המקום: "סאב קוץ מילגה" ("הכל אפשרי" בהינדי ומסעדת הבית).
התקלות ראשונה: ערימת העיתונים בכניסה למסעדה, לא רק מקומונים, מישהו השאיר גם את מוספי סוף השבוע במקומם למרות שכבר עבר יום וחצי מאז הם שם. אני מסתערת על "7 ימים", או יותר נכון על מה שחשדתי בו שהוא "7 ימים" ("7 לילות"). משליחה אותו הצידה ואז עומדת נפעמת מול המוסף המיוחל כשהוא קטן בכמה אינג'ים מגודלו הקבוע ועונה כעת לשם המלוקק "7 ימים - מגזין בכריכת כרומו". עוד לא פתחתי בעמוד הראשון ואני כבר מחייכת (בצד אחד של פניי). יפה כתום. יפה אדום. יפה (עיניין של טעם) מייקל לואיס. יפה (עיניין של טעם שחל עליו חוק ההתיישנות) גלדיאטור. יפה השקיעה. לא יפה הכל ביחד. גם לא יפה חץ מרובע ומחודד כזה בכל מקום (וזאת רק ההתחלה). לא יפה אני יורדת ככה על ידיעות אחרונות. רצו להתאמץ, השקיעו בכרומו, אבל לא ככה מעבדים תמונה לסוג כזה של נייר והשלוליות ואובדן החדות נראים לעין גם בכריכה הקדמית וגם בפרסומת מאחור.
דפדוף ראשון: כריכה פנימית מתקפלת ועמוד ראשון, טריפתיכון להום סנטר. זאת מודעה זוועתית כשלעצמה ולא רק בגלל דצה, בעיקר בזכות המבנה והפיזור חסר הגריד אבל לפרוס מודעה ששני שליש ממנה על כרומו והשליש האחרון על נייר עיתון? עם כל הכבוד ליצירתיות שהושקעה בפתרון תצוגת דצה לפני ואחרי פתיחת הקיפול (ולא הושקעה), מי אישר קונספט כזה מלחתחילה? הלקוח? משרד הפרסום? מחלקת המודעות?
אחרי 20 דפדופים (זה תמיד ככה, עמוד המערכת הראשון בעמוד 23?): הטור של יאיר לפיד "ברוכים הבאים למגזין הכרומו שלנו" (משהו כזה). או, בדיוק על זה אני הולכת לכתוב כשאני אחזור הביתה, אז מה יש לך להגיד בנושא? אז אחרי שהסב את תשומת ליבי אל הברור מאליו דאג מר לפיד לציין כי לכרומו יש מראה יוקרתי וקר. יכול להיות שבגלל שב'סאב קוץ מילגה' אין מזגן או אולי בגלל שכל הכריכה היתה בכתומים, אדומים וצהובים - קר לא היה לי. כרומו עולה יותר מנייר עיתון, זה ידוע, אבל העיצוב, בדיוק כמו רמת התכנים, הוא שיקבע את אייכותו ואת מיקומו במדרג הסציואקונומי. מצד שני איך מסבירים לאדם שיכול לטבוע בג'קוזי כמה עמוק הוא הים. עם כל השאר די הסכמתי. עם כך שהעיתונות המודפסת צריכה להעמיק ולהתמקצע בתחקירנות ובאמינות. שהתכנים צריכים להיות רציניים עד שעמום, גם זה נכון בצורה זו או אחרת. היה לי קצת קשה לקבל את הקביעה שיאיר לפיד הוא חלק מהעיתונות המשובחת, ממש כמו שיאיר לפיד הסתרבל בשרבוב עצמו בנושא כשהחל להבין שהוא מנסח לטורו מכתב התאבדות.
עד הסוף המר: המשך העיתון נראה פחות או יותר כמו ההבטחה שבשערו. התייבשתי מהתכנים. התייבשתי מהתחקירים. התייבשתי מהתמונות חסרות העיניין ומהבחירה הצבעונית הדהויה והעכורה. השוליים החיצוניים רחבים מדי ובמקומות מסויימים השוליים נראו קרובים מדי לקצה העליון והמרכזי של הדף. לא היתה אחידות בבחירת הפונטים (ספרתי אולי חמישה שונים בטורי הצד, בלידים ובכותרות הבניים), או בהחלטות הצבעוניות (יותר מדי צבעים שונים בכל כתבה). לא היתה החלטה חד משמעית אם הגריד מאפשר בלידים או משאיר שוליים וזה צרם גם בכתבות וגם בעמודי המודעות. היה נכון לעשות הפרדה שתקל את ההבחנה בין השניים. גם הפער בין השפה העיצובית בטורים לבין הכתבות היה גדול מדי. למעשה, הדבר היחידי שהזכיר לי (ויזכיר לי מעתה בבעתה) שאני קוראת את אותו העיתון זאת החזרה האובססיבית על החץ המרובע חד הקרניים. לא שאני באמת מבינה את מגמת החצים שחודרת עכשיו לעיתונות, זאת שיוצאת מההנחה שהקורא לא מבחין לבד מאיפה מתחיל הטקסט או מה הן ההיררכיות, אבל הייתי מקבלת בהבנה מסוימת את החזרה הזאת אם היא היתה מוצר לווי של השפה הגרפית הכוללת או יוצאת מהלוגו או סתם אם היא היתה יפה. עוד פחות מובן לי מהשימוש החוזר הוא הצורך לשנות את גודלו וצבעו של החץ במקום להישתמש בו ככלי להאחדה בתוך נושא או כתבה.
התקלות שנייה: שילמתי והחזרתי את העיתון למקומו. לא רציתי להשאיר עדויות לדפדוף המביך וזה גם תסביך כזה שלי עם השאלות. לא לוקחת שבויים ולא מעלימה עדויות, שלא יבואו אליי בטענות. ברגע האחרון, בשנייה שלפני שנגע נייר כרומו יוקרתי בנייר העיתון הזול של פשוטי העם נתקלות עייני שוב בלוגו של "7 ימים". שבע פעמים שפשפתי את עייני וקראתי טוב את הכותרת "7 ימים - חלק ב'". אבל למה? שאלתי במבוכה. איך שהשתחררתי מההלם התחלתי לדפדף בו במהרה. הכתבות עוד יותר יבשות מאלו שבכרומו, לפחות ככה זה נראה (גם יותר כתבות תחקיר) ויש גם הרבה פחות פרסומות אבל למה? למה לכל הרוחות נעשתה ההפרדה? למה לא כתבו על זה בכרומו? למה הפורמטים שונים לגמרי? למה באותו השבוע? למה דווקא זה שעל נייר פשוט נראה טוב יותר? למה ככה לתקוע לי שבועיים בסוף שבוע אחד, סתם כי זה כאילו הודו וכאילו הכל אפשרי, הלו"ז שלי לא צפוף מספיק בשבילכם? |