קצוצים
פוסטים פופולאריים
-
מקגייבר
3/4/10 | 1214 צפיות
-
מראות
6/4/09 | 576 צפיות
-
מחשבות של דוש
10/10/09 | 859 צפיות
-
מילים ישנות שמגדירות כל כך טוב את המציאות העכשווית
17/7/09 | 1076 צפיות
-
אוף
30/10/10 | 63 צפיות
-
אהבה ומספרים
15/8/09 | 1220 צפיות
מחקתי
מוחק את הנכנסות, היוצאות, את ההודעות - הכל. בגאווה ושלא יישאר זכר. כי אם זה לא ..אז למה להשאיר את המספר שיחבר אותנו שוב.
שבת. צהריים. היא שיערה שהוא ייתפס. לא היה מתוכנן שתמצא את עצמה שעונה על מעקה, עטופה בכל הרוחב שלו, מסניף את הצוואר, נוגע בבטן הרכה. שלב אח"כ (לצד תכנונים בלתי מעשיים של רכיבה אל הים) זה מתלהט, אח"כ הם אצלו. היא בולמת תגובות על הבלגאן. חשופה.
שבת. לילה. היה ברור שהיא תאחז. במשענת הקנה. ככה זה כשהיא מעורטלת. רוצה עוד. עוצרת אותו מללכת. אובססיה. אני אחליט מתי ולא אתה. בכסות של תנאי מעבדה.
הוא מעורטל והיא טכנוקרטית במסווה של נעימים.
והוא הולך ואומר לילה טוב. אך היא שומעת היה טוב ומוחקת. את הנכנסות את היוצאות את ההודעות - הכל. בגאווה ושלא יישאר זכר. כי אם זה לא אז למה להשאיר את המספר שיחבר אותנו שוב.
בין לבין הוא לוכד אותה. אותו משפט על איזו מושלמת אחת שהוא פגש. 1.80 דקיקה. שלוש פגישות ורק חיבוק. "עוד קצת" המושלמת אמרה לו - אז ההתערטלות נדחית. והוא מוחק. את הנכנסות את היוצאות את ההודעות - הכל. בגאווה ושלא יישאר זכר. כי אם זה לא אז למה להשאיר את המספר שיחבר אותנו שוב.
המייק אפ שלה זלג. נמוג. הפצעים (מגל ההורמונים האחרון) נחשפו. הם כמו השאלות שלה שמחפשות סיבה למפגש הסמיך הזה.
פעם קראו לזה נותנת. היא מעולם לא היתה כזו. עכשיו כשהיא רוצה היא מבינה שרק אם תתעקש יהיה לזה המשך.
אך האם היא רוצה? רוצה להמשיך? עם נגועי דור next next next, wizardim ללא רחם? מנויים מפוברקים לאתרים ותיעוד של כל סיסמא בהתאם לתקופה.? זה אנחנו בנות שממתינות וממתינות ועטות על כל חלקה חלקלקה, במסווה של יופי. וזה אתם בנים שמתחברים למקורות שלכם, כיבוש כיבוש כיבוש, ומהיר ומתוכנת. הרחק הרחק ממשהו יצירתי וחדשני או עמוק.
רבים ירצו לחזור למאות קודמות, לתהילה של עשורים, לסיקסטיז ואפילו לאייטיז. מי ירצה לחזור ל2009?
הנכנסות היוצאות ההודעות - הכל. נמחק. בגאווה ושלא יישאר זכר.
בדיוק כמו כוס הקרטון החד פעמית, עם שאריות הטייסטר-צו'יס, שהטלת בטבעיות במרכז החדר וכמו אותו מסטיק לעוס שלקחת ממנה ואיחדת עם שלך וירקת בסמוך למיטה ובדומה לגרב שלה, החומה עם הדונטל, שנמצאה רק לאחר חיפוש עיקש ליד קופסת הכדורים שנטלת לפני רבעון.
מחקתי. היה טוב. כלומר ..
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוי.. צר לי. אבל הייתי מחליפה איתך. העיקר להרגיש.
הפוסט הזה מצא אותי באמצע מחיקה.
מחיקה של מי שהיה יותר משנתיים,
מחיקה של מי שהביא אותי לפה, לקפה
חצי שנה אחרי, אני מוחקת את הפוסטים שנכתבו אליו
או לפחות מסירה את התיוג
ויש דברים שאפילו מחיקה סופנית לא תמחוק מהלב
בדרך כלל את הצלקת
קיוויתי שתצליחי להתעלות מעל שיפוטיות ).
קיוויתי שאני לא משחית את מילותיי על מישהו שאינו מסוגל לקבל את האחר.
אז קיוויתי.
לא הלך
משהו שלא קשור לפוסט אבל חייבת חייבת - פעם היה ברחוב סומסום שאריק רצה לשחק עם בנץ משחק שקראו לו "אתה זה" שאומר שברגע שהוא נוגע בו בכתף + אומר "אתה זה" אז הוא פסול.. הנה הקישור
נו אמרת וענית לעצמך :-)
לאט לאט אין לאן למהר
זה - זה זה מה שהיה לי להגיד בהינד עפעף.
זה - זה מה שאני מחפש אצל אנשים. לאו דווקא פוסט זה או אחר, אלא הבנאדם.
ואת חתיכת בנאדם. מעניין.
את (AT) זה.
מה זהזה איזה כייף של מחמאה. תודה.
קראת את שייה אללה? לא הרבה רואים אותו שם. וזה בכלל סטארט אפ כי אפשר לכתוב שם כמה מילים שרוצים בלי קץ.
נפלא.
ואני בכלל פתחתי חלון תגובה כדי להגיב לטקסט המעולה, זה שמתאר את הבלוג שלך ומתחיל במלים - ואיך שממשיכים את "אשמח לצרפך".. שייה אללה..
ובדרכי קראתי את הפוסט הזה, והוקסמתי. זה לא קורה לי הרבה. זה כמעט לא קורה לי.
איני נוהג לבקש חברויות. אבל סמן סימנתי לי לבוא ולבקר.
להלן תשובה ארוכהההההה:
אכן זו סוג של היכרות. אבל קשה לי להאמין שבפגישה כזו ניתן לצקת איזשהו תוכן (מעבר לריגוש. גשמי. אדרנלין ריגעי) אגב, מה שתיארת, ובאמת שאני לא רוצה לפגוע... נראה לי די דוחה עבור שני הצדדים (עבורו – לדמיין מה עשתה קודם ולמי תלך אח"כ ועבורה – כל הטכניות שבביצוע) נשים כאלה, קשה לי להאמין שהן מאושרות, אפילו הרחקתי למחוזות של סבל נורא שעברו בחייהן אבל זו תחושת חמלה ראשונית וברור שיתכן שהסיפור אחר לגמרי.לגבי – האם ההיכרות הראשונית מספיקה? לדעתי ממש לא. יש כ"כ הרבה לעבור בדרך. וזה נכון שכשיש חיבור אז הוא כולל עוד משהו (רייח, צחוקים וכאלו)מספיק למשל שבחיבור הראשוני יהיה הכי "הנסיכה הקסומה באגדות" ואח"כ באיזו מסעדה הוא ילעס אוכל כמו גרגמל יתקע גרעפס 7 טון אחרי הקינוח וכשהוא יצחק ייצאו לו חרחורי פולקסוואגן וייחשפו כמה קשקשים בשביל שהיא כבר לא תרצה לראות אותו יותר.אז החלופה לסיפור הזה היא לצאת למשל לאכול קודם ולא סקס.. אכן הקסם יכול להמצא במקומות שבהם לא מוחקים, רק שלצערי אם ה"משהו הזה" קורה שוב, ושוב - אז.. שוב טכני ושוב גשמי ומצוקת אדרנלין – הגשמתו – וירידת מתח מבאסת. והבעיה עם לנסות הרבה – זה לאבד..... לאבד את הכיוון, לאבד את המשמעות של האינטימיות, לשכוח דברים שחשובים לנו באמת, ולחשוב כיבושים אתגרים יעדים.. מישהי באיזה פוסט תיארה מבחר מוטרף של יוגורטים עד שזה כבר נהיה חמוץ.. תיאור די יפה.ואגב משהו לגבי נשים ואוקסיטוצין, שהוא הורמון האהבה שמשתחרר בריגושים.. מגביר משיכה, רומנטיקה ונדיבות וגם מצדיק פוסט נפרד. אצל נשים, הפרשת אוקסיטוצין גורמת לרצות יותר, לתת, לחבק, להתכרבל, לטפל (להתחתן.. איכככס) לעומת זאת, אצל גברים, רמות האוקסיטוצין יורדות כשמדובר באותה בת זוג, ואז הריגוש יורד עד הירדמות...
תוסיף לזה עוד כמה נתונים סטטיסטיים ודמוגרפים (כמות הנשים ואיכותם לעומת המין הנשי) ויצאנו בפקעקטא עולם נפלא
שבת שלוםמחיקות לא עוזרות מי שלא נמחק מהלב
לא נמחק לעולם
מי שלא נרשם מהלב לא נרשם מעולם
ישנם חוויות שלא ניתנות למחיקה
ובכלל למה למחוק לא ממש צריך
למה מספרים בדיחה חדשה?
כי הישנה לא מצחיקה יותר (-:
תרשמי חדש והישן ימחק מעצמו
נחמד כתבת ..מחשבות רצות
ואל תשכחי אם יש ספק אז אין ספק
תודה לך
בהיר גם אתמול וגם היום
(אפילו שעכשיו בכלל חורף)
Tomorrow is another day
סוג של היכרות.
שונה מלחיצת יד, שונה משיחה קלה, שונה מכוס קפה.
אבל סוג של היכרות.
לאשה מדהימה אחת, שיקרה לליבי, יש מנהג לזרוק בהם מבט, ואץ למצוץ.
המציצה מבחינתה היא הדרך לבחון אם יש לו את מה שצריך בשביל ללכת הלאה.
זיון הוא סוג של היכרות.
ולפעמים ההיכרות הראשונית מספיקה.
הקסם מצוי במקומות שבהם לא מוחקים,
אלא במקומות שאותו מפגש ראשון, חטוף, "טכני", "מכאני", הופך למשהו שקורה שוב, ושוב
כי יש חיבור (מיני, או רגשי או אינטלקטואלי או מנטאלי. לרוב כשיש חיבור הוא כולל מיני ועוד משהו)
2009 מתאימה יותר לחלקנו.
לא הייתי רוצה לחיות בתקופה שבה על מנת לדעת אם מישהי מתאימה לי ואני מתאים לה מבחינה מינית היינו צריכים להתנהל שבועות או חודשים.
רק בשביל לגלות שברוב המקרים אין התאמה.
נסה הרבה - מצא את מה שמתאים לך.
ומאחר שכמעט כל חבריי - הן חברות, אני יודע שזה יכול לעבוד באופן דומה בשביל שני המינים.
כיוון כללי. נכון. יושרה פנימית. ערכים. והרצון להנות. ואהבה. הרבה אהבה עצמית.
(ארצית, זולתית ועוד קלישאות שכנראה עובדות בסוף ולא מרדף אחרי שפע.. אומרת התל אביבית שלא עוזבת לערבה על אף שמפנטזת על שקט).
כן אבל בכל זאת את חייבת להסכים (או שלא חייבת בעצם) שבכל זאת לא הולכים בכל הכיוונים - יש איזה כיוון כללי... לדרך
ו... בבקשה
בשביל מה אנחנו פה? ... נראה לי שבשביל להנות. והנקודה לטעמי היא המשפט הקלישאי של להנות מהדרך.. מהסריגה.. ולא כל הזמן להציב מטרות יעדים כיבושים ולהגדיר מה מחפשים ואיך הוא ייראה ומה הוא ייעשה ... וכאלו מן...
ותודה על המחמאה
המממ... למחוק זה רק מהשפה לחוץ... באמת אי אפשר למחוק אחרת בשביל מה אנחנו פה סופגים עוד ועוד חוויות?
כתבת יפה.
:) יש מצב שנולדתי בדור הלא נכון. ואיזה כייף שזה הצליח לרגש. TNX
אתכבר מכירה אותי ויודעת שגם אצלי יש מקום לעבר, לנוסטלגיה וגעגוע, אבל יש שם גם ויתור, די מוחלט שנעשה מחוץ לוירטואליה. זו כוונתי. והדרך שלך, כך זה נראה מהצד שלי, מעניינת. כי עשית לא מעט בחירות אמיצות ואת רואה את הדרך תוך כדי, ולא רק בסוף התהליך. זו תכונה נדירה וקסומה, בעיני.
געגוע ל2009... כי בטח היו בה דברים שראית או עשית לראשונה (עזבי מלחמות וגנרלים - את). הרי בסופו של דבר, הנוסטלגיה תמיד מביאה אותנו לתחושות שהיו בנו.
על פי רוב לא חשבתי על שיטות של מחיקה.. מטבעי אני נוצרת תחושות ואוגרת נוסטלגיות בקפידה. אבל את יודעת מכל דבר לומדים משהו.
אין ספק שצריך להבין את הדרך. כי אם באמת מדלגים שלב התפתחותי אז מפספסים את ה"נשימה" שבאמצע ואת ההתפתחות .. את היצירתיות.. את החופש.
(לא רוצה לסבך יותר מידי אבל יש לי גם רפרנסים בתאוריות פסיכולוגיות שמוכיחים שהתפתחות התנהגותית לצורך גדילה חייבת להעשות בשלבים בלי דילוגים)
ולהרגיש מה מגיע לנו... ברורררר
געגוע ל-2009? קשה לי להבין למה..
כיבוש זו מילה שהבנתי שהיא עקב אכילס של 2009 ובכלל של העשור (כיבוש מכל סוג, ראי פוליטיקה, גנרלים, אבטיפוס של התנהגויות טוסטסטרוניות- רדיפה, יעדים, חיפזון, מגדלים ואמפריות של אילי הון).
חסר לי בה לצפות ב...שקט
כרגיל, צמרמורת....
יש יתרון למחיקה הזו, המיידית, של מה שכבר לא יתפתח למשהו בעל עומק, או לפחות סוג כלשהו של אמת שגורמת לצמיחה. אני כותבת וחושבת על העובדה שכל חוויה גורמת לצמיחה ועל הצורך שקיים בי לסלוח לעצמי (ולאחרים) על בחירות שמתבצעות מדי יום, חלקן טובות, אחרות כביכול לא, אבל כולן, ממש כולן, חלק חשוב מאיתנו. ואי אפשר לדלג שלב, באמת, מבלי לדעת לאן רוצים להגיע. חשוב מכך - מבלי לדעת מה מגיע לנו, (מבלי שתביטי במראה ותראי אותך יפה וטובה).
אני כותבת ארוך, הפעם, אני יודעת.
ויהיה געגוע ל2009.
אבל 2010 תהיה טובה הרבה יותר.
ואוף, כמה שהתגעגעתי לכתיבה שלך.