רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2032 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3169 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1958 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2478 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4728 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2268 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5033 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1233 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
אלגרו
חנות התקליטים התל אביבית המיתולוגית, גן עדן שהיווה בית חם ומפגש לקהל חובבי המוסיקה מכל הסוגים, הכילה מבחר מרשים של תקליטים המסודרים בערימות-ערימות, בקטגוריות השונות.
אלגרו היתה חנות רחבת חלל נעים ומזמין, הממוקמת על הרחוב ממש, בניגוד לימינו, כשרוב חנויות המוסיקה הן קוביות בתוך קניונים מנוכרים.
בן זוגה (דאז) של אחותי הגדולה, נמנה על צוות עובדי החנות, וכך יצא שבילדותי הייתי שורצת שם שעות, בזכות אחיי הגדולים, שלקחו אותי עימם לביקורים שלהם את אמיל במשמרות שלו בחנות.
זיכרונות רבים וטובים יש לי מ"אלגרו". אני זוכרת בעיקר הרבה מוסיקה. והרבה אמיל.
לעיתים, לאדם שנקרה בדרכנו יש איזו השפעה מכרעת על חיינו, ושלא בידיעתו, עבורי אמיל היה בתפקיד מרחיב ההשכלה המוסיקלית שלי, מבלי שבכלל התכוון לכך.
ביני לבין אמיל נרקם קשר מיוחד. הוא היה אמן בנפשו. היה לו ידע מוסיקלי עצום, וכצלם חובב, נהג "לתפוס" אותי ברגעים שלא הייתי מודעת למצלמה, (ואלו הן הרי התמונות הכי מוצלחות, כידוע.)
יש לי תמונת פרופיל צדדי שמאד יקרה לליבי, שאמיל צילם, ובה אני ישובה על הרצפה בסלון ומאזינה לתקליט של הזמרת שהערצתי בילדותי, (את התקליט הוא (אמיל) כמובן הביא לי במתנה מ"אלגרו"), ואני בעולם משלי, מרוכזת בצלילים, אוזניות ענקיות לאוזניי.
במשפחתי כולם מאד מחוברים למוסיקה. אבא שלי מעדיף מוסיקה קלאסית, אופרות וקונצרטים, ועוד כילדה קטנה, פסקול חיי היה מלווה בהאזנה שלו לרשת ב'.
אולם כאמור, את ההשכלה הרחבה שיש לי במוסיקה - אני דווקא זוקפת לאמיל ול"אלגרו".
אחיי ואני נחשפנו בזכותו למוסיקה מגוונת, גם נדירה ובלתי פופולארית, והרבה מהתקליטים שברשותי, הינם מהתקופה שהוא עבד שם.
יש לי אוסף מרשים, שאיני מוכנה לוותר עליו. עד היום, בכל פעם שאני עוברת דירה, אני אורזת ביראת כבוד את התקליטים הכבדים.
אני עדיין מחליפה בין צד א' ל- צד ב', ונהנית מהצליל הנושן, המעט "מלוכלך" / לא "נקי" והייחודי שמאפיין את הפטיפון.
כדי להגן עליהם, כל תקליט עטוף בפיסת ניילון מפלסטיק - עם הלוגו של "אלגרו" על גביה.
מדי פעם, בהתקף נוסטלגיה, כאילו הייתי עיוורת, אני עוצמת עיניים, ממששת באצבעות רועדות את הבליטה של הדפס האותיות,
נזכרת באמיל,
ובעיני רוחי , לרגעים חוזרת להיות הילדה הקטנה שנהגה לשוטט בחנות ההיא,
אשר היתה, ואיננה עוד.
******************************************************
קחו נשימה ארוכה ואורך רוח, כי האודיו שבחרתי לצרף (הלקוח מאחד התקליטים הכי אהובים עליי) , הוא קטע שנמשך אחת עשרה דקות (!), והזמרת מתחילה לשיר רק כעבור ארבע דקות.
ממליצה להאזין לכולו, כי השיר מתפתח - לכל אורכו של הטראק , ישנם שינויים מוסיקליים והפתעות בסגנון ובצליל. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (55)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכנסתי לקישור אבל טרם התעמקתי בתוכן, מבטיחה לקרא בנחת במהלך היום :)
תודה, בועז :)
תודה על המשוב בועז, כבוד שאתה כאן איתי בבלוג, ברוך בואך :)
קטע שאתה מכיר אותו.. אתה יודע במקרה מה איתו היום, עם אמיל ? :) תמסור לו דרישת שלום חמה ממני אם כן..
הרומנטיקה בצלילים של רנסנס זו מוסיקה שכבר אי אפשר לשמוע היום, עם הקול הצלול השמיימי של הסולנית החד פעמית - Annie Haslam
מי שמעוניין, ניתן להאזין לעוד שיר שלהם באודיו שלי, בלינק המצורף כאן :
http://cafe.themarker.com/music/1155250/
כיף שבאת, אפי.
תודה.
מאד משמח אותי לדמיין שלאט לאט,
כל העובדים שעבדו בשלב כזה או אחר באלגרו,
יתקבצו בזה אחר זה
סביב הפוסט שכתבתי לזיכרה של החנות.
לא ציפיתי לזה.
:-)
מעניין מי זה הבחור שהיה בן זוג של אחותך והיה בצוות (יוסי אקצ'וטי..אולי?)
החנות הזאת בעצם הייתה אבן יסוד למה ששיינקין היום..
אה..כן.. וגם אני נמניתי עם צוות החנות מיום הקמתה..וכמעט עד לסגירתה..
אפי שפריר..
(אפי"מטל"שפריר..)
נפלא מה שקורה פה !
אני ממש מרוצה ומתמוגגת מפגישת המחזור הזו !
:-)))
תודה לך
:-)
יוווו גם אני עבדתי שם - בערך 7 שנים, אבל זה היה אחרי התקופה של אמיל ורונה. רונה אני זוכר אותך מהימים שעוד הייתי לקוח. היית שמנמונת חמודה כזאת, אפילו ניסיתי פעם לעבוד עלייך ועל תחיה, הבאתי תקליט של ג'ודאס פריסט שהיה לי בבית ורציתי להחליף אותו אבל אתן עמדתן בעוז מול העקשנות שלי ולא הסכמתן להחליף לי. רשעיות!:-)
אחחח היו זמנים
נפתלי,הכל יחסי.
עבורי ,בחיי הקצרים,מדובר בנוסטלגיה לכל דבר,כי הייתי ילדה.
חוץ מזה,שנוסטלגיה מתייחסת לעבר שהיה ואיננו עוד.
ובמובן מאד עצוב , עם מה שקורה כיום בתעשיית המוסיקה,
שבה רוב האנשים כבר לא משלמים על צריכה שלה באופן מסודר ומתוך כבוד,
אלא מורידים מהאינטרנט,בחינם,
אז זה בפירוש ככה.
:-(
לא קראנו, אבל היינו באלגרו. פצצה של מקום.
באמת האוזן השלישית מזכירה לי מאוד את אלגרו... רק הרבה יותר גדול.
תודה לך.
זוכר אחת באבן גבירול פינת דיזינגוף בערך, ועוד אחת באלנבי פינת ביאליק, גם בערך.
לא זוכר איך קראו להן. אחת אלגרו, אחת אלחוט ?
רוב התקליטים שלי ניקנו בחו"ל, לא בארץ. ככה זה כשאבא עובד באל-על, :-)
ושני פטיפונים, בטח. אחד טורנס, אחד אונקיו. הראשון נולד לפנייך.
קצת מצחיקותי כשמדברים נוסטלגיה ומתייחסים למה שקרה לפני 15-20 שנים.
