ריח של סתיו באויר. של הגשם הראשון נוגע ברכות בחול, מפיץ אוירת חמימות ברוכה. זמן למחשבה. בשנים האחרונות, השנים עוברות לי ממש מהר. מהר מדיי. אני מרגישה שאני באמת לא מספיקה את כל מה שאני רוצה. אין מספיק זמן עבורי. בכל ראש שנה, אני מכינה רשימה לשנה החדשה. הבטחות, משאלות, איחולים. מגלגלת וקושרת בסרט יפה. מרגישה שאם אתן לפיסת הנייר את הכבוד הראוי לה, אולי באמת הכל יתגשם. אף פעם לא הכל מתגשם. שנה מעניינת הייתה לי. הרבה התחלות חדשות. התחלתי ללמוד. מצאתי עבודה חדשה. ועוד אחת. דירה חדשה. התחלתי להתאהב, סיימתי להתאהב. לא באמת אהבתי כלל. הבעיה היא, שכשאני מסתכלת אחורה לשנה שהייתה, אני לא מוצאת משהו באמת מיוחד, הרי לא יכול להיות שרק לזה אני מסוגלת. אם כן זה מאכזב. הרי זה מה שכולם עושים, אני כמו כולם? ראש השנה יוצר אצלי תחושת מלנכוליות מוזרה, קשה להסביר. יש צורך בסגירת מעגל, אך המעגל רחוק מלהיות סגור. הוא בנוי מקטעים מקטעים ואין בו כל הרמוניה ושלמות. חבר טוב אומר שכך עדיף. כך לא משעמם. "הרמוניה ושלמות רק בגיל 07.."
עכשיו זה גם זמן סליחות. יש לא מעט סליחות שעליי לבקש. גם מעצמי. לעצמי הכי קשה לסלוח לי. אני מחמירה עם עצמי. אבא אומר שיותר מדיי. אני לא מסכימה.
אז מה אני אבטיח, אאחל ואבקש לשנה החדשה? אפשר להיות מאוד בנאלית ולבקש בריאות, אפשר להיות מאוד רומנטית ולבקש אושר ואהבה. אני גם יכולה להיות די קרייריסטית ולבקש הצלחה. לבקש את הכל יהיה חמדני מדיי לא? ומה אני מבטיחה? אני מבטיחה ממש להשתדל להיות סבלנית יותר, ועצבנית פחות. חשוב שאהיה מסודרת יותר ומעופפת פחות. להשכיל לדעת מתי להניח ולשחרר ומתי להקשות קצת יותר. אני מבטיחה לא לעשות דברים שעושים לי רע, רק בגלל ההנאה הרגעית. אני מבטיחה לתת צ'אנס, גם אם זה נראה חסר סיכוי. אבל הכי אני מבטיחה, לא להבטיח יותר מדיי.. אחרת אין מספיק סימוני "וי" ברשימה שלי..
אני מניחה שפשוט אאחל לי ולכם שתהיה פשוט שנה טובה. שנה שבה המשאלות שלנו יזכו לאור החמה והחלומות שלנו יתעלו למגע של ברכה.. |