אלגרו

‎23

מוזיקה השכלה מוסיקלית, נוסטלגיה, תקליטים, תרבות

55 תגובות יום שבת, 19/12/09, 11:14

חנות התקליטים התל אביבית המיתולוגית, גן עדן שהיווה בית חם ומפגש לקהל חובבי המוסיקה מכל הסוגים, הכילה מבחר מרשים של תקליטים המסודרים בערימות-ערימות, בקטגוריות השונות.

אלגרו היתה חנות רחבת חלל נעים ומזמין, הממוקמת על הרחוב ממש,

בניגוד לימינו, כשרוב חנויות המוסיקה הן קוביות בתוך קניונים מנוכרים.

בן זוגה (דאז) של אחותי הגדולה, נמנה על צוות עובדי החנות, וכך יצא שבילדותי הייתי שורצת שם שעות, בזכות אחיי הגדולים, שלקחו אותי עימם לביקורים שלהם את אמיל במשמרות שלו בחנות.

זיכרונות רבים וטובים יש לי מ"אלגרו".

אני זוכרת בעיקר הרבה מוסיקה.

והרבה אמיל.

לעיתים, לאדם שנקרה בדרכנו יש איזו השפעה מכרעת על חיינו,

ושלא בידיעתו,

עבורי אמיל היה בתפקיד מרחיב ההשכלה המוסיקלית שלי,

מבלי שבכלל התכוון לכך.

ביני לבין אמיל נרקם קשר מיוחד.

הוא היה אמן בנפשו.

היה לו ידע מוסיקלי עצום, וכצלם חובב,

נהג "לתפוס" אותי ברגעים שלא הייתי מודעת למצלמה,

(ואלו הן הרי התמונות הכי מוצלחות, כידוע.)

יש לי תמונת פרופיל צדדי שמאד יקרה לליבי, שאמיל צילם,

ובה אני ישובה על הרצפה בסלון ומאזינה לתקליט של הזמרת שהערצתי בילדותי,

(את התקליט הוא (אמיל) כמובן הביא לי במתנה מ"אלגרו"),

ואני בעולם משלי, מרוכזת בצלילים, אוזניות ענקיות לאוזניי.

במשפחתי כולם מאד מחוברים למוסיקה.

אבא שלי מעדיף מוסיקה קלאסית, אופרות וקונצרטים,

ועוד כילדה קטנה, פסקול חיי היה מלווה בהאזנה שלו לרשת ב'.

אולם כאמור, את ההשכלה הרחבה שיש לי במוסיקה

- אני דווקא זוקפת לאמיל ול"אלגרו".

אחיי ואני נחשפנו בזכותו למוסיקה מגוונת, גם נדירה ובלתי פופולארית,

והרבה מהתקליטים שברשותי, הינם מהתקופה שהוא עבד שם.

יש לי אוסף מרשים, שאיני מוכנה לוותר עליו.

עד היום, בכל פעם שאני עוברת דירה,

אני אורזת ביראת כבוד את התקליטים הכבדים.

אני עדיין מחליפה בין צד א' ל- צד ב',

ונהנית מהצליל הנושן, המעט "מלוכלך" / לא "נקי" והייחודי שמאפיין את הפטיפון.

כדי להגן עליהם,

כל תקליט עטוף בפיסת ניילון מפלסטיק

- עם הלוגו של "אלגרו" על גביה.

מדי פעם,

בהתקף נוסטלגיה,

כאילו הייתי עיוורת,

אני עוצמת עיניים,

ממששת באצבעות רועדות את הבליטה של הדפס האותיות,

נזכרת באמיל,

ובעיני רוחי ,

לרגעים חוזרת להיות הילדה הקטנה

שנהגה לשוטט בחנות ההיא,

אשר היתה,

ואיננה עוד.

******************************************************

קחו נשימה ארוכה ואורך רוח,

כי האודיו שבחרתי לצרף (הלקוח מאחד התקליטים הכי אהובים עליי) ,

הוא קטע שנמשך אחת עשרה דקות (!),

והזמרת מתחילה לשיר רק כעבור ארבע דקות.

ממליצה להאזין לכולו,

כי השיר מתפתח -

לכל אורכו של הטראק ,

ישנם שינויים מוסיקליים והפתעות בסגנון ובצליל.

דרג את התוכן: