יוצא לי הרבה לשבת ולדבר עם קרוביי על ישראל שהיתה לי פעם שהייתי קטן בתור ילד.

החוויות הישראליות הקטנות,הסמלים שהלכו לאט לאט,הדברים הקטנים שנתנו גאווה ושייכות למדינה שאני חי בה.

השבוע לוויתי בפעם הראשונה בחיי את ביתי הבכורה לכיתה א,כמובן שההתרגשות היתה עצומה מלווה בזכרונות ילדות שלי מהימים הראשונים בבית הספר שלי,הישן,הקטן התמים,הישראלי הזה איפה שהוא בתחילת שנות השמונים.

הילדה היתה נרגשת כמונו ,ערכו שם טקס כזה עכשווי עם הגברה הימנון בית הספר ודברי המנהל.

חסר לי שם משהו,לא נכחו סמלים בבית הספר,לא ראיתי דגל לא ראיתי מנורה וכמובן שלא שרו שם את הימנון המדינה (אני בספק אם המורה יודעת את המילים).

הילדה שלי הולכת ללמוד השנה לקרוא ולכתוב,ללמוד חשבון ושאר ירקות,אולי גם משמעת ודרכי התנהגות,אבל איפה לעזאזל סימלי המדינה?

מוסד בית הספר לפי השקפתי אמור להקנות לילדים ערכים של חברות ורעות,של שייכות וזיקה למולדת,להקנות גאווה לסמל כבר מכיתה א וכבר מהימים הראשונים שהילד דורך בבית הספר.

אצלי לא אשכח בבית הספר היסודי (הרגיל) בבוקר היה מסדר בוקר היינו מעלים את הדגל לראש התורן תוך כדי שירה של התקווה.

לאחר מכן נכנסים לכיתה וקמים כאשר המורה נכנסת ומברכת בברכת בוקר טוב.

זה נעלם זה נכחד,לעולם לא קם שר חינוך וניסה להחזיר עטרה ליושנה.

הסיבה ברורה,הכי נוח לא להתעמת עם שכננו הערבים,לא רוצים לקומם ולא רוצים להתעמת,שכן תוכנית כזו גם היתה מחייבת אותם.

אז אפשר היה להגדיר תוכנית לבית ספר יהודי ותוכנית לבית ספר ערבי,לא איכפת לי שהם לא ישירו את ההימנון ולא יניפו דגל למרות שהם אזרחי ישראל ולמרות שאני מקבל אותם בהסכמה ובכבוד.

אני זוכר בתור ילד את אבי שנכנס הביתה בריקודים לאחר הפצצת הכור העירקי,אני זוכר שעמדנו בכביש וראינו טנקים ושריון בשיירות לצפון בתחילת מלחמת לבנון הראשונה,מבלי להיכנס לפוליטיקה מוצדק או לא,היתה גאווה לראות את החיילים שלנו רצים קדימה ונלחמים למען המדינה ובגאווה.

ביום העצמאות במקום לבלות בהדלקת מנגל היינו מבקרים בבסיסים ובטקסי הזיכרון לנופלים.

היתה לי מדבקה על החולצה "יזכור" וידעתי את השירים והתפילות שהיו כל שנה בטקסים ובבמות.

היום יש לי מדינה שונה,הדגל של קבוצת הכדורגל האהודה חשוב יותר מדגל האמת דגל ישראל.

אני קודם ישראלי ולאחר מכן יהודי,את זה אני מלמד את ילדיי ועם זה אני חי.

גם לאחר מלחמת לבנון השניה והתוצאות שלה אני עדיין גאה בצבא שלי ובמדינה שלי.

את הכשלונות יוצרים המנהיגים שלנו לאורך כל השנים,כולם נכשלים בדבר האמיתי שהוא: לחזק את הסמל והדגל ולהביא שלום למדינת ישראל.

איפה את ישראל של פעם ,אני עדיין גאה בך ומוכן למות למענך.