צטט: אנה הו 2009-12-19 19:27:42

הדילמה של הקיום האנושי

 

שום עט לא יוכל לכתוב משהו נצחי,

אם אינו ספוג בהלכי הנפש של הלילה.

 

 

 בלילה האחרון, כשלא הצלחתי להירדם (זה קורה לי הרבה לאחרונה), וייחלתי למעט נחמה, התחלתי לנבור בחוסר מנוחה בספרייתי. אז נפל מבטי על עותק קמוט דפים של ספרו של ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא".

"זרתוסטרא" הוא ספר אמיץ, שיותר מכל ספר אחר, מלמד כיצד יש לקדש את החיים ולחגוג אותם. 

עלעלתי בדפים אקראיים, פה ושם: "לשנות את 'כה היה' ל'כך רציתי שיהיה' – רק לכך אקרא ישועה".

השאלה של זרתוסטרא אם ניאות לחזור בדיוק על החיים שחיינו שוב ושוב חוזר חלילה, לנצח. כלומר, המסר של ניטשה לכולנו היה כי עלינו לחיות את החיים בדרך שנהיה מוכנים לחוזר על אותם חיים לנצח נצחים. הוא אומר בין היתר: "מצה את חייך". "מות ברגע הנכון". אכן מילים כדורבונות. לחיות את החיים במלואם;  ואח"כ, רק אז, למות.

אל תותיר מאחוריך חיים שלא נחיו עד תום. 

הנחתי את זרתוסטרא למקום מנוחתו, וישבתי באפלה. מהרהרת בדברי ניטשה.  

כאשר בשלהי ימיהם יביטו מרבית האנשים לאחור, יגלו כי חייהם עברו עליהם כביכול בינתיים. הם יופתעו להיווכח כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם. בבואו לתאר את הדילמה של הקיום האנושי, מזכיר שופנהאואר מידי פעם את מיתוס הגלגל של איקסיון או את מיתוס טנטלוס. איקסון היה מלך שבגד באמונו של זאוס ונענש בכבילה לגלגל אש מסתובב לנצח. טנטלוס, שהעז להמרות את פי זאוס, נענש על יוהרתו בפיתוי נצחי שלעולם אינו בא על סיפוקו. חיי אדם, חשב שופנהאואר, סובבים לעולם סביב ציר הצורך והסיפוק. אך הסיפוק הזה מספק אותנו רק להרף עין. לאחר מכן, שוב אנו מונעים לפעולה, הפעם כדי לחמוק מאימת השעמום. לכן, מה הם חיי אדם אם לא מעגל אינסופי של רצייה, סיפוק, שעמום ושוב רצייה? 

שופנהאואר מוסיף ואומר שככל שהאינטליגנציה גדלה, גדלה גם עוצמת החיים. 

 

 

נ.ב. חשוב לי לציין ששופנהאואר היה הפילוסוף הגדול הראשון שהשתית את מחשבתו על יסודות אתאיסטיים.