"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
תסמונת העייפות הכרונית והבעיה הפסיכו-פיזית
החלטתי לשנות את הפוסט מאז אתמול משתי סיבות, על אחת אני מעדיפה לשתוק. השנייה היא שהיתה לי הרגשה שיותר מדי דגש הושם על הדוגמה של ההרזייה שמבחינתי היתה רק דוגמה ולכן אני מעדיפה להביא כאן דוגמה שיותר נוגעת לי. לכל המגיבים שכרגע התגובה שלהם תראה פחות רלוונטית, אתכם הסליחה. אני מודה ומתוודה שאני מרגישה אי נוחות מסוימת מהטענה שאיננו אלא מכונות משוכללות שאת כל האספקטים הנפשיים שלהן ניתן להעמיד על הגוף. ואולם, שבעתיים אני מרגישה אי נוחות מהטענה ההפוכה - שאת כל האספקטים הפיזיים שלנו אפשר להעמיד על הפסיכולוגיה. אני מעדיפה, למשל, לחשוב שמצב הרוח הרע שתקף אותי לפני שבוע היה תוצאה של הווירוס שנדבקתי בו מאשר לחשוב שנדבקתי בווירוס כי היה לי מצב רוח רע. משום מה יש בימנו נטייה לאובר-פסיכולוגיזציה של תופעות פיזיות. למשל, את העייפות הכרונית שאני מרגישה בכל רמ"ח איברי נוטים מכרי ליחס לחוסר סיפוק רגשי (מה שמייד גורם לשערי לסמור) ואת התיאבון שבגללו אנשים אוכלים יותר ממה שהם צריכים נוטים לייחס לחסך רגשי. כך לפני זמן לא רב, אחרי שנשבר לי מהעייפות הבלתי נסבלת, קניתי ספר על תסמונת העייפות הכרונית. להפתעתי, גיליתי שהרבה מאוד מהסימפטומים הנלווים לעייפות מופיעים אצלי. שמחתי לגלות את הספר כי אחד הדברים שהודגשו שם הוא, שלמרות שעדיין לא יודעים מה גורם לתסמונת הזו ולא יודעים איך לאבחן אותה אלא על דרך השלילה וגם לא יודעים כיצד לטפל בה, המחלה היא מחלה. כלומר, זה לא "בראש" של החולה. למחרת סיפרתי על כך לאחותי ואחרי כמה שעות היא שלחה לי לינק לכתבה ב-YNET. מסתבר שבדיוק עכשיו הסתיים מחקר חדש שבו גילו את הנגיף הגורם למחלה. אמנם עדיין לא יודעים איך לטפל בה ועדיין הבדיקה שנועדה לגלות את הנגיף עוד לא הוצאה לשוק, אבל סוף כל סוף הוכח שהמחלה אינה ב"בראש" של החולים. ואולם, למרות שאחותי היתה זו שהיפנתה את תשומת ליבי למאמר היא עדיין משוכנעת שאצלי זה לא פיזי. ייתכן שיש כאלו שסובלים מהתסמונת אבל אני, אחותה, לא סובלת מזה אלא סובלת מחסך ריגשי כלשהו. אני משערת שהרוגז שהעמדה הזו מעוררת אצלי קשור באיזו סיבה פסיכולוגית עמוקה ולא מודעת, אבל בכל זאת אנסה להוסיף כאן גם רציונליזציה "צדקנית": כאשר האדם מאמין שכל הרעה החולה פסיכולוגית במקורה הוא מונע מעצמו את הטיפול הפשוט בגורמים הפיזיים. אני מכירה אנשים מדוכאים שנמנעים מלקחת תרופות נגד דיכאון כי הם משוכנעים שאין לזה שום מקור פיזי. אני מכירה אנשים שנמנעים מלקחת תרופות נגד תיאבון כי הם משוכנעים שזה שהם שמנים זה בגלל שהם בעצם לא באמת רוצים למצוא בן זוג. לא חבל? |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שרלה, את כבר יכולה לדעת שאני אפיקורסית מוחלטת ולא מאמינה בכלום. בכל זאת קראתי אבל לא הצלחתי להבין מה בסופו של דבר המסקנה. בנוסף, לא התכוונתי להעלות בפוסט הזה סוגיה פילוסופית תיאורטית אלא גישה פרקטית לחיים.
היי דוקטורה יקרה
"גוף ונפש" מאמר מעניין של הרב אשלג , שהיה מקובל.
(אם יש לך זמן ורצון.)
יש בו כמה נק' מעניינות , כמובן למי שמאמין בתורת הקבלה..
אני אישית מאמינה מאד
בקשר של הגוף והנפש
וההשפעות של האחד על השני.
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31360?/heb/content/view/full/31360&main
תודה, עליזלה.
אני מכירה אנשים מדוכאים שנמנעים מלקחת תרופות
נגד דיכאון כי הם משוכנעים שאין לזה שום מקור פיזי.
אני מכירה אנשים שנמנעים מלקחת תרופות נגד תיאבון
כי הם משוכנעים שזה שהם שמנים זה בגלל שהם בעצם
לא באמת רוצים למצוא בן זוג. לא חבל?
מדויק כל כך ה-חבל מאד הזה. וגם עצוב. לי.
דרך אגב, גם אני חושבת שהכל בראש - במוח. כלומר, בחיווטים ובחומרים שיש שם.
אני חושבת שהגישה הזו נובעת מ"הרעלת" פסיכולוגיזם. אני, לעומת זאת, מאמינה שכל "משהו אחר" הוא תחליף לאוכל שאסור לנו לאכול כי אנחנו צריכים לספק את התדמית החברתית האופנתית.
גם אני חושב שהכל בראש
ואם מישהו מחליט לרזות ואין לו בעיה גופנית בריאותית
ובכל זאת לא מצליח-זה בא מהראש
ז''א-בעיה פסיכולוגית
הוא אוכל כתחליף למשהו אחר
דווקא אלו נשמעות לי חתולות מאוד הגיוניות. לאחותי, לעומת זאת, היתה פעם חתולה שכל הזמן רצתה לאכול. אצלה, כך נראה לי, היתה בעיה במרכז התיאבון במוח.
לגבי דיאטה, אני חושבת שזה ממש משהו לא קל ועובדה שהמון אנשים לא מצליחים לעשות דיאטה.
חתולים שאוכלים הרבה
הם חתולים שחוו רעב
אם חתולות החצר שלי באות 3 פעמים ביום-הן אוכלות מעט
ואם הן באות רק בערב-הן מחסלות המוןןן.
מי שאינו מסוגל לעשות דיאטה-לדעתי חווה רעב
נפשי או גופני.
אין ספק שעודף משקל עדיף על היפר אקטיביות, חוסר שינה ודכאון. דרך אגב, לי אישית עודף משקל לא מפריע בכלל אבל אני מכבדת את זה שמישהו כן רוצה לרזות.
להפסיק כי לי הם גרמו להיפר אקטיביות, חוסר שינה בלילות,דכאון.
מצב רוח רע.
לא יכולתי.
זאת הסיבה.
גם אני מאמינה בסופו של דבר באיזון.
דרך אגב, למה להפסיק לקחת את הכדורים? יש להם תופעות לוואי? אמנם אני בחיים לא לקחתי כדורים נוגדי תיאבון אבל זה יש לי נסיון דומה עם כדורים נגד דיכאון ולכן אני פשוט לא מפסיקה. גם מי שיש לו סכרת לא אמור להפסיק את האינסולין אז למה להפסיק כדורים נוגדי דיכאון או נוגדי תיאבון?
ואני מאמינה באיזון.
בין שתי השיטות.
ובקשר להרזיה, תאמיני לי ענת ניסיתי הכל גם כדורים ,כשלוקחים מרזים וכשמפסיקים עולים.
ככה זה אצלי.
מה שקשור להרזיה זה באמת אצלי בראש.
נקודה.
תודה שהעילאת נושא כזה.
אני גם חושבת ששתי העמדות הן חד צדדיות מדי ושיש יחסי גומלין מורכבים בין הגוף לנפש. קרה גם לי שחוויתי שינויים פיזיים מסויימים בעקבות משבר פסיכולוגי. מה שרציתי להדגיש זה שהרדוקציה הפסיכולוגיסטית לפעמים בעיתית יותר מהרדוקציה המכאניסטית.
אני מסכימה איתך שיש טרנד
אובר פסיכולוגי ואובר רוחני שנוטה
לשים את הקולר על כל בעיה.
בסופו של יום זה שילוב של הכל.
החלק הפסיכולוגי לא ממש יכול להתנתק מהפיזי
וההיפך.
וכמובן אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמערך ההורמונאלי
שמשתתף באירועים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים
גם מחובר זה לזה. וזה נראה לי תמיד צירוף של הכל,
אלא שלא ברור כמה אחוזים יש לכל חלק מהאינטגרלים.
ובגיל מעבר כשיש שינויים הורמונאליים תכופים
יותר קשה להרזות,כי כל אלו משפיעים על המטבוליזם
אז זה לא שהיא לא מספיק רוצה להרזות כי היא לא מספיק רוצה גבר,
אגב בטוח יש גם בזה משהו, אלא שלחלק הבלתי מודע
באמת משבש את המטאבוליזם,וזה לא באמת רצוני ,ברוב המיקרים
זה אפילו גינטי, ועל גינטיקה אי אפשר גם להאשים את הפסיכולוגיה.
את ממש צודקת. אני גם לא בעד שאלות של "למה" כאשר מדובר בבעיות שצריך לפטור (את הלמה אני משאירה לעיונים פילוסופיים). מצד שני, אנשים נוטים למצוא את הפתרון לבעיה שלהם על פי התשובה לשאלה "למה". למשל הם מעדיפים לשוחח שיחות ארוכות ויקרות עם פסיכולוג במקום לקחת תרופה כי הם מאמינים שהסיבה לדכאון שלהם נעוצה בילדותם המוקדמת ולא בהפרשת הסרוטונין במוחי. לעומתם, אנשים אחרים שכן חושבים שהבעיה קשורה בכמות הסרוטונין במוח יעדיפו לשלם כל חודש רבע ממחיר פגישה פסיכולוגית אחת ולקנות תרופות.