא ולבקר
בסטלינגרד ניצחו הרוסים עם כמה מאות אלפי הרוגים , אבל מי סופר....
ובלבנון , בלבנון הבן שלי היה מול השמורות טבע של חזבאללה
הוא היה בגדוד הצנחנים שאומן לזה בדיוק
רק מה, היחידה שלהם קיבלה M16 ארוכים ללוחמה בשטח בנוי
השאירו את כל הנשק המקוצרר לאפסנאים נהגים וסתם ג'ובניקים
ואני לא יודע כמה נסיון יש לך בלוחמה בשטח בנוי מול אוייב מיומן עם כלי נשק שלא עוברים בסיבובים שם
הורידו אותם שם במסוק , ללא אמצאי לילה , ללא אוכל ושתיה , ככה היו שם שבוע בלי לזוס ובלי לעשות מאומה
אז לפעמים הצבא הגדול והחכם שלנו שוגה
לפעמים טעות ברמת האפסנאות יכולה להביא להפסד ענק
זה מה שהרס את נפוליאון, זה מה שהרס את רומל , וזה עלול להרוס אותנו אם לא נעצור ונשגיח
עאלק נפל ברמת האפסנאי.... בסטלינגרד הרוסים ניצחו עם 3 חילים לרובה!!!
מותק, רוב החילים כולל אותי, פתרו בעיות אפסנאות בתוך פרק זמן של ימים עד שבועות (במקרה הרע). נמאס כבר מתלונות הצפונבוניים והחנונים, איך נחסל כך את החיזבלאללה בשמורות הטבע???
אם ראית את מי ציטטתי
ציטטתי את אותו בחור שירד עליך , לא היה לי מושג מי אתה ומה עשית בעברך בצהל, ואם פגעתי בך אני מתנצל
אותו בחור שרת כג'ובניק , ואף התגאה בזה....
אני לדאבוני השתחררתי עכשיו אחרי 30 שנה מילואים וגם זה לא חוויה הכי נעימה
יש לך נסיון פיקודי?
אתה מבין את האחריות הטוטלית לחיילים ולמשימה?
מה הקשר לתדמית או לאופי הפקוד?
המפקד הוא נותן הדוגמא כלפי מעלה וכלפי מטה
ומכאן נגזרת ההקפדה בפרטים משרוך ועד זיווד קרבי
כך מפקדים ומנצחים
הי,
יודוע ומוכר...
נורמה צהלית ארוכת דורות...
צטט SHAY...
(כשאני מתחזק 50 זוגות נעליים בארון - אני יודע מה אני עושה.)
2 זוגות נעליים במידה 38 (זה קצת קטן, לא?) הן עניין יקר. צה"ל זקוק לכסף הזה כדי להחזיק את הפיליפינית של ברק ואת המאבטח של גבי אשכנזי. אז בבקשה - לא להתבכיין !! זה עניין של סדרי עדיפויות. אפשר לקצץ קצת בבהונות. לא נורא. מה עדיף? שהפנאלים
בבית של ברק ונילי יישארו מלוכלכים??!!!
זה פשוט מזעזע ולא מצחיק בכלל.
מסכן החייל , האדם הזה.
פספוס כזה של רצון אהבה ושירות צבאי שהיה יכול להיות למופת התחיל כך ברגל שמאל ולא באשמתו....
זה פשוט נורא שהוא בכלל הגיע למצב הזה.
בלתי ייאמן. אין לי מה לומר. מביש
לא קונה
זה לא צהל
אלא קצר בתיקשורת - של אחד שלא יודע להסביר מה חסר לו
זה מזכיר לי את מושלה שעד גיל 8 לא הוציא הגה מפיו
ההורים דאגו ופנו לכל המומחים בעולם - לא עזר
בגיל 8 - בארוחת ערב מוישלה פנה לאימו ואמר
"אמא חסר מלח בסלט"
האמא כמעט התעלפה
חיבקה את מוישלה שלה
ושאלה אותו למה לא דיבא עד היום.
