קונברסיה
פוסטים פופולאריים
-
אין מקום לכיבוש
2/1/10 | 519 צפיות
-
שיר חדש - אמא יש רק אחת
26/2/10 | 1700 צפיות
-
ה-9.11 הוא ה-4.11 שלנו
6/11/09 | 622 צפיות
-
החלטה חשוכה באשקלון- למה לא מניפים את נס המרד האזרחי? למה?
22/3/10 | 1115 צפיות
-
דיאלוגים בינה לבינו
5/7/10 | 1620 צפיות
-
אזור אסון שעה מתל אביב
18/1/10 | 942 צפיות
פוסטים אחרונים
- דיאלוגים בינה לבינו 5/7/10
- "שדרוג" עלאק - נמאס לי מהקפה 2/7/10
- עוגן 1/7/10
- אוהב את ימי החול של ירושלים 29/6/10
- הצבענו לברקת, וקיבלנו קואליציה חרדית וימנית 26/6/10
- גור גברים 24/6/10
הדילמה של הקיום האנושי
שום עט לא יוכל לכתוב משהו נצחי, אם אינו ספוג בהלכי הנפש של הלילה.
בלילה האחרון, כשלא הצלחתי להירדם (זה קורה לי הרבה לאחרונה), וייחלתי למעט נחמה, התחלתי לנבור בחוסר מנוחה בספרייתי. אז נפל מבטי על עותק קמוט דפים של ספרו של ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא". "זרתוסטרא" הוא ספר אמיץ, שיותר מכל ספר אחר, מלמד כיצד יש לקדש את החיים ולחגוג אותם. עלעלתי בדפים אקראיים, פה ושם: "לשנות את 'כה היה' ל'כך רציתי שיהיה' – רק לכך אקרא ישועה". השאלה של זרתוסטרא אם ניאות לחזור בדיוק על החיים שחיינו שוב ושוב חוזר חלילה, לנצח. כלומר, המסר של ניטשה לכולנו היה כי עלינו לחיות את החיים בדרך שנהיה מוכנים לחוזר על אותם חיים לנצח נצחים. הוא אומר בין היתר: "מצה את חייך". "מות ברגע הנכון". אכן מילים כדורבונות. לחיות את החיים במלואם; ואח"כ, רק אז, למות. אל תותיר מאחוריך חיים שלא נחיו עד תום.
הנחתי את זרתוסטרא למקום מנוחתו, וישבתי באפלה. מהרהרת בדברי ניטשה. כאשר בשלהי ימיהם יביטו מרבית האנשים לאחור, יגלו כי חייהם עברו עליהם כביכול בינתיים. הם יופתעו להיווכח כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם. בבואו לתאר את הדילמה של הקיום האנושי, מזכיר שופנהאואר מידי פעם את מיתוס הגלגל של איקסיון או את מיתוס טנטלוס. איקסון היה מלך שבגד באמונו של זאוס ונענש בכבילה לגלגל אש מסתובב לנצח. טנטלוס, שהעז להמרות את פי זאוס, נענש על יוהרתו בפיתוי נצחי שלעולם אינו בא על סיפוקו. חיי אדם, חשב שופנהאואר, סובבים לעולם סביב ציר הצורך והסיפוק. אך הסיפוק הזה מספק אותנו רק להרף עין. לאחר מכן, שוב אנו מונעים לפעולה, הפעם כדי לחמוק מאימת השעמום. לכן, מה הם חיי אדם אם לא מעגל אינסופי של רצייה, סיפוק, שעמום ושוב רצייה?
שופנהאואר מוסיף ואומר שככל שהאינטליגנציה גדלה, גדלה גם עוצמת החיים.
נ.ב. חשוב לי לציין ששופנהאואר היה הפילוסוף הגדול הראשון שהשתית את מחשבתו על יסודות אתאיסטיים.
|
תגובות אחרונות
-
אביה אחת
בתגובה על עוגן
-
נהר גועש
בתגובה על דיאלוגים בינה לבינו
-
טולי "נעלולי פלא"
בתגובה על חומי - הכלב שלי
-
shira_22
בתגובה על אני והכלב החמוד שלי
-
הגרה מעבר לפינה
בתגובה על טיפש, בשביל מה התחתנת איתה?
-
אנה הו
בתגובה על "שדרוג" עלאק - נמאס לי מהקפה
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את פשוט דכאונית
זה יעבור
הוא אומר בין היתר: "מצה את חייך". "מות ברגע הנכון".
חשבתי על סיום חייו הנורא של ניטשה עצמו...
ללא ספק ספר מדהים ומשובח אנה יקרה(:!
היי נועם,
אכן שפינוזה דגל באפוסמיזם, ולכן סבר שהיקום כפי שהוא נראה כסופי ומגובל אינו בסופו של דבר אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט.
צודק אתה ידידי.
שלך,
אנה.
היי הולמס,
שופנהאואר כן היה פסימיסט וגם מיזנתרופ
שופנהאואר היה גם פסימיסט מאין כמותו.
רק בשל העניין שלי בניטשה שהתעורר סביב שני ספרים: "כה אמר זרטוסתרא" ו"מעבר לטוב ולרוע" הלכתי לבדוק מי זה שופנהאואר.
הי, רק רציתי לתת לך תקווה, לא התכוונתי להיות לא רגישה.
"רצייה, סיפוק , שיעמום ושוב רצייה"
אכן כך..וחשוב לא פחות מהכל - הרצייה
ברגע שנחדל לרצות - נחדל לחיות
ספר מקסים ..וגם ניטשה ( רצוי לקרא לא מתורגם - כי מפסידים המון בתרגום )
יש לי בעיה עם הגדרות...לא אנו האחראים ללידתנו ..וגם לא למותנו אז...
איך אפשר לבחור ?
הכול יפה ונכון אבל...זוהי רק מיטולוגיה..בספק אם יש אמיתות
ולכן אפשר רק להקיש...ולנסות לייסם זמת המתאים לאינדיבידואל
אגב " דודי שנה " תה פסיפלורה , תפוח בדבש , או שוקו חם ( אבל אמיתי לא אינסטנד )
עוזר 100% ..חוץ מזה למה לחפור ? לפעמים יש לקבל כמובן מאיליו וזהו ..בלי למה ?
כי על למה ? יש תמיד ככה
שבוע טוב ומבורך
אני דווקא כן סובלת מיאוש הקיום, ועל כך ניתן לקרוא בפוסטים שלי.
הלילה האחרון היה לילה לבן - פשוט לא הצלחתי להירדם, אז עלו מחשבות, הרהורים, תהיות...
ואני אתן לך ציטוט (לא מדוייק, אך בערך): שמחת החיים של נעורינו נובעת, בין השאר, מכך שאנו מטפסים על גבעת חיינו ואיננו מבחינים במוות שמשתרע מעברה האחר.
שיהיה לנו שבוע טוב,
נ.ב. תודות על הכוכב
רב תודות לך יורם היקר.
שמחה שנהנת מקריאת הפוסט, ולא פחות חשוב - מהבשר הטעים.
שלך בידידות,,
אנה
את בטח לא סובלת מדי מיאוש הקיום אם את מוצאת כח לפתוח את ניטשה באמצע הלילה (או באמצע היום). אני כשלעצמי מנסה לחשוב על כל דבר אחר חוץ מלחשוב למה לא למות בזה הרגע עכשיו. התשובה היחידה שלי היא, זה נכון, אפשר עכשיו, אבל אפשר לנסות עוד קצת, למות תמיד יהיה לי זמן :-)
אנה הו יקרה
תודה לך על הפוסט
אהבתי כתיבתך
שבוע מבורך
למרות כל המהמורות בנתיב
בו עברו ועוברים חיי לא
הייתי משנה כמעט דבר.
כרגיל,אהבתי מאד את כתיבתך.
היי לאה יקירה,
כתבת יפה ומדוייק.
אכן, "לעולם אדם ייחל" - אהבתי.
נ.ב. הפוסט הזה נכתב באמצע הלילה, שעבר עלי ללא שינה...
זה אמנם לא ניתוח של ספר, אך חן חן לך איש יקר.
אהבתי את תגובתך.
חבל שאי אפשר לככב תגובות.
אנא
אמנם ידוע לי, אך תודה על תגובתך, פיגאסוס היקר.
לקט מעניין
על קצה המזלג
איני מנסה להידמות לאיש מהם
קטונתי
אלא ממרום שנותי למדתי
שנבצר מאיתנו למלא את כל קשת היעדים השאיפות והרצונות המקננים בנו
בשנים הספורות הנתונות לנו
ובעיקר בשנים שכוחנו עדיין במותננו
לכן - לעולם אדם ייחל
שב"ש
לאה
אכן ניתוח מעולה של הספר.
WELL DONE
נחיה ונראה :-)
(אמר המת לעיוור)
במיתולוגיה היוונית טנטלוס היה בנם של זאוס ושל הנימפה פלוטו. טנטלוס ידוע בכך שהוזמן לשולחנו של זאוס באולימפוס, כמו איקסיאון. שם, גם הוא, הפגין התנהגות בלתי-ראויה, גנב אמברוזיה, מסר אותו לאנשיו, וחשף את סודותיהם של האלים. עונשו של טנטלוס, שהפך ביטוי המציין פיתוי ללא סיפוק, היה לעמוד בבריכת מים תחת עץ פרי בעל ענפים נמוכים. בכל פעם ששלח ידו לקטוף פרי, התרוממו הענפים שנשאו את מזונו הנכסף מעבר להישג ידו. בכל פעם שהתכופף לשתות ממי הבריכה, ירדו המים לפני שיכל ללגום מהם. מעל ראשו ניצבה אבן מאיימת, בדומה לזו של סיזיפוס.