כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (23)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/12/09 22:25:

    צטט: עדיאיתן 2009-12-23 21:53:37

    הי שושי. פוסט מצוין אבל עצוב. רציתי לעבור הלאה, אבל הנה אני כותבת. 

    האם יש לאן להתגעגע? לא. לא מסתכלת אחור. אבל בוודאי יש מה לשנות עם מה שיש היום.

    כשחברה "אינטליגנטית, מבית טוב"  אומרת לי שהבן שלה בן 16 וחצי שותה אלכוהול "כמו כל החבר'ה. נו באמת אל תהיי לי צדקנית כזו", אני נבהלת נורא. "אם בארזים נפלה שלהבת...". מילא שאני מופתעת שילד מבריק ומחונן, ילד טוב, שותה בגיל צעיר, אבל אני מופתעת עשרת מונים לגלות שההורים חושבים שזו נורמה.

    סדרי עדיפויות? בטח!

    חינוך להורים, קודם כל. צריך להזכיר להם את מקומם. וכשהם יחזרו למקומם, אפשר יהיה לדבר על חיוך ילדים ועל אחריות בתי הספר.ילד מגיע לבית ספר מהבית, אחרי 6 שנות חינוך ביתי (_???.), מה הוא אמור לעשות? קסמים?

    לעדי,

    אני לא מופתעת מכך שאת מופתעת....

    לצערי הרב , בעיית האלכוהול הפכה למכה אמיתית.

    היא חוצה את כל השכבות. אין כאן 'ילדים טובים' 'ילדים רעים'. כ ו ל ם שותים.

    היכן ההורים?

    זו שאלה באמת משמעותית.

    ואין לי תשובה על כך. אני באמת לא מבינה!

    האם ההורים לא רואים שילדיהם חוזרים שתויים?! מופתע האם ההורים נותנים לגיטימציה לשתיה?מופתע

    נבצר מבינתי.

     

      23/12/09 22:12:

    צטט: אישה1 2009-12-20 20:31:54


    שושי,

    נדמה לי שההבדל הוא בכך שאז היה חינוך, היום יש לימודים (במקרה הטוב...).

    לצערי, קשה לי להאמין שאפשר להחזיר את הגלגל.

    הזמנים השתנו, סדרי העדיפויות וגם פני הדור.

    דינה

    נ.ב- גם אני מתגעגעת כמעט לכל מה ומי שהזכרת, מלבד אולי לשיעורי המלאכה שעבורי היו טראומה. במשך חצי שנה תפרתי ציפית לכרית ובסוף יצאה לי ממחטה עקומה...צעקה

    הגדרה מצויינת - אז היה חינוך היום יש לימודים.

    ואני דווקא תפרתי כהלכה...

     

      23/12/09 22:00:

    צטט: ורד א. 2009-12-20 20:18:10


    אין כמו להתרפק על הזכרונות עבר.

    דברים השתנו מאז וקשה להאמין שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה...

     

    תודה ורד,

    אבל לפעמים כיף להתרפק על...

     

      23/12/09 21:59:

    צטט: ריקי ogol 2009-12-20 18:38:50


    פעם היתה תמימות גם בחיסכון...

    גם אני זוכרת את ההתרגשות ללכת לבנק עם הקופה...

    היום כבר אין תמימות אפילו בבנקים!

    ריקי,

    קודם כל אין תמימות בבנקים,

    אבל כמובן שלא רק.

    אין תמימות נקודה.

     

      23/12/09 21:53:

    הי שושי. פוסט מצוין אבל עצוב. רציתי לעבור הלאה, אבל הנה אני כותבת. 

    האם יש לאן להתגעגע? לא. לא מסתכלת אחור. אבל בוודאי יש מה לשנות עם מה שיש היום.

    כשחברה "אינטליגנטית, מבית טוב"  אומרת לי שהבן שלה בן 16 וחצי שותה אלכוהול "כמו כל החבר'ה. נו באמת אל תהיי לי צדקנית כזו", אני נבהלת נורא. "אם בארזים נפלה שלהבת...". מילא שאני מופתעת שילד מבריק ומחונן, ילד טוב, שותה בגיל צעיר, אבל אני מופתעת עשרת מונים לגלות שההורים חושבים שזו נורמה.

    סדרי עדיפויות? בטח!

    חינוך להורים, קודם כל. צריך להזכיר להם את מקומם. וכשהם יחזרו למקומם, אפשר יהיה לדבר על חיוך ילדים ועל אחריות בתי הספר.ילד מגיע לבית ספר מהבית, אחרי 6 שנות חינוך ביתי (_???.), מה הוא אמור לעשות? קסמים?

      23/12/09 21:01:

    צטט: נעמה ארז 2009-12-20 11:54:12


    שושי, אז  שמנו בקופה  גרושים... חצי גרוש היה המון,  ומנה פלאפל עלתה 10 גרוש.

    ובתוך הגרוש היה חור.

     היום בתוך החור יש שקל.

    עצובבבבבבבבבבב

    *

    זועף

     

      23/12/09 20:44:

    צטט: דבורהש 2009-12-20 11:31:23


     שושי

    צר לי אך זאת נראת אשליה, טיפול קוסמטי במשהו מהותי.

    הבעיה היא שהיום אין עידוד של חסכון למבוגרים. מיסוי על חסכונות פועל כבומרנג נגד חסכון.

    ובנוסף, אווירה שמעודדת צרכנות, כמעט "צרכנות כערך", ספק אם מאפשרת עידוד חסכנים צעירים.

    כשמדברים על חינוך מהבית,

    הנוער היום לא רואה חסכון מהו.

    כמובן זו הכללה גסה, אבל כפי שאת אומרת היום הצרכנות היא ערך. פעם החסכון והצניעות היו ערך.

     

     

     

      23/12/09 19:39:

    צטט: רוני פרידמן 2009-12-20 00:33:22


    גם אני שמתי לב לקמפיין הקאמבק של דן החסכן...

    לצערי שום קמפיין, ושום מתנה עם הבטחה לתשואה גבוהה כשהילד יגיע לאוניברסיטה, יוכלו באמת להשפיע על התנהלות נכונה וסדרי עדיפויות .

     

    חינוך לצרכנות נבונה כמו חינוך לכל דבר אחר, צריך להתחיל עוד כשלומדים לספור את ה"בדידים" בגן.

    אני טוענת שאם מכיתה א', היו מלמדים אותי בבהי"ס על הוצאות/ הכנסות, מינוס ופלוס, מעקב ושליטה על התקציב השוטף, לא רק שהייתי עשירה, הייתי ישנה הרבה יותר טוב בלילה.

    יש עוד הרבה למה לייחל ולקוות.

     את כמי שבאה מתחום החינוך כבר יודעת- צריך הרבה אורך רוח ושת"פ מהבית כדי להגיע לתוצאות המקוות.

    אחד הדברים שלא מלמדים הוא כישורי חיים.

    אך אין ספר שהחינוך בא קודם כל מהבית.

     

      23/12/09 18:58:

    צטט: ana52 2009-12-19 22:30:11

    שושי היקרה
    המדינה הייתה אז ענייה, גם הורינו היו עניים, אבל החינוך היה בראש סדר העדיפויות הלאומי והמשפחתי. חינוך לצניעות , סמכות, הצבת גבולות מאוד ברורים , כיבוד המורה, המנהל וכן, גם חיסכון.

     והיום, המדינה עדיין ענייה החינוך אמור להיות בסדר העדיפות הלאומי והמשפחתי.

    אנו חיים בתקופה בה האתגרים  מובלים ואנו מובלים.

    אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. נותר הגעגוע

    שבוע טוב

    חנה

     

    חנה,

    המדינה היום לא כל כך עניה,

    יש עניין של סדר עדיפויות שונה,

    כך גם סדר העדיפויות של הפרט.

    החינוך בעבר היה בראש סדר העדיפויות הן של הפרט והן של המדינה,

    יחד עם זאת אי אפשר לומר שהכל בעבר היה ורוד והכל עכשיו שחור,

    צריך רק לשנות את סדר העדיפויות.

      21/12/09 06:59:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-19 21:08:33

    ראשית, תודה על כל הזכרונות שהעלית לי.

    שנית: בוודאי שניתן לשנות את הסדר הלאומי, ואם לא עכשיו אימתי?

    שבוע טוב

    בבקשה רחל,

    העונג כולו שלי.

    ובאשר לשינוי הסדר הלאומי - הלוואי!

     

      20/12/09 20:31:


    שושי,

    נדמה לי שההבדל הוא בכך שאז היה חינוך, היום יש לימודים (במקרה הטוב...).

    לצערי, קשה לי להאמין שאפשר להחזיר את הגלגל.

    הזמנים השתנו, סדרי העדיפויות וגם פני הדור.

    דינה

    נ.ב- גם אני מתגעגעת כמעט לכל מה ומי שהזכרת, מלבד אולי לשיעורי המלאכה שעבורי היו טראומה. במשך חצי שנה תפרתי ציפית לכרית ובסוף יצאה לי ממחטה עקומה...צעקה

      20/12/09 20:18:


    אין כמו להתרפק על הזכרונות עבר.

    דברים השתנו מאז וקשה להאמין שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה...

     

      20/12/09 18:38:


    פעם היתה תמימות גם בחיסכון...

    גם אני זוכרת את ההתרגשות ללכת לבנק עם הקופה...

    היום כבר אין תמימות אפילו בבנקים!

      20/12/09 16:39:

    צטט: איציק45 2009-12-19 20:16:50

    איזה ילד יחסוך - למימוש בגיל פנסיה ???

     

    אמנם לא התעמקתי , אבל נדמה לי שהיעדים יותר קרובים.

    תודה!

      20/12/09 11:54:


    שושי, אז  שמנו בקופה  גרושים... חצי גרוש היה המון,  ומנה פלאפל עלתה 10 גרוש.

    ובתוך הגרוש היה חור.

     היום בתוך החור יש שקל.

    עצובבבבבבבבבבב

    *

      20/12/09 11:31:


     שושי

    צר לי אך זאת נראת אשליה, טיפול קוסמטי במשהו מהותי.

    הבעיה היא שהיום אין עידוד של חסכון למבוגרים. מיסוי על חסכונות פועל כבומרנג נגד חסכון.

    ובנוסף, אווירה שמעודדת צרכנות, כמעט "צרכנות כערך", ספק אם מאפשרת עידוד חסכנים צעירים.

      20/12/09 00:33:


    גם אני שמתי לב לקמפיין הקאמבק של דן החסכן...

    לצערי שום קמפיין, ושום מתנה עם הבטחה לתשואה גבוהה כשהילד יגיע לאוניברסיטה, יוכלו באמת להשפיע על התנהלות נכונה וסדרי עדיפויות .

     

    חינוך לצרכנות נבונה כמו חינוך לכל דבר אחר, צריך להתחיל עוד כשלומדים לספור את ה"בדידים" בגן.

    אני טוענת שאם מכיתה א', היו מלמדים אותי בבהי"ס על הוצאות/ הכנסות, מינוס ופלוס, מעקב ושליטה על התקציב השוטף, לא רק שהייתי עשירה, הייתי ישנה הרבה יותר טוב בלילה.

    יש עוד הרבה למה לייחל ולקוות.

     את כמי שבאה מתחום החינוך כבר יודעת- צריך הרבה אורך רוח ושת"פ מהבית כדי להגיע לתוצאות המקוות.

      19/12/09 22:30:

    שושי היקרה
    המדינה הייתה אז ענייה, גם הורינו היו עניים, אבל החינוך היה בראש סדר העדיפויות הלאומי והמשפחתי. חינוך לצניעות , סמכות, הצבת גבולות מאוד ברורים , כיבוד המורה, המנהל וכן, גם חיסכון.

     והיום, המדינה עדיין ענייה\ החינוך אמור להיות בסדר העדיפות הלאומי והמשפחתי.

    אנו חיים בתקופה בה האתגרים  מובלים ואנו מובלים.

    אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. נותר הגעגוע

    שבוע טוב

    חנה

      19/12/09 21:08:

    ראשית, תודה על כל הזכרונות שהעלית לי.

    שנית: בוודאי שניתן לשנות את הסדר הלאומי, ואם לא עכשיו אימתי?

    שבוע טוב

      19/12/09 20:16:
    איזה ילד יחסוך - למימוש בגיל פנסיה ???
      19/12/09 18:54:

    תגובה שקיבלתי במייל:

    האמנם הכל היה מושלם בעבר?ברור שלא.האמנם היום הכל כל כך רע?ברור שלא.היום אנו חיים בתקופה מאתגרת, המזמנת לנו אפשרויות חשיבה וביצוע מרחיקי לכת.השאלה- מי חושב ומי מבצע.אז... שלא יעבדו עליכם!לימור עוז 

     

      19/12/09 18:47:

    צטט: levana feldman 2009-12-19 17:20:07

    שושי

    קמפיין מעולה של בנק הפועלים.

    לראיה, בעלך דן לקח ואת כותבת פוסט.

     

    נוסטלגיה. תמיד יש קונים....

     

    לדעתי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית.

    רצים אצים קדימה כל הזמן...

     

    אני אוהבת את הריצה הזאת, לפעמים היא מתישה.

     

    שבוע טוב.

    הקמפיין מעולה, השאלה מה יהיה המימוש של הרעיון.

    ולגבי הריצה קדימה.

    יש תמורות ויש מעידות.

    המעידות מתישות. מתסכלות.

     

    שבוע טוב!

     

      19/12/09 17:20:

    שושי

    קמפיין מעולה של בנק הפועלים.

    לראיה, בעלך דן לקח ואת כותבת פוסט.

     

    נוסטלגיה. תמיד יש קונים....

     

    לדעתי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית.

    רצים אצים קדימה כל הזמן...

     

    אני אוהבת את הריצה הזאת, לפעמים היא מתישה.

     

    שבוע טוב.

    'דן חסכן' חוזר – האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור?

    23 תגובות   יום שבת, 19/12/09, 16:45

    בנק הפועלים יוצא ברעיון חדש - לחנך את הילדים לחסכון, להחזיר את הקופה.

    יו"ר בנק הפועלים הכריז על כך בפתיחת  המליאה בנושא חינוך, בועידת ישראל לעסקים.

    בעלי דן (דני) שהיה בטוח בילדותו הצעירה שזה הבנק שלו, היה נרגש למחשבה, לכן כשהציעו לו בקניון את הקופה החדשה לקח.

    קופה קטנה מפלסטיק אדום (מאכזב!), עם מפתח מוזר,  החזיר אותי לאחור.

     

    "אתם באמת הייתם חוסכים בזה?"  שאל הבן ,

    "בוודאי ! אלא שאז הקופה הייתה ממתכת וניתן היה לפתוח אותה רק בבנק, מקבלים מידי פעם 5 אגורות, 10 אגורות , 25 אגורות, משלשלים לקופה וכשהתמלאה מגיעים לסניף, מקבלים מגש עליו ממיינים ומסדרים את המטבעות , מפקידים בקופה וחוסכים."

    נזכרתי באותה פעם שמילאתי חידון מטעמם וקיבלתי גלויה - זכית!