אמא- ענה מוישלה
עד היום הכל היה בסדר
סיפור מצחיק
על צבא עצוב....
אצלנו היו אומרים
'צבא דה מיקולו'...
סיפור מצער ביותר
לא להאמין
לא להאמין שזה מה שקורה אצלנו
לא יאומן כי יסופר...*
אם זה לא היה עצוב מאד,הייתי צוחק.
פשוט חלם,לא להאמין שזה קורה ב 2009
בצבא שנהנה להתהדר בכינוי[שכבר מזמן
אינו מתאים לו] "צבא העם".
בושה לצבא ואיפה החייל ומשפחתו
שלא פנו לנציב קבילות חיילים?[או לא נענו
בזמן?...]
האמת שלא תיאמן. אבל בינינו אין מקום לתושית הפרט. הבחור והוריו לא יכלו למצוא דרך קצרה יותר להגיע אל הנעלים במידה המדויקת.
מה שמפתיע אותי הוא ספור מסע הכומתה. המפקדים עד כדי כך סתומים ? פחד אלוהים
מצחיק
נפלא
ועצוב כאחד
לא מבינה
אני קניתי לבני נעליים צבאיות
בשוק הפרטי
ככה זה שאין על מי לסמוך
מזכיר לי את אחת האימרות
היותר עצובות של הצבא
"מי שמשקיע שוקע ומי שמזיע טובע"
חבל שככה מתנהל צבאנו היקר
וראינו את התוצאות בשתי המלחמות האחרונות
היום כל חייל צריך עו"ד טוב או הורים מקושרים
כדי לקבל את הייחס או הציוד או התנאים
המגיעים לו וחבל שכך
זה קצת ממה שאמרו פה המגיבים על יכולת אילתור והעדר מרובעות והסרת תמימות
נכון שטירון רוצה לרצות את המפקדים
אבל לא במחיר בריאות !
גם אני הייתי בצבא ומי שמשחק אותה מרוויח - ואם צריך לשחק אותה שישחק
אחרת הוא לא יקבל כלום - כמו שאמרת בפוסט
מצטרפת אליך אור..
פתרונות יש למכביר
אבל זה הכי פשוט והכי יעיל
שבת שלום
היי שירה יקרה, הסיפור האמת לא מפתיע אותי, יודעת שבשרות הצבאי שלי נתקלתי בכל האנשים שלא הייתי פוגשת בחיים הרגילים שלי, אני אישית יודעת ש"בעייתו" של צה"ל היא שהוא כולבוייניק של כל אזרחי ישראל לטוב ולרע, ובמסגרת שכזו נפגוש מפקדים ברמת ניהול 0 ויהיו רבים וטובים ממנו כמובן....חושבת שכאן במקרה הספציפי של החייל הזה הייתי לוקחת זאת ללימוד החייל עצמו שרצה להיות בקרבי....אז אם קרבי יש כאן אחריות רבה של התנהלות....אז לא נראה שפתר את המקרה בחוזק החלטה שקולה! גם לחייל מגיע יחס אלמנטרי, ולא היה צריך לוותר על דבר כ"כ משמעותי ! מצד שני הייתי יכולה לראותו כבחור משכמו ומעלה שבכדי לכבוש מטרתו יכול לאכול הרבה "לוקשים"!!! אני אישית לא הסכמתי לטיפשותם של מפקדיי....עשיתי בעיות לא קטנות אבל שלא באו ממקום של "בעייתית" אלא ממקום שלא הסכמתי לקבל טיפשותם של אחרים.... הייתי חיילת מאוד מוערכת! לא פחדתי לעמוד על שלי כנגד כל הסיכויים....
הצבא הוא נפלא, הוא שלנו, הוא כחול לבן ואין מלבדו!!!
osse amilim ele sheli
ve od mossif
la anashim she choshvim acheret ki midat gvurata shel tzaal hi iedua olamit
ve beemet afor la einaim le mi she choshev acheret
אני לא מאמין לסיפור
בבבקום יש מחסן ציוד ענק וכול יום יש כמויות של מתגייסין ולכם יש כמויות אדירות של נעליים
דבר שני יש לו מפקד למה לא התלנון למה סתם הפה כול כך הרבה זמן
דבר שלישי אם אביו היה באמת בכיר באמ"ן היה משיג לו תוך יום נעל מתאימה !!
שירה יקרה
היית פשוט המומה
היתכן שבצבא של שנות האלפיים
ההתנהלות תהיה כה של חלמאיים
מתקשה להאמין אך אם את מספרת
כנראה שיש דברים בגו
בכל אופן מקווה שהסוגיה תיפתר במהרה
וישוב החייל לשרת את הצבא בגאווה
ויזכה לתפקיד שלו ראוי-קצין משכמו ומעלה
במידת הנעליים הראויה!
גם אם היית מספרת את זה בתור בדיחה זה לא היה מצחיק אותי
סיפור הזוי ביותר. מקרים כאלה יכולים לגרום לנזק נפשי לטווח ארוך מאוד.
היום אפשר לרכוש נעליים צבאיות בחנויות, לא מבינה את ההתעקשות לסבול ככה.
מאחלת לו לסוף טוב
כעסתי ושכחתי להתייחס לגופו של ענין:
לא מאמין לסיפור של הבחור !!!
שירתתי ביחידות מובחרות - אין דבר כזה.
אם הוא היה רוצה - הוא היה מגיע לאן
שהוא רצה.
הבחור חיפש לו אליבי לבטלנותו, או לפחדיו,
ובנה סיפור מצוץ מהאצבע !
הבחור מצחיק, לא צה"ל !
סיפור מופרך , לא אמיתי ולא רציני .
שמעת כנראה צד אחד , ותחמן שסיפר אין סוף סיפורים .
ונניח לרגע שכל העובדות כולן מקצה עד קצה נכונות והוא כל כך חדור מוטיבציה.
אז ביציאה הראשונה הביתה נוסע לקיבוץ עינת רוכש זוג נעלי במידה הרצויה .
ושולח מכתב עם חשבונית לנציב קבילות החיילים .
אני מנחש - שלילד קשיי הסתגלות .
אולי באמת נתקל בבעיה אבל בחר (מרצונו החופשי)
להיות ראש קטן .
ובאובססיביות רבה תופס על הנושא טרפ כתירוץ משובח ...
חבל שזכה לכאלה התיחסויות אוהדות מאנשים שלא מבינים ומחפשים ללכלך את אחד המוסדות החשובים של המדינה .
ממש חבל
שירה, שבת שלום.
הפוסט הזה עצוב....... מאד.
לא, לא ממש הפוסט, אלא התגובות
שחלקן אויליות ואף שטניות. רבים שפכו כאן
את מארת תיסכולם מהשירות הצבאי שלהם.
כמו הטוקבקיסטים הכי ירודים שיש.
אחד מכנה את הצבא "דמיקולו".
אחד מצהיר שהאם העבריה מפקידה
את ילדה בידי אידיוטים ועוד כהנה וכהנה
דברי שטנה, אמרות-הבל ושנאה עצמית.
בושה וחרפה להשתלח על צה"ל כארגון.
כאילו מדובר כאן ב"חיזבאללה" . כמו ספורט
לאומי מטופש : מי מלכלך כאן יותר את
צבא ההגנה לישראל.
וגם כוכבים העניקו לך חלק מהאנשים הקטנים.
צה"ל הוא של כולנו.
צה"ל הוא הארגון הכי גדול והכי מורכב שיש במדינה.
את צה"ל מנהלים ומשרתים בו - כולנו !
למרות שצה"ל הוא החתך של מדינת ישראל,
באופן מופלא , ומתוך סולידריות עממית-לאומית,
הוא יוצא דופן באיכותו ! צה"ל הוא הגוף הראשון במעלה
עליו יש הכי הרבה קונצנזוס חברתי..... חוץ מאשר
ב"קפה מרקר".
שירה, "הרמת להנחתה" עוד "פרה קדושה" וחלק
מאנשי הזדון שב"קפה" הזדרזו לשחוט גם אותה.
בושה להם.
צה"ל, מצד שני, אינו מושלם. יש בו אנשים מכלל החברה.
ניתן למצוא מפקדים אטומים, רעים וגם טפשים. אך זה לא
צה"ל כארגון. הסכלות אינה מדיניות של צה"ל.
הרגזתם אותי !
שבת שלום.
ככה בדיוק אנחנו גם נראים, עצוב!
תסלחו לי זוג פלצנים שכמותכם נער במידה 38 קרבי, כן יש כאלה
ונער קרבי שכזה שלא עושה טירונות של ג'ובניק
שצריך ללכת בנעליים האלה 70 -100 או אפילו חוצה ישראל
שצריך להשאר בנעליים האלה גם שבוע ברציפות אפילו ללא החלפת גרביים
כן יש כאלה , נכון זה לא אני , אני 2 מטר גובה עםן נעליים מידה 48
אבל היה לי מפקד בקושי 163 , אדם שאת הצל"ש קיבל בתור ס"גמ , ומאז רק הראה לנו איך בנויים גיבורים
אדם קטן אבל משכמו ומעלה , כן היו לו נעליים מידה 36.
אין גרוע מנעל שלא מתאימה לך בזמן מסעות , שמירות סחיבות והשד יודע מה.
אז לכם זה מצחיק , כן אני יודע , בשק"מ זה לא היה עקרוני , וגם בשלישות כשנחתכת מניר A4 אלים ...
בוקר טוב רעות,
סליחה על אי הנעימות
בעיה פשוטה של אפסנאות..
במסגרת הפקות הלקחים
מעבירים אותה לאנטבה
כדי לצמצם למינימום את ה"חיכיון"..
מצחיק מרגיז ..ועצוב..
יום אור
וחג שמח
אני יכול להעיד מה אני הייתי עושה בכזה מצב- הייתי בחופשה קונה נעליים דמויות צבאיות במידה המתאימה בחנות אזרחית לציוד צבאי, ויש כאלו ודי.
לא הוגן, מקומם, מרגיז?
כן.
אבל ב 3 שנים סדיר ו 24 שנות מילואים הוצאתי על הצבא הרבה יותר כסף על נייר טואלט/דלק בנסיעות לבסיס וחזרה/כביסת מדים בבית /אוכל בדרך לבסיס- שזה כסף קטן.
באמת, קצת תושיה.
מערכות בירוקרטיות גדולות הן איומות, זה ענין נתון ובלתי ניתן לשינוי. מה נעשה ? נתאבד בגלל זה ?
אפשר גם להתיידד עם אפסנאי שבאופן לא פורמלי יתן לך זוג מהעודפים בשעה שאף אחד לא רואה.
אז חאלס להתכיין.
לא ניצחנו את צסק"א בגלל הבכיינות אלא בגלל האילתור.
אופס - אז טעיתי מה קרה , זה כבר קרה לי בעבר , רוב הסיכויים שזה יקרה לי גם מחר .
לעזאזל עם החוסר שינה הזו - זה דופק אותי .
שרתתי 4 שנים בצבא ולאחר מכן 25 שנים במילואים
ותמיד הייתי מופתע עד כעס מהלוגיסטיקה הלקויה בצה"ל
בייחוד בכל הקשור לציוד פרט.
האדישות וחוסר המקצועיות מצד הס'מכים שזה תפקידם,
ולעומת ההצלחות היחסיות בשדה הקרב,
הנציחו אוירה של פלמניקים ומנעה מצה"ל פעמים רבות ,
להשתדרג ולעלות לשלב הבא של צבא מודרני.
כי חייל מאובזר בנוחות ושמקבל את כל מה שנדרש מהצבא,
הוא חייל טוב יותר,את זה ידעו כבר המונגולים כשיצאו לכיבושיהם.
ולא כמו המקרים המזעזעים שמשפחות קנו ציוד לחיילים שהשתתפו
ב"לבנון השנייה".
ובכל זאת אני בטוח שלא כל המפקדים חסרי מודעות,
וחלקם אף מצטיינים בהבנתם את כל תחומי הפיקוד,
כולל תחום הפרט .
ולסיכום:אני מאחל לחייל הנידון לסיים את קשייו ולהצליח
בצבא או אם יבחר אחרת.
ובצבא כמו שבצבא אומרים........
אני נתקלתי בתופעה דומה עם בני כאשר
היה עליו להחליף מידה במכנסי א שלו
בני נכנס לצבא חתיך רזה וכושר גופני מעולה,
אך מה לעשות בשנה הראשונה החבר'ה הולכים וטופחים
והיה זקוק למידה יותר גדולה
בקיצור..בין שלושה לארבעה חודשים נאלץ בני ללכת עם מדים קטנים עליו
ההחלפה נעשתה בסופו של דבר, וכששאלתי מה קרה סוף סוף, התשובה
סתם אצלנות לנסוע ולהביא מדים מהבקום לצפון הארץ.
למרות הכל אני חושבת שהצבא שלנו צבא טוב ,חזק ואיכותי
ותמיד יהיו דברים קטנים ויוצאי דופן שעליהם אנחנו נשענים ומתרגזים
ועושים הכללה.
אתה צודק , יש גבול - השאלה היא לאן הגבול הזה שואף - האם הוא גבול אינסופי ? , האם הוא גבול אינסופי ?
האם הוא גבול של פונקציה ? האם הוא גבול של סדרה ? האם הסדרה מתכנסת ? האם הסדרה לא מתכנסת ? האם הגבול הוא של פנקציה הפוכה ? האם הוא גבול של פונקציה מרוכבת ? האם הגבול הזה ניתן להצגה כמו מרחב אוקלידי ?
האם לגבול יש גבולות נוספים ?
למה להביא מילים בומבסטיות לאויר כמו גבול ואחר לתת לנו לנחש איזה גבול זה .
לזה אני קורא התעללות בחסרי ישע .
אין לי תגובה הולמת
בעצם, אני בוחרת שלא להגיב....
שרתתי 4 שנים בצבא ולאחר מכן 25 שנים במילואים
ותמיד הייתי מופתע עד כעס מהלוגיסטיקה הלקויה בצה"ל
בייחוד בכל הקשור לציוד פרט.
האדישות וחוסר המקצועיות מצד הס'מכים שזה תפקידם,
ןלעומת ההצלחות היחסיות בשדה הקרב,
הנציחו אוירה של פלמניקים ומנעה מצה"ל פעמים רבות ,
להשתדרג ולעלות לשלב הבא של צבא מודרני.
כי חייל מאובזר בנוחות ושמקבל את כל מה שנדרש מהצבא,
הוא חייל טוב יותר,את זה ידעו כבר המונגולים כשיצאו לכיבושיהם.
ולא כמו המקרים המזעזעים שמשפחות קנו ציוד לחיילים שהשתתפו
ב"לבנון השנייה".
ובכל זאת אני בטוח שלא כל המפקדים חסרי מודעות,
וחלקם אף מצטיינים בהבנתם את כל תחומי הפיקוד,
כולל תחום הפרט .
ולסיכום:אני מאחל לחייל הנידון לסיים את קשייו ולהצליח
בצבא או אם יבחר אחרתץ
סליחה, קב"ן...
זה ממש לא מצחיק
זה היה עוד לפני עשרות שנים בסדיר שלי
חייל שקיבל נעליים לוחצות נאלץ לקחת ממני זוג נעליים מידה 48 והוא מסכן רק עם 45
9 חודשים הוא סבל סבל נוראי
אבל אידיוט בכה רק בשקט...
הבחור שלך היה חייב!!!! לא לוותר להתעקש ולצעוק
באותו בסיס בקו"ם יש את הסנדלריה של צהל , בעבודה של 3 דקות יכלו להחליף לו את הנעל מבלי לדבר בכלל
במקום זה הלך אותו נער ודפק לעצמו את הבריאות לשנים הקרובות
תדע כל אם עיבריה כי בידי אידיוטים היא שמה את בנה....
כל כך כואב מוכר ודבילי
ושוב אנו חוזרים לסיפורי הכלל והפרט בצבא
ותמיד ניתן לראות את זה משני הצדדים,
מה שברור הוא שלנער בן 18 לוקח זמן להכיר איך
המערכת עובדת ואיפה להפעיל את הלחץ הנכון בכדי להשיג
את התוצאה הרצויה לו.
אני מאמין שכל דבר לטובה וכעת הוא ידע למצוא את דרכו טוב יותר במערכת.
סופ"ש מהנה רעות !
*
אהבתי את התגובה של עוזי מעליי.
ורק אוסיף שחבל שהצבא צועד (בכזו גאווה) על קיבתו, כמאמר נפוליאון, ולא צועד בפאקינג נעליים במידה הנכונה.
זה מזעזע לשמוע כל פעם באיזו קלות המערכת שוחקת את גופם (שלא לדבר על נפשם) של חייליה.
אני המום מהזלזול הבלתי נסבל של המגיבים הראשונים שמצפים מטירון ביזבז להילחם את מלחמתו ולהשיג זוג נעליים במידתו, כשהמ"כ (חצי אלוהים) אומר לו שדואגים לו לנעליים ובינתיים זה מה יש.
*
רעות יקרה
כרגיל נחלצת למען הצדק....
אבל למען האמת, איש לא מופתע....
יש דברים פשוטים שהצבא המפואר שלנו לא מסוגל לבצע...
ואני נזכר בארוע שהיה בזמן שרות המילואים במלחמת יום הכיפור..
ביחידת התובלה בה שרתתי כרס"פ מפקדה
גויס נהג מאוד מאוד מאוד שמן וגדול..
שום מכנסיים לא התאימו לו והוא התריס כנגד כל המפקדים
שימשיך ללכת בבגדיו האזרחיים עד שימצאו לו מדים כמידתו..
ידידי, שהיה אחראי על האפסנאות, כן יש כזה גוף בצבא... גם היום,
לקח 4 זוגות מדים חדשים, לקח את הנהג לחייט בעיר הסמוכה, באר שבע..
ומקופת היחידה ייצרו ביחד שני זוגות מדים חדשים ותואמים..
ובאיזו גאווה לבש הנהג את בגדיו החדשים... וברור שנתן הכל במלחמה..
גם בנסיעות הארוכות עם המשאית הכבדה עד פאיד...
אכן, כנראה שאנשי המילואים יודעים משהו שבקבע עדיין לא לומדים..
יוזמה ואנושיות וקצת פסיכולוגיה...
עוזי
גם אני הייתי בקטע זה, מהצד השני.
התגייסתי עם מספר 50
אך לא היו נעליים ואת הטירונות בבט"ר חש"ן העברתי בסנדלים.
כאשר כבר תפרו לי נעליים לפי מידה היו באיכות זועתית אבל שרדתי איתן שלוש שנים ועוד חצי שנה רצופה של מלואים במלחמת יום כיפור.
לאחר כל שרות מלואים הסנדלר הפרטי דאג לתקן אותן עד שנגמרו.
לקראת תרגיל שנערך הודעתי ליחידתי כי ללא נעליים לא אוכל לשרת והנה הפלא ופלא נמצאו נעליים חדשות במידתי שהחזיקו מעמד 17 שנים נוספות עד לקבלת הפטור.
היי
אני לא מופתע מצהל , זה לא מפתיע אותי הזלזול של צהל בחיליו.
יש לי חבר עם בעיות שמעיה קשות הוא קיבל פטור מצהל אבל התנדב ורצה לשרת,
הוא עבר טירונות אבל ששובץ ליחידה הקבועה שלו נדהם ,
הוא שובץ לחייל קשר.
הוא טען בפני מפקדיו שהוא אינו שומע טוב, ואינו יכול למלות תפקיד זה. כל הבטחותיהם של מפקדיו כשלו.
זאת רק אחת הדוגמאות
tbניזוכר אותי שהיתי צעיר שהרגל גדלה היו חתכים את ראוש הנעל ובכך מגדילים אותה...משהוא למחשבה.
ישראל מדינה נחשלת בכל מובן של מילה.
אני מקווה מאוד שילדיי לא ישרתו בצבא שמפקיר את חייליו.
למגיבים הראשונים שלא הבינו - מדובר בשיטה ובנוהלים של הצבא.
החייל לא אמור להביא "נעליים מביתו" בדיוק כשם שאתה לא מביא למקום עבודתך עטים מהבית, וטונר למדפסת, כי בעבודה נגמר...
היטיבה לענות אפורה.
סיפור עצוב ביותר, שמראה על מדיניות צבא הגנה לישראל. גועל נפש בהתהוותו.
מוכר
מוכר מאד
אני הייתי תקוע טירונות שלמה עם אפוד ג'
במקום ב'
אמנם זה רחוק מאד מלהיות קריטי כמו נעליים,
אבל שפשופים ותסכול זה מסדר יופי יופי
צריך להציק ולנדנד,
הקשר בין סגל הפיקוד ובין האפסניה, קלוש לגמרי
פוסט משובח,
מתובל יפה בצחוק ועצב.
*
לא מפתיע אותי בכלל
לי זה פשוט כואב- לא רק טפשות זועקת
אלא איך כל העולם ואחותו במפגן ושיא של חוסר רגישות ,ואין כאן קו אפור, אלא קו שחור צורח במיוחד
דווקא כשאני הייתי ג'ובניק רוב האפסנאים שלנו היו בעצם בנות ,
אבל זה היה גן עדן , הייתי הבן היחיד בין 20 בנות שובבות ומשועממות - אם הייתי יכול לחזור בזמן הייתי עושה זאת , חבל שהייתי כזה ביישן בזמנו , זו הייתה תקופה נפלאה .
אכן כן.
חג שמח ושבת שלום!
אם לא היה עצוב היה מצחיק*
תראי את כל התגובות הגבריות הרדודות !!!!
כולם מתעסקים בסיפור איך להשיג נעליים ואף אחד לא מסוגל להבין שהמסר הוא שאנחנו צבא של דמיקולו !
טוב.. אם הגברים האלה הם לוחמי ומנהלי הצבא... אז למה אנחנו מצפות? שחייל יקבל את המידת נעלים שמתאימה לו?
נשמע מופרך, הזוי
אולי דווקא משום כך,
מדהים...
הנתונים בסיפור הזה על הקב"א הגבוה לא תואמים עם חוסר היכולת להשיג זוג נעליים, אלא על חוסר תושיה , יש הרבה מקרים כאלה בצה|ל וניתן לאלתר, זה לא משליך בשום פנים על כל הצבא, .
כנראה שדברים מובנים מאליהם אינם תמיד כאלה, קנו לו נעלים מתאימות וחסל סדר אורטופדיה, לא?
ב , כנראה לא כל כך חכם . אם אפילו להשיג את הנעליים הנצרכות לו הוא אינו יודע להשיג.
האמת היא שזה נורא הצחיק אותי .
אבל גם החייל לא היה מאוד חכם , לא רוצים לתת לך נעליים במידה שלך - תנעל נעליים רגילות מהבית עד שיחליפו לך .
דבר איתם בשפה שלהם .