רונה,
רק בעבור התגובה הזו שלך,היה שווה לכתוב את הפוסט הזה.
את לא מכירה אותי, ולכן לא יודעת עד כמה מעריכה אני צירופי מקרים.
תענוג של ממש, ומאד מרגש אותי לגלות שהכרת את אמיל,
וגם את המקריות שבדיוק נזכרת בו לפני שבועיים בזכות השיר !
זו הפתעה אמיתית.
אולי הכרת במקרה גם את אחותי שהיתה בת זוגתו ? ואולי אפילו אותי ואת אחי ?
האמת שאת מעט מוכרת לי..ייתכן שזה מ"אלגרו".
מה שכתבת על להתחננן לעבוד שם ולהתקבל ל"נבחרת",
מזכיר לי במעט את מה שקורה היום ב"אוזן השלישית".
מאד דומה, לטעמי.
תודה לך גם על ההפנייה לשיר המצויין שאמיל אהב.
תודה רבה.
:-)
לא ייאמן, איזה צירוף מקרים.
אלגרו היא פיסת היסטוריה פרטית שלי, עבדתי שם כשנה וחצי אחרי השחרור.
אם לא היו משלמים לי, הייתי עובדת שם בחינם. כך הרגשתי אז ואכן בעלי החנות ניצלו את התלהבות הנעורים הזאת של כל עובדיהם. אנשים עמדו בתור והתחננו לעבוד שם. זה היה מקדש וגן עדן לחובבי מוזיקה. זה היה בשבילי כמו חלום, עד שהתפכחתי והבנתי שממשכורת כזאת אני לא אבנה קריירה, ובכל זאת היתה זו תקופה מאושרת מאוד בחיי ועמוסה מאוד.
שמונה שעות ביום לעמוד על הבמה, להשמיע מוזיקה ולהחליף תקליטים, ואחר כך ללכת הביתה ולשמוע עוד מוזיקה עוד כמה שעות, "להיטען באנרגיה" כמו שקראנו לזה, אנחנו המכורים, אלה היו חיי.
את אמיל אני זוכרת בחיבה גדולה ומה מוזר - נזכרתי בו לאחרונה לפני כשבועיים, כשמצאתי סוף סוף את השיר הזה ביוטיוב, שיר שהוא מאוד אהב.
והנה את מזכירה לי אותו שוב.
תודה על הפוסט, נעים להיזכר כמה אהבתי פעם מוזיקה.
את שואלת ברצינות?
סימן שאו שאת לא מתל אביב והסביבה,
או שאת יותר צעירה ממני.
:-)
לגמרי הפסד שלך שלא הכרת את המקום המיוחד הזה.
אגב,
אלגרה קראו לקרובת משפחה שלי,מהצד של הסבתא היווניה שלי.
אבל במקרה שלה - השם היה אמיתי,
ולא פיקטיבי כמו במקרה של הדמות הוירטואלית שאת..
איפה זה היה? שאני לא אכיר?
אלגרה
לא רק לך היה קשה,את לא היחידה, כיידוע לך.
קהל שלם התאבל על סופו של עידן.
זה היה מאד עצוב אז,
וזה עצוב גם כיום.
:-(
יש הטוענים שלא רחוק היום שבו חנויות הדיסקים יסגרו בזו אחר זו,
ויזכו לגורל דומה לזה של אלגרו
(ושל חנויות התקליטים האחרות שאותן הזכיר שרון,למעלה.).
:-(
אני קניתי שם את כל התקליטים והקסטות שלי. היה לי מאוד קשה כשנסגר :)
סיפורים יוצאי דופן אתה מביא לפה.
אחזור על מה שכבר כתבתי לך בתגובה הקודמת -מאד נהנית לקרא את דברייך.
תודה,שרון.
:-)
מסכימה עם מלותיך בקשר לסיבות שלך לרכוש מוסיקה.
על כך אוסיף,שברוב המקרים,
הסאונד בדיסקים המקוריים הוא הרבה יותר טוב מאשר שמוסיקה שמורידים מהאינטרנט.
אהבתי את המשפט האחרון שלך - ביטוי מעניין - "סקס מוסיקלי".
:-)
לגבי הצפון, היינו מוסרים ד"ש לאסקימואים למי שהיה נוסע צפונה לת"א :-)
אני גם לא מוריד מהאינטרנט, לאו דווקא אידאולוגיה, פשטו אוהב את המקור
עם העטיפה, המילים וכל האינפורמציה מסביב.
תקראי את השורות הראשונות כאן אז שבכלל שכחתי את "בית התקליט"
של הלל אברמוב שאם אני זוכר נכון גם עבד עם "פאז" בכיכר מסריק.
סיפור נחמד היה לי פעם שהכרתי את בת הזוג של הלל אברמוב.
אני מבלי לדעת עליה כלום התחלתי בשיחה להסביר לה על ג'נסיס
ואיזה אלבום אני ממליץ לה, והיא אומרת לי, כן אני יודעת, ראיתי אותם
לפני שבועיים בלונדון ובשבוע הבא אני חוזרת לאנגליה (אז הם גרו שם)
לראות את פינק פלויד (המופע של ANIMALS). נדמתי.
אחרי כמה זמן פגשתי אותה במקרה בת"א אז היא הזמינה אותי אליהם
הביתה. באחד החדרים היה ארון הקודש, ים של סינגלים ואלבומים נדירים
של הביטלס (הלל אברמוב הוא גם זה שסיפק את החומר המוזיקלי לקוטנר).
שלא לדבר על אלבומים לבנים פינק פלויד ועוד המונים נדירים. והיא עוד
מוסיפה ואומרת שזה רק דוגמה, האוסף המלא באנגליה...
סקס מוזיקלי בהתגלמותו...
ואחרי שעברת ליקום הנוכחי,
השלמת את החסר מבחינה מוסיקלית?
יערה,
אילו יכלו,
הביטלס היו מודים לך
על שהגנת על כבודם.
לא מכיר,
באותה תקופה הייתי ביקום אחר. - מקביל.
בסדר? אני? תודה פליקר.
לעניין הביטלס - אני מצאתי שם המון. הם אחת ההרפתקאות המוסיקליות הכי מענינות בתרבות הפופולארית המערבית ובין הראשונים שחיברו את התרבות הפופולארית המערבית לתרבות המזרחית (living is easy with eyes closed הוא רעיון ששאוב מאסכולות חשיבה הינדואיסטיות ובודהיסטיות). הם רק התחילו כלהקת פופ כייפית וחביבה בהמשך הם הלכו למחוזות אחרים לגמרי.
שרון!
אני ממש מתרשמת ממה שרשמת פה!
בלי ציניות,זו תגובה שמכילה כ"כ הרבה מרכיבים שהייתי רוצה להתייחס אליהם,
עד שאני לרגע אני מתבלבלת ולא יודעת מאיין להתחיל..
מצחיק שציינת את תל אביב כה"צפון",
אם כי זה ברור שלאנשים שחיים בדרום הארץ,היא בהחלט צפונית.
:-)
מעניין איך אתם הדרומיים כיניתם את הצפון "האמיתי",
זה שממוקם גיאוגרפית בצפון הארץ.
:-)
איך באמת?
"הצפון הרחוק"?
היה לי מעניין לקרא על הסקירה הקצרה של חנויות התקליטים האחרות,וללמוד על "פאז".
בעל המקום המיוחד עושה רושם של אדם שמוסיקה היא בנפשו,
ותמיד נעים להגיע למקומות כאלה,שמרגישים שהיחס הוא מקצועי,
ושהידע של נותן השירות הוא מורגש ונוכח.
אבל הכי חיממה את ליבי "אחוות בעלי הפטיפונים".
זר לא יבין זאת.
רק מי ששומע תקליטים ושיש לו פטיפון מצליח להרגיש את מה שאתה ואני יודעים.
לא נשארו הרבה "דינוזאורים" כמותנו.
הרוב עברו לדיסקים,
וכיום אנשים כמעט לא קונים מוסיקה.
הם מורידים מהאינטרנט שירים בודדים ואף אלבומים שלמים,
וזאת בחינם - מבלי לשלם.
:-(
זה מעציב אותי.
אני בפירוש לא עושה את זה.
מתוך אידיאולוגיה ועיקרון.
אני ממשיכה לרכוש מוסיקה בכסף,
(דיסקים כמובן,כי תקליטים אין להשיג.)
מה שכן,אתה נשמע לי הרבה יותר רציני ממני - כי יש לך שני פטיפונים ולי רק אחד.
יש לי תחושה שאתה בטח מבין גדול במוסיקה,אולי גם כזו שאפילו אני לא מכירה (ואני מכירה הרבה).
בתור אחד שגדל בדרום הרחוק מאד של הארץ, לא
שרצתי בחנויות האלו אלא במחלקת התקליטים
של המשביר לצרכן באילת. אריה הג'ינג'י שניהל את המחלקה
(היה חולה על הסטונס..) כבר הכיר אותי ונתן לי יד חופשית שם. דרכו גם הזמנתי את
כל התקליטים תוצרת חוץ (ECM) מי שמע אז, לפני 30 שנה על
קית' גארט, או ראלף טאונר, אורגון, ועוד רבים אחרים...
אבל כשהייתי מגיע ל"צפון", העדפתי דווקא את "פאז" שהייתה בכיכר מסריק. שם
היה מבחר מצוין של כל מה שלא ניתן להשיג באלגרו, אלחוט,
מנגו (שהיה מול פאז) וכל יתר החנויות. המבחר כלל גם מגוון של אלבומים לבנים
נדירים שאין לי מושג איך בעל המקום השיג אותם ולמה הוא מכר אותם.
עד היום, כמוך אני שומע את התקליטים, הם שמורים אצלי במצב מעולה, ללא שריטות
וכמעט ללא רעשים (אם כי יתכן שגם האוזניים שלי כבר קצת עייפות...) ואני
מחזיק בשני פטיפונים, מה שבטוח....
את לא מאכזבת.
אכן משפטים חכמים ויפים ציטטת.
וגם הם מאד נכונים.
אבל זה לא סותר, לטעמי.
מצטערת לאכזב.
שורה שאני אוהבת היא living is easy with eyes closed, misunderstanding all you see. השורה הזו מדברת אלי הרבה יותר. דמיין הוא יפה, לא אומרת, אבל פשטני וקצת חסר מודעות. בשורה הזו, משדות תות, לנון מנסח אמירה מורכבת על מניעים של אנשים.
אני אוהבת גם את "And in the end, the love you take Is equal to the love you make."
רותי,
לי אישית השם מצלצל,אבל ממש במעורפל,ואין לי זיכרון חי מהחנות ההיא.
אולי לקוראים אחרים זה יזכיר מעט יותר.
:-)
תמיד ידעתי שאתיודעת לבחון דברים באור השכל ופחות ברגש.
את בסדר.
אף פעם לא הבנתי מה מוצאים בהם האנשים.
מסכימה איתך שהטקסט נאיבי,והמלודיה אכן אינה מתוחכמת,
ועם זאת - זהו אחד השירים האהובים עליי,
ואני מוצאת הרבה יופי ורגש גם בפשטות הזו,ובתקווה התמימה של המסר בשיר.
אני מופתעת שמישהי כמוך,לוחמת צדק אמיצה,דון קישוטית כמותך,כזו שלא נרתעת מטחנות רוח ורודפת שלום,אמפטית כלפי המיעוט הנרדף ומתנגדת לכיבוש - לא מזדהה עם השיר שהוא אולי שיר הלל לשלום מהיפיפיים שנכתבו,הגם שבאותה נשימה אני מבינה על מה את מדברת (ומכבדת את דעתך) כשאת מכנה אותו קלישאתי,ילדותי ולא מורכב.
זכותך לחשוב כך.
יש להם עוד שיר שיש בו שורה שאני אוהבת לצטט - "הדברים הטובים בחיים - ניתנים בחינם, ואין לקנותם בכסף."
(בתרגום חופשי).
את יכולה לטעון גם כאן שזה קלישאתי,לא איכפת לי.
כי זה פשוט,
אבל כל כך מדוייק ונכון.
הו עמיחי,
אחי הגדול והאובד!
עכשיו אני במתח אם "האיש הנחמד" שהמליץ לך היה במקרה אמיל..
אתה זוכר איך קראו לו? (זה שם יוצא דופן,אז יש סיכוי שתזכור..)
הוא היה גבוה?
בקשר לשמות שציינת - אודה בבושת פנים שאני לא שולטת כ"כ במחלקה הקלאסית - זה יותר התחום של אבא שלי, כאמור.
ייתכן שהוא מכיר את התקליטים הללו ושאפילו יש לו אותם באוסף שלו.
:-)
טעות בידך. אני חושבת שהוא קלישאתי ואפילו - ילדותי.
אני לא זוכרת מה חשבתי עליו כשהייתי נערה. נדמה לי שגם אם חיבבתי אותו, לא חשבתי שהוא פסגת היצירה של ג'ון לנון. היום אני כמעט לא שומעת את הביטלס. אני נוטה היום למקומות מורכבים יותר, בעיקר טקסטואלית. אם מתנגן ביטלס ברדיו אעדיף משהו מהאלבום הלבן או אייבי רואד. המוסיקה הפחות פופית והיותר ניסיונית שלהם.
עוד חנות תקליטים מיתולוגית בתל אביב, היתה מנגו.
מישהו זוכר?
רותי.
איזה מלך אתה!
אין על הקול של אנני.
ואין על המוסיקה המקורית של הלהקה הזו.
היא מזכירה את ג'וני מיטשל,(ועוד כמה זמרות) בסיגנון השירה ובקול הנשי העדין,
אבל היא בסופו של דבר בכל זאת אחרת.
תודה יקירי,
הן על הפידבק
והן על הוידאו.
גולן,
תודה רבה לך על המשוב הנעים
:-)
הנה, נעשה כבוד לגיברת גם בוידאו
אני גדלתי די רחוק, אבל לא היה ביקור בעיר הגדולה
שהחמצתי מעבר בחנות המעולה הזאת.
תודה על התזכורת :)
פוסט מרגש
מעביר תחושות נעימות של התרפקות על העבר
נהניתי לקרוא - שבוע טוב :-)
מירי,תודה לך על הפירגון.
משמח אותי לקרא את מלותייך החמות.
לא מכירה את אלגרו
גם לא את אמיל
אבל כתבת פוסט נוסטלגי ויפה.
קראתי עכשיו את כל התגובות שנכתבו פה בשנית,
ואני מוכרחה לציין שזה מאד מחמם את ליבי לקרא את הדיון המתפתח שלנו על מוסיקה ועל אלבומים,שהחל בטבעיות בהשראת "אלגרו".
כ"כ כיף ונעים "לשוחח" על מוסיקה,ואפשר לדבר עליה שעות על גבי שעות, ומכיוונים שונים.
הלוואי שזה ימשיך ע"י קוראים נוספים שיקראו את הפוסט ויוסיפו מחשבות משלהם.
:-)
כמו למשל מה שכתבה יערה על הביטלס - חשבתי לעצמי ש כ"כ מתאים לה לאהוב את הביטלס,ובטח את השיר שלהם "דמיין" אני מנחשת שהיא אוהבת במיוחד.
(וגם אני).
ובמסגרת המסורת האחרונה שלי לשתף בסיפורים שמזכירים לי התגובות פה,
אז בהקשר למה שכתבה רוקנרול מיוז על החבר של אחותה שבזכותו היא התאהבה במקצוע הפיזיקה,
נזכרתי שהיה לי חבר שמאד אהב דיסק של להקה שלא סבלתי.
פשוט כי הסיגנון שלהם לא קלע לטעם המוסיקלי שלי.
ובכל פעם שהוא היה שם את הדיסק הייתי מתעצבנת ומבקשת ממנו שישמע אותו כשאני לא איתו,כי לא יכולתי להאזין לצלילים האיומים האלה.
ואז יום אחד,מבלי שהייתי מודעת בכלל,מצאתי את עצמי בוחרת בהיסח הדעת את הדיסק הזה(!)
כן כן,זה שלא הייתי מסוגלת לשמוע,ושמתי אותו במערכת.
הוא היה בהלם.
ולפתע גם אני עיכלתי.
כן.
פשוט התרגלתי.
וכשהתרגלתי - אז גם הצלחתי להתאהב במוסיקה, שבחיים לא הייתי מאמינה שאני אלמד להעריך.
אני מניחה שזה הרבה בזכותו.
אח"כ הוא היה מזכיר לי את זה הרבה בהקשרים שונים.
ומאד היה גאה ומרוצה מעצמו על שהצליח להשפיע עליי עד כדי כך שהתאהבתי במוסיקה שמעולם לא סבלתי לפני שהכרתי אותו.
:-)
נראה לי שהמסקנה הפילוסופית מהסיפור הזה משליכה על תחומים רבים.
ולאו דווקא רק על המקרה הספציפי הזה.
ממליצה לך בחום לסור בהקדם לשוק הפשפשים ולרכוש לך פטיפון עתיק שינגן עבורך את כל התקליטים המיותמים.
:-)
קצת רומנטיקה ונוסטלגיה תמיד מוסיפות טעם לחיים.
שינה ערבה שתהיה לך
:-)
גם לי יש תקופות כאלה,
שאני נדבקת לאלבום אחד,
ושומעת אותו בוקר-צהריים-ערב-לילה.
בלופ.
כל היום.
אוכלת,נרדמת,מתעוררת,באוטו,בכל מקום ,
עד שאני כבר לא יכולה יותר ומרגישה ששבעתי.
:-)
בדרך כלל זה קורה לי עם אלבומים חדשים של יוצרים אהובים עליי,
או כאשר אני מגלה מוסיקאי/ים שעדיין לא שמעתי בעבר.
איזה יופי ! פיסת זיכרון נעלמה- אלגרו
כבר שנים אני אומרת לעצמי שהגיע הזמן לקנות פטפון בעבור כל אותם תקליטים מיותמים ששרדו ואיכשהוא לא יוצא.
הדיסקים תפשו את מקומם ואני קונה, אוף, באובססיה.
אני אשוב לשמוע את האודיו, המיטה קורצת לי עכשיו ( :
בשבילי אלגרו היתה כמעט התבגרות. בהתחלה הייתי הולכת לחנות קטנה ברמת גן. קרוב הביתה. אבל היה איזה רגע שכבר נעשיתי יותר מתוחכמת וההיצע של החנות הקטנה לא הספיק. לא זוכרת מי סיפר לי על אלגרו.
זכרון אחד - חזרתי מביצפר הביתה. הרדיו השמיע את ג'וליה. מייד ידעתי שזה הביטלס למרות שאף פעם לא שמעתי את השיר. זהיתי את טביעת היד שלהם. נשכבתי על המיטה של הורי ליד הרדיו וחיכיתי שהשדרן יגיד את שם השיר. פחדתי שהוא ימשיך ישר לשיר הבא. אבל היה לי מזל, הוא אמר. הוא ציין גם שהאלבום הלבן הוא אלבום כפול. נורא רציתי את האלבום אבל לא היה לי מספיק לאלבום כפול. ההורים התגייסו ולמחרת אחרי ביצפר נסעתי לאלגרו לקנות את האלבום הלבן. אחר כך התחילה תקופה שלא שמעתי כלום פרט לו. חודשיים לפחות.
:-))))
איזה מדליק השיתוף הזה, יערה!
נכון,היו גם קלטות..
:-))
טוב שהזכרת לי!
אני כמעט יכולה לדמיין אותך עולה לאוטובוס בתחנה שיש סמוך לבית הספר,עם ילקוט על הגב ומטבעות בידיים,
ואז נכנסת לאלגרו וניגשת לקופה בהתרגשות,אוחזת בקסטה שבחרת.
:-)
בהחלט.
אני הייתי חוסכת מטבעות ופעם בכמה זמן נוסעת אחרי ביצפר לאלגרו לקנות עוד קסטה של הביטלס.
:-))))
למזלי,מעולם לא קרה לי שהתאהבתי בבני זוגם של אחותי,פשוט כי יש לנו טעם שונה בגברים,למרבה המזל.
:-)
ורק אציין שאני כותבת זאת מבלי חלילה לפגוע בהם, כי כולם היו מצויינים,יפי מראה ו"מלח הארץ".
אולי גם משום שביני לבין אחותי הגדולה יש פער של אחת עשרה שנים (!) בגיל,ועבורי היא היתה סוג של אמא שנייה.
בילדותי,מאד הערצתי אותה והאמנתי שהיא מושלמת.
אהבתי מאד את בני הזוג שהיו לה,וגם את בעלה אני מאד מעריכה,אבל זו תמיד היתה אהבה תמימה ולא רומנטית מבחינתי.
בקשר לזה שאנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים,
מצליחים לגרום לנו לאהוב תחומים שלא אהבנו קודם - אני מאד מזדהה ומבינה על מה את מדברת.
וזה נכון ומקסים בעיני.
ולגבי המוסיקה,גם אני כמוך,לא זוכרת מתי התחילה ההתאהבות שלי בה,אולי מינקות.
אבל אני כן זוכרת את אמיל כסוג של אבן דרך ,
שהרחיבה לי באופן משמעותי את הידע שלי וההיכרות שלי
עם מוסיקה מסוגים שלא היו מוכרים לי קודם לכן.
מוסיקה היתה תמיד אהבה ענקית שלי ואין לי שום זיכרון איפה זה התחיל כמו שאין לי מושג מי לימד אותי שפריז היא הבירה של צרפת.יש זכרונות שאנחנו זוכרים במדויק את המקום והשעה שזה קרה לנו ויש זכרונות שאין לנו שום דרך לתעד בזמן ואלה הם הזכרונות היותר חזקים.לעומת זאת אני זוכרת מי גרם לי לציון 100 בפיזיקה-החבר של אחותי ולא תאמיני בזכותו אפילו התחלתי להתאהב בפיזיקה [ואוי לבושה גם בו (התאהבתי)] .
אם נהנית מהלהקה ומהזמרת,
ייתכן שתאהבי גם את זה -
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1155250
:-)
הכרתי אבל לי היו קבועות אחרות.
הרגע סיימתי לשמוע את הטראק.
תודה שההעלית אותו. היה כיף להאזין לו.
אם נגעתי,
אז זה קודם כל בנקודות הרגישות שלי,
ורק לאחר מכן (אולי) הצלחתי גם לגעת בשל האחרים.
ומה איתך?
את הכרת את אלגרו באופן אישי?
את זוכרת כמה מיוחדת היתה החנות הזו?
נגעת עכשיו להרבה קפאינים בנקודה רגישה.