    כל היום התרגשתי, חיכיתי לשעה 4 אחה"צ , השעה בה נפתח הסניף , כדי שאוכל להגיע לעיר ולראות במה זכיתי. הפרס הראשון היה זוג אופניים. האומנם?

    בסוף קיבלתי תיק ים מתנפח ההופך לכרית ים. טוב נו, לא מתלוננים על זכייה.

    האם היום זה היה 'עובר'?...

    פתאום נתקפתי בפרץ של נוסטלגיה על מה שהיה פעם. האם אפשר שיחזור?

    על בית הספר  ,על שיעורים רבים שהיו ועבר זמנם, על החוגים ב"בית התלמיד."

    • המורה לזמרה, הסיפורים המרתקים שהיה מספר לנו על ראשית ימי המוזיקה ויצירת הכלים, על חייו של מוצארט ואחרים. על האקורדיון שהיה קטנטן יחסית לגופו הענק. על מקהלת בית הספר וכנס המקהלות.

    • שיעורי הציור, כאשר המורה היה תולה את הציורים הנבחרים בויטרינה אשר במסדרון. הוא היה תולה את הציורים שלי ואני הייתי בטוחה שאני מאוד מוכשרת, עד ששלח אותי לחוג לילדים נבחרים.....

    • שיעורי המלאכה, הבנות למדו לתפור, תיק לכלי התפירה, חצאית רקומה וחולצה רקומה. הבנים למדו נגרות, המצטיינים שבהם בנו בכיתה ח' שולחן כתיבה .

    • מפקד הבוקר שבו הייתי מדגימה את תרגילי התעמלות הבוקר.

    • ימי הספורט וההכנות לפני - ריצה ,קפיצה למרחק , גובה , הדיפת כדור ברזל, היום נדמה שנשארו רק משחקי הכדור. האתלטיקה נשכחה.

    • קופת הקרן הקיימת. מידי שבוע התקיימה תחרות. הכיתה 'התורמת' זכתה בדגל נודד.

    • על המנהל, אותו כיבדנו/יראנו. כאשר הגיע לגיל 50 אספו כסף, נטעו על שמו עצים ורשמו אותו ב'ספר הזהב' של הקרן הקיימת (!).

    • על החוגים בבית הספר אחר הצהרים שהתקיימו במסגרת מה שנקרא אז 'בית התלמיד',- ריקודי עם, ציור, דרמה (עם בעלה של ליא קניג , צבי שטולפר ז"ל), התעמלות קרקע ועוד ועוד.. את רוב זמני אחר הצהרים ביליתי שם.


    לא היו מבחני מיצ"ב  Tims  וכיוצא בזה, למדנו הועשרנו, ידענו לקרוא ולהבין גם אם באנו ממשפחות שאינן דוברות עברית, ספרים לא היו לנו בבית אלא השאלנו ב'ספרית' בית הספר, בניהולו של סגן המנהל , או בספריה העירונית.

    בכיתה ח' היה מבחן הסקר אשר קבע מי ילך ללמוד בתיכון העיוני ומי בתיכון המקצועי ובעיקר, נקבע מהי ההנחה שיקבלו ההורים בתשלום לתיכון.


    המדינה הייתה אז ענייה, גם הורינו היו עניים, אבל החינוך היה בראש סדר העדיפויות הלאומי והמשפחתי. חינוך לצניעות , סמכות, הצבת גבולות מאוד ברורים , כיבוד המורה, המנהל וכן, גם חיסכון.

    איני יכולה שלא לחזור על דבריו של סבר פלוצקר - אז הכבישים היו צרים (לידינו בכלל לא היה כביש אלא רק חול ואח"כ כורכר) והאוניברסיטאות רחבות , היום הכבישים רחבים והאוניברסיטאות צרות.

    האם ניתן לשנות את סדר העדיפויות האישי והלאומי? אשמח לדעתכם.


    _________

    פוסט/מאמר שכתבתי 'צריך שניים לטנגו' מורים/הורים של פעם והיום

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון