המוח של האשה, והמוח של הגבר על פי מחקרים מדעיים, מכילים אלמנטים בסיסיים שיוצרים שוני בין המינים, אך החברה מעדיפה את יכולותיו של המוח הגברי. הנשים מנסות בכל כוחן לאמץ תכונות זרות להן, כשבמוחן טמונים אוצרות לא מנוצלים.

אדם בחברה של היום, כשהוא אומר 'אני', כוונתו לחלק מתוכו שאינו עולה על עשרה אחוזים,

ואולי אף פחות, מן הישות הכוללת שלו.

רב בני האדם קוראים 'אני' לחלק המודע שלהם. חלק זה בנוי מ: זיכרונות עבר שלא הודחקו,

תנודות הרגש המוכרות, מחשבות יומיומיות, מידע שנצבר ועומד לרשות המחשבה בעת הצורך,

כישורים ופוטנציאלים ממומשים, או כאלו שנשארו בגדר חלום שלא מומש, דעות, פעולות, עמדה חברתית, משפחתית, פוליטית וכיוצא באלו. רוב רובו של האדם, כלומר, שאר תשעים האחוזים ויותר מתודעתו הכוללת,

אינם נכללים בהגדרת ה'אני' של רוב בני האדם מאחר ואלו חלקים שלמודע אין נגיעה בהם.

אותם חלקים, אם הם שוכנים בתת-מודע ואם הם שוכנים בעל-מודע, הינם החלקים היותר מעניינים של האדם. שם, באזור הלא מודע, טמון סיפורנו האמיתי. שם נחבאים הסודות של כל העולמות הרגשיים והרוחניים,

שם נחבאות אמיתות אלוהיות, שם מתקשרים הדברים זה לזה ומקבלים הסברים של סיבה ותוצאה שונים לחלוטין מאשר בתחום המודע. שם יש קשרי נשמה, שם ישנה אהבה שאינה מוכרת לנו.

שם מוחבאים המנגנונים המופלאים של מאחורי הקלעים של תפקודי הגוף, הנפש והנשמה -

עולם עשיר ומרתק שגילויו הופך את החיים לאירוע מרגש ופורה שאין לו סוף.

מחקרים מדעיים מצאו, את מה שכולנו, הנשים, חוות, כי בין המוח של האשה לבין המוח של הגבר אין הבדלי במבנה, אלא שקיימים הבדלים בתקשורת שבין חלקיו.

חלקי המוח כשלעצמם, אצל שני המינים אינם שונים זה מזה, אלא שהחיבורים, המצויים בין חלקי המוח,

שונים.  אצל הגבר חלקי המוח כמעט נפרדים זה מזה, וכתוצאה מכך הגבר מצליח לפתח יכולות טכניות,

מרחביות, תחרותיות וביצועיות גבוהות, לעומת זאת, לאשה מוח בו, החיבורים שבין החלקים,

חזקים ומפותחים יותר משל הגבר. חיבורים אלו מעניקים לה יכולות הכללה, העמקה, תקשורת ורגש

שנמוכות אצל הגברים.

מוחה של האשה מסוגל לפענח קשרים והקשרים נסתרים המצויים בין דברים.

מוחה מסוגל לגלות באמצעות החוויה בלבד, ללא צורך בלמידה שכלתנית, את סודותיהם של העולמות הנסתרים. האשה אם תנצל את מיומנויותיה תוכל לחוות את סודות מכמני העושר האנושי בלא שתלמד אותם מספרים או ממורים, אלא רק על ידי הקשבה פנימית.

הבעיה הנעוצה בעובדות אלו היא, שהחברה שלנו, אינה רואה בעושר אנושי רגשי ובמידע שקשור עם מהות האדם ומורכבותו, איזשהו נכס שראוי לרוכשו. הנכסים האמיתיים והמופלאים של האנושות נחשבים על ידי החברה בת ימינו כנטולי כל חשיבות. נכס, שאינו בר מדידה, שאינו חומרי, שאי אפשר לרוכשו בחנות, באוניברסיטה, במפלגה וכדומה, אינו נחשב לנכס.

'אולימפיאדה של מודעות עצמית' עוד לא יוסדה, גם 'חידון חווית העולמות העליונים' לא הוכרז (וטוב שכך).

החברה האנושית ובמיוחד המערבית, מעריצה הישגים אם הם עוסקים בגלויין ובכיבושן של מטרות חיצוניות.

האדם אמנם חוקר את עצמו לפרטיו ולחלקיו הזעירים ביותר אך הוא חוקר את עצמו כאילו היה חפץ.

הוא אינו משתמש ביכולות הנשיות שמסוגלות לדעת את ה'מכונה' מתוך עצמה, אלא במיומנויות גבריות הלומדות את המכונה מתוך פירוק וצפייה במרכיביה.

לאשה יכולת לפתור בעיות בינאישיות כי בידה קיימת המיומנות של השיחה הריגשית המעמיקה יחד עם כושרה לראות את המשותף והמחבר שבין הניגודים.

החברה שלנו מבוססת על מערכות יחסים בינאישיות, וכאן גם נעוצות כל בעיותיה, לכן היא זקוקה למיומנות הנשית כדי לציור שלום. אך עד היום החברה בחרה להתעלם מן האפשרות לפתור את בעיותיה האינסופיות באמצעות כוחה המופלא של האשה.

היא מעדיפה כבר אלפי שנים לפתור את בעיותיה בדרכו של הגבר - המלחמה.

המוח הנשי מצטיין בחיבורים, המוח הגברי מצטיין בהפרדות. הפרדות אלו מקרינות את עצמן על החברה.

אנשים נלחמים באנשים, ארגונים נלחמים בארגונים, מדינות במדינות, כי אין במוח הגברי, המנהל את העולם, יכולת לראות את החיבור שבין הגופים השונים והנפרדים.

המוח הגברי תופש את העולם דרך הפרדה כשכל חלק מתחרה על השליטה בשאר החלקים.

המוח הנשי חווה את החיבור ושיתוף הפעולה שבין החלקים השונים.

אבל החברה שלנו לא מעונינת בתרומה הנשית, היא רואה בה תרומה פחותת ערך.

וכך גם הנשים רואות את תכונותיהן - כחסרות ערך. אותם אלו שמכונים 'חכמנו זיכרונם לברכה' לא פסקו מ'להרעיף שבחים' את תכונות האשה הדברנית. דווקא הנכס הנשי הגדול ביותר - החכמה הרגשית, נחשב מדורי דורות לטמטום ריקני.

במקום שנשים תקמנה להן 'מפגשים יצירתיים של שיתוף וגילוי הפוטנציאלים האנושיים הנסתרים' הן מעדיפות לפתח גוף גברי מעוות ולהשתתף במשחקי האולימפיאדה, לרדוף ולהשיג עוד כמה סנטימטרים בקפיצה לגובה או למרחק, כשמראש, בכל תחומי הספורט הן נחותות לעומת הגברים.

בהשתתפותן כמתחרות, הן מגבירות את האלמנט הגברי בחברה, ופוגעות באינטרס הנשי הקולקטיבי להפתח, ובצורך האנושי בכלל - להתאזן.

האשה, יותר מן הגבר תורמת לשימור נחיתותה החברתית.

היא אינה שואפת להתפתח במקומות בהם היא בנויה להצטיין, כי היא בזה למקומות אלו.

היא שואפת להצטיין במקומות בהם הגברים בנויים להצטיין.

היא אינה מחפשת לעצמה שטחי ביטוי שיאפיינו את מוחה ואת גופה, כיוון שהיא לא למדה להעריך,

או בכלל להכיר את מה שהיא יכולה לתרום או להעניק לחברה.

רוב הכינוסים הנשיים הקיימים היום עוסקים יותר באיך לשפר את מעמד האשה בחברה הגברית ופחות במה הנשים יכולות לתרום לחברה ואיך לשנותה שתהיה נשית יותר.

המגמה החברתית הולכת היום לקראת איזון. יותר ויותר נפוצים בתי הספר לרפואה אלטרנטיבית, בתי ספר למודעות עצמית, בתי ספר לעבודת גוף מעמיקה ולא תחרותית.

הנשיות תופשת מקום על אפה וחמתה של החברה הנוקשה והלגלגנית.

גם בדרגים הגבוהים כבר מתערערת התפישה של הדומיננטיות של השכל והמדע.

יותר ויותר אנשים מבינים שמה שלגבר יש להציע לחברה, אינו יכול לחיות בנפרד ממה שלאשה יש להציע.

אלא שהדברים עדיין מתקבלים בחצי חיוך ובהרמת גבה סלחנית.

אנו הנשים, עדיין מתנצלות על איכויותינו הגבוהות ורואות את עצמנו כנאלצות להסתפק ביתרונות שאין להם ביקוש ממשי.