0

עצור!

2 תגובות   יום שבת, 19/12/09, 14:10

 

עצור!

מספיק עם המרוץ הזה. לפחות לרגע, יום, שבוע. עמוד במקום רגע, אולי תנוע קצת לאחור. תיקח מרחק. תנצל את ההזדמנות הזאת להסתכל על מה שקורה. עליך. על עצמך. כן אתה. מה יש? מגיע לך גם.

כמעט נגעת. כבר יכולת להרגיש את זה תחת קצות האצבעות, עומד על קצות האצבעות כמו תמיד, הולך בין הטיפות, נרטב למרות הכל בגשם הזה ששוטף את כולם. זה לא ברד או סלעים. אלוהים אוהב אותך כמו את כולם. בדיוק אותו הדבר. אולי קצת יותר, אתה מחייך לעצמך, ומיד מרצין. זה גשם. מים בסך הכל. רגשות שמטפטפים עליך מכל הכיוונים ואתה בלי מטריה ובלי מעיל. והטיפות נופלות לך על הראש, נוגעות ישר בעור חשוף שזיפים קצרים של שיער מבצבצים ממנו. כן, זה אתה שנרטב. לא מישהו אחר. לא לא. אתה. וקר לך ורטוב והרוח גם שתעוף ממך כבר. אבל לא. אין הנחות. אין מבצע סוף העונה, גם אם יש עוד פחות משבועיים לסוף שנת המס.

אז התמתחת. פשטת ידיים גבוה. האצבעות כמעט ונוגעות בזה. אתה מרגיש את העקצוץ של השדה האלקטרומגנטי, חשמלי, אנרגטי, רוחני, נפשי, רגשי מחלחל מהקצוות של הידיים אל עמוד השדרה והראש. אתה נושם את היונים השליליים באוויר, את החשמל הזה, ברקים בקו האופק מאירים את העננים.
ושוב אתה קצר מדי, נמוך מדי, לא מגיע אל המדף, אל הכפתור, אל המטרה. נוגע ולא נוגע. מתסוכל. מפספס את החץ היחיד שהיה לך ולא מוותר. יודע שכבר אתה כמעט שם. עוד צעד קטן לגוף וצעד גדול לאריק. אתה יכול לגעת אם רק תמתין, עצור! לך סביב. אחורה פנה, קדימה צעד.

תנשום עמוק. מראים לך בתמונות, במראות, בתחושות, בקולות. אתה כמעט שם. אבל לא. עוד קצת. הרווח הזה... הרווח שבינך לעולם, בינך לבין עצמך, בינך לבינה, רווח כל כך קטן, אחד משישים. בטל בשישים, כך אמרו חכמים ובכל זאת. לך לאחור. תפוס מרחק. הערך מחדש. לזינוק האחרון.

היכון, הכן, .... רוץ אריק רוץ...


דרג את התוכן: